ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/רכד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג לא תעשה רכד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גדולם לא יפרע. ויפרום. ויצא. (בפרשת אמור) והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע. ובגדיו לא יפרום. והנה מלשון רבינו הגאון ז"ל כאן מבואר דס"ל דאזהרות אלו אינם אלא בכהן גדול בלבד ולא בכהן הדיוט. וכן לאו דמן המקדש לא יצא האמור שם. כבר ביארנו לעיל (לאוין רט"ז) דלדעת רבינו הגאון ז"ל אינו מזהיר אלא לכה"ג כמבואר כאן. והוא אזהרה לכה"ג שלא לצאת אחר מטת קרוביו אפי' שלא בשעת עבודה. אבל שאר כל הכהנים אינם מוזהרים שלא לצאת אלא בשעת עבודה דוקא. בין אחר המת ובין שלא אחר המת. מקרא דלא יחלל את מקדש אלקיו. והוא אזהרת לאו בפ"ע שכבר מנה רבינו הגאון ז"ל לעיל (לאו רט"ז). אבל לאו דמן המקדש לא יצא שמנה כאן לא קאי אלא על כהן גדול בלבד להזהירו שלא יצא אחר המת לעולם אפי' כשאינו עסק בעבודה כלל. ואע"ג דשתי אזהרות אלו בדבור אחד נאמרו. דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו'. מ"מ גם כהנים הדיוטים בכלל לאו דולא יחלל. משום דגלי קרא כמבואר בספרא. וכמש"כ הרמב"ן ז"ל (בשורש חמישי) עיי"ש היטב ובמש"כ לעיל בזה שם:

ומכל זה ראי' לדעת הרמב"ן ז"ל (בסה"מ לאוין קס"ג) שהעלה שם דלא כדעת הרמב"ם ז"ל (בלאוין קס"ג קס"ד קס"ה) דס"ל דכל שלשה לאוין אלו נוהגין בכל הכהנים כולם. מדכתיב (בפרשת מלואים) ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו וגו' ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו'. הרי דאזהרות הללו נאמרו גם לבני אהרן. ואע"ג דבפ"ב דתענית (י"ז ע"ב) מבואר דלא נפק"ל דפרועי ראש ששימשו במיתה אלא מדאיתקיש בקרא דיחזקאל לשתויי יין. ואמרינן התם דעד דאתא יחזקאל גמרא גמיר לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא עיי"ש. כבר ביאר הכ"מ (בפ"א מהלכות ביאת מקדש ה"ח) לדעת הרמב"ם ז"ל. דאי לאו קרא דיחזקאל לא הוה מצינן למילף מקרא דראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו לומר דפרועי ראש במיתה. משום דהי' אפשר לומר דהכי קאמר קרא אע"פ ששאר אבלים שלא קרעו ולא פרעו במיתה. אתם אינכם בכלל חיוב זה. וא"כ אין הכתוב הזה נאמר אלא לרשות ולשלילה. לפטרם מחיוב מיתה על מה שלא פרמו ולא פרעו באבלם. אבל אחר דגלי לן קרא דיחזקאל שמתחייבים מיתה על פריעת ראש במקדש. שמעינן דקרא דראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו לאזהרה הוא דאתי. ולחייבם מיתה בכך אם שימשו. וא"כ לקושטא דמילתא בתר דגלי קרא דיחזקאל לענין פרועי ראש. שמעינן דגם כהנים הדיוטים מוזהרים על פריעה ופרימה ככהן גדול. מקרא דראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו. שכולל אהרן עם בניו באזהרות אלו כאחד. כמש"כ הרמב"ם (בסה"מ שם ובפ"א מהלכות ביאת מקדש הלכה י"ד) עיי"ש. אבל הרמב"ן ז"ל שם הכריח דע"כ קרא דראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וגו' לא נאמר אלא להוראת שעה בלבד ולא לדורות. וחיוב מיתה דפרועי ראש לא שמענו אלא מקרא דיחזקאל. ועד דאתא יחזקאל ואסמכה אקרא גמרא הוא דגמיר לה ולא רמיזא כלל בקרא דאורייתא. ולא אשכחן בשום דוכתא דילפי לה מקרא דראשיכם אל תפרעו וגו'. ועוד דא"כ מאי קאמר התם הא מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה ומסיק דגמרא גמיר לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. והרי זה מקרא כתוב בתורה. אלא ודאי ע"כ דפירושא דהך קרא הוא דגמרינן מיחזקאל. דלא נטעה לפרש קרא בדרך שלילה. אבל לקושטא דמילתא האזהרה ועונשה מפירשים בתורה בהדיא. ועוד דא"כ גם קרועי בגדים שמעינן לדורות דבמיתה מקרא דבגדכם לא תפרמו ולא תמותו. ואמאי לא חשיב לה בברייתא דואלו שבמיתה (סו"פ הנשרפין). ועכצ"ל דבכלל מחוסרי בגדים הם דקתני בברייתא שם. דבגד המקורע כאילו אינו והרי זה מחוסר בגדים. וא"כ הא (שם בסו"פ הנשרפין) לא גמרינן מיתה במחוסר בגדים אלא מדכתיב וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה. בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והו"ל זרים וזר ששימש במיתה עיי"ש. והשתא תיפיק לי' דבהדיא כתיב בקרא ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו. הא אם תפרמו תמותו. אלא ודאי מהך קרא ליכא למילף. משום שלא נאמר לדורות. וא"כ אין לנו אזהרה בפריעה ופרימה אלא בכה"ג בלבד מדכתיב את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. זהו תורף דברי הרמב"ן ז"ל שם. וכן הכריח הר"ן ז"ל (בפ"ב דסנהדרין כ"ב ע"ב) עיי"ש בדבריו וכן דעת הריטב"א ז"ל (בפרק ואלו מגלחין י"ד ע"ב) עיי"ש. והר"ב מג"א שם חשב למצוא תשובה נצחת על דברי הרמב"ן ז"ל מדברי הסמ"ג שגם הוא ז"ל כתב כדברי הרמב"ם ז"ל עיי"ש בדבריו. אבל כבר ראתה עינו של הרמב"ן ז"ל יותר מזה דגם הבה"ג דעתו כדעת הרמב"ם ז"ל בזה. שגם הוא ז"ל מנה שני לאוין אלו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו. ולא מנה לאו דאת ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום האמורים בכה"ג. משום דאלו אינם אלא לאוין שנכפלו בכה"ג. כלאוין דגרושה זונה וחללה. ולכן לא מנה אלא לאוין דראשיכם לא תפרעו ובגדיכם לא תפרמו שכוללים כל הכהנים. וזה כדעת הרמב"ם ז"ל. ואעפ"כ סיים הרמב"ן ז"ל אחר שהביא דברי הבה"ג אלו וכתב. והאמת תעיד על עצמה עיי"ש. ומה יוסיף המג"א בהביאו שגם הסמ"ג כתב כן. וגם שאר דבריו שם תמוהים ואין להאריך בהם. והננו רואים כאן דגם רבינו הגאון ז"ל קאי בשיטת הרמב"ן ז"ל. וביאר בהדיא דאזהרות הללו אינם אלא בכהן גדול בלבד. ונטה מדרך הבה"ג ז"ל וסייעתו:

איברא דראיתי לרבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות (בדבור כבד) דשם נמשך ג"כ אחר דעת הבה"ג ומנה שם לאוין דפריעה ופרימה בכל הכהנים כולם עיי"ש. והיינו ודאי מקרא דראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וגו'. אבל כאן חזר בו מזה. ושנה משנתו דלא כדעת הבה"ג. וכמו שהכריחו הרמב"ן ז"ל וסייעתו כמו שנתבאר. וראיתי להרמב"ן ז"ל (בתורת האדם שער הקריעה) דגם שם אזיל לשיטתו. אלא ששינה קצת ממש"כ בסה"מ שם. דבסה"מ כתב דמה שנאמר לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וגו'. אין זה אלא להוראת שעה משום אבלות. שהזהירם הכתוב שלא יתאבלו ולא יספדו בקריעת בגדיהם ובפריעת ראשם משום שהיו להם ימי המלואים שמחה ויו"ט עיי"ש. אבל בתורת האדם שם שינה בזה שיטתו. וכתב וז"ל דודאי לא אשכחן קריעה מפורשת בתורה. אלא באסמכתא בעלמא מייתי לה מדאמר להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו וגו' מכלל דכ"ע מחייבי. והא ודאי אסמכתא בעלמא היא. דבני אהרן לאיסורא קאמר להו רחמנא מכלל דכ"ע רשאין הן. תדע דהא התם משום עבודה קא מזהיר להו רחמנא. כדקיי"ל בפרוע ראש ומחוסר בגדים דבמיתה. וקרועי בגדים נמי מחוסר בגדים נינהו. דקמחללי עבודה כדאיתא בפ"ב דזבחים. הילכך במיתה נינהו. וה"ק רחמנא לא תפרעו ולא תפרמו משום עבודה ולא תמותו. הא אם תעשו תמותו. ואע"ג דפרועי ראש ומחוסרי בגדים דבמיתה לאו מהכא מפקינן להו (בסו"פ הנשרפין). משום דהאי קרא לשעה והנהו לדורות. מ"מ קרא לבני אהרן פרועי ראש ומחוסרי בגדים ששימשו דבמיתה אתא. וה"ק רחמנא ולא תמותו הא אם תעשו תמותו וכו'. ולא מצית למידק מהני קראי לאחר אלא רשות. אלא אסמכתא בעלמא הוא וכו' עכ"ל עיי"ש. ונראה שחזר בו הרמב"ן ז"ל בזה ממש"כ בסה"מ שם. משום דלפמש"כ בסה"מ שם דאזהרת הכתוב לבני אהרן הי' שלא יתאבלו בפריעת ראשם ובקריעת בגדיהם כדרך האבלים משום דימי המלואים ימי שמחה הם להם. א"כ יהי' מוכח עכ"פ דבעלמא פריעה ופרימה מדיני אבלות הן מדאורייתא. ולזה כתב שם דאין צריך לומר כן. אלא דמשום עבודה הוא שאסר להם הכתוב לעשות כן. כדקיי"ל נמי לדידן דפרועי ראש ומחוסרי בגדים ששימשו במיתה. ואע"ג דלדידן לא נפקא לן מיתה בפרועי ראש אלא מהילכתא ויחזקאל אסמכה אקרא. וקרועי בגדים משום זרות כמחוסרי בגדים. כדאמרינן בפ"ב דתענית ובסו"פ הנשרפין. משום דקרא דראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וגו' לא נאמר אלא להוראת שעה. וכמו שהוכיח הרמב"ן ז"ל בסה"מ מדכתיב ועל כל העדה יקצוף. שתענש כל העדה אם יעשו כן. דאין זה אלא דין מחודש בימי המלואים ואינו נוהג לדורות. ומהאי טעמא אין לנו לדורות בפרועי ראש ששימשו שום אזהרת לאו אלא עונש מיתה לבד מהלכה. וגם בקרועי בגדים לדידן אין לנו אזהרה אלא משום זרות כמחוסר בגדים. כדאמרינן בתענית ובסנהדרין שם. משום דאזהרה שנאמרה בבני אהרן לא נאמרה לדורות אלא להוראת שעה זו בלבד. ומה שהכריח הרמב"ן ז"ל בסה"מ שם דע"כ מה שאמר הכתוב ראשיכם אל תפרעו וגו' לא משום עבודה הוא. דהא הבנים אוננים הם ואינם עובדים באנינות עיי"ש. י"ל דבתורת האדם ס"ל דגם הבנים הי' להם אז דין כהן גדול שעובד באנינות. וכמש"כ הריטב"א ז"ל (בפרק ואלו מגלחין שם). וכ"כ בקרבן אהרן (בריש פרשת שמיני) בשם חכמי צרפת עיי"ש בדבריו. כן נראה ברור אצלי בכוונת רבינו הרמב"ן ז"ל בתורת האדם שם. ולא הוצרכתי לזה אלא מפני שראיתי להר"ן ז"ל שהבין מדברי הרמב"ן ז"ל שם דהלכה וקרא דיחזקאל לא אתו אלא ללמד דקרא דראשיכם אל תפרעו וגו' לא להוראת שעה בלבד נאמר אלא הוא מצוה שנוהגת לדורות. ולכן הרבה להקשות עליו ככל מה שהקשה הרמב"ן ז"ל גופי' בסה"מ שם לדעת הרמב"ם ז"ל עיי"ש בדבריו. ודבריו ז"ל תמוהים מאוד לענ"ד. שאין אני רואה שום רמז לזה בדברי הרמב"ן ז"ל שם כלל. ואדרבה מדבריו מבואר דגם שם ס"ל דגם לקושטא דמילתא קרא דראשיכם לא תפרעו וגו' לא נאמר אלא להוראת שעה בלבד. ואינה נוהגת לדורות. ומהאי טעמא הוצרך שם לומר דקרועי בגדים בכלל מחוסרי בגדים נינהו דחייב מיתה משום זרות. והיינו משום דליכא למימר דנפק"ל מדכתיב ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו. משום דההוא קרא לא לדורות נאמר. כן נראה פשוט אצלי. ודברי הר"ן ז"ל שם נפלאים בעיני. ואין להאריך בזה:

ועכ"פ מחבאר דדעת רבינו הגאון ז"ל כאן כדעת הרמב"ן ז"ל דאין לנו בתורה אזהרת לאו בפריעה ופרימה אלא בכה"ג בלבד. ואע"ג דבפרועי ראש ששימשו שמעינן מיהת מקרא דיחזקאל דהילכתא גמירא לה דבמיתה אפי' לכהן הדיוט. ומיני' נמי איכא למשמע אזהרה. דהא לא ילפינן לה אלא מדאיתקישו פרועי ראש לשתויי יין מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה. וא"כ אזהרת לאו נמי איכא למשמע מהך היקישא. דהא אפי' לאחולי עבודה בעינן למילף מהיקש זה עיי"ש. ולדעת הרמב"ן ז"ל בסה"מ שם הכי קאי נמי למסקנא עיי"ש. ומ"מ אזהרה ודאי לכ"ע איכא למשמע מהך היקישא מ"מ הרי אפי' אזהרה דנפק"ל מהיקישא שבתורה אינה באה במנין הלאוין לשיטת רבינו הגאון ז"ל. כמו שנתבאר אצלנו כבר בכמה דוכתי. ובשרשים שורש שני במבוא עיי"ש. ולא עדיף היקישא דקרא דיחזקאל מהיקישא דאורייתא:

איברא דקשה לפ"ז מה שמנה רבינו הגאון ז"ל פרוע ראש ששימש לקמן במנין העונשין במספר מחייבי מיתה בידי שמים. והשתא הרי גם מיתה דפרועי ראש לא שמעינן אלא מהיקישא דקרא דיחזקאל. והיכי מנאה במנין העונשין שבאו לתשלומי מנין הלאוין לשיטתו. ועכצ"ל דשאני הכא דמהיקישא דקרא דיחזקאל ע"כ ליכא למשמע עיקר עונש מיתה. כדפרכינן התם מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה. אלא דאמרינן דגמרא גמיר לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. וא"כ בהדיא נאמרה הלכה למשה מסיני דפרועי ראש ששימשו במיתה. ואין זה כדבר שאינו מפורש ולא רמז אותו הכתוב אלא בהיקישא וכיו"ב שאינו בא במנין לשיטת רבינו הגאון ז"ל. וא"כ מהאי טעמא נמי הו"ל למנות האזהרה. והי' לו למנות לאו דפרוע ראש בכל הכהנים ולא בכה"ג בלבד. מיהו נראה דלפי הגירסא בסוגיא דתענית דמסקינן דכי גמירי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי עיי"ש ובמש"כ הריטב"א ז"ל שם ובתוס' ור"ן (סופ"ב דסנהדרין) עייש"ה. א"כ אית לן למימר נמי כי גמירי הלכה למיתה לאזהרת לאו לא גמירי. דאין לנו אלא מה שמפורש בברייתא שם שבמיתה. אבל לא לשום ענין אחר. וכן נראה מדקתני בתוספתא (פ"ג דמכות) בין הלוקין כהן גדול שפרע או שפירם עיי"ש. ואם איתא דגם בכהן הדיוט איכא אזהרת לאו בפרועי ראש. א"כ אמאי נקט כהן גדול. ובשלמא פירם איכא למימר לפי שיטת הרמב"ן ז"ל דכהן הדיוט אינו מוזהר עלה אלא משום מחוסר בגדים. וא"כ אינו אלא משום זרות. ולאו זה איתי' אפי' בזרים. וכיון דמיירי בלאוין שבכהונה ע"כ לא מצי למינקט אלא כהן גדול דכתיב בי' לאו מיוחד בענין זה מדכתיב בי' בגדיו לא יפרום. אבל פרועי ראש דאית בי' נמי לאו בכהן הדיוט על העבודה מיהת. אמאי נקטי' בכה"ג דוקא. אלא ודאי כמו שביארנו דבכהן הדיוט לית בה לאו כלל ואינו לוקה. אלא שענוש מיתה בידי שמים כששימש. ומזה באמת ראי' לעיקר שיטת רבינו הגאון ז"ל שהיא שיטת הרמב"ן ז"ל. דלשיטת הרמב"ם וסייעתו ז"ל גם בכהן הדיוט כתיב לאו בפריעה ובפרימה. וכבר עמד בזה הרד"פ ז"ל בחסדי דוד שם עיי"ש מש"כ בזה. ודבריו דחוקים טובא ואין להאריך. ומ"מ לפ"ז שפיר מנה רבינו הגאון ז"ל העונש במנין העונשין אבל הלאו לא מנה אלא בכה"ג בלבד. וכן לאו דפרימה ולאו דלא יצא לא נאמרו אלא בכה"ג כמו שנתבאר. ואין להאריך בזה יותר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.