גולת כלב/שבת/קב/א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

גולת כלב שבת קב א

מסכת שבת

דף ק"ב ע"א

אמר רבא זרק בפי כלב או בפי הכבשן חייב, ופריך והאנן תנן קלטה אחר, או קלטה הכלב, או שנשרפה פטור, ומשני התם דלא מכוין הכא דקא מכוין. ולכאורה יש להקשות מהך משנה לר' יוחנן דאמר לעיל (ה' ע"א) זרק חפץ ונח ביד חבירו חייב, ומסיק הגמרא דקמ"ל דאע"ג דלא אחשביה לידיה נמי חייב היינו דלא מכוין, ומהך משנה דקתני קלטה אחר פטור משמע דהיכא דלא מכוין פטור?

אך אפשר לתרץ דר' יוחנן מוקי מתניתין כרב אשי דמשני על הא דפריך הא נח חייב? הלא נזכר ותנן כל חייבי חטאות אינן חייבים עד שתהא תחילתן וסופן שגגה, ומשני חסורי מחסרי והכי קתני הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו, קלטה אחר, או קלטה כלב, או נשרפה פטור משום דנזכר והוי תחילתו שגגה וסופו זדון הא נחה חייב בד"א שחזר ושכח, אבל היכא דלא נזכר סברה מתניתין נמי דחייב אפילו לא מתכוין:

אבל על הרמב"ם קשה דבפי"ג מהלכות שבת הלכה ט"ו פסק כר' יוחנן דאע"ג דלא מכוין חייב, ובהלכה י"ג פסק כרבא דהיכא דלא מכוין פטור? ועל זה משני הלחם משנה דהא דפסק כי לא מכוין פטור מיירי דנעקר ממקומו וקיבל דהוי להו שנים שעשאהו דפטור ובזה אף ר' יוחנן מודה דפטור כדאיתא לעיל (ה' ע"א) א"ר אבין א"ר אליעזר א"ר אילעאי א"ר יוחנן עמד במקומו וקבל חייב, עקר ממקומו וקבל פטור. אבל קשה לפי שיטת "הלחם משנה" דמיירי שנעקר ממקומו א"כ אמאי פסק הרמב"ם ז"ל אי מוין דחייב הלא הוה להו שנים שעשאוהו, וע"כ צריך אתה לדחוק ולומר דהא דתנן לעיל (צ"ב ע"ב) שנים שעשאוהו פטור על שני דרכים היינו מתחילתן עד סופן, או היכא דעשאה עקירה ומתחילה לא התכוין שחבירו יסייעו, אבל היכא דהתכוין מתחילה שחבירו יסייעו חייב והרמב"ם מיירי דמתחלה התכוין שחבירו יסייעו בהנחה ע"כ פסק שחייב אבל זה דוחק גדול:

אבל אני אענה חלקי דאף לשיטת הלחם משנה שפירש דמיירי הך משנה שעקר ממקומו וקלטה, וקשה א"כ מאי פריך הגמרא לרבא מעיקרא הלא נוכל לתרץ ולומר דהא דאמר רבא זרק בפי כלב חייב מיירי דעמד במקומו וקיבל, אבל המשנה מיירי דעקר ממקומו וקבל ע"כ פטור, וע"כ צריך אתה לומר דמתניתין מיירי לצדדין דהך דקלטה אחר מיירי דעקר ממקומו וקיבל, אבל הך דקלטה כלב מיירי דעמד במקומו וקיבל דגבי כלב לא שייך שנים שעשאוהו, והפירכא היה מהך דקלטה כלב, ע"כ אפשר לתרץ הכי דכולה מתניתין מיירי דעמד במקומו, ועיקר התירוץ דלא מכוין מיירי לצדדין ולא יקשה להרמב"ם ז"ל מהלכה ט"ו על הלכה י"ג דלעיל בשבת (צ"א ע"א) אשכחן דבעא רבא הוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה ונמלך עליה לזריעה מהו, הכא ודאי כי אישתיק אמחשבה קמייתא לא מחייב או דלמא בתר השתא אזלינן, משמע מדבריו דאם לא התכוין לזריעה לאחר שצמקה פטור ע"כ הכא נמי נעמיד הך דקלטה אחר פטור מיירי בעת שזרק היתה כגרוגרות וכוונתו היתה לאכילה וקודם שקלטה אחר צמקה ולא התכוין לזריעה הלכך אעפ"י שקלטה אחר והאחר התכוין לזריעה אפילו הכי פטור הראשון, ע"כ פסק הרמב"ם ז"ל דפטור היכא דלא התכוין הזורק, אבל הך דר' יוחנן דלעיל מיירי שלא נחסר מכגרוגרות ע"כ אעפ"י דלא אחשבה לידיה אפילו הכי חייב אבל הך דקלטה כלב מיירי דלא נחסר מכגרוגרות אלא דלא התכוין שיקלוט הכלב ע"כ פטור דלא הוה חשיב מקום חשוב פי הכלב, ע"כ בזה יתורץ קושיתינו על הרמב"ם ז"ל, אבל היכא דהתכוין שיקלוט הכלב אז מחשבתו משוי ליה מקום חשוב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף