בית מאיר/עירובין/עד/א
תוס' ד"ה ה"נ לא גזרינן. ואור"י דה"פ וכו' ה"נ כשעירבו במבוי היה אוסר כלים ששבתו במבוי לאפוקינהו לחורבה דלמא אתי לאסקינהו כלים ששבתו בתוך הבית לחורבה שהן מצוין במבוי. ובעניותי א״י להפריד מ"ש שהכניס ששבתו בהמבוי או בהחצירות מותרים להכניס בהחורבה אף דלא נשתתפו עמהם כדפרש״י ז״ל. ומ״ש כלי הבית שיהיו אסורים. ולפ״ר רציתי לומר דכמו דחצירות וגגות ומבוי רשות אחת. ה"ה רשות חורבה אחת הוא עם החצירות ומבוי ולהכי הכלים ששבתו בם מותרים. משא״כ כלי הבית. אך בהריטב״א ראיתי כאלו רוצה לפרש דבריהם באופן אחר. כי ז״ל דכיון דהכא דאפילו חורבה מותרת ומכשרת המבוי בלחי וקורה. מכלל שאף הוא בכלל השיתוף ומותרת היא להכניס ולהוציא כלים דמבוי לחורבה ולא גזרינן וכו'. ודברים הלו שאף הוא בכלל השיתוף א״י מהיכן יבא ואם הוא בכלל השיתוף אף כלי הבתים לישתרי ותהוי נמי בכלל עירובי חצירות. אלא יותר נלענ״ד כנ״ל. ועדיין צ״ע. ודע שהתוס׳ בדף פ״ה ד״ה שני בתים משיגים נמי על פרש״י דהכא ופירשו דהכא איירי בחורבה הפתוח לבית ומש״ה אוסרת וזה אינו מענה ארוכה להעיון דלעיל . ובהרא״ש שם עיינתי וראיתי דאף דבזה מסכים לפר״י ודלא כרש״י אלא דמיירי הכא בחורבה הפתוח לביתו ואל"ה אינה אוסרה כלל. מ״מ גורס בזה גירתס רש״י ז"ל גזירה דלמא אתא להוציא מאני דחצר לחורבה. ודוק.
ואזדא ר"י לטעמיה וכו' אלמא לא גזרינן ה"נ לא גזרינן. ועיין פירוש תוס'. ור״ל דודאי אף דחורבה אינה בשיתוף המבוי מ"מ מהראוי שמוחר לטלטל כלים ששבתו במבוי לחורבה דנמי רשות אחת הוא כמו כל החצירות. אלא משום דיש למגזר דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה לרב. ולהכי אף מה ששבתו במבוי אסור. ולהכי אין להחורבה להתיר המבוי. וקשיא לי לפשטות פרש״י היה להם להתוס׳ לאקשויי נמי כיון דלרב גזר א״כ היכי דחורבה פתוח למבוי מאי אירי' דאין בתים וחצירות פתוחים לסוכה אינה ניתרת בלחי וקורה. אפילו בתים וחצירות פתוחים לתוכה כל שחורבה בגוה לא תהא ניתרת מפני גזירה הנ״ל דאתי לטלטולי מן החצירות לחורבה דרך המבוי. ובשלמא לפי׳ התוס' י"ל דאה"נ לרב תמיד כל שחורבה בגוה אסור לטלטל כלים שבמבוי להחורבה אטו כלים שבבית, אלא היכי דבתים וחצירות פחוחים לה מבלעדי החורבה עכ״פ מתיר הלחי וקורה להמבוי מפני הבתים והחצירות שמתירים אותה. משא״כ לר״י וק״ל אבל לפרש״י ודאי קשיא.