בית מאיר/עירובין/לו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־18:18, 12 בספטמבר 2022 מאת כ'וויל (שיחה | תרומות) (יצירה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
מהדורה תליתאה ורביעאה

רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


בית מאיר TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png לו TriangleArrow-Left.png א

תוס' ד"ה מ"ש. עיין במהרש"א. והוא נמי קושי' הריטב"א ומשני אותה. וא"י איך משני להאמת מה בכך שנתן טעם להיום חול ומחר קדש שמספיקא לא נחתה לו קדושה הא תחלת היום שבת קונה והוא ודאי קדוש. ואולם הנה רש"י ז"ל פי' סוף היום תחלת בה״ש ועל תחלת היום פי' סוף בה״ש. וא"כ בין כך ובין כך קניית העירוב הוא בזמן הספק יום או לילה דהיינו בה״ש דכלו ספיקא הוא אלא הנ״מ אם תחלת הספק או בסופו. ובודאי לפירושו לא מקשו התוס' מידי דמה בכך דסוף היום קונה מ"מ הוי בזמן הספק. אמנם נלענ"ד שהתוס' לשטתייהו בדף ל' ע"ב ד"ה ולפרוש הוכיחו דאף למ"ד תחלת היום קונה עירוב היינו סוף בין השמשות בזמן הספק שמותר בו כל שבותים. וא"כ מה דמקשה דף ל"ח ע"ב מדסבר סוף היום קונה עירוב הא י"ט מכין לשבת ולפרש"י הנ"ל דהיינו תחלת בה״ש קשה א״כ מ״ש דאם תחלת בה״ש שהוא זמן הספק קונה שיהא שייך איסור יו״ט מכין לשבת. ומ״ש דאם תחלת היום שהוא סוף בה"ש דנמי היא בזמן הספק לא יהי' בו משום י"ט מכין לשבת הא תרווייהו ספיקא הוא. א״ו הכריחו דלמ״ד סוף היום היינו בזמן הברור סוף היום רגע קודם תחלת בה"ש. ושפיר מקשה יו"ט מכין לשבת. והתוס׳ נמי שפיר מקשי דשנו ושנו. ומשני דרבא דידיה סובר תחלת הים קונה עירוב וכבר הוכיחו בדף כ"ט הנ"ל דהיינו בסוף בה"ש שעדיין שבותים מותרים בו () ושבת מכינה לעצמו. ואין כאן אלא משום שבות דהיינו הכנה דיו"ט לשבת בתחומין שעיקרו אינו אלא דרבנן ופשיטא לא שכיח ולא דהוי לי׳ יחיד במקום גוי שזה בלא זה הי׳ (ותו אפשר דלא מהני לומד מילתא דנ״ש לא גזרו. אלא אם התחבולה להעשה יחיד במקום כותי בא ע״י מלתא דל״ש. אבל אם בלא זה הי' יחיד במקום כותי אלא שלא הי׳ מהני מפני שמ״מ דיירי לא מהני. תו הביטול רשות מבוי למיעבד מלתא דל״ש דלא גזרו. וזה הברור בכוונת תוס׳. אמנם מה שכתבו תו כי ודאי יצטרכו שהביטול וכו׳ אבל השאר אסורים שאם יוציאו דברים אלו למותר דפשיטא דהשאר אסורים דמטלטל כלי בתים לרשות היחיד דהיינו המבוי שביטלו אצלו. ובהרא״ש באמת משמיט דברים אלו). וגם אין לומר דרוצה לומר דלבטלו אף העירוב ויבטלו אף רשות חצירם לגבי חד דליהוי יחיד במקום כותי ע״י מלתא דנ״ש משא״כ ע״י עירוב שהוא שכיח ולא מהני דא״כ הא לא מהני לי׳ דמיטלטל מביתם של שאר דיורי החצר. לזה כתבו דלענין זה דליהוי יחיד במקום כותי לא מהני העירוב שא״כ לא הי׳ צריך לעולם שכירות אלא היו משתתפין במבוי מבלעדי הכותי אלא דלענין זה דליהוי יחיד במקום כותי לא הועיל העירוב. ונמצא דשפיר לימדם דלקיימו העירוב וכי היכי דליהוי יחיד במקום כותי ליבטלו רשות המבוי ואין לומר הא השתא נמי לא יצטרכו לשכור כי השתא וכו׳.

בא"ד ומ״מ יחיד במקום כותי לא חשוב ע״י עירוב שא״כ וכו׳. וק״ק ת״ל איך יחייבו ע״י עירוב יחיד במקום כותי דהא לא שייך בזה מלתא דנ״ש לא גזרו בי׳ רבנן כדתי' אביי על ביטל וצ"ע. ומה שכתבו שם מוקדם להנ״ל. ואפילו לשתף בתי האחרים מהני ר״ל בתי האחרים הדיירים עמו בחצר אחד ועירבו בו וק"ל.

מעבר לתחילת הדף