עריכת הדף "
אלשיך/שמות/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''בחודש השלשי לצאת בני ישראל וכו'. ''' לבא אל ביאור הפרש' לשית לב (א) אומרו בחדש השלישי וכו'. מה נשתנית חניה זו מכל השאר. שנאמר בה זמן ובאיזה חדש. מה שלא עשה כן בשאר המקומות. (ב) או' הזה באו ומהראוי יאמר ביום ההוא. (ג) כי אחר הזכיר החניה. מזכיר הנסיעה שקדמה לה באומרו ויסעו מרפידים וכו'. (ד) שחוזר אחרי כן ומזכיר שנית החניה ואומר ויחנו במדבר. (ה) שחוזר שלישית להזכיר החניה באומרו ויחן שם ישראל וכו'. (ו) או' ויחן ל' יחיד שאם כפרש"י שחנו בלא מחלוקת. קשה כי היתכן כי בכל ל"ח חניות לא חנו באחת מהם בלא מחלוקת זולת זו. (ז) לדקדק ל' אומרו ומשה עלה ולא נאמר ויעל משה. (ח) למה עלה טרם יקראנו הוא ית'. כי אחר אומרו ומשה עלה אל האלהים נאמר ויקרא אליו ה' וכו'. (ט) כי יותר היה צודק אומרו ומשה עלה אל ההר ויקרא אליו ה' ויעל אל האלהים. (י) אומרו לאמר שאם הוא לאמר לישראל בכלל אומרו כה תאמר וכו' הוא ומה צורך אומרו לאמר ויותר הי' צודק יאמר ויאמר כה תאמר וכו'. (יא) למה חילק את ישראל לשנים בית יעקב ובית ישראל אם דבר שליחתו אל כלם הם דברים אחדים. (יב) או' אתם ראיתם כו' מה ממעט או' אתם שיראה ששולל זולתם. (יג) למה אינו מזכיר היציאה ממצרים כמו שמזכיר מה שהיצר את מצרים. (יד) או' ואביא אתכם אלי כי אחר שהוא ית' הי' אתם תמיד יותר יצדק יאמר ואהיה עמכם ולא ואביא אתכם אלי ולדעת המתרגם לא תצדק בעצם מדת אלי. (טו) או' ועתה יתירה ובלתי צודקת. (טז) כפל אומ' שמוע תשמעו. (יז) כי בכלל אומרו ושמרתם את בריתי היא שמיעת הקול כי ע"כ הוצרכו בתנחומא (וב"ר פ' ס') לפרש כי על ברית מילה ידבר ולא על ברית התורה. (יח) מה זו סגולה מבל העמים ואיך תהיה נתינת טעם לדבר או' כי לי כל הארץ. (יט) אומ' ואתם תהיו לי כו' כי לא עם זולתם ידבר עד כה שיאמר עתה ואתם. (כ) או' ממלכת כהנים האם לכל ישראל יעשה הוא ית' מלכים וכהנים או מלכות של כהונה. (כא) אומ' וגוי קדוש איך קראם תחלה מלכים ואח"כ גוי. וטוב טוב הוא יאמר ממלכת כהנים וקדושים. (כב) אומ' אלה הדברים וכו' מי לא ידע כי אלה הם הדברים אשר ידבר אל בנ"י. (כג) או' ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם כו' למה שינה ולא דבר אל כל ישראל יחד וגם מלת וישם שהיה ראוי יאמר ויאמר אליהם את וכו'. (כד) או' וישב משה את דברי העם האם צורך היה לו ית' מגיד לו משה את דברי העם וגם מה ענין אומרו ל' וישב ולא אמר ויאמר. (כה) או' ית' בעבור ישמע העם בדברי עמך שיורה כי עמו היה מדבר אלא שישראל שומעים מה שהיה הוא יתב' מדבר עם משה. והלא עיקר גדול למדונו רז"ל כי עם כל א' וא' מישראל היה יתברך מדבר ואומר והדיבור עצמו היה מדבר עם כ"א ואו' לו מקבלני את עליך וכו' מקבל את אלהותי והוא אומר הן ורבים מאמרי רז"ל כאלה אין מספר. והוא עיקר גדול כי כל איש ישראל נצטוה מפיו יתב' אנכי ולא יהיה לך שמע כל איש ישראל מפי הגבורה ומקרא מלא דברה תורה פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם וכן יראה מאומרו דבר אתה עמנו וכו' יורה כי מתחלה עמהם הוא ית' היה מדבר. (כו) אומר ויגד משה את דברי העם כו'. כי הלא לא דברו לו שנית שעליו יאמר ויגד אחר אומרו וישב משה את דברי העם. (כז) מה נתחדש עתה שאמר הוא ית' לך אל העם וקדשתם וכו' ולא אמר כן מתחלה כאשר השיב משה את דברי העם אל ה'. (כח) באומרו כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני והלא מיום החדש היה ה' על ההר ומקרא מלא דברה תורה סוף פרשת משפטים וירד ה' על ההר ויכסהו הענן ששת ימים ויעל משה ביום השביעי וכו': '''אמנם ''' הנה רז"ל (שם) אמרו בחדש השלישי וכו'. מפני ששבויה וגיורת צריכין להמתין ג' חדשים והלא כמו זר נחשב מאמרם זה כי הלא מיציאת מצרים עד מתן תורה לא היו רק שבעה שבועות ועוד כי הנה בספר הזוהר (פ' אמור דף כז) אומרו כי השבעה שבועות היו כנגד שבעה נקיים שמתקדשת האשה מטומאתה ליכנס לחופה כי כן בפרוש עצמם מהע"ג שעבדו שמטמאה כנדה שמרו שבעה שבועות כנגד שבעה נקיים ליכנס לחופה של מתן תורה ושעל כן קרבן העומר שביום היציאה טרם הליבון היה שעורים כי נמשלו כבהמות נדמו אך שתי הלחם שביום החופה היו מחטים כי כבר היו אז לאנשים. והלא יפלא איך נפרדו סברותם כי יש ידמה אותם לבת ישראל הנשאת ויש לשבוי' וגיורת ובכלל הדבר הפרש מספר הימים מחמשים לתשעים: '''אמנם ''' לבא אל הענין נשית לב. (א) אל תתו ית' קודם מתן תורה שבת ודינין במרה למה הקדימם ולמה נתייחדו אלו מזולת. (ב) מה בצע בשבת המלך הקדוש ששת ימים השכם והערב ושלוח את משה ידבר אל בני ישראל והיותו הוא מול האלהים לקבל תשובתם ולהביא את הדברים אל האלהים כי הנה הכל היה אפשר להעשות ביום החדש שהיה ראשון להשראת שכינה בהר או ביום הששי ולא תקדים שכינה לבא ששת ימים: '''ועוד ''' למה לא ניתנו הלוחות ביום מתן תורה ואם היה צריך יהיה שם משה עם ה' מ' יום יקדים ויעלה ארבעים יום קודם למתן תורה או ימתין הוא יתברך מלומר הדברות ולקבץ המעמד ההוא עד רדת משה עם שני הלוחות בידו ולא יחלק מתן תורה לשנים אחד לאמר אליהם הדבר ואחד לתת להם הלוחות: '''והנה ''' לבא אל הענין נזכירה מז"ל (שבת דף פ"ז) האומרים כי הוא יתברך החזיק טובה למשה על ששיבר הלוחות ואמר לו יישר כחך ששברת. וכן אמרו ולכל היד החזקה אשר עשה משה ששבח הוא ית' חזקת ידו ששיברה הלוחות ונתנו טעם אמרו מוטב שתדון כפנויה ולא תדון כאשת איש: '''הנה ''' מזה נראה כי לא היו נשואין עד קבלת הלוחות וכן יראה ממז"ל (פרשה זו) שדמו י' הדברות אל שני תכשיטי זהב ששלח החתן שעל כן נתרעם עליהם הוא יתב' שלא איבדו בעגל רק אשר נתן לנו ע"י עצמו שהם אנכי ולא יהיה לך ששמעו מפי הגבורה ולא אשר שמעו מפי משה הנה נראה קצת כי לא היה אז מתן תורה בעצם כ"א שדוכין ושלוח סבלונות: '''ובזה ''' נקרב ונבואה אל הענין והוא כי הנה קרה לו יתב' עם עמו ישראל כמלך ישראל אשר חשק שבויה וגיורת לקחתה לו לאשה וירא והנה היא אינה מתקדשת מטומאתה וצריך להמתין ימי ליבונה ולא שת לבו לזאת. אך היה מתחמץ לבבו באמת באמור כי איככה יוכל לכבות אש אהבתו אותה מלבא אליה עד יספור שלשה ירחים להבחין בין זרע שיזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה על כן כאלף שנים בעיניו היו הצ' יום על כן יועצוהו כליותיו יצו עליה תסיר שמלת שביה מעליה והלבש אותה מחלצות ולשמור ימי ליבונה בקדושה ובטהרה ובמלאת הימים ההם יטבילנה במים טהורים וגם כי לא ישכב איתה שכבת זרע להבחין בין זרע לזרע הלא ישקנה מנשיקות פיהו כי טהרה ממקור דמיה: '''ובזה ''' ישקיט נהמת לבו עד בא הצ' יום ואז ירוה דודי' לשכב אצלה להיות עמה כאשתו לכל דבר. הנה ככל החזיון הזה קרה לנו עם המלך הקדוש יתב' ויתעלה שמו לעד כי מאז היינו במצרים גרים ושבויים כי שם נתגיירו בדם פסח ובדם מילה כמבואר אצלנו במקומו והיינו כישראלית שבויה ביד ע"ג מצד אבותינו ושם נזרע בנו זרע טומאה באשמותנו ותטמא בם נפשנו והולדנו כחות הטומאה כמשפט לכל עושי רשעה שבכל עון קונה ובורא משחית כנודע ורצה בנו הוא יתברך להשיאנו אליו לזרוע בנו זרעוני גנת ביתן המלך הקדוש לקדשנו במצותיו להוליד שרפי קדש: '''והנה ''' היה לב מלכו של עולם למהר לעשותו אך ראה והנה זולת ימי טהרה וליבון צריך עוד להמתין תשעים יום להבחין בין זרע שנזרע בטומאה לזרע קדש שיזרע בנו ית' עד אשר לא ידמה מעשה אשר נעשה אל המעשה הקודמים שנבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע במצרים שלא בקדושה שיהיו מעשים הטובים שיזרעו בנו משוללי שום פניה נכרית ומאשר גדלה מאד אהבתו ית' אותנו היה למהר האלהים לעשותו כי יותר חפץ בנו לקרבנו אליו מאשר חפצינו לידבק בו עם שהיה ראוי יתהפך כי הוא ית' הכל ואנו החלק והיו השלשה חדשים כאלף שנים בעיניו. על כן מה עשה מיהר להעביר טומאתינו היא הע"ג שעבדנו ע"י דם פסח כמז"ל (ש"ר פ' י"ו) משכו וקחו כו' משכו ידיכם מהע"ג וקחו כו'. והוא כי מצרים עבודתם היתה מזל טלה וכפרו בו ושחטוהו ועשו בו שפטים ומסרו עצמם כלם על קדוש ה' כי לקחוהו ואסרוהו בכרעי מטתם ויסתכל כי עוד מעט יסקלום המצריים וכאשר פסקה דם טומאה מאז משכו הטלה והחליפו שמלותם היא עור בשר ערלתם למען יתחילו למנות ימי ליבונם ז' שבועי ימים כמאמר ספר הזוהר (פ' אמור דף כ"ז) והנה הליבון היה לברר וללבן עצמם משיורי פורעניות חולאת זוהמת נחש אשר נשארו בם ע"כ ראה הוא ית' לעוזר' עזר משדי להחזיק הלבון בשני דברים. (א) במצות שבת. (ב) בדינים כי בשבת יערה עלימו רוח קדושה ע"י נפש יתירה לקדשם לטהרם לברר וללבן נפשותם מזוהמת טומאתם כאשר כל כללות העולם קנה בהבראו רוחניות קדושה ע"י השבת להתלבן ולהתקיים ככתוב אצלינו על פסוק שבת וינפש כי בזה נעשה קשר אמיץ בין נפשות ישראל עם קונם אשר הנפש יתירה דבקה בו ית' ולהיות כי כאשר אל הליבון והקדושה צריך קשר ושלום בין אדם למקום כן צריך בין אדם לחברו כי על כן כל התורה תלויה בפסוק ואהבת לרעך כמוך והוא ככתוב אצלנו במקומו כי כל הנפשות של כל איש ואיש מישראל יש להם אחיזה ושורש באלהינו ית' כל נפש ונפש לפי בחינתה יש מפאת החסד ויש מפאת הגבורה וההיקש בכל יתר בחינות על כן בהיות למטה שלום ביניהם יתאחדו נפשותם פה ושורשיהם מעלה ויעשו ייחוד במקורן העליון ית' וההפך בפירוד ושנאה כי נרגן מפריד אלוף עליון חלילה ועל כן הספיק עון זה להחריב בית המקדש והגלות את ישראל כי רב ורע הוא מאד עד אין קץ למוצאי דעת על כן הוא ית' בעת רצה ללבן נפשותינו כאשר נתן לנו את השבת לקשר נפשותינו בו ית' כן נתן לנו את הדינים המשימים שלום בין אדם לחבירו כי על ידם איש על מקומו יבא בשלום ומדבי דינא שקיל גלימא זמר ואזיל באורחא ומן הטעם הזה אחשוב צוה הוא ית' לשים דינים אצל המזבח כמז"ל (ערובין דף כ"ד) על סמיכות אלה המשפטים אצל מזבח אדמה כי למה שהמזבח משים שלום בין אדם למקום כן הדיינים בין אדם לחברו הורה לנו הוא ית' כי לפניו שני הדברים שוים וכאשר היחל שבוע שביעי אשר כנגד יום השביעי של ליבון ביום השלישי של שבוע שהיה ביום ר"ח סיון הביאם מדבר סיני והקדים הוא ית' לבא שם תחלה כמז"ל כי על כן נאמר ה' מסיני בא ולא אמר לסיני בא כי שם היה ובא להקביל פניהם והיו שם נצבים לפניו ית' נגד הר אשר שם האלהים מתעלסים באהבים ושואלים ודורשים דברי דודים בין המלך מלכו של עולם ובין ידידו כי ע"כ כל טפה וטפה של צחצוחי טומאת זוהמת נחש אשר נשארו שם היו נתכות וחולפות לצמיתות כי הלא בכל רגע היו קונים קדושה וקשר עמו ית' אשר לפניהם וכל מה שהיו הם מתדבקים בו ית' היתה זוהמת הנחש בורחת מהם כי הלא כהמס דונג מפני אש המס תימס הטומאה מלפני הקדושה הגדולה שלו ית' כנודע. והן זאת גם אם לא היה רק התיצבם נגד ההר אשר שם האלהים ומה גם עתה כי גם היה הוא ית' נושא ונותן עמהם מתעלס באהבתם כי היו מרבים להיות מתקדשים ומטהרים עד בלתי השאיר בם גם רמז שמץ זוהמא כלל כאשר יבא עוד בביאור הכתוב בס"ד. וביום האחרון שנגמרה מלאכת סילוק הזוהמא אז טבלו לגמור הטהרה במים חיים. כאשר דרשו רז"ל מהכתובים. ואז ביום החמישי' היה מעמד הקדוש. וגם שפסקו הטומאה וליבון הזוהמא וטבילה עדיין לא זכינו לנשואין גמורים עד תום תשעים יום של שבויה וגיורת כי שתיהן היו בנו כמדובר. ע"כ הוצרכו עוד מ' יום למלאות הצ' לקבל אז הלוחות ולהקרא נשואין. וכמז"ל (ש"ר פ' מ"ג) כי על שלא קבלנו הלוחות כי שברם מרע"ה היינו נדונים כפנויה ולא כאשת איש: '''ולהמתיק ''' הדבר נשית לב אל מציאות הנישואין הללו הלא הוא כי כאשר האשה תקבל שפע מהאיש בגוף ונפש כן רצה הוא ית' נהיה מרכבה אליו ית' ויריק שפע קדושה עלינו תמיד וע"י טוב מעשנו ע"י זרע קדושה אשר יזרע בנו נוליד כחות קדושה עד בלי די כאשר היחל הוא ית' לעשות ע"י אדה"ר טרם יחטא כנודע. והנה ע"י החמשים יום שעל ידם היתה כניסת חופה עדיין לא נזדכך רק הנפש אך לא הגוף. ע"כ לא הספיק היום ההוא רק לנישוק. כמז"ל כי על היום ההוא נאמר ישקני מנשיקות פיהו כאשר הפליגו רז"ל בזה במדרש חזית ואמרו כי כל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ונושקו על פיו כמבואר אצלנו בספר שושנת העמקים ושם נאמר כי הנשיקה היא חיבור נפש בנפש כי על כן אב את בן ירצה על פיו ישק להורות כי נפשו קשורה בנפשו כי הלא הפה יתייחס אל הנפש כאשר תרגם אונקלוס בחכמתו (בראשית ב׳:ז׳) ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא ובגלל הדבר הזה תארו רז"ל סלוק שלשת הרועים את ישראל שלא ע"י מלאך המות רק על ידו ית' אל מיתת נשיקה למה שמתדבקת שכינתו יתברך בנשמת רוח חיים באפו וממשיכה אחריו ית' ומפרידה מהחומר שהיא כנשיקת פה אל פה כמז"ל על וימת שם משה ע"פ ה'. וקרוב לזה קרא לשלשת רעי רשב"י שנפקדו בהתחברם באידרא מתוך משאם ומתנם בצפוני סודות התורה שהגיד אליהו אליו ז"ל שדבקו נפשותם באיכות סודות התורה ונסתלקו למעלה אל האלהים אשר נתנה גם שאינו נשיקת פה אל פה מפיו ית' עצמו כאשר במרע"ה. אך הנה מעין נשיקה ממש היה לכל עם בני ישראל ביום חתונת מתן תורה בצאת נפשם כי מתו בשומעם את קול ה' דובר בם. כמז"ל על (שיר השירים ה׳:ו׳) נפשי יצאה בדברו כי דבקה שכינה בנפשותם ונמשכו אחרי'. והנה הגדר הזה של נשיקה הוא אשר השיגו במעמד הקדוש ההוא והוא ענין נבואת פה אל פה כי תדבק השכינה אל נפש המתנבא כי נפש אדם מתייחס אל הפה כד"א לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא. אך לא דבקות עצמיי להיות מרכבה אליו ית' בגוף ונפש. עד קבלת הלוחות ובגלל הדבר הזה יצאה נשמתן בנשיקה ההיא ככל המתים בנשיקה ולא עצרו כח להשאיר בחיים כמרע"ה. למה שעדיין גופם לא נזדכך ולא יכול החומר לסבול דבקותו יתברך אל הנפש שהיא בו ועל כן נשארו פגריהם למטה לארץ. אמנם היה נגמר הזכוך גם לחומר להיותם כדאים לשתשרה בם שכינה בגוף ונפש. במ' יום שממתן תורה עד הלוחות. וזה בשני דברים. (א) במה שכל אותם המ' יום לא זזה שכינה מהר סיני והם נצבים לפניה כמדובר למעלה. שע"י כן היו מזדככי' יום יום והוא מאמר הכתוב (שם א') עד שהמלך במסיבו וכו'. כי עד סוף יום עדיין המלך הקדוש היה במסיבו הוא בהר חורב שהיה מיסב עמהם. (ב) שהיה עדים עליהם העוזר למו לטהרם ולקדשם כי לא פרקו אותו עד אחר מעשה העגל בד"א ועתה הורד עדיך וכו'. וכמשז"ל (ש"ר פ' מ"ו) בחורב טענו בחורב פרקו. והוא מאמר רשב"י במד' כי הי' זיין ושם המפורש חקוק בו כמו שמפורש עניינו אצלנו בשיר השירים באר היטב. ועוד נבארהו במקומו בס"ד ואז ע"י הזכוך ההוא שיתקדש גם החומר יהיו זוכים לבלתי ישלוט מלאך המות. כאשר באדם טרם יחטא, וע"כ הטיבו אשר דברו רז"ל (מגילה דף ט"ו) באומרם חרות על הלוחות. אל תקרי חרות אלא חירות ופי' חירות ממלאך המות. ולמה תלו הדבר על הלוחות ולא על קבלת התורה. אמנם הוא על כי אז נגמר זיכוך החומר וזוכים לקבל הלוחות. ולקבל שפע קדושתם זוכים אל החירות ההוא כמדובר. אלא שהעדיף עליהם מרע"ה. כי הנה מהמעמד הקדוש ההוא. כבר היה זך מהם גם חומרו שיעור מופלג כי ע"כ נפשו לא יצאה בדברו ית' עשרת הדברות כאשר יצאה נשמתם. ואדרבה תעדיף שעלה אל האלהים כאשר נבאר באומרו ומשה עלה כו' בס"ד. אלא שלעומת מה שהיינו מזדככים נגד ההר אשר שם האלהים באותם המ' יום לקבלת הלוחות מיד משה היה משה עצמו מזדכך על השמים מ' יום לקבלם מיד האלהים וזה היה מ' יום. למה שכאשר החומר נתהוה במ' יום של יצירת הולד כן לשנות הוייתו ולהפכו אל הויה רוחנית צריך גם כן מ' יום כמפו' אצלנו בפ' כי תשא בס"ד. ובדרך הזה צדקו יחדו מז"ל (פ' אמור ד' צ"ז) שהוצרכו ג' חדשים כשבויה וגיורת ומאמר ספר הזוהר שלא היה צריך רק שבעה שבועות. כנגד ז' ימי לבון. כי אלו ואלו דברי אלהים חיים. החמשים יום בעד הנשיקה. היא חבור הנפש כמדובר. והתשעים יום אל הזווג העצמיי. הנוגע גם אל החומר תהיה אחר קבלת הלוחות. שהוא בין החמשים והארבעים ג' חדשים כמדובר. כי אז הם הנשואין באמת. ולפי זה לדעת בעל המאמר ההוא. שהיו ישראל כשבויי' וגיורת. ושע"כ הוצרכו ג' חדשים. יאמר הכתוב בחדש השלישי וכו'. תדע למה בחדש השלישי באו וכו'. שהוא בעת המעמד הקדוש לחבור הנפשות ולא מקודם הלא הוא לצאת בני ישראל מארץ מצרים. כי שם היו כגיורת ושבויה. וע"כ באו בזמן ההוא. כדי שישארו עוד ארבעים יום. בשביל הנשואין לקבל הלוחות: '''ועל ''' הדרך הזה נבא אל ביאור הכתובים. להשיב על כל אשר הערנו בהם ובכללות כוונתם נמצא בם כל פרטי הדרוש שכתבנו בס"ד הלא הוא. כי מאז הוציאנו ית' ממצרים גזרה חכמתו ית'. להפליא לעשות להעלותינו כמתהומא דארעא עד רום רקיעא. תחת היותינו שקועים בטיט היון. טומאת מצרים וגלוליה עלה נעלה מטומאה לטהרה. עד נתקדש ונהי' קדושי' ממלאכי השרת. ונהיה מרכבה אל השכינה בגוף ונפש מתעלסים באהבתו. כל עם ה' נביאים. כי אם שלהיותנו יוצאים מתחת סבלות טומאת מצרים לא עצרנו כח לקבל התורה עד חדש השלישי. גם שקדמו הכנות רבות כמדובר למעלה. וז"א בחדש השלישי וכו'. לומר טעם היות ביאת מדבר סיני. לקבל תורה בחדש השלישי ולא בראשון ולא בשני. למה שהוא לצאת בני ישראל מארץ מצרים. כי שם מקום כל תוקף הטומאה. ושיעור הכתוב בחדש השלישי למה שהיה לצאת וכו'. על כן אז ביום הזה באו מדבר סיני ולא מקודם. ועכ"ז גדלה קדושת היום ההוא לפניו ית'. כי קדוש היום לאלהינו. כי על כן יאות נאמר ביום הזה באו מדבר סיני. ולא נאמר ביום ההוא עם היות יום שעבר ואין בו ממש. והוא כי הנה למדנו מספר הזוהר (פ' ויחי דף רי"ז) כי הימים שנעשה בהם מצוה. ומה גם מצוה כוללת מכל ישראל. היום ההוא קונה שלמות ואיכות רוחני וקיים לעד כאלו היום עצמו קיים והווה תמיד. כאשר דרשו על פסוק ויקרבו ימי ישראל וכו'. שהימים מתקרבים ממש, להעיד על המצות הנעשות פה בהם. וזה הורה פה כי ע"י צדקת ישראל קנה היום שלמות גדול שיצדק בו לאמר היום הזה. כאלו הוא קיים לפנינו והוא על האחדות והשלמות שקנו בו כאשר יתבאר בס"ד. והלא יקשה על זה כי הן לו היה המעמד הקדוש ביום ההוא לדבר בנו ה' יצדק מאמר זה. אך הלא לא היה עד ששת ימים: '''ועוד ''' כ"א כן איפה כי קדוש היה היום ההוא כי קנין קדושה קנינו שמה למה לא ניתנה התורה ביום ההוא על כן אמר ויסעו מרפידים וכו'. לומר אל יקשה בעיניך מה שנארך הזמן כי הלא ויסעו וכו'. כי הלא ראה מהיכן נסעו לבא שמה שהוא ממקום הנקרא רפידים על כי רפו ידיהם שם מן התורה והוא עון עצום לפניו ית' כי ויתר הקב"ה על עון ע"ג ולא ויתר על ביטול תורה וע"כ על רוע הכנתם האריך ועיכב השגתם. וגם בחניית' שם לא היה בשלמות הכנה כי הלא כאשר באו מדבר סיני לא קנו מיד קדושה ואחדות. כ"א ויחנו ל' רבים שמורה על העבר אחדות קדושה כאשר נבאר בס"ד ושמא תאמר א"כ איפה מה היתרון והשלמות היה למו ביום בואם מדבר סיני שאמרתי ביום הזה כמורה באצבע ולא אמרתי ביום ההוא דע כי הוא על כי שם קנו אחדות וקדושה גדולה כי ויחן שם ישראל ל' יחיד על היותם שם נגד ההר אשר שם האלהים כמדובר למעלה כי על ידו קנו זכוך נמרץ והקדושה ההיא שהחלה מהיום שבאו מדבר סיני שאז עמדו נצבים לפני השכינה שהיה בשבוע השביעי לשבעה שבועים של ליבון כמדובר למעלה ועל כן יום שהיחל דבר גדול כזה יום קדוש ומסויים לפניו ית': '''ולבא ''' אל הענין נשים לב אל הערת המפרשים האומרים כי איך יתכן שש מאות אלף איש יחד מוכנים אל נבואת פנים בפנים בהקיץ פעם א' ואיש לא נעדר כי הוא דבר מבהיל: '''והנה ''' הרב בעל העיקרים ריפא את השבר על נקלה לאמר כי בחול הנבואה על המוכנים תחול אף על בלתי מוכנים. וגם אם היה הדבר מתקבל הלח כמו זר יחשב לעלות הבלתי מוכנים אל שום נבוא'. ומה גם עם גדר נבואת פנים בפנים בסבת היותם קרובים אל המוכנים. ועוד כי מי לנו קרוב ודבק אל משה מאהרן אחיו קדוש וכהן ונביא והיה עם משה אחיו יחד והיה הדבור מגיע אל משה ואהרן לא היה שומע ותהיה נא אהרן המוכן ונביא אצל משה כבלתי מוכנים כלל. אצל המוכנים להנבא בהקיץ פנים בפנים. אמנם לא ימצא בא יבא על הבלתי מוכן מחמת המוכן. רק שפע טובה. אך לומר שבזכות המוכן והקדוש וטהור ידבר הקב"ה עם הטמא לנפש אשר לא רוחץ ולא הורק טונף טומאתו ממנו זה לא יחשוב אנוש: '''אך ''' אמנם הנה חכמינו ע"ה האירו עינינו בדבור קל ויעמידונו על האמת כאשר נזכיר מז"ל והוא כי הנה עם בני ישראל נדמה לפניו ית' אל אב ובנו אשר נפשו קשורה בנפשו וכל עוד שאין דבר מפריד בין שניהם פה אל פה ידברו ולא יספו ויהי היום ויבנה קיר ברזל בין זה לזה ולא יכול הבן לשמוע את קול אביו מדבר אליו. וירבו הימים ועצם כח הבן ויסתור את הקיר ההוא ויפילהו ארצה מיד נתראו פנים. וקרא זה אל זה ואמר אמרי נועם. דודיהם וחשקתם כי רבה מאד. כן הדבר הזה לנו עדת ישראל עם אבינו שבשמים כי נפשנו קשורה בכסא כבודו כי חלק אלוה ממעל הוא וע"כ מחייב הדעת כי לא ימיש הוא ית' מלדבר והמתיק סוד עם חלקו יתברך אשר אתנו תשב. אך אין זה כ"א שחפץ בנו ה' לדבר בנו ולהתווכח עם נפשותינו עשר ידות על חשקנו עמו ית' ברוב חסדיו אם לא שחלאת טומאת זוהמת נחש מעכבת הדבקה בנפשותינו ולכן בהסתלק זוהמת נחש מבנתים אשוב תתקשר נפשנו עם שורשה ית' ותתעלס באהבתו ודבר דבר הוא ית' אלינו. כאב את בן ירצה בלי שום עיכוב. וזהו שהטיבו אשר דברו רז"ל (שבת דף קכ"ו) בנועם מליהם באומרם ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כי בדבר הזה המה כללי יופי מאמרנו זה והוא כי לולא היות בנו זוהמת נחש היינו זכים ומשוללי עכוב לדבר הוא ית' בנו והיינו כלנו נביאים. אך זוהמת נחש היה לנו כמסך מבדיל לבלתי הדבק ידבר בנו ה'. אך בהר סיני ע"י שפסקה זוהמתן של כולם כא' לא היה להם מעצר יעצרם מהדבק בו הוא ית' ולשמוע אמריו ית' כי זה חשקו ואין מעכב וע"כ היו כל עם ה' נביאים. ובזה נחה שקטה השאלה ובטלה לה כי אחר שאיש לא נעדר מכל איש ישראל שלא פסקה זוהמתו כולם היו מוכנים לנבואה. ועל כן יחד כלם התנבאו וישמעו את קול ה' ואין מכלים ועד ממהר אל הענין הלזה אדה"ר. ובזה נבא עד תכונת פסוק (בראשית ג׳:ח׳) וישמעו את קול ה' כו' כי הלא יקשה איך יצדק בקול מתהלך בגן ומה ענין רוח היום. ולמה הוצרך להחבא ומה יועיל לו האם מפני ה' הוא בורח אנה ילך מרוחו וגם הממנו ית' יפלא מה זו שאלה באמור אליו איכה היפלא מה' כי נחבא בתוך הגן. ומה גם כי הלא עמו דבר. ואיך ישאלהו איה הוא ומה תשובתו את קולך שמעתי ואחבא כי מי יתחבא מלפניו ית': '''אמנם ''' הנה טרם תחול זוהמת נחש באדם היה הוא ית' משתעשע בו עושה לו חופות ומברך לו ברכת חתנים ופה אל פה ידבר בו כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' י"ח) אך כאשר חטא על הנפש ונחה עליו זוהמת נחש אז הפרידה בינו לבינו ית'. ולא יכול לקבל את קול ה' לנוכח אתו. וז"א וישמעו את קול ה' וכו'. והוא בהזכיר מאמר רש"י ז"ל על פסוק (במדבר ז׳:פ״ט) וישמע הקול מדבר אליו שאומר שננקדה המ"ם בחיר"ק מפני כבודו ית' כי אין כבודו ית' לדבר דבר נוכח בן אדם כי עם שהקול מתהלך בעולם ובן האדם שומע ע"פ דרכו וז"א מדבר בחיר"ק. ובזה נבא אל הענין אמר כי אחר שחלה עליו זוהמת נחש לא עצרו כח לשמוע את הקול לנוכח כאשר בתחלה. רק מתהלך בגן כדי שישמע על פי דרכו. וגם לזה לא היה זוכה אם לא לרוח היום שהיה זוכה שהיה ערב שבת ורוח קדושת היום שהתחיל להתעורר ולבא מע"ש שהגינה עליו כנודע. היא שעמדה לו לשמוע את קול ה' גם בהיותו מתהלך וירא כי לא יכול לסבול דקות הרוחניות ע"כ ויתחבא בתוך הגן שהוא כמו שאמרו ז"ל (שם פ' י"ט) בעץ הדעת טוב ורע שאכל ממנו והוא כי בהיות במקום טוב ורע מפאת בחינת הרע יש בו עביות באופן שבהשתלשל הקול לבא שמה יבא מלובש בצד מה ויוכל לסבול קבלת הקול באופן כי לא תעצרנו חלאת הזוהמא כי גם עתה בהשתלשלות הדבר אשר נטמא בו יבואנו וע"כ כמיילל עליו יאמר לו הוא ית' איכה כלו' מה לך פה ראה עונך מה גרם לך תחת היותך דבק בי בעצם והבט נא איה הוצרכת להיות מתחבא פה והאם זה מקומך וזהו איכה: '''והשיב ''' את קולך שמעתי בגן. כלומר מתהלך בגן כלו' ולא בא ממך אלי דרך ישרה על כן ואירא כי ראיתי הסתרת פניך והדין עמך כי ערום אנכי מחלוקא דרבנן המדבקים אותי בך ועל כן ואחבא ואתלבש שם שיש תערובת עביות ואוכל לקבל הקול ולעלות אחרי כן משם לאט לי. הנה כי זוהמת הנחש הוא כמסך מבדיל בין המלך מלכו של עולם ובין בניו וכאשר יוסר המסך מלפני איש או אנשים מיד יתדבקו בו ומפיו יוציאו מילין כמדובר וע"כ כאשר פסקה זוהמת נחש מהם איש לא נעדר מהנבא. וזה מאמר הכתוב באומרו ויחן שם ישראל נגד ההר כי על ידי היותם נגד ההר אשר שם האלהים קנו זיכוך וטוהר מטינוף זוהמת נחש ויהיו לאחדים כי בעוד זוהמת נחש דבקה בנפשותם מתייחסים לרבים בעלי ריבוי ופירוד כי כל טומאה מעולם הפירוד עצמיי היא. כי ע"כ בעשו נאמר נפשות ביתו משא"כ ישראל בהיותם קדושים כי יחד כלם חשובים כאחד כי ע"כ נאמר (בראשית מ״ו:כ״ו) כל הנפש הבאה מצרימה וכו'. וכן הוא אומר נפש שנים וכן אם מאחד מישראל היתה זוהמתו נפסקת היה נפרד מזולתו אשר עוד טומאתו בו ולא היתה נפשו קשורה בנפשו. ואיך יקראו כל ישראל אחד אם קצתן בזוהמתן וממקצת פסקה ע"כ אמר כי כלם נעשו אחד ואין זה אלא מפאת הקדושה כי היו משולל זוהמא כלם ואחד יקראו כי כל חלקי הקדושה אחד הוא ורשות היחיד יקרא והוא מה שכתבנו כי מעמד הר סיני היה חיבור הנשמות עמו יתב' בנבואה וקדושת החומר יתהוה גם הוא בסוף עוד ארבעים יום. וזהו ויחן שם וכו'. כי נעשו כלם א' שהוא על כי שם פסקה זוהמת כלם להשיג נדר הנבואה כי פה קנו השלמות ההוא. ובזה מצאנו ראינו כוונת המגיד באומרו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו כי הלא יראה תפל מבלי מלח כי אם לא נתן לנו את התורה מה בצע בקריבת הר סיני. אך במאמרנו יובן כי הלא דבר גדול עד להפליא הנחילנו בקרבנו לפני הר סיני כי פסקה זוהמתנו וזכינו להיות כל עם ה' נביאים בהקיץ יחד וע"כ אמר דיינו. ואומרו נגד ההר ולא אמר נגד ההר סיני כי הלא לא נזכר מקודם רק מדבר סיני אחשוב כי חוזר אומרו ההר בה"א הידיעה אל מאמר הכ' בהוציאך את העם הזה תעבדון את האלהים על ההר הזה. אמר עתה כי כבר התחיל להתקיים הדבר כי ויחן שם ישראל וכו':
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף