עריכת הדף "
אלשיך/אסתר/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == הנה יראה כפל בכתוב מה לך ומה בקשתך ועוד אח"כ שינה ואמר מה שאלתך ומה בקשתך ולא אמר מה לך. וגם על מה זה כפל שאל' ובקש'. ועוד באומרו במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך ולא אמר ומה שאלתך ובקשתך ולא יפסיק באומר וינתן לך בין שאלה לבקשה ועוד באומרו ותען אסתר המלכה ותאמר שאלתי ובקשתי כי בדברים האלה אין בהם לא טעם ולא גזרה והם דברי מותר שאם הכונה לו' שתגיד שאלת' ובקשתי אם מצאתי חן שיב' המלך והמן אל המשתה היל"ל ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן וגו' אגיד שאלתי ובקשתי. אך אמר לא יבצר או יש ליך איזו צרה גדול ובאת להנצ' ממנה או תבקש איזו הטבה רבה שאטיב לך כי ע"כ שמת פניך לבא אשר לא כדת ועל הא' אמר מה לך אסתר המלכה ועל הב' אמר ומה בקשתך וגומר אך במשתה היין לא אמר לה עוד מה לך אסתר המלכה כי אמר אם היה לה איזו צרה לא היתה שוקטת ודוחק הדבר מיום ליום ועושה משתה אך אין זה רק שאלה או בקשת הטבה יש בלבבה. ע"כ אמר אם שאלתך היא קלה המתייחסת לשאלה מה שאלתך וינתן לך. ואם גדולה היא המתייחסת לבקש' ותחנה מה בקשתך עד חצי המלכות ע"כ לא אמר עד חצי המלכות כי אם בבקש' ותען אסתר שאלתי ובקשתי כלומר ב' הסוגי' יש בי שאל' קלה ובקש' כבד' וזהו שאלתי ובקשתי ומה שאשאל יבא המלך והמן אל המשתה אין זו אחת מהנה רק שאם מצאתי חן וכו' יבא המלך והמן וכו' ואז אשאל שתיהן וכן פירשה אותן אח"כ באומר' תנתן לי נפשי בשאלתי הקלה ואח"כ עמי בבקשתי הכבד' הימנה: ובענין המשתה מה צורך אליו הנה בגמרא נאמרו טעמים רבים כאשר נזכירה בס"ד אך הצודק לפי דרכנו על כל הכתובים הקודמי' הוא דעת רבי נחמיה בגמרא הלא הוא לתת מורך בלבב כל איש ישראל בל ירפו ידיהם מן התיבה כי ע"כ נמנע מרדכי מדבר אליה פה אל פה בל יבטחו בה לאמר אחות לנו בבית המלך היא תושיענו מיד המן ע"כ עשתה עצמה כאוהבת אותו ועושה לו משתה למען יאמרו ישראל עצה היא בינו ובינה ומה גם שמלכותה באה לה בסיבתו כי על ידו נהרגה ושתי ואל על יקראו ולא ישימו בשר זרועם וע"י תשובתם תעשה אסתר ותצליח ויעצוה כליותי' לעשות שני משתאות והיה אפשר באת לתקן הדבר כאשר נבאר בס"ד. וזה כאשר נשים לב אל טעם הנזכר שהוא לבל יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך כנ"ל והדבר הקשה בזה הוא כי הלא לא יבצר מישראל לדעת כי היא ציותה יצומו עליה ג' ימים ובכן תבא אל המלך אשר לא כדת ותסתכן למענם וא"כ איפה איך יעלה על רוחם שאסתר אוהבת את המן. אמנם אומר כי הוא התחכם לבלתי גלות למלך שאלתה עד המשתה השני כי הלא בראשון הלא ישמחו לראות באומרם הלא היא ציותה אותנו לצום וכל אשר עושה עצמה כאוהב' אותו הוא לפנים ועתה תגלה רעתו לפני המלך אכן לא גלתה אז דבר אך אדרבה אמר' יבא המלך והמן אל המשתה הב' ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב לעיני כל ישראל הרואים את כבודו למען יאמרו ישראל הלא תסתר מודעתנו קשר' עלינו קשר ושמחה היא לאידנו על דבר שהמן הסב תגיע למלכות וגם היא הלכה חלילה בעצת המלך והמן למכור עמה בלא הון וא"כ על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ומה גם בראותם אותו בא עמה אל המשתה הב' כרעים אהובים באופן שכל היום הג' בצומות בהיותם כואבים הוא יום המשת' הא' וכל הלילה עד הבוקר לעת האוכל במשתה הב' ואש תוקד בקרבם ויצעק לבם אל ה' בקול בכי וקול צעקה ויתדבקו במלכם שבשמים בכל לבם ובכל נפשם באופן שה' אלהיהם ירצם ויחונם למען בעת המשתה השני אשר תדבר אל המלך תגלה רעת המן האגגי יהיה עת רצון שיהיו ישראל אז נכאים בקול מר ולב חמרמר ויהיו לרצון אמרי פיה ובזה נמצא טוב טעם ודעת אל אומרה וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום כי על מה זה ציותה לצום לילה ויום ומה טעם אל צום הלילות מה שלא נעשה כצומות ההם על שום צרה בעולם והיא כי הנה כתבנו למעלה כי הצומות היו לעומת מה שנהנו מהסעוד' והנה הסעודה היתה ז' ימים והיא חשבה מחשבות לצום בימים מועטים כנגד כל ז' הימים ההם והוא כי אין ספק כי בשבעת ימי סעודת אחשורוש היו ישינים בלילות כי הוא בלתי אפשר לאדם יעמיד ז' ימים בלתי שינה כי הלא אפי' הנשבע שלא יישן ג' ימים לילה ויום לוקה על שבוע' שהיא שבועת שוא ויישן מיד שהוא כנשבע שיעל' לרקיע וירד לתהום ומה גם עתה ג' ימים. אך אין ספק כי לא היה רק שהית' להם הלילה שינה והיום סעוד' ואסתר בהיות' במקום שאמרו לקצר ציותה יצומו ג' ימים וג' לילות כנגד אשר אכלו בו' ימי המעשה הרע של משתה בלי לילותיהם כי בהן לא פעלו עולה וכנגד היום הז' זימנה את המן ביום הג' ליום המחרת למען בלילה ההוא יהי חשך בלבם של ישראל ואפר כלחם יאכלו אחר ג' הצומות וזעקתם בראותם שחזרה לזמן אותו למחר ויאמרו לאמר הלא שלום בינו לבינה ויהיו לבותם להם מרים כלענה עד אור הבוקר במשתה הב' שבים אל ה' בכל לב במר נפשם נמצאו נשלמים זמני ז' ימי המשתה בג' הצומות והלילה שאחריהם כי כך הם ז' ימים בלי לילות בג' ימים ולילה אחד. ובגמרא ת"ר מה ראתה אסתר שזמנה את המן ר"א אומר פחים טמנה לו שנ' יהי שלחנם לפניהם לפח ור' יהושע או' מבית אביה למד' שנ' אם רעב שונאך האכילהו וגו' ר"מ או' כדי שלא יטיל עצה וימרוד רבי יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהי' יהודית רבי נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים רבי יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת רבי שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא ר"ג אומר מלך הפכפך היה אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי דתניא רבי אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים. רבה אומר לפני שבר גאון אביי ורבא דאמרי תרוייהו בחומם אשית את משתיהם וגו' ע"כ: וראוי לשים לב מה ענין הפח שטמנה לו כי הלא אילו לא דברה דברי שאגתה אל המלך שע"כ כעס המלך עליו ולא היה להמן שום היזק מהמשתה. ועוד בדברי רבי יהושע מבית אביה למדה אם הוא כפרש"י ששמע' בבית אביה מקרא זה מן התינוקות שהיו אומרי' כן קשה מאד לומר כי אשה חכמה כמוה כנרא' מעניינה לא ידעה רק ע"י שמיעה מהתינוקות ועוד שא"כ גם רבי אלעזר שאמר פחים טמנה לו שנא' יהי שלחנ' לפניהם וגו' למה לא אמר כי הפסוק ההיא מבית אביה למד' כי ממקום שלמד' כתובים תלמוד נביאים ועוד האם חסרו תינוקות בזולות בית אביה לשמוע מהם שייחד הדבר אל בית אביה ועוד האם רעב היה המן שנאמר עליו אם רעב שונאך ואדרבה הוא קנה את ישראל ברוב עושרו ועוד לרבי מאיר שלא יטול עצה וימרוד כי הוא משולל הבנ' כי מה היה לו או מה היה חסר בבית המלך שימרוד עליו גם שלא הזמינתו אסתר ועוד כי יותר היה נתקן הדבר במה שבלי תזמינהו תקראהו לפני המלך בבואה לפניו ויאמר שאלתי ובקשתי תנתן לי נפשי בשאלתי וגו' כי נמכרנו וגומר ומיד יצוה המלך להמיתו ומה צורך במשתה לתקן המרד והנה פרש"י וז"ל וימרוד במלך שהיתה שעתו מצלחת ע"כ. וקשה כי מה היה חסר לו שימרוד שאם הוא שאם תלשין אותו עודנו המן בביתו ימרוד מירא' המלך תקראנו לפני המלך ולא ימרוד ומה צורך משתה. ועוד שא"כ גם בעשות לו משתה יצליח ועוד לר"מ שאמר שלא יכירו שהיא יהודית מי הם שרצתה שלא יכירוה כי הלא בבית מלכותה ממי תפחד ומה יוכלו עשות לה ועוד כי הלא ביום הב' נודע לכל כי יהודית היתה ולא פחדתה עליה ואם הוא כי ע"י מפלת המן בטח לבה כי ממנו יראו ויוסרו הנה גם עתה תצוה עליו להמיתו פתאום בלי זימון ולא תירא מרבבות עם ועוד לרבי יוסי שאמר שיהא מצוי לה בכל עת מה בצע בהיותו מצוי לה שאם הוא כפרש"י אולי להכשילו בשום דבר לפני המלך קשה שהלא מבלי מצוא עליו מכשול לפני המלך התריזה עליו ואיך כוונה להכשילו וטוב טוב היה מיד באמור לה המלך מה לך וגו' בלי משתה תקביל עליו ותצו עליו במפגיע לתלותו על עץ והיותר קשה מכלם הוא מאמר ר"ש בן מנסיא באו' אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס כי אומר אולי ירגיש יימר לשומעיו כי האם ספק הוא אם ירגיש חלילה ועוד איך ע"י האכיל אותו יעשה לנו נס והנה פרש"י ז"ל אולי ירגיש שאני צריכה להחניף לרשע זה ולזלז' בכבודי ע"כ. והנה עדיין קושי' הספק במקומה ועוד כי מי הכריחה להחניפו ונהפוך הוא כי המחניף את הרשע סופו נופל בידו ומקר' מלא הוא ואת למדת אותם עליך אלופים לראש ואדרבה באור פני מלך המאיר לה לאמר מה לך וגו' עד חצי המלכות ותעש תבקש ממנו מפלת המן מיד כי לא ימנענו ממנה ועד לרבי יהושע ב"ק שאמרה להסביר לו פנים שיהרגו גם שניהם ועוד לר"ג שאמר מלך הפכפך היה היא משולל הבנה ועוד כי לא ערבה לו טעמו ואמר עדיין צריכים אנו למודעי וא"כ למה אמר טעמו ויאמר מיד מאמר ר"א המודעי והנה פרש"י וז"ל מלך הפכפך היה וחוזר בדבורו אמרה שמא אוכל לפתותו ולהורגו ואם לא יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו והנה יראה דבר בלתי מתקבל ועוד מה ענין או' קנאתו במלך כי' ועוד במאמר אביי ורבא באמרו בחומם אשית את משתיהם ופרש"י בתוך משתיהם של רשעים בא להם פורעניות והנה הלא זה יראה מאמר ר"א היא פחים טמנה לו: כלל הדברים כי רוב הטעמים הנאמרים יראו מבלי מלח וחלילה לגדולי עולם כהם לדבר דבר בלתי צודק ומה גם כי חזי מאן גברא רבא קא מסהיד עלייהו אליהו ז"ל כי כל דבריהם האמת והצדק דאמרינן בגמרא דאשכחיה רבה בר אבוה לאליהו שאליה איזה טעם מהם היה בלב אסתר שהזמינה את המן וא"ל ככלהו תנאי וככלהו אמוראי: אמנם יתכן ביאור מאמר זה דרך קצרה והוא כי דעת ר"א שפחים טמנה לו הוא כי ע"י המשתה שמח וטוב לב יאמר הוא יתברך בני מעונים בצום ובבכי ובמספד על אכלם לחם דמעת סעודת אחשורוש ואתה שהאכלתם לחם אונים להם תאכל למעדנים ותשמח ותגיל והמה בוכים בצום ושק באופן שע"י כן יבער כמעט אפו יתברך נמצא המשתה ההוא פח ומוקש להלכד בו והוא לא ידע וזהו פחים טמנה לו וזש"ה יהי שולחנם לפניהם לפח כי שלחן המצירים את ישראל יהיה לפניהם לפח כי יאמר הוא ית' בני ברעה אשר יציק לי אויבו והאויב בנחת שלחן מלא דשן ורבי יהושע אומר שלא כוונה רק למען יראה ה' כי נכנע צדיק לפני רשע ויאכילהו וישקהו שהוא כי יקנא הוא יתב' כי תכנע הקדושה תחת הטומאה ויהפך השיטה וממי למדה לז"א מבית אביה למדה הוא מרדכי כי כן עשה כמאמר המתרגם שמרדכי והמן היו ב' אנשים שרי גדודים והלך זה בחילו וזה בחילו וכאשר הלחם אזל מהמן והיה מת ברעב האכילהו מרדכי לחם וזהו מבית אביה למדה שנאמר אם רעב וגו' והוא שלא פירשו בית אביה הפסוק ההוא על היצה"ר בלבד כ"א גם על השונא הידוע עמלק ובזה גחלים אתה חותה על ראשו מקנאת ה' מהטעם הנזכר. ור"מ אמר כדי שלא יטיל עצה וימרוד ופרש"י שהיתה שעתו מצלחת ויתכן לגמור מאמרו זה במה שכתבנו לעיל כי אסתר עשתה בחכמה למרק עון ישראל שהיה משתה ז' ימים ולא לילות שע"כ יצומו ג' ימים עם לילותיהם ויהיו למרק אשר אכלו בו' הימים כי כך הם ג' ימים עם הלילות כו' ימים בלא לילות ועל היום הז' היה אשר יעדה לעשות משתה למחרת יום ד' לצומות למען כל אותו הלילה יהיה לישראל כיום מר באומרם אחותנו אשר חשבנו לעזרה היתה בעוכרנו כי אדרבה היא אשר לו יעדה סעודה למחר ואין זה כ"א נהפך לבה ועמו תמתיק סוד עלינו לכלותינו באופן שהלילה ההוא יקחם אופל למרק אשר אכלו ביום הו' ומאז והלאה מהבקר השכם קללה תחשב להמן הרע כי כבר שלמו ימי אבלנו ונתמרק עוננו. ובזה נבא אל הענין והוא כי אמר הנה המן שעת מוצלח ואיך ישדד הוא יתברך מזלו אם לא אחר מירוק חלאת אשמתנו הוא ביום הד' מה שא"כ מקודם. והנה אם ירגיש המן בשליחות אסתר למרדכי ואשר ציותה לו וצומו עלי וגומר גם שלא יחשוב שהיא יהודית הלא אם ירגיש שהמלכה אויבת לא יטול עצה וימרוד כי שעתו מצלחת ועדין אין זכות לישראל עד תום הג' ימים ולילה אחד ע"כ הזמנתו באופן יצאו ימי' אלו והלילה והוא בשלום ושמחה עמה עד תום חלאת אשמת ישראל להיות להם עליו עזר משדי כנ"ל ור' יהודה אמר שלא יכירו בה שהיא יהודית והוא אולי הרגיש מהשלוחים ששלחה אל מרדכי ונערותיה היודעות הכל ויצומו גם הן עמה שמא הגיע הדבר עד המן ובכן יבא אל המלך מתנצל לאמר הן לא ידעתי כי המלכה יהודית היא שאל"כ לא מלאני לבי לקנות דרך כלל את כל היהודים והמלך יאמין לכל דבריו כי גם הוא לא ידע כי לא הגידה אסתר את עמה גם למלך ובזה כי תבא אל המלך לאמר כי נמכרנו אני ועמי ישים לאל מלתה ותפול כריסם בבירא ע"כ זמינתו לבל יאמין המן אם יגיע לאזנו שהיא יהודית באופן שבבואה אל המלך טרם הקדים המן רפואה למכה יקצוף המלך עליו בשמוע פתאום כי נמכרנו אני ועמי ולא יקבל התנצלותו ברוב כעסו כאשר היה ודעת רבי יוסי כדי שיהא מצוי לה בכל עת הוא כי חששה פן כאשר מצא חן המן להשמידה בי"ג באדר גם אם ישוב ויאמר לכלותם היום יעשה כי כספו הם ע"כ עד תום ימי תקון תשובתם עשתה דרך יהיה מצוי אתה לשלא יטפל לעשות דבר שהיא לא תדע וגם בהיותו עסוק במשתאות לא ישית לב לשנות אשר כבר עשוהו ודעת ר"ש בן מנסיא שאמר אולי ירגיש המקום וכו' הוא מאמר הכתוב בנפול אויבך אל תשמח וגו' פן יראה ה' והשיב מעליו אפו וע"כ רצתה לשמח את המן במשתה סמוך אל גזרתו ואשר קנה את ישראל למען תהיה שמחתו סבה שישיב מעלינו אפו הוא יתברך אך הנה היה אפשר לא יחשב לו הוא יתברך זה לשמח' בנפול אויבו כי לא מעצמו עשה רק ע"י אסתר וגם לא נעשה המשתה ע"ש מפלת ישראל עכ"א אולי ירגיש המקום לומר אולי יראה לו ית' כי זה מספיק גם שלא עשה מעצמו וגם לא בעצם על הגזרה גם שלא יבצר ישמח עליה כי היה סמיך אליה ע"כ יש ספק אם יעשה הרגש הוא ית' מזה ויעשה לנו נס כי ישיב מעלינו אפו ודעת ריב"ק כדי שיקנא בה המלך עם המן ויהרוג את שניהם ותתבטל גזרתו אשר עשה למענו כי טוב טוב תמות היא משימותו כל ישראל והיא בכללם כי יאמר המלך כי ע"כ קנה את ישראל כדי שבהם תוקח אסתר כי כספו היא וע"כ יבטל המלך הגזרה בהמית גם שניהם אך ר"ג אמר לא כדברי ר' יוסי שכוונ' תמית גם אותה כ"א שיהרוג אותו ואותה יחיה באו' מלך הפכפך הוא ואם פעם אחד הרג אשתו בשביל אוהבו ממוכן הוא המן עתה יהרוג אוהבו בשביל אשתו כי יאמר הלא זה האיש רודף אחר נשי' הוא כי אין זה רק שלא יכול על ושתי לפתותה ויבקש המיתה ונפשו אותה ויעש ועתה חוזר אחרי זאת והיא מפחדה פן יעשה לה כמעשהו את ושתי ע"כ הזמינה אותו בפני למען אבין בדבר ואהרגנו ויעלה מעלי באופן יהפך להרוג אוהבו בשביל אשתו ואחרי אומר ר"ג ענין זה הרגיש כי מי יאמר שהיא עשתה שיקנא עליה המלך לז"א הנה לסמוך סברתנו עדין אני וריב"ק צריכי' אנו למודעי כי אמר שהיא קנאתו במלך כו' שעשתה כדי שיקנאו עליה בהמן המלך והשרים ויהרגוהו אלא שלר' יהושע גם אותה יהרוג ולר"ג אותו יהרוג ואותה יחיה ודעת רבה שעשה כדי שיגמור עלייתו כדי שיהפך עליו גלגלו וזהו לפני שבר גאון ולדעת אביי ורבא היא למען תמלא סאת אשמתו ותבא עליו רעתו וממשל משל אל סיר שעל האש שבמעט אש יתחילו מימיו להחם ובהוסיף פחם לגחלים ועצים לאש הולך ומרתיח עד עלות הרתיחות מעלה מעלה וישפכו המים חוצה כן הדבר הזה כי כל עון ועון שהאדם הולך ומסיף הולך ומחמם דינו עד עלות רתיחת הדין ומה עושה הוא ית' לרשעים כהמן ובלשצר שנא' אותו הפסוק עליו בחומם שהוא בהחם דינם למען מלא הסאה שירתיח אשית את משתיהם שעושים בשמחתם על רעותם שמצירים את ישראל בתוך כף עונותם להרתיח חומם ולמלא סאתם כן המן סמוך אל גזרתו הרעה אשר גזר על היהודים לאבדם היה מתעלס במשתה ואם סיר עונותיו חם במשתה זה ירתיח וזהו בחומם אשית את משתיהם:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף