עריכת הדף "
הכתב והקבלה/ויקרא/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''לא תעולל. ''' לא תטול עוללות שבה, והן ניכרות, איזהו עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף (רש"י) ענין כתף ונטף מבואר ברא"ם כאן ובר"ש במס' פאה, וכבר כתב הכ"מ (פ"ד ממתנת עניים ה' י"ז) שדברי הר"ש מתיישבים יותר. -ופירוש לא תעולל, לא תכרות העוללות, והם הקטנים כמו עולל, (לפני איש) גם יקראו יונקות, וזאת המלה כמו ושרשך מארץ חיים (תהילים נ״ב:ז׳) שטעמו יכרות השרש, וכן מסאף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג) יכרות הסעיף (ראב"ע) וכ"כ הרא"ם לא תעולל לא תטול העוללות כמו לא תזמור לא תטול הזמורות וכו' והרוב מזה המין נעשה בכרמים בראשי הגפנים שבעת הבציר אינם מבושלין רק הן בוסר או קצת מבושל ונקראת בלשון יון (דפטרופודי"א) זהו הנקרא עולל ועליו הזהיר הכתוב שלא יטלנו רק יניחנו לעניים, ע"כ. ולשון רמב"ן עוללות הם הענבים הקטנים הנמצאים בכרמים לפעמים הנקרא בלע"ז (גוטמ"ש) וזה דבר מועט בודאי לפי הנראה בכרמים שלנו. (הרא"ה בס' החינוך הביאו וע"ש), לדבריהם שהעוללות הם ענבים קטנים שהם עדיין בוסר או אינם מבושלים כל צרכם, יצא לנו כי שם עוללות הוא מענין עוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) עיני עוללה לנפשי (איכה ג׳:נ״א) כי התעללתי בי (בלק כ"ב) שענינם ניוול מיאוס גנאי ובזיון (אכטוגנסלאָז) ולזה הונח על התינוק הרך שם עולל (מפי עוללים ויונקים, תהלים ח') להיותו עלול בנזילות ומאוס בטנופים. ויהיו טעם עוללות ענבים גרועים (אָרדינערע טרויבען), וגם ענין תלישת ענבים אלו יש לכלול בלשון תעולל, מענין מטרף בני עלית (ויחי מ"ט) דלאונקלס ויב"ע ורש"י פי' עלית סלקת, וכן כעלית גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו) הסתלקות התבואה מן השדה, ונכללו שתי ההוראות האלה במלת לא תעולל, לא תסלק ענבים גרועים כלומר לא תתלוש אותם ממקום חבירם (דיא אָרדינערען טרויבען ניכט אבנעהמען). ורנ"ו אמר, דרך הבוצר להניח העוללות, ואחר גמר הבציר ישוב לקחת העוללות. והשניה נקרא מעולל, וזהו שכתוב כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך (כי תצא כ"ב) כמו אחר בצירך, שאם קיחת העוללות בכלל הבציר הי' אומר ולא תבציר עוללות כרמך, אבל בהיותו מעשה בפני עצמו לא יפול עליו לשון בצירה אלא לשון מעולל, ע"כ. ולכן רגילים לתרגם לא תעולל (קיינע נאכלעזע האלטען), וזה אינו, דלאו לא תעולל הוא גם בשלא בצר תחלה. כגון כרם שכולו עוללות, הכל לעניים, והא דכתיב כי תבצור לא תעולל, בא להורות שאין העניים זוכים ליטול עוללות קודם שיבצור בעל הכרם תחלה שלשה אשכולות העושים עכ"פ רביעית, כבמתני' ז' פ"ז דפאה: '''ופרט כרמך. ''' גרגירי ענבים הנושרים בשעת בצירה (רש"י) וזה כשבוצר את הגרגרים אז גרגיר אחד או שנים הנפרטים מן האשכול נקרא פרט, וכשנופלים ג' גרגרים בבת אחת אינם פרט, אבל כשבוצר וחותך האשכולות ומשליכם לארץ אז אפילו חצי אשכול הנמצא שם ויש בו כמה גרגרים הרי הוא פרט. וכן אשכול שלם שנפרט שם הוי פרט, כמבואר בירושלמי, וכ"פ הרמב"ם (פ"ד מהלכות מעשר פט"ז). לפ"ז אין פרט שם לגרגרים האחדים כמו שרגילים לתרגומו (איינצעלנע טרויבען) כי גרגרים יחידים כל זמן שהם מחוברים בשדרה אינן נקראין פרט כ"א עוללות, כבמתני' ד' פ"ז דפאה, אבל עיקר פי' פרט כתרגום אונקלס ויב"ע נתרא, וכלשון המשנה איזהו פרט הנושר, ופרט בטי"ת כמו פרד בדלי"ת, בהפרידו בני אדם, ויפרדו איש מעל אחיו. התפרדו כל עצמותי, שהוא לשון הבדלה ופרישה, והונח שם פרט על הענבים הנופלים ונפרדים ממה שהם מחוברים בו, ותרגומו (אבפאלל) בין שנפרדו גרגרים יחידים מחבורן באילן, בין שנפרד חצי אשכול מאשכול שלם שנפל לארץ. ודע דלר"ש ורא"ש ור"ע ברטנורה הפרט בנשירתו, אף שעדיין לא הגיע לארץ היא קדש, ואין לבעל הכרם רשות בו, ולדעת הגר"א אינו קדוש עד שנפרט אחר שכבר הגיע לארץ: '''תעזוב אותם. ''' יש בלשון עזיבה שני ענינים, הא' הפסק ובטול המחשבה מן הדבר, כמי ויעזוב בגדו בידה, שהשאיר והניחו בידה (איבערלאססען) הב' עזר וישועה, כמו עזוב תעזוב עמו (משפטים כ"ג ה') לרש"י הוא לשון עזר, וכן ויעזבו ירושלים עד החומה, ושתי ענינים אלה כלולים כאן, כי פעמים יניח לפניהם לבד ולפעמים יעזור להם, בתבואה וכדומה יניח לפניהם והם יבזו להם, ואסור לו לחלק להם בידים, והמסייע לאחד מן העניים יש בו משום גזל, ובאילנות כגון בדלית ובדקל שיש סכנה בעלייתם, החיוב עליו לעזור להם, שיוריד הוא על הוצאותיו מן האילן ויחלק להם, כבמתני' רפ"ד דפאה ופ"ה מ"ו. ואמרו עוד בספרא מניין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה תלמוד לומר תעזוב אותם. פי' מדלא כתיב תתן רק תעזוב רצה לומר אף שיש לך זכות בו שהם ספק שלך תעזוב אותם לעניים ולא תקחם, וכן אמרו בירושלמי הנח לפניהם משלך (ב"א) והוא עזיבה מרשותו לרשות העני, ודוגמתו בלשון אשכנזי כשהקונה צריך מאד אל החפץ והמוכר אינו דחוק כל כך למכרו כעת, ולטובת הקונה לבד ימכרנו יאמר (צולאססען). כאן אמר לשון תעזוב ובפרשת כי תצא נאמר לגר וגו' יהי'. עמש"ש בשם רבותינו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף