עריכת הדף "
אלשיך/ויקרא/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יז == '''וידבר וכו'''' . זאת תורת החטאת וכו'. זולת הכתוב למעלה יאמר ויתיישב אומרו אל אהרן ואומרו לאמר. והוא כי היה מקום יתגאו הכהנים באומרם מה רב טוב גדרנו על כל ישראל. כי כל מנחת כהן כליל תקטר ומנחת ישראל נאכלת לבני אדם. לז"א דבר אל אהרן ואל בניו. כי אליהם ראוי לאמר ד"ז בל יתגאו. והוא בל יעלה על רוחם. כי אין קרבן הנאכל חשוב לפניו ית' כקרבן שהוא כליל. כי הלא במקום שתשחט העולה שכלה כליל. תשחט החטאת לפני ה' כמוה. וקודש קדשים היא תחשב כעולה. עם היות שהכהן המחטא אותה יאכלנה ואינה כליל. וש"ת אולי אין השחיטה ראיה כי אין שבח הקרבן רק במה שאחר השחיטה כי ע"כ השחיטה כשרה בזר. אל תאמר כן. כי גם אחר השחיטה אכילת החטאת היא במקום קדוש. ולא עוד כ"א אפי' אם אוכל אחר יגע בו יקדש לאכול בקדושת החטאת, גם דמה אם יזה ממנה על הבגד תכבס במקום קדוש. ואסור להוציא הבגד חוצה בדם עליו. הנה כי הבשר והדם קדושים המה לה' עם היותה נאכלת ואינה כליל. ולא עוד בלבד הנוגע בבשר בעוד הבשר בעין או הדם שעודנו דם בעין ניתז בבגד ונראה בו. כי אם אפילו הבלוע תוך דפנות הכלי ואינו נראה יחשב ליקרא נותר. וחייב לשברו אם הוא של חרס או להגעילו אם הוא של מתכת. הרי כי גדול קדושת הנאכל כאשר הוא מה שהוא כליל: '''והנה ''' עדיין היה אפשר לומר שהן אמת כי כל זה יורה כי רבה קדושת החטאת הנאכלת. אך עדיין אפשר כי עכ"ז גדלה מאוד קדושתם אשר היא כולה כליל. לז"א כל זכר בכהנים יאכל אותה. וא"כ הוי אומר כי אחר שעם שהנשים אפי' בטהרתן נמנעה אכילתן מהן. אין זה כ"א לגודל קדושת החטאת. ועדיין היה מקום לומר אולי עכ"ז גדלה קדושת הכליל. לז"א וכל חטאת. לומר ראה והביטה כי הנה יקרה שגם הנאכלת גם היא לא תאכל באש תשרף. והוא אם נכנס מדמה לפנים כי חלה בדמה קדושת פנים. ואלו היתה קדושתה קלה לא היתה קדושת פנים חלה על בשרה לפוסלה ולישרף. וא"כ אין הדבר תלוי רק באל דעות ה'. היודע סוד הכליל והנאכל וטעמם: '''או ''' ירמוז דבר אל אהרן וכו' במקום וכו'. והוא לרמוז זכות השב מחטאו וזכות המחזירו בתשובה. והזכיר פה אהרן ובניו כי אל הכהנים נתייחד ישמרו דעת ותורה להשיב את העם ולהישירם ורבים ישיב מעון כאשר היה עושה אהרן. ולכן אמר דבר אל אהרן וכו' לאמר. כי להם יאתה אמירה זו והוא זאת תורת וכו'. והוא כי הנה העולה באה על הרהור בעלמא לרשב"י במדרש (ויק"ר ז) ובגמרא על מצות עשה וידוע כי עבר אדם על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו. נמצא כי בשובו מחמת התשובה הוא מביא העולה. טרם עשות העולה כבר נתכפר. והיא עולה בקדושה וכלה לגבוה. משא"כ החטאת כי באה על אשר פעל ועשה רעה. וע"כ כי לא לרצון לפניו ית' יהיה אשר עשה רעה בפועל ושב מרשעתו עד עשות בפועל הקרבן. כי אינו דומה פועל רעה למהרהר או שעבר על מ"ע. שטרם הקריב העולה נתכפר. ע"כ אמר דע לך כי במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. כי אחרי שובו כאב את בן ירצה אותו ה'. וקודש קדשים הוא כעולה. ולא עוד אלא שאין צריך לומר אשר חטא ושב. כי שגגתו לעשות לו זכות כי ע"י קיים מ"ע כפול ''' א''' שהביא קרבן. ''' ב''' שסמך ידו בוידוי ותשובה, וגם היא מ"ע של ושבת עד ה'. נמצא שוגג אחד נעשה לו ג' זכיות וקנה לו שלש פרקליטין. ע"ד הכתוב אצלנו על מאמרם ז"ל (יומא פו) זדונות נעשים לו כזכיות. כי בכל זדון בשובו עושה מ"ע שהוא ושבת עד ה' בהיותו מאהבה והוא מאומרו עד ה' שהוא שמגיע עד כסא הכבוד ואין זה רק בשב מאהבה. וכל שכן על חטא שוגג שבשובו והביא קרבן עושה שלשה זכיות כמדובר. ואומר הוא יתב' הנה לא בלבד השב מחטאו כ"א גם הכהן המחטא אותו שמטפל בתיקון החוטא לעשות טהרה מן הטומאה לעשותה וכו'. וזהו המחטא שמטהר העבירה הטמאה ועשה אותה טהורה. הנה יאכלנה בעה"ז את בשר החטאת. והנה אמרו תאכל הוא מיותר כי הרי נא' יאכלנה. אך רמז כי יאכלנה בעה"ז וגם במקום קדוש בעה"ב תאכל פעם אחרת על שע"י זה שב בתשובה ונתקן. ואל תתמה שלא די שאוכל את בשר הקרבן בעה"ז. כ"א גם ישוב יאכל הזכות לעוה"ב. כי הנה כל אשר יגע בבשרה יקדש. שאפילו אם אוכל מן האוכלין יגע בבשרה יקנה קדושה ליאכל בקדושת חטאת. וכן אשר יזה מדמה על הבגד יקדש ואין מוציאין אותו חוצה עד יכובס במקום קדוש עד הסיר דמו ממנה. וא"כ ק"ו הדברים האוכל בשרה ממש ואכלו שמנפשו ועד בשרו יכנס ויהנה מבשר החטאת כי יקדש. וכן אם אשר יזה על הבגד כן שכן אשר הזה על המזבח שיקדש ויאכל זכות לעה"ב: '''או ''' יהיה הרמז בדרך אחרת לומר הלא אמרתי כי עם היית שהמביא החטאת הוא שב מעצמו ועכ"ז הכהן המחטא אותה ומטפל בקרבן יאכלנה פה ותאכל לעה"ב מכאן אתה למד הטורח להשיב בתשובה את החוטא. והמשיל החטאת עצמו אל מקריב אותו כי תחתיו הוא בא וכמאמרו למעלה. כי זאת תהיה מחשבתו בהקריב חטאתו כי הוא הוא ואת עצמו הוא מקריב כל הנעשה בו היה ראוי ליעשות בעצמו. ובזה ירמוז ק"ו אם מי שמחטא את קרבנו עם היות כי לא השיבו הוא. עם שאפשר שבעת הסמיכה ידבר לו הכהן דברי תשובה. ומה גם עתה כל אשר יגע בבשרה. שכ"כ יטפל להשיבו עד נוגע בבשרו במלקות וסיגוף למרק אשר חטא כי אז יקדש ויזכה לע"ה. ואמר ואשר יזה מדמה וכו' והוא בשום לב אל מה שחזר ואמר אשר יזה עליה שהוא מיותר. אך ירמוז כי וכן אשר יזה מדמה על הבגד שיעשה אל החוטא. שיוריד דמעות על הבגד. הוא חלוקא דרבנן מלבוש אשר לרוחו ונשמתו שנעשה לו ממעשיו הטובים ומפשיטו עתה בהעוותו. ואמר כי אשר יזה מדמה של חטאת הוא החוטא. הנמשל אל קרבנו. כי האיש אשר יחזיר את החוטא בתשובה עד הזות מדם דמעות עיניו על הבגד אשר יפשיטו מנשמתו ורוחו. אז אשר יזה עליה בשבילה תכבס במקום טהור שע"י מימי דמעותיו אלה תכבס כתמי הבגד ההוא אשר נעשו בו באשמתו ויהיה הכבוס למעלה בג"ע הוא מקום קדוש כי שם יכובס בהזאת עיניו בעה"ז: '''והנה ''' כתבנו למעלה בפ' ויקרא כי אין שוגג בא על יד איש אם לא שקדם לו עון מזיד שהשחית נפשו ועבירה ההיא מעכבה לבל ירחיקוה מן החטא מן השמים. שאל"כ אפילו בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם כ"ש צדיקים עצמם והוא ענין גם בלא דעת נפש לא טוב. והנה עד כה דבר בפ' זו על תיקון השוגג. אמר עתה ומה יעשה לתקן המזיד שקדם לז"א וכלי חרש וכו'. לומר אם גוף האיש אשר נתבשל בו חטא זה על יד אש העון שקדם הוא של חרס שאותה הטומאה שבלע בהעוותו אינו יוצא מידי דפייו לעולם. ואין תקוה ע"י יסורין ליתקן. ישבר וימות. אך אם בכלי נחשת בושלה שהאיש ההוא כלי חזק אשר כח בו לקבל ייסורין ולעמוד בהן ולשוב מחמתן. ולצרף בהן תורה לגמור הטהרה שהיא מקוה טהרה לישראל ככלי נחשת אז ומורק בייסורין ושוטף במים הם מימי התורה כי בהן יטהר מכל יתר שאת חלאת טינוף טומאה. אך זה יהיה למשולל דעת ליזהר בעבודתו ית' ובלתי זריז לתקן את אשר עותו טרם יחשיך. אך כל זכר בכהנים הוא הזריז גבר בגוברין בישראל הנקראים משרתי וכהני ה' א"צ לומר שישוב ויתקן כ"א שגם יאכל אותה. שישוב מאהבה טרם ימות באופן שתהפך לו לזכות ויאכל ויהנה מהזדון בעצמו. כי גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות בשובו מאהבה כי תחת היות החוטא אשר חטא טומאה קדש קדשים היא כי תהפך לו לזכות וקדושה. משא"כ אם ידמה לנקבה הבלתי זהירה ויתעצל מלשוב עד מותו כי אז יחפוץ לשוב ולבא ולתקן ולא יועיל לו. כמ"ש ז"ל שאומר הרשע שם בראותו את רשעו. הניחו לי ואלכה ואתקן ואין מועיל כ"א יורידוהו אבל שאולה. וזהו וכל חטאת אשר יובא מדמה הוא המשחית אשר קנה אז יובא אל אהל מועד לכל חי או למקדש העליון לכפר וליטהר שמה בקדש. אז לא בלבד לא יאכל שלא יהנה ממנה כאשר אם היה שב פה מאהבה טרם יחטא. כ"א שבאש גיהנם תשרף. והוא כי חלאת העון הדבקה בנפש. הוא אשר אש גיהנם אוחזת בו ותשרפנו. וזהו באש תשרף: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף