עריכת הדף "
אלשיך/דברים/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''ויאמר כו' רב לכם כו'.''' ראוי להעיר. (א) במה הוא רב להם סוב את ההר ההוא. (ב) איזה טעם היה להם לישראל להתגר מלחמה עם אדום שהוצרך להזהיר אל תתגרו בם והקושי הלז גם הוא במואב ובבני עמון בסמוך. (ג) ואת העם צו לאמר כי האם עד כה לא היה מדבר על העם באומר פנו לכם. (ד) אומרו לשון צו ואומרו לאמר שאינו לאמר לזולת. (ה) מה היא הפלגת השמירה הזאת שאמר ונשמרתם מאד. (ו) אומרו אוכל תשברו מאתם מה צורך להם לקנות מהם בהיות להם מן ובאר. (ז) אומרו כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך אם הוא שלא יחוש אל מה שיקנה אוכל ומים בכסף כי ה' אלהיו ברכו האם כל כך היה צריך שהוצרך אל טעם זה. (ח) אומרו בכל מעשה ידיך כי לא היה עושים במדבר שום מעשה רק למוד בלבד. (ט) אומרו ידע לכתך כו' מה חידוש לנו שידע לכתם במדבר ואין מתייחס אל ראש הפסוק כי יראה בלתי מקושר אליו כלל. (י) אומרו ה' עמך לא חסרת דבר הוא לבלי צורך ומשולל קשר עם הקודם. אך הנה ידענו מרז"ל כי ג' עממים שחסרו מהם שנדר הוא יתברך לאברהם באומר את הקיני כו' הם ארצות מואב ובני עמון ושעיר כי כעת נתן ג' אלה ירושה לעשו ולעמון ולמואב עד אחרית הימים שיתקיימו כל הי' לאבות בעצמם עם זרעם אחריהם באופן שלא נשארו לישראל בימי יהושע כ"א ז'. והנה אין ספק כי לא נעלם מישראל כי שלשה ארצות אלו הם מן העשרה שנדר הוא יתברך לאברה'. וע"כ בהיותם בתחום כל איזו מהן הלא יתחמץ לבבם אם ימנעם ה' מהם כאשר נשבע לאבותיהם ע"כ בכל אחד משלשה אלה הוצרך הוא יתברך להזהירם בל יתגרו בם מלחמה והיחל עתה בשעיר שהיו כבר עליו עוברים בגבולו ואחרי כן השנים האחרים כאשר יבא בס"ד בסמוך ואמר רב לכם כלומר רב לכם צרה על שכונתכם הרעה סביב לארץ אדום והיא מז"ל כי על שכונת אדום חסר מהם אהרן ע"כ פנו לכם להנאתכם צפונה והנה חלק הנקראים בני ישראל הם השלמים שבהם אין צריך להם אזהרה יתירה כי שלומי אמוני ישראל המה. אך המון העם אשר בשם עם יכונה אליהם צריך זירוז גדול כהבנת לשון צו שהוא לשון זירוז והוא כי דרך החיילות שהקלים ופוחזים שבהם מתפרצים מהחיל ושולחים יד באשר ימצאו במקומות אשר יעברו בהם גם אם יהיו אנשי שלומם על כן אמר הוא יתבר' ואל העם הבלתי שלמי' שדרכם להשמט מהחיל לשלול ולבוז אליהם צו בל יהרסו מהחיל לעשות כן ולמען חזק אותם בצווי זה צוה אותם שיהיו הם האומרים ומצוים ומכריזים הדבר שבהיותם כשוטרים על הדבר יזהרו הם לבלתי עשות וזהו צו לאמר אתם עוברים כו' אל תתגרו בם. כי יצוה את העם לאמר הדבר הזה. ואמר ונשמרתם מאד הלא הוא כי הנה ברכת החרב ניתנה לאדום ואין ישראל ניצולים ממנה כי אם בעשותם רצונו יתברך ועל כן אמר הנה וייראו מכם מברכת הקול ואין להם פחד כי אם לכם מחרבם הקשה ע"כ ונשמרתם מאד כי אין לכם הצלה מברכת חרבם רק בעשותכם רצוני אך עתה שאני מצוה אל תתגרו בם אם תעברו רצוני חרבם תבוא בלבבכם ופירוש הוא יתברך הטעם ואמר כי לא אתן לכם מארצם כו' כלומר לכם לא אתן כי אם לאבות לעתיד לבא עם הנשאר בציון כו'. והטעם כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. והנה אפשר שלא יבטחו בכם ויתחילו להתגר בכם מלחמה ע"כ אדרבה תראו עצמכם כמבקשים שלום ואוכל תשברו מאתם בכסף ומים כו' לההנות אך לא שתשאלו מהם לקנות שיראה כמבקשים ליאחז בם כי אם מאתם שהוא אם הם יבואו למכור לכם תקנו זה אמר מאתם אך לא שתתחילו אתם לבקש מהם שימכרו לכם וטעם אל חילוק זה הלא הוא כי הנה ה' אלהיך ברכך באופן תוכל לקנות בכסף אך לא שתבקשו אתם לקנות כי הלא מה שברכך לא היה כ"א במעשה ידיך שהוא במצרים בלבד כי גם היו מרויחים אגב עבודתם כנודע כי זולת מה שנצלו את מצרים היה להם עושר ומקנה ותבואות אך במדבר הזה זה מ' שנה לא היה לך מעשה שתתברך בו ע"כ די לך תקנה מאתם שהוא אם יבואו למכור לך ממה שמביאים אתם אך לא שתבקש אתם מהם. ושמא תאמר למה לא אבקש מעצמי לקנות ממנעמיהם כי תאוה נפשי לאכול כי אין לפנינו דבר בלתי אל המן עינינו לזה אמר הנה ידע לכתך את המדבר כו' אשר אין בו מיני אוכלים ומשקים באופן לא יבצר ממך תאות נפש אל כל מאכל אשר יאכל ומשקה אשר ישתה ע"כ מה עשה הוא ית' מ' שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר כי כל מה שתתאוה תמצא טעמו במן וא"כ איפה אל תתאוו למנעמיהם כי טוב לך המן מהכל ומה גם כי בזה לא חסרת דבר אך באכלך ממאכלם כי תקנה מאכל אחד לא יהיה לך זולתי אך במן לא יחסר כל לך כי הכל בו. ואז על ידי כך ונעבור מאת אחינו וביטלנו אפילו עבור בגבולו. וכאשר קרה לנו עם שעיר קרה לנו עם מואב כי גם שהוא מהי' עממין שנדר הוא ית' לאברהם לא ינתן לכם כי ירושה נתתי את ער לבני לוט עם היות כי ארץ רפאים הוא שהיא אחד מהעמים אשר נדרתי לאברהם וזו מהם כי האימים לפנים ישבו בה והם עצמם רפאי' כי רפאים יחשבו לגבורי' כענקים וע"כ שינו את שמם וקראם אימים על שמטילים אימה אך רפאים הם לפי האמת והוא הנזכר בעשרה עממין על כל זה לא ינתן לכם כי לבני לוט שלקחוה מהאימי' שהם רפאים נתתיה ירושה: '''והנה''' דרך זה הוא קרוב לדרך המפרשים ז"ל אך הנה בב"ר אמרו רז"ל כי קניזי היא ארץ אדום שהיא שעיר וקני וקדמוני הם ארצות מואב ובני עמון ולפי זה ארץ רפאים שנאמר פה אינם רפאים של שבעה עממין שנאמרו לאברהם ע"כ אחשוב דרך אחרת ויתישבו לפי דרכנו עוד הערות שאין צורך להזכירם. והוא כי גם זה מהתוכחות שמוכיח את ישראל ואומר ראו נא כמה נתקשיתם מאימת יושבי ארץ ירושתכם ולא אמרתם ללבבכם כי אלהי עולם ה' הנותן לכם ארץ ירושתכם כי הכל שלו וכאפס ותוהו הם לפניו כל יושבי הארץ. והביטו וראו כי הנה שעיר ניתנה לעשו כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר וכן ארץ מואב גם שהיה מהי' שניתנו לאברהם לבני לוט נתתי את ער והנה הער הזאת האימים לפנים ישבו בה שהם עם גדול ורב ורם כענקים כי ע"כ רפאים יחשבו גם הם כמו שיחשבו הענקים וגם יותר גבורים מענקים כי המואבים עצמם שלקחו את ער מידם היו כל כך יראים מהם שקראום אימים כל כך נפלה אימתם על מואב ועל כל זה לקחו מואב את ער מידם והרגום ואיך היה זה בטבע והוא פלאי עצום. אך הוי אומר כי אין זה רק על כי אחר שהוא ית' נתן לבני לוט את ער ירושה הצליחם ונלחם להם לכובשם וזה הוא בהאי דסליק מניה שהוא במואב. וכן בשעיר שפתחנו בה ישבו החורים לפנים שהיו אלופים גדולים כנזכר פרשת וישלח ועל כל זה בני עשו בניו ממש וירשום טרם היות המונו רב וישמידום וישבו תחתם ואיך היה זה אם לא שעל שהוא ית' נתן ירושה לעשו את הר שעיר ע"כ הצליחו לכובשם. וזה תוכחת מגולה לישראל שלא בטחו בו ית' יתן בידם את הארץ אשר נתן להם לירושה ונפל עליהם חתת יושביה שהוא עון המרגלים. ושמא תאמר איך יחשבו ער ושעיר מתת ה' ירושה למואב ועשו אם הם הוצרכו להרוג יושביהם ולקחת אותם מידם זה אינו כלום כי הנה זה הוא כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו ולא יחשבו ללסטים שלוקחים ארצות גוים ועמל לאומים כי הלא אשר נתן להם הוא ה' מהוה כל ההויות אדון הכל כשרצה נתן לאלו ואח"כ לטובים לפניו נתנה כמאמר ר' יצחק באומרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה כו' אלא מפני או"ה שלא יאמרו לסטים אתם כו' לכן מפני שלא היה לכם לב ללמוד מאלו ונתקשיתם בשליחות המרגלים קומו צאו מהיותכם קרוב לארץ ועברו לכם את הנחל זרד. ואומר משה עתה לבניהם ראו מה שאירע לאבותיכם על העון ההוא כי הנה והימים אשר הלכנו נעים במדבר קדש ברנע כו' ל"ח שנה כלומר ולכן אתם הבאים אחריהם לרשת ארץ הזהרו לבלתי תחטאו פן יוסיף הוא יתברך להניחכם במדבר וזה שאמרתי שלא נתעכבו נעים במדבר יותר מל"ח שנה יש להחזיק טובה לשם הרחמים כי יד ה' היתה בם להמם מקרב המחנה שלא יהיו יותר מהסכום הזה לבלתי תתעכבו אתם חוצה כענין ובניכם יהיו רועים במדבר עד תום כל הדור כו':
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף