עריכת הדף "
הר המוריה/שגגות/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''את ''' ''' הלולב וכו'.''' פסחים ע"ב ב' סוכה מ"א ב'. ''' לצאת ''' ''' בו וכו'.''' שם בסוכה מ"ב א' מימרא דאביי וכמו שהובא במרן ויש לעיין למה לא הובא ברבינו שמיירי שהפכו או דנטלו ע"י כלי וכדאוקמה שם בש"ס. כבר העירותי בזה בחי' לר"ה כ"ט א' וכתבתי שם לפי מש"כ התוס' בסוכה שם ד"ה אמר אביי וכו' דס"ל לאביי ורבא דמצות אין צריכות כוונה יעו"ש ואביי ורבא לשיטתייהו בר"ה שם דמצות א"צ כוונה אבל ר' יוסי ס"ל דמצות צריכות כוונה כדאיתא שם בר"ה ובפסחים קי"ד ב' יעו"ש היטב והנה רבינו פסק בפ"ב מהל' שופר ה"ה דמצות צריכות כוונה ועיי"ש בהה"מ מש"כ בזה ושם הארכתי ולפ"ז אתי שפיר פסק רבינו הכא דאפי' לא הפכו פטור כן העליתי שם והארכתי בזה (ושוב מצאתי ראיתי כן בהגהות חדשות שעל הסמ"ק ד' ס"ט ב' יעו"ש היטב) עוד כתבתי בחי' לשבת ה' ב' וז"ל שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך וכו' ראיתי בספר דרוש וחדוש בסוכה מ"ב א' על הא דפריך הא מדאגביה נפיק ביה יעו"ש והקשה מה בכך הא מ"מ הוי הנחה בלא עקירה כיון דעקרו לצאת בו יעו"ש היטב (ולכאורה יש לעיין בזה דהא באמת לא ניתן שבת לדחות אצל לולב א"כ כשעקרו לצאת בו לרה"ר הוי עקירה באיסור והא דפטור משום דלבסוף עשה מצוה והוי כטועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור אבל כשטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב לכן כשנפק בו אה"נ דחייב שפיר אבל אכתי י"ל כיון שבעקירה יש כאן מצוה א"כ עקירה אין כאן. ועוד דהא מסיק התם ר"ה דאפילו אם לא עשה מצוה ג"כ פוטר ר' יוסי יעו"ש גבי עולת העוף וכו') ולכאורה הייתי אומר לשיטת התוס' לעיל ג' א' דידו ורשותו במקום אחד הוי כמונח וא"כ כיון דנטל בידו ועמד (דדוחק לומר דמיירי דנטל ותיכף יצא לחוץ ולא עמד לפוש בנתים כלל) וא"כ הוי כהנחה ושוב כשעקר לצאת הוי עקירה באיסור. ''' ובזה''' מיושב קצת דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' שגגות ה"י שתמוה הוא למה לא כתב דמיירי בשהפכו אבל לפ"ז מיושב קצת דהא הטעם שגזרו על לולב בשבת היינו טעמא דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר עיין סוכה מ"ג ב' וש"נ ובתוס' שם דלשמא יוציאנו לא חיישינן דאיכא הכירא רק דעיקר החשש על העברת ד' אמות ברה"ר וכ"כ הרמב"ם בהל' לולב פ"ז הי"ג יעו"ש והמעביר ד' אמות ברה"ר אינו עומד באמצע כלל ועוד דאם עמד לפוש הוא באמת פטור כדאיתא הכא ונמצא כל שהעבירו לצאת בו שוב אינו חייב אף מדאגבהיה נפיק בו והש"ס מיירי מהוצאה מרה"י לרה"ר ומיירי אף שעמד לפוש לכן שפיר הקשה אבל רבינו מיירי כאן בהעברת ד' אמות ברה"ר (ומילתא דשכיחא נקיט כמש"כ בשם התוס') ולכן אף אי נפיק ביה פטור דאין כאן עקירה (ומש"כ כדי לצאת בו היינו לאפוקי אם כבר יצא בו מקודם שנטלו) עכ"ל התם. (ואע"פ דיש להיות שנטלו ועמד לפוש ואח"כ הלך בו ד' אמות מ"מ מילתא דלא שכיחא הוא) ולכן סתם הדברים וכתב סתם נטלו כדי לצאת בו וכו'. ''' איתא''' בסוכה מ"ב א' וז"ל אמר רב הונא אומר היה ר' יוסי עולת העוף שנמצאת בין הגפיים וקסבר חטאת העוף הוא ואכלה פטור מאי קמ"ל דטעה בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא התם הוא דטעה בדבר מצוה פטור היינו דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה ולא עבד מצוה אימא לא קמ"ל עכ"ל ולא הובא זה ברבינו משום דלא ס"ל כן דס"ל דבעינן דוקא דעבד מצוה (ועיין ירושלמי פי"ט דשבת הלכה ד' ופ"ו דפסחים ה"ה) והנה שמעתי להקשות מהא דאיתא בר"ה כ"ח א' אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין יעו"ש היטב וא"כ אמאי מעל הא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה לכו"ע לא מעל ע"כ שמעתי ובאמת לענ"ד לק"מ דהא ה"ק דאפילו תימא דלא יצא (דלא דמי להני דשבת ודפסחים דהמצוה קיים ושוב א"א לומר דלא קיים המצוה וצריך לעשות אותה פעם אחרת אבל כאן י"ל שפיר דלא קיים המצוה וצריך לעשותה פעם אחרת) א"כ מעל שפיר וא"כ יצא ממנ"פ דאם תימא דיצא שפיר א"כ אין כאן מעילה כלל דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה לא מעל כלל ויצא ואפי' תימא דלא יצא המצוה בזה וא"כ מעל א"כ נפק לחולין ושפיר יצא משא"כ בשלמים י"ל דשפיר לא יצא וצריך לעשותה פעם אחרת וכיון דאין כאן מעילה א"כ לא יצא לחולין ושפיר לא יצא בתקיעה. כן אמרתי בהשקפה ראשונה אבל אחר העיון נ"ל דלק"מ באופן אחר דבאמת לא מצינו במעילה שאם נטל מעות הקדש ונתן לעני שיפטור בשביל זה משום דעשה מצוה (ועיין לעיל פ"ז מהל' מעילה ה"א דאם אמר לשלוחו תן לאורחים חתיכה של בשר יעו"ש והתם נמי קעבד מצוה הכנסת אורחים יעו"ש) אלא ודאי על כרחך אמרינן דפטור ממעילה רק כסבור שהוא חטאת ומחויב לאוכלו וכן הבא על יבמתו נדה שכסבור שהיא טהורה מצוה עליו לבא עליה וכן במל תינוק בשבת שסבור שזמנו בשבת מחויב למולו בשבת וכן כל כה"ג דעשה המצוה המוטלת עליו בדבר הזה ששגג בו אבל כאן לא עשה מצוה בגוף ההקדש דבר שמוטל עליו והוי כשגג בדבר אחר וה"ז דומה למל תינוק וידע שאין זמנו בשבת רק שסבור שהיום חול ולא מצינו בזה שפטור ודוק היטב בסברא זו ועוד י"ל דכאן תלוי המצוה במעילה דאם מעל עשה המצוה ואי לא מעל לא עשה המצוה משא"כ התם דבכל ענין עביד מצוה והבן. ''' השוחט ''' ''' את וכו'.''' פסחים ע"א ב' ועיי"ש תוס' ע"ג א' ד"ה שחטו וכו' שכתב דאתיא כר' מאיר אבל לר' שמעון חייב יעו"ש וא"כ יש לתמוה על רבינו מאחר דבעי בעשייתן מצוה א"כ הו"ל לחייב כאן וכן הקשה הלח"מ. ודע כי בירושלמי שם ה"ו איתא וז"ל שכן נצרכה לחלל הא בגלוי חייב אמר ר' יוחנן דר"ש הוא ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש היא עכ"ל והרי מפורש כדברי רבינו ובאמת דזה מיקרי אנוס דא"א בלא"ה וכמש"כ השיירי קרבן שם אבל אי קשיא הא קשיא דהא בנטמאו הבעלים או שמתו או משכו ידם קודם השחיטה דזה לא הוי אנוס רק שוגג וכדמוכח שם ע"ג ב' וכמש"כ התוס' שם א' ד"ה שחטו וכו' ותירוצו דהשיירי קרבן לא שייך כאן כלל אבל הלח"מ תירץ דמהא דנטמאו הבעלים או שמתו או שמשכו לק"מ דהא פסק רבינו לעיל פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הי"ב דשוחט אחרים לשום פסח כשר א"כ שפיר מצוה קא עביד (ומש"כ ומה שהקשו בגמ' לר' אליעזר הוא משום דאית ליה השוחט לשם פסח פסול והוי טועה בדבר מצוה ולא עשה מצוה יעו"ש לכאורה הו"ל לומר הא ר"א ס"ל דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה נמי חייב אמנם לפי מש"כ התוס' שם א' ד"ה ושחטו וכו' דמתניתין מני ר"מ היא אתי שפיר מש"כ דלר"א אינו חייב רק בלא עשה מצוה יעו"ש) ולא הבנתי דכ"ז אתי שפיר למאן דס"ל דלא בעי עקירה אבל לרבינו דס"ל דבעי עקירה עיין לעיל פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הט"ו א"כ לא עשה מצוה כלל וכל הסוגיא דקאמרה שם הא מני ר"א היא דאמר השוחט אחרים לשם פסח פסול אזלא הכל אליבא מ"ד דלא בעי עקירה אמנם למאן דס"ל בעי עקירה א"כ בפשיטות ניחא. ועיין לעיל בפ"ד מהל' קרבן פסח ה"ג יעו"ש היטב דשם כתב דאם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם או מתו או נטמאו ה"ז ישרף מיד יעו"ש משמע דאם שחטו קודם שנודע לא ישרפו משום שהם שלמים ועיין בצל"ח שם בפסחים ספ"ו יעו"ש היטב וא"כ כאן מיירי ששחטו קודם שנודע י"ל דהם שלמים וא"כ מצוה קעביד ואתי שפיר דברי רבינו ודוק היטב אבל יש לעיין דאכתי מיפסל משום ששחטו אחר תמיד של בין הערבים וכדאיתא התם בש"ס וא"כ אכתי מאי מצוה עביד אמנם עיין לעיל פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ו דרבינו ס"ל דאחר התמיד של בין הערבים כשר יעו"ש א"כ אתי שפיר והבן היטב. אמנם מה שתמה הלח"מ על רש"י במשנה שם ע"א ב' (וכן יש לתמוה על הרע"ב) לכאורה צ"ע וי"ל דכונתם דאנוס הוא משום דטריד ולכן פטר ר"י דהוי כאנוס וצ"ע בזה וה' יאיר עיני. ועיין בתוספתא פ"ה שם מבואר דחייב יעו"ש וצ"ל דאתי כר"א יעו"ש היטב.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף