עריכת הדף "
הרחב דבר/ויקרא/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}} והנה חגי הנביא ב׳ אמר אל הכהנים הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש וגו׳ ויאמרו לא. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא וגו׳ ויאמרו יטמא. ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה׳ וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא. מבואר שהנביא הוציא מזה רעיון מוסרי בשם ה׳. וכ״כ הראב״ע לפי דרכו. והנראה דהא ששאל אם ישא איש בשר קדש הוא כמשמעו. ונגע בכנפו אל מאכלי חולין. וזה א״א אלא א״כ הם נאכלים על טהרת הקודש. ודייק בלשונו הלחם הנזיד היין עם ה״א הידיעה. רצוני דמי שאוכל קודש מכין לו לחם ונזיד ויין שהם עיקר הנדרש לאכילת בשר. משא״כ שמן וכל מאכל אינו ידוע. אלא אם אירע שנגע בשמן וכל מאכל וע״כ נעשו ע״ט הקודש. ושאל אותם היקדש. אם נעשו אותם חולין קדשים באמת שיהא מצוה באכילתם וכדומה מעלת קדשים. ויאמרו לא. באמת אין בהם שום קדושה ומצוה מכל חולין. ושאל עוד אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא והשיבו יטמא ובאמת גם חולין נטמאים בטמא נפש אלא אין בטומאתם דבר שהרי נאכלים בטומאה לכתחלה כדכתיב הטמא והטהור יאכלנו. משא״כ הני טומאתן קשה ואסורין לאכלם. ומזה הוציא הנביא מוסר. דכמו דקודש משונה מן החולין בשני דברים. למעליותא בקדושתן שיש מצוה באכילתן ועוד מצות. ולגריעותא שאם נטמאו אסורים באכילה משא״כ באוכלין טמאים של חולין. והנה חולין שנעשו על טה״ק יש להם הגריעותא שטומאתן אוסרתן לאוכלי קודש משא״כ המצוה ושאר מעלות שבקודש אין בהם. כן העם הזה. היינו הכהנים. וכן הגוי הזה. כלל ישראל שהם גוי והנהגה בפ״ע. וכן כל מעשי ידיהם. מעשיהם בדבר שבקדושה. ואשר יקריבו שם טמא הוא. כן התקרבותם לקודש. כן מה שמקריבין שם לא הועיל להם רק להתחלל ש״ש על ידם. שהרי נראים כאנשים גדולים עומדים לפני ה׳. ומה שעושים שלא כדין הוא חה״ש. אבל באמת מעלת הקדושה אין להם כלל. זהו פשטא דהני קראי. אך בגמ׳ פסחים פ״א פירשו בכנפי הוא שרץ. ועוד בעיקר הענין פירשו בא״א. וכ״ז כעין כונה שני׳. ודייקו ממה שלא שאל בשני׳ אלא אם יגע טמא נפש באלה ולא שאל על שרץ וכדומה. ומזה הוכיחו דיקדש הוא קבלת טומאה. ונראה דללוי בפסחים שם דנגעי כולהו בראשון ופרש״י שבתחלה שאלם על הסדר כו׳ וזה ק׳ דא״כ למאי שינה הנביא לשאול בטמא נפש ולא בשרץ. אלא לוי מפרש כמש״כ: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף