עריכת הדף "
העמק שאלה/קמה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == {{העמקש|ג}} '''ומצוה להניחה בתחלת שליש העליון.''' כ"כ בה"ג ורי"ף. ובגמרא אי' אר"ז א"ר מתנא א"ש מצוה להניחה בתחלת שליש העליון ורב הונא א' מגביה מן הקרקע טפח ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כולו כשר למזוזה מיתיבי מגביה מה"ק טפח ומרחיק מה"ק טפח וכל הפתח כולו כשר למזוזה דברי ר' יהודה ר' יוסי אמר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה בשלמא רב הונא הוא דא' כר' יהודה אלא שמואל דא' כמאן לא כר"י ולא כר' יוסי אמר רהבדר"י לעולם כר' יוסי ומאי תחלת שליש העליון דקאמר להרחקה שלא להרחיק מן הקורה של מעלה יותר משליש. ותיבת אילו שלא להרחיק כו' אינו מעיקר הגמר' כמבואר בפרש"י ד"ה להרחקה כלומר יותר משליש לא ירחיקנה מן התקרה. הרי שלא הי' בגמרא כ"ז. והכי העתיק במרדכי סי' תתקס"א לשון הגמרא וכ"כ בנקה"כ סי' רפ"ט שמצא בגמרא על קלף להרחקה ותו לא מידי וע' עוד להלן. והנה נחלקו הרמב"ם והרא"ש. הרמב"ם כ' בפ"ו מה' תו"מ והיכן קובעים את המזוזה כו' בתחלת שליש העליון של גובה השער ואם קבעה למעלה מזה כשרה. ומשמע דלמטה משליש פסולה וכ"כ הב"י וש"א. אבל הרא"ש כ' דלכתחילה רשאין לקבוע בכל השליש. והנה רבותינו שהביאו מימרא דשמואל כצורתה ודאי כדעת הרמב"ם משמע כמש"כ הב"י דלשון מצוה להניחה בתחלת שליש העליון משמע ולא למעלה אלא דאוקימתא דגמ' להרחקה הי' במשמע דמצוה שלא להרחיק יותר משליש למטה אבל למעלה משליש כשר לכתחילה וכהרא"ש. ולפי זה רבינו ובה"ג ורי"ף שלא הביאו אוקימתא זה כלל. מבואר דמפרשי להרחקה דלא תימא דוקא בתחלת שליש העליון ולא למעלה אפי' בדיעבד וא"כ הוא דלא כר' יוסי. ע"ז משני דלהרחקה לכתחילה בעינן תחלת שליש אבל בדיעבד כשר כל השליש. מיהו למטה מזה לשיטת הרמב"ם פסול. שהרי נ"ל מתפילין דשלא בגובה פסול. ולשיטת הרא"ש דמכשיר לכתחילה כל השליש העליון פליג גם בזה ומכשיר בדיעבד אף למטה משליש. וזה לשון הטור ואיזה מקומה במזוזת הפתח הימיני דהוא ימיני לביא' כשאדם נכנס לבית בחלל הפתח בטפח החיצון הסמוך לרשות הרבים משני שלישי גובה הפתח ולמעלה ולמטה מזה השיעור לא יניחנה ולמעלה הכל מקומה עד המשקוף והרמב"ם כתב בתחלת שליש כו' וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה ואם הניחה אחורי הדלת אין זו מצותה ונראה שאם שינה באנו מקומות אינו מעכב רק שיהא בצד הימין לביאה כו' עכ"ל הטור. ודקדק הטור מלשון מצוה דקאמר לענין שליש ולענין טפח הסמוך לפתח דהוא שלא לעיכובא כמש"כ הב"י. ובאמת הכי מבואר בסנהדרין ד' מ"ט ב' מצות חליצה קוראה וקורא כו' מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה. אלא שהב"י הקשה ע"ז מדכתב הרמב"ם שאם הניחה למטה משליש פסולה. ולא קשה כלל דודאי לכ"ע מצוה משמע לכתחילה ולא לעיכובא. אלא של הרמב"ם קאי לענין למעלה משליש כפשטא דמימרא זו אבל למטה פסול מהקישא דתפילין. ולהרא"ש דס"ל דלכתחילה כשר כל השליש ע"כ הא דקאמר מצוה ולא לעיכובא הוא לענין להרחיק יותר משליש ובדיעבד כשר. וע"כ ס"ל דהאי הקישא דתפלין אינו אלא אסמכתא. עוד דחה הב"י דברי הטור מהא דהניחה אחורי הדלת אין בה מצוה. דפירושו אין בה מצוה כלל. וכההיא דתפלין עגולה אין בה מצוה. ולא קיים מצות תפלין כלל שהרי תפילין מרובעות הל"מ. וכ"כ הרמב"ם והנמוק"י שמזוזה שהניחה אחר הדלת פסולה עכ"ל הב"י. ולדעתי לק"מ דודאי גם הטור מודה בהא דהניחה אחורי הדלת דפסולה אפי' בדיעבד ומגופא דהאי ברייתא נמי מוכח הכי דתני לה בהדי תלאה במקל ומפורש בגמ' אר"י אמר שמואל תלאה במקל פסולה מ"ט בשעריך בעינן תנ"ה תלאה במקל או שהניחה אחורי הדלת סכנה ואין בה מצוה. והכי מבואר לשון רבינו בסמוך תלאה אחר הדלת לא יצא. ומכ"מ אין מזה קשה על הטור. שאין דמיון לשון אין בו מצוה ללשון מצוה. דלשון אין בו מצוה משמע שאין בו מצוה כלל. דאי קיים בדיעבד הרי עשה מצוה מיהת אלא שלא עשה מן המובחר. משא"כ לשון מצוה להניחה כו' אין הפי' מצות מזוזה כך היא דא"כ צריכה להניחה כו' מיבעי אלא הפי' מצוה מן המובחר יותר מעיקר הדין. וזה ברור בדעת הטור ומש"ה כתב הוא ז"ל בעצמו ואם הניחה אחורי הדלת אין זה מצותה דמשמע שאין כאן מצות מזוזה מה"ת. היוצא מזה דודאי בכ"מ דאמרינן מצוה משמעו שלא לעיכובא וכ"כ בהגהת רמ"א והסכמת הט"ז וש"ך. אלא שהם כתבו דה"ה באחורי דלת וליתא. וע"ע מש"כ בזה באות ה'. נחזור לענין שליש שדעת רבינו ובה"ג ורי"ף שהביאו המימרא כצורתה כדעת הרמב"ם דלמטה משליש פסול בדיעבד ומצוה לכתחילה בתחלת שליש ובדיעבד כשר כל השליש זולת טפח העליון דבזה לא פליג ר' יוסי על ר' יהודה ולכ"ע טפח העליון אינו בכלל מזוזה אלא משקוף וזה פשוט. וכתב הכ"מ דלדעת הרמב"ם דלמטה משליש פסול צריך לקבוע בשליש אפי' הוא למענה מכתפיו ולא כהירוש'. וכ"כ התוס' דתלמוד דילן חולק על הירוש' ור"ל דהירוש' ס"ל כרב הונא דכל הפתח כשר למזוזה ומש"ה ראוי לעשות נגד כתפיו כדי שיפגע בו כמו לענין טפח הסמוך לפתח. ואנן קיי"ל כר' יוסי ושמואל דגמרינן מתפלין. והא דהמרדכי הביא הא דירוש' לפסק הלכה. וכך הביא הכ"מ בשם הראב"ד. היינו משום דס"ל כהרא"ש דמצוה דשמואל הוא משום למטה משליש קאמר. אבל להרמב"ם אינו כן ולא כהש"ך סי' ק"ד שכת' פסק הרמב"ם והמרדכי יחד ולא כהכ"מ וליתא. גם הכרעת הנקה"כ כהרא"ש לפסק הלכה. אין בה כדי להכריע דעת הגאוני' רבינו ובה"ג והרי"ף ז"ל [ומש"כ בשם הסמ"ג יש לדקדק להיפך ממש"כ הסמ"ג בד' ק"ו ע"ב בשמו של ריב"א לענין עיר שיש בה חזרים כו' דחדרים ועליות חייבים ואפי' בפתח הבית במקום שתחלת שליש העליון למעלה מעשרה יכול להניחה כו' עכ"ל. ולא כתב רבותא יותר דכל שיש יותר מטפח העליון למעלה מעשרה יכול להניחה. אלא לכתחילה עיקר המצוה בתחלת שליש ועדין צ"ע דעת הסמ"ג]. ואחר שכן נראה שיש ליזהר בזה שלא להשפיל את המזוזה למטה משליש אפי' היא למעלה מכתפיו. שהרי לדעת הגאונים והרמב"ם ז"ל לא יצא אם הוא למטה משליש. ולהמרדכי שכתב להניח נגד כתפיו אינו אלא לכתחלה למצוה וא"כ טוב יותר לחוש לדעת הראשונים ז"ל. ולא לחוש להא דנגד כתפיו והכי דייק הסוגיא דלא קאמר כדי שיפגע בו אלא לענין טפח הסמוך לפתח ולא לענין גובה. עוד יש לדקדק לדעת הרמב"ם דלכתחילה צריך לקבוע דוקא בתחלת שליש העליון. מה טעם יש בדבר לחלק בין לכתחילה לדיעבד בזה ונראה דגם זה נ"ל מתפילין. דהלכה פסוקה כתנא דבי מנשה על ידך זו קיבורת וזהו גובה שביד. וא"כ כשר בכל הקיבורת. ומכ"מ לכתחלה מצוה בתחלת הקיבורת שהיא שימה נגד הלב. וכדאי' במנחות ד' ל"ז ב' רי"א א"צ הה"א ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה נגד הלב. והנה בהגהת סמ"ק והובא בש"ע א"ח סי' כ"ז בהגהת רמ"א דצריך להניח בראש העצם וכו' והיינו על הגבוה שבחצי התחתון כמ"ש המג"א שם. וס"ל להגהת סמ"ק דנקטינן כהאי דרשה. ותרווייהו בעינן לעיכובא גובה ושיהא נגד הלב. וע"ז השיג הגר"א וכתב דכל הקיבורת כשר. ומיקרי נגד הלב. והיינו שני מקומות שיש בתפילין. ונראה דמש"ה אית' בעירובין ר"פ המוצא. דכשם דיש שני מקומות בראש ה"נ יש שני מקומות ביד תנא דבי מנשה על ידך זו קיבורת כו' ולכאורה קשה למאי הביא לכאן הא דתנא דב"מ אלא משום דס"ד דביד ליכא שני מקומות דהא דנ"ל על ידך זה הזרוע הוא מדכתיב על לבבכם. וא"כ בעינן דוקא נגד הלב. מש"ה הביא הא דתד"מ דעל ידך זו קיבורת גובה שביד כמו בראשו הוא גובה שבראש וא"כ כל הגובה הוא מקום תפילין. אבל מכ"מ לכתחילה מצוה בתחלת הקיבורת מדאי' שם ר"א מכוין ומנח להו בהדי' לבי'. ומש"ה הביא הרי"ף ורמב"ם דרשה דתהי' תפלין נגד לבו ללמד דכ"ש מכוין יותר נגד הלב עדיף. וזהו תחלת הקיבורת. וכן בתפילין שבראש תנא ד"מ בין עיניך זה הקדקד. ואמרי דבי ר"י מקום שמוחו של תינוק רופס. וכת' הגר"א ז"ל שם ס"ק כ"ה דהפי' עד מקום שמוחו של תינוק רופס והכי איתא בירוש' ר"פ המוצא תפילין עד מקום גבהו של ראש. מעתה אפי' בחול א"ר חגי אין בעי למיתב יתיב. פי' באמת אפי' בחול אם רוצה להניחה מלמטה מזה המקום יניח. איברא לשון הג"מ מקום כו' ולא עד מקום וגם בירוש' מבואר דהמנהג הי' בגובה נגד אותו מקום מכוין אלא שמוכיח שאם רצה משפיל אבל לכתחילה בעינן תחלת גובה כמו בשל יד. והכא נמי במזוזה דמקשינן וקשרתם וכתבתם בעינן גם כן לכתחילה בתחלת השליש ומכל מקום כשר כל הגובה והוא השליש עד טפח שהוא בכלל משקוף כמו שכתבנו.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף