דברי אמת (מוסר)
ספר דברי אמת אשר מחברו היה גאון אחד מגאוני הדור שלפנינו אשר חפצו היה בעילום שמו וכתבו צוואה לבניו בהיותו בן שמונים שנה. והספר הזה מלא דברים יקרים. בטוב טעם ודעת המה מבוארים. כאשר עיני הקורא יחזו מישרים. והאיש אשר דברי זה הספר יקיים, שכרו ישולם לו מאלקי השמים. ויזכה לראות בנחמת ציון וירושלים.
הובא לבית הדפוס ע"י משה יהודה ליב גאלדבערג מסמאלעוויטש פלך מינסק.
תוצאה שניה ונדפס עתה בשלימות עם כל הדברים אשר נשמטו בהדפסה הראשונה בהוצאות הרב ה"ג ר' שלמה חיים ראחמילעוויץ נ"י רב במעדוועדענע בפרור מינסק
ווילנא בדפוס ש. פ. גארבער שנת סוף לגלותנו (תרע"א) לפ"ק
דברי אמת/הקדמות המביא לבית הדפוס מהדורה ראשונה תבנית:להשלים מהדורה שניה תבנית:להשלים
דברי אמת/הקדמת המחבר
את דברי הספר הזה כתבתי: בעת אשר על מטתי ישבתי: ומיום אל יום גברו עלי חלישותי: וחשבתי כי קרוב יום מיתתי: אז מנהמת ושברון לבי שאגתי: ואל ד' אלקים התחננתי: השקיפה ממעון קדשך עלי ברחמיך: ועזרני לשוב בתשובה שלמה לפניך: להציל את נפשי מרדת שחת: וזכני לקנות עולמי בשעה אחת: כמו שאמרו כל הקודם וזכה: ובתשובה שב לפני מותו ישא ברכה: ועתה תשובתי היא רפואתי: והיא עתה בידי וברשותי: ואם גם עתה אעלים עין מהצלתי: וגם עתה לא אתוודה על פשעי וחטאתי: מה אשיב על זה ליוצר נשמתי: ואוי לי אם לא אשוב בתשובתי:
ויען כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים וגם הזקן אשר הוא אסור בקולר מלכו של עולם גם הוא צריך התעוררות להתחזק לעשות תשובה, כי גם עליו גובר כח היצר הרע למונעו מלשוב אל ד' על כן התחזקתי ולקחתי ספרי מוסר אשר בהם כתובים כמה מליצות בזכרון יום המיתה ואותם קריתי ושניתי ושלשתי אז בלב נשבר ונדכה:
וכאשר התבוננתי כי הייתי בטעות: אז נפתחו עיני מקור דמעות: ובכיתי בכי תמרורים על חטאת נעורים: ודאגותי בלבי היו עצורים: ואמרתי ד' אלקים נגדך כל תאותי: וממך לא נסתרה אנחתי: עזרני נא וחזקני נא שאזכה לתקן בתשובה את כל אשר קלקלתי.
והנה אחת מהדברים אשר החובה על האדם לתקן קודם מותו לכתוב צוואה לבניו דברי מוסר ותוכחה לעורר את לבבם ללכת בדרך הטובה והישרה כאשר האריכו בזה גדולי חכמי ישראל בספריהם הקדושים, לזה אמרתי שלא למנוע עצמי גם מזה ואת אשר יש בידי לעשות בעודי בזה העולם החובה עלי לעשות אולי יהיה זה לאיזה זכות לנפשי העלובה כי כל זכיות אשר יעשה איזה מיוצאי חלצי, ע"י דברי צוואתי יהיה זה זכות לנשמתי לכן שקד שקדתי לכתוב לבני דברי צוואה בטרם אמות כאשר כן עשו כמה גדולי ישראל ולא יחשב זה ליוהרא לכל אדם גם אם אינו מגדולי חכמי ישראל:
וידענא בנפשאי כי רק זכות אבותי הצדיקים עמדה לי בזה לכתוב דברים בעת אשר ראיתי כי נשמתי העטופה בגויתי: עוד מעט תפרד ממני במיתתי: ונפשי תלויה בקיר גדר הדחויה: וחיש יפול ברוח מצויה: ועתה היאומן כי יסופר כי בעת כזאת ימצא לו האדם רעיונות לכתוב דברי צוואה לבניו דברים יקרים וישרים:
ויען כי אין רצוני וחפצי שיקרא שמי על דברי הצוואה הזאת מטעם כמוס עמדי לכן מסרתי אותה להרב המופלג בתורה וביראה בנש"ק, כ"ש ר' משה ליב גאלדבערג מסמאלעוויטש פלך מינסק כי הוא ידפיסנה ונתתי לו הזכות אותה להיות ידו כידי ורשות בידו לעשות בזה כאדם העושה בתוך שלו להדפיסה בעצמו או למסור הזכות לאחר: ומד' אלקי ישראל אשר הוא לבד יודע כי לטובה כוונתי אבקש כי הוא יזכני כי דברי זה הספר יכנסו בלבות האנשים אשר יקראו אותם לא מן השפה ולחוץ ואם יועילו רק לאיזה אנשים כי יטיבו מעט את דרכם והיה זה שכרי בעלמא דקשוט כי עי"ז אהיה ממצדיקי הרבים אשר זכות הרבים תלוי בו ואין חטא בא על ידו. אלה דברי הכותב קשט אמרי אמת לכבוד הש"י אשר חותמו אמת והוא ינחנו בדרך האמת להיות רק האמת נר לרגלנו בכל דרכנו ונזכה לעבדו באמת ובתמים כל הימים כן יהי רצון אמן.
דברי אמת/גוף הספר
~~~~~~~~~~~~~
ד צ' ע' מ' ל' א' י' ס'
עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ
שויתי ד' לנגדי תמיד
בשם ד' אלקי ישראל
יתחיל החיבור ויפתח הדבור בתפלה ותחנונים: לפני אדוני האדונים מהולל שם ה' לך יתברך באתי בתפלתי: ואסיך את דמעתי: כי תקבל את מנחתי: אף כי היא דלה ורזה: אותה לא תבזה: ותעלה לפניך לריח ניחוח: ותתן לי עוז וכח: לכתוב לבניי היקרים דברים ישרים בתוכחות ומוסרים: ויכנסו דברי אלה באזניהם: ולא ינטו רגליהם: מדרך הטובה והישרה: ויקיימו מצוות ד' ברה. ועתה באימה וביראה וברתת ובזיע וברעדה וחלחלה ובבכי ויללה הנני מתחיל לכתוב לכם את דברי הצוואה הזאת: וביום הזה אשר עודני בחיים: יזלו עיני דמעות כמים: ובטרם אעוף מכם בתהום הנשיה: ובדממת נצח אעבור בדומיה: אורה אתכם חכמה ותושיה: וטרם אמות במהומה: ולא אקח בידי מאומה: לקחתי את עטי בידי: לכתוב את רעיון רוחי אשר עמדי: ואליך אתפלל אתה צורי וקוני: כי מיתתי תהא כפרה על כל עוני: ותשלח מלאכי שלום לקראתי ויביאוני בשלום אל מנוחתי:
ואלה המה הדברים אשר יעדתי לכותבם עתה בעזרת הש"י והנני מוכן ומזומן לקיים בזה מ"ע מן התורה מצוות תוכחה ומצוות ולמדתם אותם את בניכם. דעו לכם בניי כי אני אביכם הנני הולך לעמי בדרך כל הארץ והנני הולך ממקום שעושים למקום שאין עושים כי במתים חפשי כתיב וגם פה לא עשיתי מאומה כי כאשר נשאתי את עיני ונתתי את לבי להתבונן על ימי חלדי לאחור במה כליתי אותם ומצאתי פכים קטנים שברי כלי חרס ובהבלי עוה"ז כליתי ימי על פני האדמה. ועתה אשר אני מוכרח לשוב שמה הנני הולך בלא לויה לאורחא רחיקתא וזוודא קלילא ואצטרך לתת דין וחשבון לפני נורא עלילה ועתה אוי לי מיום הדין הזה אוי לי מיום התוכחה הזה כי יש לפני שני דרכים אחת דרך סלולה והשנית דרך פלילה ואיני יודע באיזה דרך יוליכו אותי וסתם דרכים בחזקת סכנה והסכנה גדולה מאד בי במקום שיש דין אין רחמים ואין מרחמים בדין ואוי לי אם אצא חס ושלום חייב בדיני והנני צריך רחמים גדולים להצילני מכל שטן ומכל פגע רע המה מלאכי החבלה אשר המה מחכים על מיתת האדם אשר יצר אותם בעונותיו לדונו ביסורים קשים ר"ל ואוי לו לרש כמוני אשר אין לי כל כי בוודאי לא יצאתי ידי חובתי בתורה ומעשים טובים ועתה איך אזכה בדין של מעלה אשר הדין דין אמת. וגם מי יודע כי גם התורה אשר למדתי והמצות אשר עשיתי אם יכשרו בעיני בית דין של מעלה כאשר ידקדקו בהם אם היו לש"ש בדחילו ורחימו בהידור ובזריזות וכדומה מהדברים אשר החובה על האדם לעשות בתורה ובמצות שיעלו לרצון ולנחת רוח לפני הש"י כי בעוה"ר כל מצותינו מלאים הרבה פניות ומחשבות זרות והמה רק כמצוות אנשים מלומדה. זאת ועוד אחרת לבי יחיל בקרבי וכל עצמותי ירחפו ממגור בהעלותי על לבי את הרעיון הנורא הזה כי יוכל היות כי גם התורה ומע"ט אשר עשיתי בימי חיי הבלי אולי איש אחר יירשם ממני ע"י שדברתי עליו לשה"ר כי ע"י העון המר הזה נעשה משא ומתן כזה ומי יאמר זכיתי לבי טהרתי מעון זה אשר בעוה"ר רוב בני אדם נלכדים בזה ואוי לי אם אביא לעלמא דקשוט חבילות של עבירות של בני אדם שדברתי עליהם סרה.
אי לזאת הנני העני ממעש נרעש ונפחד בהתבונני מה אעשה ביום הדין אשר יכריע כף העונות ע"י כף הזכיות אל מי אנוסה אז לעזרה ומי יהיה עלי סתרה להנצל מהעונשים הקשים של עולם הגמול:
והנני מתפחד מפחד בלילות מפחדה של גיהנם הדומה ללילה כמו שאמרו חז"ל (יבמות ק"ט) לעולם יראה דיין כאלו גיהנם פתוחה תחתיו. אוי לנו ווי לנו כי היסורים האלה המה נוראים כמו שהאריכו רז"ל וכתב בס"ק כי טוב לאדם להיות כל ימיו ביסורי איוב ולא לסבול עונשי גיהנם שעה אחת תסמר שערת בשרו של אדם המתבונן בהדברים האלה. ע"כ אתם בניי היקרים אשר מסרתי נפשי בשבילכם עד שהגדלתי אתכם ועמלתי עבורכם יותר מכחותי וממיטב כספי שלמתי עבורכם שכר מלמדים וכמה צער גידול בנים סבלתי מכם כאשר כל זה ידוע לכם ע"כ בבקשה מכם כי לא תהיו לי כפויי טובה: ודעו לכם מאמר החכם. אם קדמך אדם בעדשים ואתה האכלת אותו פטומין עדיין אתה חייב לו עבור שקדמך, ועתה ק"ו הדברים: כמה מחוייבים בנים יקרים: ללכת בדרכו מישרים: לצאת ידי חובתם: נגד אבותם: אשר הספיקו להם מחסורם ומשאלותם. ואין אני מבקש מכם כי תאכילוני פטומין רק עתה באתי על נפשי בשאלתי לבקש מכם כי תשימו לבכם להדברים האלה אשר המה יוצאים מקירות לבי האנושה ואז לא יהיה לי מכם שום בושה והטו אזניכם לשמוע לקול דברי אביכם ובזה תזכו את נפשכם וגם את נפשי תזכו בזה כמו שאמרו רז"ל ברא מזכה אבא. ואם תקיימו כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום בדעה צלולה: אז לד' אלקי ישראל תהיו סגולה: וימלא כל משאלות לבכם לטובה: עד ימי זקנה ושיבה: ובזה תעשו חסד של אמת גם עם נשמתי העלובה. ודעו לכם מאמר רז"ל (קדושין ל"א) בי הבנים חייבים בכבוד אביהם גם לאחר מותו: וכאן המתים יורשים את החיים והאבות יורשים את הבנים: ועד"ז פירשו כוונת מאמר רז"ל (ב"ב קט"ז) כל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה: והוקשו מה חטא בזה שאינו מניח בן ועוד כמה צדיקים יש אשר לא זכו לבנים ועוד מה זה שאמרו בן ליורשו הל"ל כל מי שאינו מניח בן. ותירצו כי הכוונה בזה כי באמת הניח בן אך הוא אינו יכול לירש מהבן כלום לאחר מותו כי לא הדריכו בדרך הטובה אשר בן כזה לא יזכה אותו אחר מותו , לכן כועס הקב"ה על אביו שלא הדריכו בדרך הטוב. וטוב הולך ערירי מאבי בני רשע ופשע אמר החכם בן סירא. וכן אמרו רז"ל במדרש (פ' לך לך) וז"ל שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ודוד, אברהם כתיב בו ד' אלקים מה תתן לי אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים שיכעיסו אותך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. דוד אמר חקרני אל ודע לבבי דע הפורשים ממני וראה אם דרך עוצב ונחני בדרך עולם. אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים שיעציבו אותך מוטב לי ונחני בדרך עולם עכ"ד. כי כאשר אין הבנים הולכים בדרך הטוב והישר יגיע מזה צער ובזיונות בעלמא דקשוט גם לאבותם והמה מצטערים על זה בקבר:
וז"ל הזוה"ק אי ברא אזיל באורח תקלא וודאי מבזה לאבא וודאי עביר ליה קלנא ואי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותקין עובדי אוקיר לאבא אוקיר ליה בההוא עלמא גבי בני אנשא ואוקיר ליה בההוא עלמא גבי קוב"ה וקוב"ה חייס עלוהי ואותיב ליה בכורסיה דיקרה: ובכמה מקומות בזוה"ק ובתלמוד ובמדרשים ובס"י מובאים בענין זה דברים נוראים איך הבנים מזכים את אבותם במעשיהם הטובים:
ואלה המה ד"ק של הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל מה שכתב בענין זה בביאורו על (משלי כ"ט) יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך: וז"ל כאשר הבן הוא צדיק יצילך מדין גיהנם ויתן מעדנים לנפשך בגן עדן כמו מעשה דר' עקיבא שלמד עם בן רשע והצילו מגיהנם ועוד שהביאו לגן עדן ועוד יסר בנך כי אפילו צדיק אם יש לו בן רשע אז נוטלים אותו מגן עדן לגיהנם למען יראה יסורי בנו וזהו יסר בנך ויניחך במקומך וגם הוא יתן מעדנים לנפשך עכ"ד:
וז"ל ספר הקדוש ראשית חכמה בשעת הדין אומר הקב"ה לאדם טורח גדול היה לי עליך משיצרתיך ולא היית נפל וכשיצאת לאויר כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים אם יש בו דברים הללו פוטרים אותו מיד הדין לשלום לגן עדן: ואם לאו מוסרין אותו לחמשה מלאכי חבלה נגד חמשה חומשי תורה אחד מכה ואחד מונה כדרך שמכין ומונין בבית דין והשלישי מוציא אש מגופו ככבשן שאש יוצא ממנו והרביעי מביא עשבים חמוצים ומרים מן ההרים שאם גזל מחבירו אומר לו דקדק בשינך לפי שאכלת גזל בשינך: והחמישי מכה את אביו ואת אמו ואומר להם מפני מה לא הדרכתם את בנכם ללמוד תורה ומעשים טובים כדי שיעשה מצות ויפרוש ממעשים רעים מיד נותנים לו רשות להכות את אביו ואמו ואם קרא ולא קיים מלקין אותו לפניהם עכ"ד.
אי לזאת אבקש מכם בני היקרים כי תשימו לבכם להתבונן בכל הדברים האלה אשר אני כותב לכם בהצוואה הזאת כרי שלא יהיה גם לי צער מכם חו"ש ותראו להדפיסה תיכף אחר פטירתי לזכות בזה את נשמתי כאשר יועילו לכם דברי צוואתי: כי מובן הדבר כי קרוב הדבר לוודאי כי גם הבנים אשר המה קלי הדעת עכ"ז כאשר יקראו את צוואת אביהם דברים חמים ונלהבים דברים החודרים כליות ולב דברים החוצבים להבות אש הנה אז התעורר בקרבם איזה רגשי קודש ודבריו יעשו איזה רושם בלבבם להטיב את דרכם מעט בהתבוננם כי הצור אשר נחצבו ממנו הוא אביהם כבר בלה ורד שחת ויזכרו כי הוא לא ישוב אליהם עוד רק המה ילכו אחריו אל מקום עפר רמה ותולעה להתראות עמו בעלמא דקשוט ואז אם הבנים יטיבו עי"ז את דרכם יהיה זה לזכות לאביהם. לזה אמרתי מה אעשה לכם בני היקרים לי כבבת עיני במה אזכה אתכם עתה להורות לכם את הדרך הטובה והישרה אין כוחי אלא בפי עטי לכתוב לכם דברי צוואה בדברי מוסר ולצוות עליכם לקיים הדברים האלה וגם אנכי אבנה מזה כי אהבת אבות לבנים הוא דבר מוטבע גם בכל הבעלי חיים כי גם הם אוהבים את בניהם ומספיקים להם מזונם בכל יכולתם אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו (נחום ב יג) גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן (איכה ד ג), אמנם האדם אשר הוא כליל כל היצורים ומבחר כל הברואים אין ראוי לאהוב את בניו כאהבת החיות הטורפות וכאהבת הבהמות רק את גוף הבן כי בזה הוא דומה להבהמה אך הוא צריך שתהיה אהבתו לבניו אם המה הולכים בדרך הטוב והישר אשר במעשיהם הטובים המה זוכים לעצמם ומזכים גם את אביהם.
ועד"ז פירש הגאון הקדוש בעל השל"ה ז"ל דברי רש"י ז"ל [פ׳ נח] שכתב כי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים ופירש הוא וז"ל הכוונה דעיקר תולדותיהם של צדיקים שרוצים שיהיו להם בנים המה מע"ט היינו שהבנים יעשו מעשים טובים עכ"ד. הנה את הדברים האלה אל לבי שמתי אולי אוכל לתקן עתה איזה דבר טוב אשר יטב גם לי גם לזרעי אחרי כי מי יביאני לראות במה שיהיה אחרי אם בני ילכו בדרך הטוב והישר או לא חס ושלום:
אי לזאת שנסתי מתני החלשים: ובאין אונים התחזקתי להיות איש באנשים: ובעת אשר אלקים מצא את עוני: וביסורים ובתחלואים רעים ונאמנים יסרני והקולמוס והמגילה תנוע בין הידים: כאשר ינוד הקנה במים: עכ"ז התחזקתי והחלש כמוני אמר גבור אני ואמרתי עתה יהיה לי עת לדבר פן מחר יהיה לי עת לחשות ואזרתי כגבר חלצי לחקוק דברי הצוואה הזאת ובאתי בהדברים האלה לעשות לי בהם איזה זכרון ולמצוא לי איזה זכות לסעוד ולסמוך את שפל גוי הנרעד והנפחד והמתפרק איברים איברים מחרדת יום הדין הגדול והנורא:
וזה חלקי אמרה נפשי ועיני לשמיא נטלית לבקש על זה רחמי שמים ועל ד' השלכתי יהבי בהדבר הזה אשר הוא היה בעזרתי וזכות אבותי הגאונים הצדיקים עמדה לי לעבוד עבודת הקודש. כן החונן לאדם דעת זיכה גם אותי התולעת לחדש הרבה חידושי תורה אשר בטוח אני כי המה על דרך האמת וכבר נדפסו הרבה מהם והשאר המה אתי בכתובים, כן יעזרני לגמור את דברי הצוואה הזאת אולי בזה אזכה את נפש בני ויהיה גם לי זה לזכות בעלמא דקשוט וכאשר בני יקיימו עי"ז מאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב יטב גם לי בעבורם.
והנני לכתוב לפניכם בני היקרים: כמה דברים ישרים: אשר המה נאים: להזהר מדרך חטאים:
הנה ראשון לציון ראיתי לציין לפניכם את הדרך הטובה והישרה ולצוות עליכם בני היקרים על הדבר הזה אשר בכמה מקומות בהספרים אשר חברתי בעז"ה כתבתי בהם מגודל ועוצם פשעה של עון הבטלה אשר היא אם לכל העבירות החמורות והיא ראשית כל פרי החטאות והעונות והפשעים והוא אילן גדול אשר עליו גדלים הרבה עבירות אשר המה עלולים להאדם לעבור עליהם בעת שהוא מבלה זמנו בהעון של הבטלה ואז המה פורחות וצומחות ממנו ביתר שאת וביתר עז והמה נשרשים בלבו של אדם ונעשו לו כהיתר גמור מחמת רוב ההרגל בהם. אוי לנו ווי לנו כי העון הזה של הבטלה פרץ מאד בקרב הארץ שומו שמים על זה ועל זאת תאבל הארץ כי על ידי זה סוגרו על מסגר לפני האדם שערי התשובה אשר החובה על כל אדם לתקן את מעשיו קודם מותו בעודו בכחו בימי ילדותו ולא להמתין על ימי הזקנה פן ימות פתאום ר"ל ונמצא העני הזה מת בלא תשובתו ואז אין רפואה למכתו. ועתה אחרי אשר העון הזה מביא את האדם לכמה עבירות חמורות והנה עי"ז נעשה לבו אטום מלהבין כי דרכו לא ישרה והוא צדיק בעיניו כמו שאמרו חז"ל עבירה מטמטמת לבו של אדם ועבירה גוררת עבירה ע"כ הולך וחוטא כל ימיו עד אשר ימות פתאום בלא תשובה. זאת ועוד אחרת כי לבד שהעון הזה מביא את האדם עוד לכמה עבירות הנה העון הזה בעצמו גדול עונו מנשוא כי כל שעה שהאדם מבלה אותה בעון הבטלה הוא פסידא דלא הדר אשר החוב על האדם לחוס על הזמן היקר שבכל הנמצאים ועל ימי חייו בעולם הזה אשר יוכל לזכות את נפשו בתורה ומעשים טובים כל אחד לפי ערכו, כי גם העני שבישראל, אין עני אלא בדעת, הוא האיש אשר לא זכה לכתרה של תורה, אם הוא יחוס על זמנו שלא לבלות אותה בעון הבטלה אז גם הוא יכול לקנות לו חיי עולם הבא. וקרוב אליו הדבר מאד כי יוכל למצוא לו ספרים יקרים הנדפסים בלשון אשכנז כמה ספרי מוסר וכמה ספרי הלכות או לשמוע דברי תורה מאחרים בעת שהוא פנוי מעסקיו ואז גם הוא חכם יקרא ושכר הרבה יטול.
והנני להעתיק בענין זה הדברים הנוראים אשר יצאו מפי דובר צדק החסיד רבינו יונה ז"ל מה שכתב בספרו כבוד חכמים. וז"ל, כל המוציא זמנו בדברי בטלה הרי הוא ככופר בעיקר שאינו מאמין שמלא כל הארץ כבודו כי המאמין שעומד לפני הקב"ה לא יעשה לפניו דבר נגד רצונו וקשה בעיניו דבר זה יותר מכל העבירות כי שאר עבירות אם יחטא פתאום ויצרו הטעהו שלא שם יראת ד' כנגדו אין עונשו גדול כל כך כמו זה אשר בזדון נפשו יושב שעה אחת או שתים ולפעמים כל היום ולא יזכור ד' ולא יזכור לפני מי הוא עומד ומכעיס ולא יבוש מגדולתו ולא יפחד מדינו והוא עובר על מה שכתוב בתורה (פ' עקב) השמר לך פן תשכח את ד' אלקיך ואם תאמר שזוכר את ד' ואעפ"כ עומד ומשחק הרי זה במזיד עומד ומבזה את ד' ואת תורתו שאומר בלבו אין הקב"ה מעניש למי שאינו עושה רצונו והוא כופר בדברי חכמים והוא צדוקי והוא דומה לאותם שהיו עובדים ע"ז בסתר ואמרו עזב ד' את הארץ ואין רואה אותם ואלו עובדין עבודה זרה בגלוי ואין מוחה אותם עכ"ד. ואחר שיקבע האדם בדעתו להאמין באמתת הדברים האלה אז יתבונן בינה גם בהדברים הנוראים שכתב הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא נ"ע שכתב לפרש מאמר רז"ל (אבות פ"ד) ועל כרחך אתה עתיד ליתן 'דין וחשבון' ודקדקו כי הוה ליה למימר 'חשבון ודין', וכתב כי דין הוא שדנין את האדם על שעבר עבירה וחשבון הוא כי בשעה שעשה העבירה היה יכול לעשות מצוה או ללמוד וזה החשבון שמחשבים העתים והרגעים שהיו לריק ומענישים אותו על זה מלבד מה שמענישים אותו על גוף העבירה עכ"ד.
ואחרי הדברים האלה איש נבוב ילבב להתבונן בענין זה גם בהדברים הנוראים שכתוב בספר הקדוש ראשית חכמה וז"ל כל הקובע עצמו לדברים בטלים נקרא לץ כיון שאפשר לו לעסוק בתורה באותה העת ואינו עוסק והוא דומה למי שאמר לו המלך מנה זהובים וכל מה שתמנה יהיה שלך והוא יושב בטל הלא זה שמתלוצץ מן הזהובים ובזוים עליו היש לצנות גדול מזה. כן המבטל מדברי תורה אחר שיודע השכר הגדול להעוסק בה ואינו עוסק בה אינו כי אם לץ ולבד זה הוא עובר בעשה ודברת בם ולא בדברים בטלים ובפרט לומדי תורה צריכים להזהר מדברים בטלים כי אם נכנס דברי לצנות ללב יצא כנגדה דברי תורה עכ"ד. עוד כתב בספר הנ"ל וז"ל לא יאבד אדם אפילו רגע שאימתי יביא רגע זה אשר אתה בו ולא אפילו כמהו כי הקודם זכה ישא ברכה ההולך אל ים רחוקים לטרוף טרף להביא ומצא עת נכונה לבקשתו הידיחנה: ועתה הדברים ק"ו אם לחיי הגוף הנגוף כך לחיי הנשמה על אחת כמה. וכמה או יאמר הנני מחוייב לעבוד את הש"י כל ימי ומתי אשלים מה שאחסר עתה כי אין ראוי להתהלל ביום מחר כי הלואי יעמוד על עצמו ויפרע את שלו וכן אמר להם פרעה לבני ישראל כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואל תתהללו ביום מחר כי גם הוא מי התירו לכם הלא אתם מחוייבים לעשות למחר כיום זה אם כן אימתי תמלאו את החסרון הזה עכ"ד:
וכתב בספר זבד טוב וז"ל, אני מזהיר את נפשי להשמר מהבטלה ואבוד הזמן כי בזה נופלים כמה בטלנים ויושבי קרנות שבכל דור ודור:
וטוב לשמור ולעשות חשבון עם הימים בכל יום או בכל שעה לומר למה החייני הש"י שעה זו ומה תועלת יש לו ממני ואין כאן ספק שאם החייני אינו אלא כדי לעשות רצונו ומי שיחשוב זאת בוודאי לא יאבד אפילו רגע לבטלה עכ"ד.
ועתה אחרי אשר הדברים האלה יהיו לו להאדם לזכרון בין עיניו יש עוד דרך ישר לפני איש להתבונן גם בדברי המפרשים שפירשו כוונת מאמר רז"ל (אבות פ"ד) ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. וז"ל כאשר מביאים את האדם ליום הדין בבית דין של מעלה שואלים לו את הדין של העבירה והעונש המגיע עבורה על שהכעיס את יוצרו והוא מוכרח לפסוק הדין והעונש על כל עבירה ועבירה ואח"כ מראים לו אה החשבון של העבירות אשר עשה כל ימי חייו ומקבל עליהם עונשים קשים כמו שפסק על עצמו לפיכך אמר התנא דין ואח"כ חשבון עכ"ד:
עוד אחת מעט היא דברים מעטים וקצרים מועט מחזיק את המרובה אשר יצאו מפי החסיד רבינו יונה ז"ל מה שכתב בספרו שערי תשובה המה ג"כ די והותר לעורר לב האדם להתבונן שלא ילכד בעון הבטלה אשר ממנו יבוא לעבור על כמה עבירות חמורות: וז"ל, כל אשר איננו נזהר מאיזה חטא ואינו מקבל על עצמו להשמר ממנו גם אם הוא מעונות הקלים אע"פ שהוא נזהר מכל עבירות שבתורה קראוהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד ואת פושעים נמנה וגדול עונו מנשוא, כי אם אמר יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולת דבר אחד אף שיכולת בידי לעשותה עם כל זאת לא אעשנה הנה בזה כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיני עצמו יעשה:
ועל הענין הזה נאמר (פ' תבוא) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, ביאורו אשר לא יקבל על עצמו לקיים את כל דברי המצות מראש ועד סוף ויורה על זה הלשון אשר לא יקים ולא אמר אשר לא יעשה עכ"ד. ועתה אוי לו להאיש אשר אלה לו ילך ובכה נושא משך חבילות של עבירות עבר עליהם גם בשאט נפש אחרי אשר כבר בהם כי איסורן איסור עולם ואיסור חמור ועם כל זאת הולך וחוטא בהם כל ימי חייו:
וכל אלה באים לו להאדם מעון הבטלה אשר היא אם לכל העבירות שבתורה:
ואיה שוקל ואיה סופר לשקול ולספור כמה מצות אשר האדם יכול לקיים אף ביום אחד אם יקבע לו עתים לתורה לעסוק בה לש"ש.
וכבר נודע הדבר בין החיים מה שכתב הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא נ"ע בספרו שנות אליהו (פאה פ"א) כי כל תיבה שאדם לומד היא מצות עשה ששקולה כנגד כל המצוות. ועתה כאשר הוא מאבד זמנו בעון הבטלה אשר על ידי זה הוא בא לעבור על כמה עבירות חמורות אשר אין שיעור לגודל עונשם ובפרט העבירות החמורות התלויות בפה ובלשון המה עלולים מאד לעבור עליהם האדם המאבד זמנו בעון הבטלה:
ועתה כמה עבירות יכול איש כזה לעבור עליהם אף ביום אחד ואוי לו ואוי לנשמתו אשר אינו מתבונן על אחריתו כי עליו יהיו כולם ועל כל יום ועל כל שעה יצטרך לחת דין וחשבון במה כלה אותה וכל המקטרגים אשר יצר אותם המה יפרעו ממנו אז בעונשים קשים רחמנא ליצלן.
ואחרי כל הדברים האלה אשר המה די והותר לעורר את לבבינו לפקוח את עינינו להתבונן על דרכינו כי לא זו הדרך העולה בית אל ולא היא הדרך שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם רק היא הדרך הרע והעקש אשר אחריתה דרכי מות כי אנו מלאי עון וכבדי פשע ועונותינו רבו למעלה ראש ואשמתינו גדלה עד לשמים:
ולא אכשר דרא והפרוץ מרובה על העומד בכמה עבירות חמורות הן בעבירות שבין אדם למקום רבה העזובה בקרב הארץ כי עוזבים מקור מים חיים היא התורה לעסוק בהבלי עולם הזה ובתענוגות בני אדם לאהוב אשישי ענבים ושירי עגבים אוי לנו ממה שכתוב בספר נפש החיים, וז"ל: בעון בטול תורה חס ושלום פוגם האדם את כל איבריו וגידיו וכל כחותיו כולם וחיות הקדושה של כל גופו מסתלקת והוא נעשה תיכף כמת ממש שאין לו שום חיות חס ושלום כמו שכתוב כי היא חייך עכ"ד. והעבירות שבין אדם לחבירו פרצו מאד בקרב הארץ הן בדברים הנוגעים בממון פסו אמונים מבני אדם כל איש אחר בצעו הולך לעשוק אהב כנען בידו מאזני מרמה עינו להונו, ולבבו לזהבו, כי בת מטרד בת מי זהב היא תמשול עתה והזהב עשו לבעל ומפזרים כמה ממון שאינו של יושר על כמה הבלי עולם הזה אשר המה מרבים הבל שיש בהם עונות וחטאים ופשעים כי כאשר למי זהב התפרקו מעליהם עדי התורה והמצות דור תהפוכות המה מתהפכים כחומר חותם מתאוה לתועבה בנים לא אמון בם וכל מה שיזקינו עוד יוסיפו סרה. גם בדברים הנוגעים בדבור כמעט אי נקי שלא ילכד מלדבר סרה על בני אדם ורובם ככולם נופלים בהעבירות החמורות התלויות בפה ובלשון: וכל מצותינו ומעשינו הטובים הטה רק במצות אנשים מלומדה אשר בוודאי המה כאין וכאפס נגד מעשינו הרעים ובוודאי המה יכריעו הכף לחובה ואוי לנו כי לא שבנו עליהם בתשובה ועתה איך לא ירעדו עצמותינו כאשר נתבונן בהדברים הנוראים שכתבו חכמי בעלי המוסר.
וז"ל כל זמן שהאדם לא שב בתשובה על עונותיו מכריזים בכל העולמות הזהרו בפלוני שהוא בנידוי על עון פלוני ופלוני שלא שב עליהם בתשובה והאיש הזה הוא מנודה למעלה ולמטה ושמירת יוצרו סרה מעליו והוא מעותד למקרים רעים ר"ל וכשישן בלילה סותמים שערי שמים בעדו ונשמתו אינה עולה למעלה ודוחין אותה לבין הקליפות והם מוסיפין טומאה על טומאתה ואוי לו כי הוא האיש האומלל והנכרת מחיי עולם הבא ולאחר מותו יורד מטה מטה הרבה מאד לגיהנום רחמנא ליצלן.
גם דברי הגאון בעל לבושי שרד מה שכתב בענין זה גם המה מבהלים את הרעיון מאד וז"ל הנה ידוע כי כל זמן שאין מתקנין העונות ובפרט העון הידוע אז כל תורתו שלומד נמסר לקליפות ועליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו' פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה, הכונה פיך שלחת ברעה, התורה שאתה לומד בפיך אתה משלח לרעה היינו הקליפות, ולשונך תצמיד מרמה שמוסיף כח בהקליפות הנקרא מרמה עכ"ד.
והס"י כתבו בענין זה משל נורא אשר הוא מחריד הלבבות למי שמתבונן בו וזהו, מלך גדול היה לו כתר יפה שלא היה כמוה בכל: