דבר אברהם/ב/כט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ב כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן כט.

לכבוד הרה"ג וכו' מוהר"ר יהודה ליב הכהן

פישמאן נ"י רב בק"ק אונגעני. שלום. ע"ד מה שהעיר כת"ר על מה שנו"נ בספרי בסי' ג' בטעם

השמטת הרמב"ם למימרא דרבא בקידושין (דף כ"ז) לא שנו אלא שנתן דמי כולן, ובאות ה' שם כתבתי להוכיח ע"ד פלפול דרב פפא פליג עלי' דרבא בזה ולכן הלכתא כרב פפא שהוא בתרא. וע"ז העיר כת"ר דדבר זה במחלוקת הוא שנוי בשבת (דף קמ"א ע"א) לענין טיט שעל רגליו דרבא אמר מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע ומר ברי' דרבינא אמר אחד זה ואחד זה אסור ורב פפא אמר אחד זה ואחד זה מותר ופסק הרז"ה דהלכה כר"פ במקום רבא והרמב"ן במלחמות חולק עליו משום דר"פ תלמידו דרבא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב, ובתוס' ע"ז (דף נ"ט ע"ב ד"ה אמר ר"פ) כתבו בשם ר"ת כהרמב"ן דהלכה כרבא נגד ר"פ, ואיך כתבתיו בפשיטות לדבר ידוע, עכ"ד:

הנה באמת דבר זה ידוע הוא שרוב הראשונים והאחרונים

תפסו כן דהא דאמרינן אין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו רק עד אביי ורבא אבל מכאן ואילך הלכתא כבתראי אפילו בתלמיד במקום רב כמבואר בהליכות עולם ובס' כריתות ועוד בראשונים ואחרונים הביאם וקבצם בס' יד מלאכי סי' י"ז. ובההיא דע"ז שהביא בחביתא דחמרא דאשתקל ברזא ואנח נכרי ידי' עילוה פסק נמי הרמב"ם ז"ל (פי"ב ממ"א ה"י) כר"פ ודלא כר"ת, וכ"כ הרי"ף והרא"ש והרשב"א מובא בב"י יו"ד (סי' קכ"ד). וגם בההיא דשבח בטיט שעל רגליו פסקו רוב הראשונים דלא כרבא, דהרז"ה והרא"ש והרשב"א פסקו כר"פ וכ"כ רי"ו מובא בב"י או"ח (סי' ש"ב) וכ"כ הרא"ה ורב סבא מובא בחי' הר"ן לשבת, ור"ח פסק כמר ברי' דרבינא ונראה דטעמי' משום דהוא בתרא שכן מצאתי מבואר גם בראב"ן (סי' שע"ו) דהלכה כוותי' דהוא בתרא וילמוד סתום מן המפורש, אע"ג דנראה קצת דהי' תלמידו דרבא כדאשכחן בחולין (דף מ"ג ע"ב) אמר מר ברי' דרבינא מוחבינא תיובתא כלפי סנאי' דרבא, ומצאנו רק להרמב"ן ז"ל שפסק כרבא מטעמא דתלמיד במקום רב. הן אמנם שגם הבה"ג והרמב"ם פסקו שמקנחו' בכותל ואין מקנחו בקרקע כרבא אבל אפשר לומר דלאו משום טעמא דהרמב"ן הוא אלא מטעמא אחרינא, דבהגהות מיימוניות (פכ"א משבת) גרס רב חסדא במקום רב פפא וכן גרס גם הב"ח שם (או"ח סי' ש"ב) והיי רבא בתראה. ואף דמר ברי' דרבינא גם בתרא דרבא הוה אפ"ל כמ"ש הרא"ש בשבת דמדקאמר הש"ס מר ברי' דרבינא במאי מקנח ולא אמר במאי מקנחינן אלמא לית הלכתא כוותי' ונשאר רק רבא ורב חסדא והלכתא כרבא דהוא בתרא [ותמוה קצת לפי גירסא זו דמייתי למר ברי' דרבינא מקמי דרב חסדא, ואם נאמר דמר ברי' דרבינא קדמון הוה הי' ניחא יותר גם לצורך דברינו דהוה רבא בתרא נגד שניהם, אבל כמדומני שלא מצינו בשום מקום מר ברי' דרבינא אחרינא]. אמנם יש מי שחשב את רבא לתלמידו של רב חסדא וידוע דיש אומרים דבאביי ורבא גופייהו אין הלכה כמותם במקום רבם, אך יש גורסים רבה בכ"מ דמשמע דהוה תלמידו דר"ח, ועיי' על כ"ז בסה"ד. ועוד י"ל דאפילו גרס ר"פ מ"מ נראה דמר ברי' דרבינא הוה בתרא טפי כדמשמע מדברי הראב"ן שהזכרנו וכיון דמשמע מהש"ס דלית הלכתא כוותי' כמ"ש הרא"ש נראה דבדין זה אין הלכה כבתראי. ועוד י"ל משום. דלעיל מיני' פליג גם אביי ארבא וקי"ל בכל הש"ס הלכתא כרבא נגד אביי בר מיע"ל קג"ם,

וכה"ג מצינו ביבמות (דף ל"ט ע"א) בפלוגתא דאביי ורבא ואמר רב פפא דיוקא דמתני' כוותי' דאביי ופסק הרמב"ם (פ"ג מנחלות ה"ז) כרבא לגבי אביי כמ"ש המ"מ משום דהלכה כמותו לגבי אביי בכ"מ יעו"ש. עוד י"ל עפימ"ש הרשב"א בחי' דהא דאין הלכה כתלמיד בפני הרב היינו כשנחלק עמו בפניו דוקא וכ"כ הר"ן בחי' בשם הרא"ה דמשו"ה הלכה כר"פ משום דמר ברי' דרבינא ור"פ בתרי' דרבא נחלקו, ואפשר דהבה"ג שכל דבריו דברי קבלה ופסק כרבא מקובל הי' בידו דר"פ נחלק עמו בזה בפניו ולכן הלכתא כרבא ובתרי' נמשך הרמב"ם ז"ל. אבל בשאר דוכתי אה"נ י"ל דס"ל דהלכה כר"פ נגד רבא. והשתא י"ל דגם הרמב"ן הכי ס"ל בכ"מ, אך מלשונו משמע קצת להיפוך דהו"ל להזכיר מזה. שוב ראיתי בס' ברכי יוסף שהביא משם האליה רבא דלפניו נמי היתה הגירסא רב חסדא וכן הזכיר כבר מהראב"ן שהבאנו:

ובאמת אין דרכי ולא איישר חילי לישא וליתן בעניני הכללים

האלה הדורשים בקיאות וחיפוש בספרי המכללים, אך מפני שכת"ר בדיק לי נכנסתי בזה לבלי להשאירו בלא תשובה, ולכן אקצר ואסיים בהערה קטנה בענין זה במש"כ המג"א (סי' ש"ב סקי"א) לענין קינות טיט שעל רגלו שכתב המחבר דיש מי שאוסר אף בכותל כמר ברי' דרבינא וכתב ע"ז המג"א ונ"ל דבכותל של עץ שרי כמו בקורה, ונראה מזה שתפס המג"א דאיפלגי רק בכותל אבנים אבל בכותל של עץ כו"ע מודו דשרי, ועיי' בפמ"ג ובמה"ש משם הת"ש, והעלימו עין ממ"ש הבה"ג וז"ל אמר רבא טיט שעל גבי רגליו מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות ודוקא בכותל אבנים ובקורה עכ"ל, הרי שכ' להיפוך דדוקא בכותל אבנים הוא דשרי רבא משמע דבשל עץ אסור גם לדידי'. אולם למ"ש הפמ"ג דשל עץ וטוח בטיט גרע מכותל אבנים ולא הוי בנין חקלאה י"ל דהבה"ג אתי לאפוקי כותל טוח בטיט, אבל קשה לכוון זה בלשונו, ולהת"ש דמשווי טוח בטיט לשל אבנים בודאי קשה:

והנני הדוש"ת ומוקירו בלתי מכירו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף