עריכת הדף "
בני אהובה/גירושין/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טז == '''ולמה ''' ''' אין כותבין אלו החמשה וכו'.''' הדבר ברור כמ"ש הבית שמואל בסימן קכ"ג ס"ק ה' דלכך נקט הרמב"ם הך טעמא משום דמומר הוא בכלל כריתות דישנו בתורת גיטין וקידושין ומ"ש הב"ש בסימן קמ"א ס"ק מ"ו בשם התוס' דסנהדרין דף ע"ב דכתבו בן ברית למעוטי מומר אין כאן ראיה כי בלשון בני אדם האומר בן ברית לא נכלל בו מומר כי יצא מכלל ברית ופרק עול מלכות שמים ולכך שם ברודף האומר הניחו בן ברית הוא כוונתו כלשון בני אדם שהוא בקבלת הברית ולא המיר ופרק עול אבל בשביל זה לא נימא דבר תורה שלא יהיה מומר בכלל שליחות או בתורת כריתות שאע"פ שחטא ישראל הוא וגיטו וקידושיו גיטין וקידושין גמורים הן. ''' ובהכי''' ניחא מ"ש התוס' בגיטין דף כ"ב ע"ב בד"ה והא לאו וכו' דהקשו דמה צורך להביא ראיה מברייתא דנכרי פסול תיפק ליה דלאו בני כריתות הן ותמה מהרש"א דאיפכא הוי להו לאקשויי דמה פריך מברייתא דנכרי פסול אחש"ו דהא דנכרי פסול הוא משום דלאו בני כריתות הן ולפי מ"ש יש לומר הא דפריך מנכרי לאו דוקא נכרי רק ידוע היה להן דלענין גיטין עשהו למומר כנכרי לכל דבר ועל זה פריך אי הכי נכרי נמי לאו דוקא נכרי רק ישראל מומר דעל זה הקושיא למה יפסול הא בן כריתות הוא ואי משום לשמה הא ישראל עומד על גביו ועל זה משני דאדעתיה דנפשיה קעביד כמ"ש הרמב"ם רק דלפי"ז אין צריך להביא מברייתא דנכרי פסול דבלא"ה ידוע דנכרי פסול היותו לאו בן כריתות רק הקושיא היא דהיה קבלה בידם דמומר שוה לנכרי לענין גיטין אף דהוא בן כריתות וא"כ בממה נפשך אם קבלה זו ליתד תקוע שלא יפול בו הספק אין צריך לברייתא דאיך אפשר לומר וכי תימא הכי נמי הא נכרי ודאי פסול ומומר דינו כנכרי ואם הספק אי מומר דינו כנכרי אינו יכול להקשות מברייתא דנכרי פסול דהא שאני נכרי מן מומר ולשון התוס' מדויק למאוד. ''' ולהרמב"ם''' צ"ל לתרץ קושיית התוס' הא דפריך מנכרי כמ"ש התוס' שם בד"ה והא לאו וכו' דהסוגיא דרב הונא הוא כר' מאיר דבעי להס"ד כתיבה לשמה מדרבנן וכיון דלא בעי כתיבה לשמה מדאורייתא אין צריך לכתיבה בני כריתות או שליחות וליכא למימר כיון דלר"מ כתיבה לשמה לאו דאורייתא רק גזרו כתיבה לשמה אטו חתימה אף לענין כריתות נגזור כתיבה אטו חתימה דבעי בני כריתות דבר תורה דיש לומר בשלמא לשמה אתא לאחלופי בין כתיבה לחתימה אבל לענין כתיבת נכרי לא אתא לאחלופי דמידע ידעי דנכרי לאו בר עדות הוא וכל שטרות דכשר נכרי לכתוב לגזור דיחתום אלא דלהא לא חיישינן דידעי דנכרי פסול לעדות והבית שמואל בסימן קכ"ג ס"ק ה' כתב דקשה להרמב"ם דמחלק וס"ל דבגט לא בעי שליחות מ"מ בעי בני כריתות דתקשה לדידיה קושיית התוס' ולא ראיתי בתוס' שום קושיא שלא יהיה מיושב לדעת הרמב"ם זולת מה שהקשו התוס' שם מן מילה ואין זו קושיא כל כך לדמות מילה לגט דבגט בעינן ספר כריתות משא"כ מילה דמ"מ הוא נימול ואפי' לשמה לא בעינן ומכ"ש דלא בעינן כריתות ופשוט הוא. ''' אך''' יש לפקפק בזה דא"כ דאמרינן דמומר ג"כ אדעתיה דנפשיה קעביד איך מצאנו ידינו ורגלינו בחליצה דמשמע מדברי התוס' פה בד"ה והא לאו וכו' דצריך כונה ואיך מניחין למומר לחלוץ ובאמת הרא"ש בהלכות קטנות גבי עיבוד עורות לשמה מחלק בין מעשה רב למעשה זוטא כעיבוד עורות דלא אמרינן דאדעתיה דנפשיה קעביד משא"כ בגט דצריך כתיבת כל התורף לשמה וא"כ יש לומר בחליצה כיון דבדעבד חליצה לחוד בלי קריאה ורקיקה מתיר הוי מעשה זוטא איברא דמלבד דאין כן דעת הרמב"ם כמ"ש הרא"ש להדיא אף גם דעת התוס' דהקשו בכל דוכתי מהך דמילה דלמה כשר גוי ולא מחלק בין מעשה רב למעשה זוטא כמ"ש הרא"ש גופיה שם בהלכות קטנות מהך דמילה ש"מ דלא ס"ל להתוס' לחלק בין מעשה רב למעשה זוטא והגאון חכם צבי בתשובתו סימן א' עמד בזה ולא תירץ כלום עיי"ש ובאמת התוס' במסכת מנחות דף מ"ב ע"א בד"ה ואל ימול כותי וכו' הקשו למה לי למעוטי נכרי מכתיבת ס"ת מוקשרתם וכתבתם כיון דבלא"ה סתמא אינו כותב לשמה דאדעתא דנפשיה קעביד ותירץ דאיצטרך למעוטי צדוקי ומומר הרי דס"ל להתוס' דמומר דעתו לשמה רק דפסול הואיל ואינו בוקשרתם וכו' עיי"ש אמנם לשיטת הרמב"ם קשה וצ"ל הואיל וחזינן דעושה מצוה וחולץ לקיים דבר תורה הרי הוא ישראל לדבר הזה הואיל וראינו דעשה מצוה בידים וחולץ משא"כ בכתיבת הגט וכדומה דאינו עושה מצוה רק מלאכה בעלמא וצ"ע לחלק. '''ואם ''' ''' כתב הגט אחד מחמשה וכו' אינו גט וכו'.''' נראה ברור כוונתו מדלא הוציא מומר מכלל לומר דיהיה בכלל ספק אולי נתכוון לשמה מזה נראה דעת רבינו דאמרינן דודאי אינו כותב לשמה והכס"מ דכתב דיש בו ספק לא כתבו כן אלא באיכא ישראל עומד על גביו דאולי לאו אדעתא דנפשיה קעביד אבל בכותב סתמא וסתמא לאו לשמה קאי ודאי דאינו כותב לשמה והבית שמואל בסימן קכ"ג ס"ק ה' נסתפק בזה ולא ידעתי למה.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף