עריכת הדף "
אלשיך/בראשית/מח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == '''וירא ישראל כו'. ''' ראוי לשים לב. {{ממ|א}} מה הוא ההתנכרות הלז שאמר מי אלה אחר שהזכירם בפניו. וגם ארז"ל שאפרים היה ראש ישיבתו. וכן אמרו שגדל אתו כבן בית ותלמיד לפניו ומה השיב יוסף בני הם מה חידש לו. {{ממ|ב}} מה ענין או' נתן לי אלהים בזה והוצרכו רז"ל לו' שהראה לו שטר כתובה. {{ממ|ג}} או' קחם נא אלי. ולמה לא קראם יגשו אליו לברכם. {{ממ|ד}} למה לא לקחם יוסף כמאמר אביו. {{ממ|ה}} כשהגישם אליו למה לא בירך אותם. כ"א חיבק להם וינשק להם מה צורך עתה אל נישוק וחיבוק האם שכח אומרו ואברכם שתחת הברכה נשקם וחיבקם. {{ממ|ו}} אומרו ראה פניך לא פללתי. כי לא יצדקו דבריו אלה. רק בעת רדת יעקב מצרימה וירא אליו אז יאמר ראה פניך לא פללתי כו'. או בבאו עם בניו לבקרו טרם ידבר אליו כל מה שלמעלה. {{ממ|ז}} למה הסיר אותם מעם ברכיו. ולא הניחם שם שיברכם או יתקנם כראוי ולא יוציאם. {{ממ|ח}} מה ענין השתחויה ההיא לבלי צורך בעת ההיא. {{ממ|ט}} אומרו את אפרים בימינו כו' ואת מנשה כו'. מי לא ידע כי ימין יוסף תהיה נגד שמאל אביו. שמאלו נגד ימין אביו בהיותם פנים בפנים. {{ממ|י}} באומרו וישלח ישראל את ימינו למה הרכיב ידיו זו על זו ולא החליף את מקומם וישם את אפרים בימינו ואת מנשה בשמאלו. {{ממ|יא}} או' שכל את ידיו וכו'. שאדרבה נראה שלא שכל כי אם חשב שאינו הבכור. {{ממ|יב}} אומרו ויברך את יוסף שהל"ל את הנערים כי כן אמר יברך את הנערים והכל ידבר עליהם ואיך יאמר שבירך. את יוסף ואם הוא שבברך את בניו הוא כמברך את אביהם יאמר ויברך את הנערים ומאליו נודע כי מברכתם יבורך אביהם. {{ממ|יג}} שמתחיל באלהים ומסיים במלאך והל"ל האלהים הרועה אותי כו' יברך את הנערים או מתחלה יזכיר המלאך וגם הזכירו האלהים זה פעמים. ועוד שאין בשום א' מהם גיזרה כי הענין מתחיל מהמלאך כו'. וגם למה לא אמר האלהים יברך את הנערים. ולא יברכם ע"י מלאך. {{ממ|יד}} אומרו באבותיו התהלכו. ובו אמר הרועה ובהזכיר הנערים אינו או' לא זה ולא זה רק מה שגאל אותו מכל רע. {{ממ|טו}} מה ענין הקרא בהם שמי ושם אבותיו כי הלא גם בכל ישראל נקרא שמם. {{ממ|טז}} מי לא ידע כי אבותיו הם אברהם ויצחק. {{ממ|יז}} או' בקרב הארץ שהוא מיותר. {{ממ|יח}} אומרו וירא יוסף וכו' למה שתק עד כה ולא מיחה מאז הרכיב ידיו טרם יברך כל ברכתו. {{ממ|יט}} אומרו לא כן אבי שנראה כאו' לא כן אבי כי לא טוב עשית ואינו דרך ארץ נגד גדולת יעקב והראוי יאמר לא אבי. כי זה הבכור שים ימינך כו'. ואז אביו יגלה אם בכוונה עשה או בשגגה. גם נשית לב אל או' ישית ל' עתיד. {{ממ|כ}} אומרו ויאמר יוסף אל אביו שהוא מיותר. והיה די יאמר ויתמך יד אביו כו' על ראש מנשה. ויאמר לא כן אבי כו'. {{ממ|כא}} כפל אומרו ידעתי בני ידעתי ואו' בני בין שתיהן. {{ממ|כב}} איך נותן טעם אל הקטינו הבכור שאומרו גם הוא יהיה לעם כו'. כי הלא זאת היא תלונת יוסף. למה יהיה אפרים גדול ממנו. ע"י שית ימינו על ראשו. {{ממ|כג}} או' ויברכם ביום ההוא. כי הלא גם ברכה שלמעלה ביום ההוא היתה. {{ממ|כד}} אומרו וישם את אפרים לפני מנשה שהוא משולל הבנה ולבלי צורך. {{ממ|כה}} על עיקר הדבר. מה ראה יעקב שכיוון להגדיל בברכת הקטון על הגדול: '''אמנם ''' הנה ארז"ל {{ממ|בתנחומא}} שצפה יעקב שעתידים לצאת מהם ירבעם ואחאב והיה בלתי ראויים לברכה. ע"כ לפי דרכם יאמר וירא ישראל את בני יוסף וכו'. לומר שראה כי הנה הם בני יוסף כי צדיק הוא ואין ספק כי לא מפאת יוסף אביהם יתעתדו לצאת אנשים בלתי צדיקים ע"כ חש אולי הס מצד עצמם בלתי כשרים. ע"כ שאל מי אלה כלומר הטובים הם אם רעים והשיב יוסף ואמר בני הם כלו' בני דומים אלי. כי צדיקים הם ומה שתראה חלאה מעכבת יהיה על כי נתן לי אלהים בזה. במקום אדמה טמאה הזאת יותר מיתר מקומות כי ערות הארץ היא. כמ"ש ז"ל כי הארץ יש לה אברים ומצרים היא ערותה ודבקה בם חלאת טומאת המקום. ע"כ אמר יעקב ליוסף קחם נא אלי וכו'. והוא כי ראה להכינם בב' דברים. {{ממ|א}} שיקחם אליו יוסף בידיו באשר ה' אתו ובקיחתו יושפעו להיות מוכנים לקבל ברכה מיעקב. {{ממ|ב}} שכאשר יברכם יכוין להריק ברכה אליהם בהשתלשלות יוסף אביהם והיא כי למה שמדרגת יעקב גדולה מאד ממדרגתם. ואיזה הדרך יוכנו לקבל ממנו ע"כ התחכם להריק להם ברכה בהשתלשלות יוסף אביהם כמריק דרך צנורו וז"א ויברך את יוסף כו' כאשר יבא בס"ד: '''ונחזור ''' אל הענין כי הנה הדבר הא' שאמר להכינם לקבל ברכה היא שיקחם יוסף אליו בידיו. ועל זה אמר קחם נא אלי ואברכם שעל יד קחתך אותם בידים תכינם כי תשפיע בם שפע יוכנו על ידך שאברכם וזהו קחם נא אלי ואברכם. והנה יוסף בראותו שהצריכו לקחתם אמר אולי לא האמין לי באומרי שהם צדיקים. אז אמר יוסף בלבו הנה בהסתפק אבי אם הייתי צדיק אמר אלכה ואראנו בטרם אמות כמפורש למעלה שרצה להסתכל בפני להכיר אם צדיק אני והוא כי דרך חסידים הראשונים שהיו מכירים בפרצוף כל איש אם טוב ואם רע שע"כ וירא אליו יוסף שיסתכל בפניו. ואז אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך והכרתי בפניך כי עודך צדיק נקרא חי. ע"כ אמר יוסף מה זה שאבי אינו מסתכל בפני אלו לדעת אם הם צדיקים. אך לא יהיה רק על כי עיניו כבדו מזוקן לא יוכל לראות אם לא בקרוב הרבה. ע"כ מה עשה הגישם אליו שיסתכל בם. וז"א ועיני ישראל כבדו מזוקן שע"כ לא יוכל לראות בפניהם ולפיכך ויגש אותם אליו שיוכל להביט בפניהם ואז מה עשה יעקב לבלתי יבושו באו' שלא היה מאמין ליוסף. וגם לבלתי הראות בפניהם שהיה חושדם עם היותם מגודלים עם יוסף ע"כ וישק להם. למען ע"י קרב פיו בפיו של כל א' יהיו עיניו קרובות אל פני כל א' להביט בפניו בעצם. מראה של נישק וחבק כיוון להיותם חביבים לפניו ולא שהיה מסתפק בכשרותם עד יוסיף להביטם. נוסף על זה שע"פ דרכו סייע להכינם בצד מה. בדבק יעקב נפשו עם נפשותם בנשוק פה אל פה וגופו עם גופו בחבוק ככ' אצלנו באורך בביאור שיר השירים. כי כל כוונת נישוק וחיבוק הוא לו' נפשי כנפשך וגופי כגופך לאחדים. וכן בס' הזוהר או' כי הנישוק הוא לאדבקא רוחא ברוחא. ויהי כי קרבו עיני יעקב אל פניהם וירא כי צדיקים הם אז ענה ואמר ראה פניך כו'. לומר כשהייתי בארץ כנען והייתי דן בשכלי אם חי או מת היית. לא הייתי דן בשכלי שאם חי היית יהיו לך פנים הראשונים של צלם אלהים שהיו לך בלכתך מאתי. באומרי כי נתקלקלו במצרים כי שם מקום זמה לא פללתי והנה במה שראיתי עתה בפני בניך אני משבח לה' ואו' כי הראה אותי אלהים בפניהם גם את זרעך. כלו' צדיקים כמוך וז"א ראה פניך שהיו לך בצאתך מאתי. וזה שלא אמר ראה אותך והנה עדין לא היה מברכם כי עם היותם צדיקים. היו צריכים הכנה ע"י קיחת אביהם אותם מצד היות לידתם במצרים כמאמר אביהם. או לסבה זולתה והוא עד כה לא לקחם כי אם הגישם בלבד שיביט בפניהם. ע"כ אמר יוסף בלבו הנה ב' דברים צריך אני לעשות. א' להחזיק טובה לאבי על בשורת צדקתם שבשרני וגם צריך לקחת' ע"י להכין אותם ולסעד' לברכה. ע"כ ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו למען קחת אותם אח"כ להחזיר לפניו שיוכנו ע"י כך להברך וטרם יקחם השתחוה לאפיו ארצה כמחזיק טובה על בשורת צדקת בניו. ואח"כ ויקח יוסף וכו'. להכינם כאמור. והנה לפ"ז שע"י הלקחם מיוסף מקבלים הכנה ושפע להתברך היה מקום לו' כי בקחת יוסף את אפרים בימינו ואת מנשה בשמאלו כיוון להשפיע שפע יותר באפרים כי ע"כ לקחו בימין מה שאין כן במנשה שלקחו בשמאלו. לז"א כי לא כן הוא כי מה שלקח את אפרים בימינו לא היה להשפיע בו יותר. רק למה שהוא משמאל ישראל לשים אותו בשמאל אביו שלעומת ימינו בקרבו אותו. ואשר לקח את מנשה בשמאלו לא למעט הכנתו רק לשיבא לימין ישראל וז"א את שניהם שנראה מיותר. לומר כי לא כיון רק להשוותם כא' ולא להעדיף לזה על זה: '''או ''' קרוב לזה למען יהיה שניהם שוים לקח את אפרים בימינו שיבא לשמאל ישראל ואת מנשה וכו'. למען יהיו ימין ושמאל בכל א' ויחדו יהיו תמים אך לא שוה לו כי למה שכפי הכנת יוסף תחול בם הברכה ע"כ הוכן אפרים יותר. שנלקח בימין יוסף ובמקום שהרגיש יותר הכנה שלח בו יד ימינו. וזהו וישלח ישראל את ימינו וכו'. וש"ת אם רצה להפליג בברכת אפרים. למה ירכיב ידיו דרך עקלתון וטוב טוב היה יעביר את אפרים לימינו ואת מנשה לשמאלו לז"א שכל את ידיו כו' לומר כי בעשותו כך שכל והחכי' את ידיו כי מנשה הבכור ולא נעלם ממנו ומהשכלה עשה מה שעשה כי להיותו בכור די לו שעל ראשו יד שמאל. ולא יגרע ג"כ שיהיה לצד שמאל ישראל באופן שהיה לכל א' ב' בחינות. אשר לצד שמאלו ימינו על ראשו ואשר השמאל על ראשו הוא בצד ימינו. ועל הדבר הב' שאמרנו שלמען יהיה להם כח לקבל ברכה מגדולת קדושת יעקב כיון לברך את יוסף למען יוכנו לקבל שפע הברכה בעצם למען על יד יוסף משתלשל בם ברכה גדולה זהו ויברך את יוסף והוא אומרו יברך את הנערים כי רבוי האת הוא על יוסף והנערים הם בניו שעל יד השתלשלות אביהם תגדל ברכתם: '''ולבא ''' אל ענין הברכה נשית לב אל כל ההקדמה הזאת שאמר. האלהים כו' ובלי גיזרה וכן אומרו אח"כ האלהים הרועה וכו'. הוא הקדמה אחרת ובלי גיזרה כי לא אמר האלהים כו' יברך את הנערים. כי אם התחיל אח"כ ואמר המלאך כו' יברך כו'. אך יהיה כי למה שהיה חפץ לברכ' ע"י המלאך באומרו המלאך הגואל וכו'. וחש פן יקפידו שלא ברכם בשם כאשר נתברך הוא מאביו ויתן לך האלהים ע"כ הקדים ואמר האלהים אשר וכו'. לו' הן אמת כי הנה אני נתברכתי בשם אלהים כד"א ויתן לך האלהים מטל וכו'. וכן ויצל אלהים את מקנה כו' וכן וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו כו'. אך הנה כל הדברים הם בהדרגה והוא כי הנה האלהים אשר התהלכו וכו'. והוא מה שידענו מרז"ל {{ממ|ב"ר פ' ל'}} שהפרש שבין אברהם שנא' בו התהלך לפני. לנח שנאמר בו את האלהים התהלך נח היא כי אברהם לא היה צריך סעד לתומכו. אך נח היה צריך הוא ית' יסעדנו וימשיכנו לעבוד את קונו והנה יעקב ברוב ענותנותו לא ייחס אל עצמו מדת אבותיו רק מדת נח: '''ונבא ''' אל הענין אמר הנה אלהים הוא אשר התהלכו אבותי לפניו שלא היו צריכים סעד לתומכם אך אני לא כן רק האלהים הוא הרועה אותי ומנהיגני ומסעדני לצדקי ע"כ גם שאני נתברכתי בשם אלהים. הנה כאשר גרעתי מדרגה א' מאבותי כן גם אלה יגרעו מדרגה א' ממני ולכן לא יזכו להתברך בשם אלהים המברך אותי. כ"א המלאך הגואל כו' יברך את הנערים. ועוד אני מברכם שיקרא בהם שמי ושם אבותי והוא כי הנה בהזכירו ית' רחמים לישראל נאמר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק כו'. והנה ארז"ל {{ממ|ויקרא רבה פ' ל"ו}} למה באברהם ויצחק כתיב אף ולא ביעקב מפני שאין אף ביעקב כי מטתו שלמה: '''ולכאורה ''' יקשה כי מה זו שאלה למה אין ביעקב אף כי הלא נזכר ראשון ואיך יצדק בו אף. אך אין ספק כי זאת היא השאלה למה נהפך הסדר באופן שלא היה ביעקב אף והשיב כי היתה מטתו שלמה. ויהיה הענין שאו' הוא ית' ראו אהבתי אתכם כי הנה אם בזכרי עליכם זכות אבותיכם הייתי מתחיל מאברהם או מיצחק. לא אתמלא רחמים עליכם על כי בכל אחד יש עיכוב מה. להרקת שפע רחמים בעצם כי זה יצא ממנו ישמעאל ומזה עשו ויהיה מקום לו לקטרג. אך וזכרתי את בריתי יעקב תחלה שמטתו שלמה ואין פתחון פה בו לעכב רחמים. ואז ע"י החילי בו גם בהזכיר אח"כ את יצחק שיש בו אף אזכור ולא יעכב שום קטרוג כי הלא קדם זכירת יעקב תחלה ומים רבים לא יוכלו לכבות. ואז גם מיצחק תרוחמו וגם את בריתי אברהם אח"כ אזכור וכו'. וגם שלא נפרש אף כרז"ל יאמר כי אחר הזכרת יעקב גם ברית יצחק תועיל וכן ברית אברהם וכן יהיה דעת רז"ל אלא מדאפקיה בלשון אף ולא אמר גם רמז העיכוב: '''ונבא ''' אל הענין אמר יעקב הנני מברכם שבהקרא שמנו על הנערים האלו יתחילו משמי. וזהו ויקרא בהם שמי מתחלה שאין בי אף. ואח"כ ושם אבותי ועוד אברכם שיעדיפו שני אלה. בהזכרם לפני המקום מאשר ייעד הוא ית' כשיהיו עונות לכל כללות ישראל ויגלו. כי שם אחר יעקב מזכיר יצחק בהקרא שם אבותי על אפרים ומנשה לבדם. אחר הקרא שמי לא יתחילו אחרי מיצחק כ"א אברהם ויצחק שיהיה תחלה אברהם ואח"כ יצחק על ב' דברים כי אין חלאת ישמעאל לעכב הטובה כ"כ גדולה כשל עשו. כי בסוף עשה ישמעאל תשובה וגם כי חסד לאברהם ואח"כ מי שמתייחס אל הרוגז והדין תהיה זכירת זכותו אחר זכירת חסד. וזה אברהם ויצחק וגם וידגו לרוב כי תהיה להם בחינת רבוי הדגים. ולא מסבתם כי סבת רבוי הדגים הוא על היותם מכוסים מעיני הבריות. אך אלו ירבו בהיותם בקרב הארץ אשר שם עיני הכל בהם ומה גם למ"ש המתרגם בגו בני אנשא. וכן בגמ' {{ממ|דברכות דף כ'}} ר' יוחנן היה שם עצמו במקום שהיה הכל מסתכלים בו באומרו שמזרעא דיוסף הוה. ושעור הכתוב וידגו לרוב שהוא על בחינת הרבוי. אך אלו יהיה בקרב הארץ הפך הדגים שהוא על כי אין רואם:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף