עריכת הדף "
אלשיך/דברים/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יג == '''והיה אם שמוע תשמעו כו'.''' ראוי לשית לב. (א) אל אומרו שמיעה כפולה אם שמוע תשמעו. (ב) כי באומרו אל כל מצותי כו' יורה כי על כל המצות בא לצוות וכן קראו ז"ל את פרשה זו קבלת עול מצות ואחר כך אינו אומר רק מצות אהבת ה' ולעבדו מלב ומנפש. (ג) למה נאמר כל זה בלשון רבים ולא אמר לשון יחיד כאשר בפרשת שמע שאומר בה שמע לשון יחיד וכן אמר ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך ופה אמר תשמעו כו' לאהבה בכל לבבכם ובכל נפשכם. (ד) שאחר כך הוא אומר לשון יחיד ואספת דגנך לשון יחיד. (ה) שהיה ראוי יאמר דגן תירוש ויצהר כי לה' המה ולא דגנך כו' כאלו מהאדם המה. (ו) אומר ונתתי עשב כו' כי תחלה הל"ל ואכלת ושבעת שהוא מהדגן כו' ואחר כך ונתתי עשב כו'. (ז) למה יחשיב תתו יתברך עשב לבהמה בכלל שכר מצוה: ''' אמנם ''' אחרי אומר כי מטר א"י פריה וטובה לא בטבע המה רק בהשגחה לפי מעשיהם שהוא תלוי בשמירת כל המצוה. כאומרו ושמרתם את כל המצות כו' כי הארץ אשר אתם בא כו' לא כארץ מצרים כו' שהיו עניינים קרובים אל הטבע. אך ארץ ישראל היא בהשגחה על יד שמירת כל המצות. אמר עתה הנה לא יבצר מהתחמץ לבבך באמת באמור מי זה האיש יוכל לשמור את כל המצות שלא ישמטו ממני קצתם. שנית כי אם יחד נעבוד את ה' רבים עתה עם הארץ בשווי אחד ותנתן לנו מטר ארצנו דרך כלל לכולם כאחד. ונראה לאיש אחד זרע רב תוציא שדהו עד בלי די ולרעהו אנוש כערכו לא יתן שדהו רק מעט מזעיר לא כביר. על כן הנני בא להעמידך על האמת ולהכין לפניך הדרך ישכון אור. והיחל על ראשון ראשון. על האחד אמר והיה אם שמוע כו' לומר הנה כלל גדול בידך שיחשב לך כשמוע את כל המצות והוא כי והיה אם שמוע אל מה שאני אומר אליך בזה תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם כאלו את כולם תשמע כך יחשב לך. ולא עוד אלא כאלו לא תשמעו רק למה שהן מצותי לשמן. ומה הוא הדבר שבשמוע אותו הוא כשמעכם את כלם הלא הוא לאהבה את ה' כו' והוא שתשימו נגד עיניכם בענין המצות לקבלן שלא על מנת לקבל פרס רק לאהבתו יתברך וזה במחשבה ובדבור ובמעשה במחשבה היותר נבחרת והוא לאהבה את ה' אלהיכם שהוא במחשבה. ובדבור והוא ונעבדו בכל לבבכם ואמרו רבינו ז"ל אי זו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה הרי דבור. ועל המעשה אמרו ובכל נפשכם שהוא למסור נפשו על מצותיו שאין מעשה גדול מזה. והן זה כלל גדול כי האיש אשר שלש אלה בקרבו על כללות עבוד את ה' הרי הוא לפניו יתברך כשומע ומקבל את מצותיו. כי באלה שמן חלקו בכל המצות. ואין ספק שלא תבא מצוה לידו שלא יעשנה ואז גם הוא יתברך יעשה את שלו שלא יתן לו את מטר ארצו דרך פרס רק מתנה וזהו ונתתי מטר ארצכם כו' שלא ינכה ה' שכר שום מצוה בדבר כאשר הוא לא עשה על מנת לקבל פרס: '''ועל''' הדבר השני הוא מה שכיון מאומרו תחלה לשון רבים כאומרו תשמעו כו' ואחר כך אמר ואספת דגנך לשון יחיד והוא כי בשמיעת המצות וקיומן אחפוץ ברוב עם יחד כאומרו תשמעו לשון רבים ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם לשון רבים. אך בקבלת השכר או המתנה לא יעלה על רוחכם תקבלו בשוה חלק כחלק כי אם גם שונתתי מטר ארצכם על שדות כלכם כאחד עם כל זה אין הצלחת המטר בשדות ראובן כאשר בשדות שמעון רק לאיש כמעשהו. כי פלס מאזני משפט לה' לשקול בחינות כל פניית מעשה כל איש ואיש. זה עבד את ה' בשמחה ובטוב לבב מחברו. וזה הי' פנוי וזה הי' לו עסק ובטלו. וההיקש ביתר בחינות כמפורש אצלינו על פסוק ועבדתם את ה' כו'. באופן שאלך יעשו יחד מצוה אחת ואין קבלת שכר זה כשל זה. וזה אמר ואספת דגנך לשון יחיד כי לא תאסוף רק מה שהוא חלקך שלך מן השמים אם מעט ואם הרבה וזה אמר דגנך לומר מה שהוא דגנך שלך מן השמים לפי מעשיך. כי גם שהעבודה עשיתם בקיבוץ והמטר היה כללי על כל זה האסיפה פרטות איש לפי זכות באופן שלא נשאר בזה מקום להרהר על ההשגחה אם למרובים העושים את המצוה כא' ירבה לזה וימעט לזה. ואח"כ היחל בלשון רבים על למוד זה עם שלא יבצר מהיות צורך אחדות בשמיעה ובעבודה. והנה זה הדרך שתאכל פירות זכותך טוב לך כי עתה ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהוא תאכל בזכותך שאתן העשב למה שהיא בהמתך. ולא שיתהפך שתאכל אתה בזכות בהמה כענין אדם ובהמה תושיע האדם בזכות בהמה. וזה תכיר כי כן הוא שואכלת היא בזכותך בב' דברים. א'. שאספת דגנך כו' אצמיח במקומה עשב בשדך לבהמתך להורות שאתה עיקר. ב'. כי ואכלת ושבעת שלא תצטרך לאכול הרבה כדי לשבוע כ"א תהיה אוכל ושבע שתהיה ברכה משתלחת במעיך שזה יורה כי בזכותך אתה אוכל ולא בזכות בהמה. וזה אחשוב כיון הכתוב באומר ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו' כי במה שלא תצטרכו לאכול הרבה כדי לשבוע כ"א אכול ושבוע על ידי כן והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא. ולא עשה עם בהמות ושתאכלו אתם בזכותם כי חרפה ובושה היא לעם ה' אוכלם בזכות בהמה. וזהו ולא יבושו עמי לעולם. וזה אפשר רמז גם כן באומר דגנך ולא דגן בהמתך אם היית אוכל בזכותן:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף