עריכת הדף "
הכתב והקבלה/ויקרא/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כ == '''שפחה נחרפת. ''' שם חרף הונח להוראת זמן הקר, כמו הקיץ וחרף, ע"ש שהקור מקרקר ומרגיז את החוש ומנגדו (שארפע קאֶלטע), ונקראו ימי הילדות ימי חרפי (איוב כ"ט), שהוא הזמן שהאדם חריף מצד ליחותיו ודמו המרותח (קוראשירט), וקראו רז"ל דבר שנכנס בגשם ומחרחר אותו כגון צנון בצלים ושומים בשם חריף, ונאמר על המעיז ומקשה עצמו לכנס בסכנת נפשות עם חרף נפשו למות (שופטים ה׳:י״ח), ואמרו (קדושין ו') ביהודא קוראין לארוסה חרופה, ויפול ע"ז לשון חריף והוא ג"כ לשון חריפות עזות וחוצפא, כי ביהודה לבו גס בה מיד אחר אירוסין והיא מפקרת עצמה אליו מיד אל הבעילה, ומזה אמר כאן שפחה נחרפת לאיש, כי האשה בושה בטבעה להנשא לאיש, וכשנשאת יפול עלי' לשון חרף כלומר שחרפה נפשה ונתנה לעצמה חריפות וזריזות להכנס אל האישות וכטעם חרף נפשו למות, ואמרו (בכריתות י"א), שאינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד, כי יותר צריכה חריפות יתרה כשתמסור א"ע אל הבעילה מיד בזולת הכנה קודמת מענין הארוסין (כ"כ רש"פ), ורבותינו שאמרו ששפחה חרופה היא חציה שפחה וחציה בת חורין, יראה שהוא נכלל בלשון נחרפת שענינו נסיגת אחור כמו שפי' הריק"ם לא יחרף לבבי (איוב כ"ג), לבבי לא יסוג אחור, והוא לקוח מלשון ערבי (ע"ש ובמ"ש בשמות בויחר אף), ולהיותה חציה שפחה וחציה ב"ח שאינה ראויה להנשא לא לעבד כנעני מצד חירות שבה ולא לב"ח מצד שפחות שבה, והיא תסוג אחור מלהנשא לכל אדם (צוריקגעשטאָסענע, ענטפערנטע), שפיר יפול עליה לשון נחרפת: '''חפשה לא נתן לה. ''' חפשה הה"א בלא מפיק והוא שם ע"מ טומאה (רשב"מ) והוא שם דבר של דרור וחירות כת"א חירותא (פרייאהייט) ובא השור"ק במקום קמ"ץ חט"ף כי האחד חופש (ראב"ע) דביחזקאל כ"ז כתיב בגדי חופש, והוא שם דבר בלשון זכר, וכאן אמר בתוספת ה"א, ונ"ל טעם שלא אמר כאן חופש לא נתן לה, רק חפשה בתוספת ה"א, כי שם דבר הבא בה"א בסופו יורה על הרבוי, כמ"ש רש"י (ישעיהו כ״א:ב׳) כל אנחתה השבתי, אנחתה לא מפיק ה"א לפי שהוא לשון אנחה מרובה, וכן רכבה (נחום ב') פירש"י ה"א יתירה הופך הלשון לכמה רכבות. (עמ"ש וארא ז' כ"א והדגה) וכן כאן, כי קרא דילן בחציה שפחה וחציה בת חורין קמיירי לרבותינו, וזה משכחת לה בתרי אנפי אם בכסף אם בשטר, אמנם יש חילוק ביניהם, דבלקח האדון חצי דמיו על מנת לשחרר חציה, הרי היא חציה שפחה וחב"ח, אבל כשחרר חציה בשטר לא קנתה חציה והרי היא כולה שפחה כמו שהיתה, ולא משכחת לה להיות ח"ש וחב"ח ע"י שטר רק כשהיתה שפחה של שני שותפין ושחרר אחד מהם חלקו, אז קנתה השפחה חציה, והיא חציה שפחה וחציה ב"ח, כמבואר בסוגי' דגטין מ"א, וכ"פ הרמב"ם פ"ז מעבדים, ובשו"ע יו"ד רס"ז ס'. לכן אחר שגילה הכתוב בלשון והפדה לא נפדתה, דבפדויה ואינה פדויה מיירי שנעשית חציה שפחה וחציה ב"ח ע"י כסף, הכי נמי רצה לגלות דבנשתחררה בשטר תהא חצי' שפחה וחציה ב"ח, וזה לא משכחת בהיותה שפחה לאדון אחד רק לשנים. ואחד מן השותפין שחררה והאחד לא, לכן אמר חפשה לא נתן לה, חפשה בתוספת ה"א שהוא על הרבוי' ויורה לנו ששני אדונים עלי' אמנם לא השתתפו שניהם להוציאה חפשי, רק האחד שחרר חלקו, ונשארה חציה שפחה לשותף השני שלא שיחרר חלקו: '''בקורת תהיה. ''' אמרו (כריתות י"א) הדין בקורת לישנא דמלקות הוא שגדול הדיינים מקרא, ר"א אמר בבקור תהיה שאומדין אותה כמה יכולה לקבל, ובתוס' שם תמהו הלא אינו מפורש שצריך לקרות בשעה שמלקין אם לא מכאן. והמפרשים יאמרו בקורת מענין יבקר וטעמו יחקרו בה אם לא חופשה, לא יחייבוה מיתה כאשת איש, או יחקרו אם היא שוגגת או מזידה, וכבר טען הרמב"ן ע"ז כי אין ספק שלא יחייבו ב"ד אדם מיתה או מלקות אם לא יבקרו תחלה עיקר חיובו, לכן פי' הוא כי בקורת מלה יחידית בכתוב ומורגלת בלשון ארמית וברבותינו מלשון הפקר, כי עיקר הלשון הבקר, כמ"ש הבקר לעניים הבקר, עד שיבקיר אף לעשירים, אוכלין על המובקר ולא על השמור, ותרגום יב"ע אנשים פוחזים בקרין כלומר בעלי הפקר בשקריהם ופחיתותם, והשביעית תשמטנה ונטשתה תרגמו הירושלמי ותבקרנה, וכן בכל מקום במשנה הלשון בבי"ת, אבל הרגילו בתלמוד לומר הפקר כי אותיות האלה מתחלפות, ופירוש הכתוב שאמר בשפחה הזאת אע"פ שהיא נחרפת לאיש לא תהיה לו לאשה כי. בקורת תהיה לו. כלומר מופקרת תחשב אצלו ולא יומתו כמשפט הנואף והנואפת באשת איש כי לא חופשה להיות אשתו גמורה, אבל יביא אשם בעבור שהיא נחרפת; ואונקלס שאמר בקרתא תהא לשונו כלשון יב"ע במלת בקרין, עכ"ד. ושפיר טען עליו הרנ"ו כי אין צורך להאמר אם מפורש כי לא חופשה, ועוד איך יקראנה הפקר אם היא במלקות והוא באשם, ולדעתי יפה כתב הרמב"ן בפירוש המלה אבל לא כטעמו בפירושא דקרא, מלת בקורת הוא כדעתו מענין ההפקר, אמנם ענין ההפקר הוא דבר שאין בעלים עליו, וכן האדם נקרא מופקר כשאינו מקבל עליו עול מצות אדון כל ית', ולכן העוזב מצוה מן המצות בדרך קלות לא מצד התאוה רק מזדון לב נקרא ג"כ בארמי בשם בקרן, כמו אני ידעתי את זדונך (שמואל א י״ז:כ״ח), תיב"ע אנא ידענא את בקרנותך, ויהיה לפי"ז שם בקורת כטעם אפיקורס דמוזכר בתלמוד לרוב. וכמ"ש הרמב"ם (בפי' למשנה דפ' חלק), כי מלת אפיקורס הרגיל בדבריהם היא מלה ארמית וענינה מי שמפקיר ומבזה את התורה או לומדי', ולפיכך קורין בשם זה כל שאינו מאמין ביסודי התורה, ומי שמבזה החכמים איזה ת"ח שיהיה, או המבזה רבו (ע"ש ובמ"ש בפ"ק דחולין במשנה במגל יד), ולא ניחא להרמב"ם לומר כי שם אפיקורס ע"ש הפלסוף שהיה בזמן דריוש האחרון שנת תמ"ד לאלף הרביעי שהיה כופר בהשגחה והשארת הנפש, כי באמת לדעת רבותינו גם מי שמפקיר ומבזה דברים אחרים מן השמעיות מתואר בשם זה הנבזה. (ובזה סרה תלונות המשיגים על הרמב"ם בזה), והנה מתנאי הבא על שפחה חרופה לחייבו אשם הוא דוקא, כשהיא מזידה וברצונה, אבל כשהיא שוגגת בין שהוא שוגג בין שהוא מזיד שניהם פטורים, כדתנן בפ"ב דכריתות, והך דינא אשמעינן קרא בלשון. בקורת תהיה לא יומתו, כלומר אף על פי שנעשה הדבר במזיד ממנו וממנה לא יומתו, ותרגום בקורת תהיה (געשיהט'ס אויך מוטהווילליגערווייזע); אמנם מדשינה כאן הכתוב להוציא ענין המזיד בלשון בקורת, מצאו רבותינו מקום לדרוש בדרך כוונה שנייה ענין המלקות שיש בו קריאה לפי המקובל. ונ"ל עוד לקרב דעת רבותינו שפי' מלקות, כי פעל בקר משותף במובנו עם פעל פקד, ושניהם יש להם הוראה אחת, והוא שימת עין ההשגחה על הדבר ולהשקיף עליו לסדר ענינו כפי המחויב בו אחר שיבוקרו מעשיו, בין שימת עין לגמול טוב בין לענוש אותו כגמול ידיו, מזה פקד את שרה, אחיך תפקד בשלום (בעדענקען), והוא לטובה, וכן פעל בקר מצאנהו לטובה, ודרשתי את צאני ובקרתים, ולשון בקור חולים המורגל מזה, וכן יש פקידה לרעה ולהעניש כמו פוקד עון, ופקדתי בשבט פשעם (אהנדען, שטראפען), וע"ז ישמש גם כן פעל בקר, ואמר בקורת תהיה ר"ל עונש יהיה, ובאה הקבלה שהעונש הוא מלקות:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף