עריכת הדף "
הון עשיר/ברכות/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == '''שנאמר ואהבת וכו' בכל מאדך'''. ודרשינן ליה בדבר אחר, דבכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאד מאד. ש"מ, שצריך שיהיה לבו שוה בכל המדות שיקבל: '''בכל לבבך'''. בשני יצרך, כי שני הבתים שבלבבך, מורים לשני בתי הלב, שבהם משכן לשני היצרים: '''וביצר הרע'''. כתב התי"ט בשם הרמב"ם ז"ל, בשעת העברה והכעס והאף, שכל זה הוא יצר הרע עכ"ל. ואף כי האמת אתו, שאף באותם הזמנים צריך לעבוד ה', מכל מקום אין זה פירושו דוביצה"ר דמתניתין, אלא פירושו כמשמעו שיש כמה מצות שצריכים אנו להשתמש מהתעוררותו, כגון מצות עונה וכיוצא בה, וכמו שפירשו במדרש {{ממ|בר"ר פ"ט ז}} על פסוק {{ממ|בראשית א, לא}} והנה טוב מאד, זה יצה"ר: '''ד"א בכל מאדך, בכל מדה וכו''''. דלפירוש הראשון קשה, דה"ל לכתוב בכל מאדך, קודם בכל נפשך. ומ"מ אף פי' הראשון קיים, מדאפקיה רחמנא בלשון מאד, דפירושו ממון: '''בכל מדה ומדה שהוא מודד לך'''. לשון זה דווקא הוא, דלפי מדה הקב"ה משלים, וכמו שאז"ל {{ממ|סוטה ח:}} על פסוק {{ממ|ישעיה כז, ח}} בסאסאה בשלחה תריבנה: '''במאוד מאד'''. דהכי משמע לשון מאדך, ושנה שני פעמים מאד, כנגד שתי המדות: '''במקלו וכו''''. סדר משנה זו הוא, דהרחוק מן הגוף יותר מחבירו, חשיב ברישא, דהמקל שמביא אדם בידו, מרחיקו מן הגוף יותר מכל הבגדים, והמנעל היא על כל הבגדים, ואפונדתו אם היא אזור חלל שנותנים בו מעות, אין ספק שאין דרך בני אדם להניחם על כל הבגדים מבחוץ, ואם תאמר שכשהיא מבחוץ איירי, וכדמשמע בירושלמי {{ממ|ה"ה סז:}}, היינו דסמכה למנעל הדומה לה, במה שאף הוא מבחוץ, ואם היא בגד שלובש על בשרו, הרי זה פשוט שהיא סמוכה לגוף יותר מהמנעל, כלל העולה, בכל ענין היא לפנים ממקלו, ואינה יותר בחוץ מהמנעל, ואבק שעל רגליו הוא דבוק לגוף ממש, ועוד אין זה כלי כמו אפונדתו, ומשום הכי לא סמכו למנעל, ומטעם זה נמי לא סמך הרקיקה למנעל, אע"ג דיליף מיניה בק"ו, ועוד באבק שעל רגליו הוצרך להאריך בו בדברים, משא"כ באפונדתו, שהיא תיבה אחת כמקל ומנעל, ולא יעשנו קפנדריא דבר זה נעשה אף ברגלים מגולים, שהם מהגוף עצמו, ורקיקה באה מתוך הגוף, ועוד סמך לא יעשנו קפנדריא לאבק שעל רגליו, ולא הפסיק ביניהם ברקיקה, משום דהקפנדריא נעשת ברגלים, ועוד דברקיקה שנה מהיכא נפקא, משא"כ בכולהו אחריני, משום הכי שנאה אחר כלם: '''והתקינו שיהיה אדם שואל וכו''''. כדי שלא לגמור המסכתא הראשונה בקלקול המינים שנה התקנה הזאת, של שאלת שלום, כדרך הנפטר מחבירו. ועוד ראויה מסכתא זו המדברת בענייני ברכות, לגמור בשלום, על שם מ"ש רז"ל {{ממ|סוף עוקצין}} שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום: '''בַשם''' בית פתח: '''אל תבוז את בועז'''. לומר דמנפשיה הוא דעבד, באמור דקרא דגדעון אינו שאלת שלום, אלא המלאך הודיעו שהשכינה עמו, אלא למוד מזקני אומתך, שיפה כיון במה שעשה הוא הלכה למעשה, שמה שאמר המלאך לגדעון הוא שאלת שלום. ומ"ש התי"ט ליתן טעם למאי בעי הכא קרא דגדעון, דממנו מוכח דאל תבוז מדבר בבועז, לא ידעתי לישבו: '''כי זקנה אמך'''. ולכן אל תבוז, כי סתירת זקנים בנין. ומ"ש התי"ט בשם הרמב"ם בפי' מקרא זה, לע"ד הוא נגד הסברא, ופשטא דקרא: '''ואומר עת לעשות וכו''''. המפרשים פירשו מה שפירשו. ולע"דנ, דפסוק זה הוא אסמכתא למה שהתקינו במקדש שני, לומר מה שלא היו אומרים במקדש ראשון, מפני קלקול המינים לבד, שהלא מצינו שאף הקב"ה לא חש על קלקולם, שכשפקפק משה בכתבו {{ממ|בראשית א, כו}} נעשה אדם, שנותן פתחון פה למינים, השיב לו הקב"ה כתוב, והרוצה לטעות יטעה, כדאיתא במדרש {{ממ|בר"ר פ"ח ח}}. והכי פירושא דמתניתין התקינו שיהיו אומרים וכו', והתקינו שיהיה אדם שואל וכו', ויש להם סמך לשתי התקנות האלה, שנאמר והנה בועז וכו', ואומר ה' עמך וכו' ואומר אל תבוז וכו', ואומר הכתוב סמוך לתקנה שניה, והוא עת לעשות לה' הפרו תורתך, שפירושו הוא שצריך לתקן תקנות לעשות לה', כשכבר הפרו התורה, כגון הכא שכבר קלקלו המינים, ומה שלא חש הקב"ה להם הוא לקלקול העתיד לבא, וגם משמעות המקרא כך הוא, עת לעשות לה', כשהוא עת לעשות לה' שכבר קלקלו המינים, הפרו תורתך, דהיינו הפרו סדר תורתך, שלא חשת לקלקולם שכתבת בה נעשה אדם, ותקנו תקנה שלא יקלקלו עוד. ולזה אתי שפיר דלא הקשו בש"ס על מקרא זה מאי ואומר, ולא אמרו עליו וכי תימא וכו', כמו שאמרו בואומר ה' עמך וכו', ובואומר אל תבוז וכו', כי אין מקרא זה מקושר עמהם, ולא בא ליתן טעם למה שנתנו טעם הם: '''רבי נתן אומר'''. מלתא אחריתי במקרא זה, ולא קאי אדברי ת"ק כלל, אלא דדריש ליה מספיה לרישיה, אשר ממנו אנו למדים, כמה עניינים הנזכרים בענין זה, בבבלי {{ממ|ה"ג סה:}} ובירושלמי {{ממ|ה"ג סה:}} מיוסדים בפסוק זה מסורס, כנראה שיותר הם מתישבים על לשון המקרא מסורס, ממה שהיינו דורשים אותו ככתבו. ''' או''' אפשר דפליג ממש את"ק, וס"ל דאין לנו להביא ראיה ממקרא זה על תקנת קלקול המינים, אלא אם כן נדרשיה מספיה לרישיה, להקדים הפרו תורתך דהיינו הקלקול, לעת לעשות לה' דהיינו התקון, ות"ק ס"ל דהואיל והפרו הוא לשון עבר, משתמע שפיר טעם תקנתו, בדדרוש המקרא על פי דרכו כמ"ש. ולפי זה אתי שפיר למימר, ר' נתן אומר, דלפי דברי התי"ט דלא פליג, אלא שזה ר' נתן הוא סוף הראיה של התקנה שניה, ושראייתו היא תלויה דווקא בזה הסירוס שעושה ר"נ במקרא, הל"ל אמר ר' נתן, שהרי לא פליג וקאי אדברי ת"ק. ''' ואע"פי''' שהתי"ט פליג בהא וס"ל דיש במשנה כמה רבי פלוני אומר דלא פליג, מ"מ אני מצאתי טעם בכל מקום, או שהוכחתי דפליג, כאשר יבאו איש על מקומו, שאלו היו מסדרי המשנה הרבה, היינו יכולים לומר שכל אחד דבר כפי לשונו הרגיל בו, אבל מכיון שהאיש אחד ומיוחד רבינו הקדוש סידרה, אינו משנה בדבורו במקרה, כי אם בכוונה מכוונת, ולכן בטוח אני דמצוה קא עבידנא כל היכא דקא טרחנא למצוא טעם לסדר דבורו, ולשינוי לשונו, אף כי לכאורה לא נפקא מינה כלל לענין דינא כי סוף סוף כל דבריו שקולים בשקל הקדש, וגבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם, ואני הצעיר עד מקום שידי מגעת מחוייב אני לבדוק, כי תועיל בדקתי לפחות, להרגיש הענין לבני אדם הראוים למלאות חסרוני. ''' והנני''' חוזר על מקומי הראשון דלפי התי"ט, הל"ל אמר ר' נתן, ולפחות לפי מאי דס"ל דלא קפדינן אהא, הל"ל ור' נתן אומר בואו, מדלא קתני הכי, וגם בש"ס לא כתבו טעם להאי ואומר, כמו שכתבו באחריני, ש"מ שאינו מקושר עמהם, ושר' נתן מלתא באנפי נפשא קאמר, או דפליג את"ק כמ"ש, והא דשנה טעם התקנה ראשונה אחר השניה, יש לומר דרצה לגמור המסכתא הראשונה בשם ה'. והאי טעמא נמי איכא למימר לפי' הראשון שפירשתי, שר' נתן מילתא אחריתי קאמר, דאינה שייכה לעניינו, דכדי שלא לגמור המסכתא בתיבת הפרו תורתך, שנא בבא זו דר' נתן, המדברת על פסוק זה, וגומרת בשם ה' כמ"ש: '''ברכות''' מתחיל במם, ומסיים בהא, הרי מה. על שם הכתוב {{ממ|דברים י, יב}} מה ה' אלקיך שואל מעמך שאמרו רז"ל {{ממ|זוהר רע"מ קורח קעט. ועי' מנחות מג: וברש"י ותוס' שם}} אל תקרי מה אלא מאה, אלו מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום. ומספר זה של מאה תמצאנו בתיבת מה, כשתמלאנו כזה, מ"ם ה"י, שעם ארבע אותיות והכולל הם מאה: '''סליק''' מסכת ברכות. בפי הכל הם ערוכות: '''אל''' חון מעשה ידי בם לא יעלו פרכות. ''' הרק''' טובך עד די על ראשי ובברכות: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף