עריכת הדף "
בני אהובה/אישות/כב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== לב == '''אין ''' ''' מקבלין פקדונות וכו' קיבל מהאשה יחזיר לאשה וכו'.''' אע"פ שאינה נאמנת לומר כי ניתן לה במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בו מ"מ יחזיר לאשה כיון שקיבל מהאשה ואם נושאת ונותנת תוך הבית דקי"ל הכל לבעל ואין האשה נאמנת לומר שלה הוא כמ"ש התוס' והרא"ש אי יחזיר לבעל או לאשה בזו נחלקו הריב"ש והחלקת מחוקק והבית שמואל ז"ל דדעת הריב"ש בסימן נ' דיחזיר לאשה כמו דמחזיר בשאינה נושאת בתוך הבית אף דהפירות לבעל והח"מ והב"ש סימן פ"ו ס"ק ז' חולקים דלא דמי דבשלמא בנדון הרמב"ם הגוף לאשה אף דהפירות לבעל מ"מ כיון דהגוף שלה יכול להחזיר לה משא"כ בנושאת ונותנת בתוך הבית דהגוף של בעלה הוא איך יחזיר לאשה מה שאינו שלה ובאמת לישנא דתוס' והרא"ש דכתבו בנושאת ונותנת בתוך הבית דאינה נאמנת לומר שלה הוא משמע דלא יחזיר לאשה כיון דאינה נאמנת לומר שלה הוא. ובהכי ניחא הא דאינה נאמנת לומר בנושאת ונותנת בתוך הבית בפקדון ניתן לי אף דאי בעי שקלית ויהבית ליה למי שאמרה שהפקיד אצלה ממונו דודאי בנושאת בתוך הבית שייך ג"כ ומהני מגו כמ"ש בתשובת הרא"ש כלל ס"ח והובא בשו"ע חו"מ סימן נ"ו סעיף ז' וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ סימן ס"ב סעיף ב' עיי"ש. {{ממ|ודברי הש"ך שם ס"ק ו' לומר דלא מהני מגו דהוי מגו במקום חזקה משום דחזקה אלימתא הוא כל מה שהוא ביד אשה הרי הוא בחזקת בעלה לאכול פירות רק הא דנאמנת לומר שבעלה נתן לה במתנה דנאמנת במגו דהחזרתי אינו נגד החזקה עיי"ש ודבריו דחוקים וסותרים דברי בעל התרומות במה שהקשה על הרמב"ם דתהא נאמנת לומר אחרים נתנו לי במגו דאתה נתת לי במתנה ולדברי הש"ך הא איכא מגו במקום חזקה כמ"ש הש"ך באמת סברא זו לתרץ קושיית בעל התרומות אלא ודאי דס"ל לבעל התרומות דלא אלים חזקה זו עד שלא יהיה מועיל נגד חזקה זו מגו להחזיק וכן כתב הרמ"א בהגה באהע"ז סימן פ"ה סעיף י"ב דאף דהיא נושאת ונותנת בתוך הבית אם יש לה מגו דחזרה נאמנת ואף דהוי מגו במקום חזקה. וגם בזה שהחליט הש"ך דהך חזקה כל מה שהוא ביד אשה בחזקת בעלה לאכול פירות באומרת בעלה נתן לה במתנה אינו סותר לחזקה לא נראה לי דכיון דהחזקה היא כל מה שביד אשה בחזקת בעלה הוא וא"כ איך נאמר דשלה היא במתנה משל בעלה שבזה אתה מוציא אותו מחזקה דהחזקה הוא דשל בעלה הוא ואתה אומר דשלה הוא וסוף סוף קמבטלת לחזקה ומה לי אם קבלה מאחר או משל בעל עכ"פ עכשיו אתה מוציא הדבר מחזקת בעל לחזקת אשה ודבר זה הוא נגד החזקה וזה ברור}}. אולם לדעת החלקת מחוקק לק"מ דמה מגו איכא דהא הנפקד לא יהיב אותו לאשה רק לבעל וא"כ אין כאן מגו דשקלית ויהבית לפלוני דאינו בידה לשקול ולמיהב דהנפקד לא יתן אותו בידה בלי רצון והסכמת הבעל וכן מראין משמעות התוס' והרא"ש להדיא הטעם דלכך אינה נאמנת לומר של אחר הוא הואיל ואינה נאמנת לעצמו. ''' ובהכי''' ניחא הא דסתם הרמ"א בריש סי' פ"ו כדעת המחבר אף דס"ל כשיטת הרמב"ם דבאינה נושאת ונותנת בתוך הבית וקיבל פקדון מאשה והיא אומרת של פלוני הם נאמנת דהא בידה לתת לו דהא לא יחזיר לאשה תנן אף לשיטת הרמב"ם ובנושאת ונותנת בתוך הבית פסק דאינה נאמנת לומר של פלוני הוא היינו משום דלא יחזיר לאשה בלי רצון בעלה וא"כ ליכא כאן מגו כלל. אמנם לשיטת הריב"ש והרמ"א העתיק שם דעתו בסתמא בלי חולק דאף בנושאת ונותנת יחזיר לאשה קשה להבין שיטת התוס' והרא"ש והשו"ע דלמה לא תהא נאמנת לומר של פלוני הם במגו דנטלתו ויהבית להאי גברא ואם נאמר מה בכך דתקבלם מיד נפקד ותמסרם ליד פלוני מ"מ אח"כ יבוא הבעל ויוציא מידו דכשלא כדין נטלו מיד האשה דהכל בחזקת בעלה והנפקד יעיד דמסרן ליד האשה משא"כ באינה נושאת ונותנת בתוך הבית אין ביד הבעל להוציא מיד הנפקד דהיא תאמר אחרים נתנו לי במתנה על מנת שאין לבעלי רשות בו דא"כ קשה קושיית הבית שמואל סימן פ"ו ס"ק ג' על השו"ע ורמ"א דלשיטת הרמב"ם דאינה נאמנת לומר כך א"כ לעולם לא תהיה נאמנת לומר של פלוני הן והש"ע סתם דאף לדעת הרמב"ם נאמנת ובאמת לישנא דברייתא משמע כן דקתני אם אמרה בשעת מיתתה של פלוני הם אם אינה נאמנת לנפקד יתן ליורשים משמע דוקא אז שאין בידה לקבלן מנפקד וליתנן לפלוני אבל בחייה נאמנת {{ממ|וגם לפי מ"ש לעיל להרא"ש דמודה דאינה נאמנת לומר דניתן לה במתנה על מנת שאין הבעל יורשה וא"כ איך תוכל ליטלן ולתתן ליד אחר הא הבעל יערער בשביל ירושתו וחזר הדין באינה נושאת ונותנת כמו בנושאת ונותנת דמאי שנא}}. ''' וצ"ל''' דאם קבלתן מנפקד ונתנתם לפלוני אין הבעל יוכל לתבוע לפלוני דכל זמן שהוא ביד האשה הוא בחזקת הבעל ואינה נאמנת לומר ניתן לי על מנת שאין לבעלי רשות בו דידו עדיף מידה והוי כאילו הבעל מוחזק ועליה להביא ראיה כדין הממע"ה וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב עיי"ש משא"כ אם היא נתנתם ביד אחר בהחלט הוי הבעל מוציא ופלוני שהמעות בידו הוא המוחזק ונאמן בכל דבר נגד הבעל וכן כתב הרמב"ן בשם הר"י מגא"ש רבו של הרמב"ם ז"ל דאם נטלתן בחייה והחזירם לפלוני אין ביד הבעל לערער כיון שהם בידו עכ"ל משא"כ כשנושאת ונותנת בתוך הבית שכל מה שבידה הוא כשל בעלה לגמרי א"כ אף דתתנם לאחר יבוא הבעל ויוציא מתחת ידו דאם אין אתה אומר כן כל אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית תבריח הכל משל בעלה ותתן לאחר במתנה אלא ודאי דהבעל מוציא מידם בחזקת היד וא"כ ליכא כאן מגו ודברי השו"ע והגה ברורים. ''' ובגוף''' הדין מה שפקפקו בו האחרונים על הריב"ש אי יחזיר לאשה בנושאת ונותנת בתוך הבית וחלקו דבאינה נושאת ונותנת אף שהפירות של הבעל מ"מ הגוף שלה ולכך יחזיר יש קצת לדחות דבריהם דהא בעבד תנן נמי יחזיר לעבד ובעבד אף שנתן לו אחר במתנה מ"מ מה שקנה עבד קנה רבו לגוף ולפירות ועל כרחך צ"ל הטעם כמ"ש הריב"ש דלמקום שנטל יחזיר וליכא למימר כמ"ש הרא"ש דלכך יחזיר לעבד שמא הופקד אצלו או ניתן לו במתנה על מנת שאין לרבו רשות בו דהא לשיטת הרמב"ם אמרינן דלא חיישינן דניתן לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בו והוא הדין לעבד וזה ודאי דלא אמרינן דלכך יחזיר לעבד מטעם זה לחוד שמא הופקד אצלו דהא על זה אנו דנין דכל ענין נאמנות שלה לומר של פלוני הן בפקדון אצלי הוא מטעם מגו כמ"ש התוס' והרא"ש מגו דשקלית ליה ויהבית לידו דבלא"ה אינה נאמנת דכל מה שהוא ביד אדם הוא בחזקת שהוא שלו ואי אמרינן דלא יחזיר לעבד אין כאן מגו דליכא בידו למשקל ולתתו לפלוני. {{ממ|ודוחק לומר דודאי אנן אמרינן הואיל ונמצאו המעות בידיהם אמרינן מסתמא נעשה איזה דבר שהמעות שלהם ובאשה שיש לה יד אמרינן שנתן לה אחר במתנה ובזו די ולא אמרינן שנתן לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בו כי אין זה מהצורך לומר כן למה שנמצאו המעות בידה משא"כ בעבד דאף אם נימא כן לא יספיק להחזיק המעות בידו דמה שקנה עבד קנה רבו לכך אמרינן דנתן לו על מנת שיצא בו לחירות דאנן אמרינן לעולם דבר שיסכים עם המעשה שראינו שהמעות בידו ומידו הופקדו אצל אחרים וכל זה דוחק}}. ולכן ס"ל להריב"ש דלכך יחזיר דדלמא תביא ראיה דניתן לה במתנה או שהופקד אצלה וכו' וזה הדין שייך נמי בנושאת ונותנת בתוך הבית דשמא תביא ראיה לדבריה ולכך יחזיר. ''' ובהכי''' ניחא דברי הרא"ש דכתב דלכך יחזיר לעבד דלמא ניתן לו על מנת שיהיה יוצא בו לחירות ואח"כ פסק אם נשתחרר העבד ומת יחזיר לרבו דמה שקנה עבד קנה רבו וקשה דנטעון ליורשיו מה שהוא מצי למטעון דניתן לו על מנת שיצא בו לחירות ואין יד האדון שולט בו ועל כרחך צ"ל דהא דכתב הרא"ש דנאמן לומר דניתן לו על מנת שיצא בו לחירות כוונתו רק נגד הנפקד כיון שנטלו ממנו נאמן לומר באופן זה ניתן לו ואין על הנפקד חיוב לחקור אם אמת הדבר או לא רק הוא יחזיר פקדונו אמנם לגבי האדון והבעל לא מהני אמירה שלהן רק בראיה ברורה ואם מת העבד ולא הביא ראיה הרי הוא בחזקת האדון בכל אופן ולכך יחזיר לרבו רק הנפקד יחזיר לעבד כשהוא חי אולי ימצא ראיה כמה שכתבתי לעיל ודברי הריב"ש ברורים וכן משמע בנמוק"י כמ"ש. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף