עריכת הדף "
אליה רבה/אורח חיים/קסז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==טו== [טו] '''[לבוש] הוא שבע וכו'.''' כתב לחם חמודות דף ס"ד תמיהני על הלבוש דהא זה לשון בית יוסף, כתב הכלבו אי גמור סעודתו ולא יכול למיכל טפי לא ליברך משמע שאם יכול לאכול יותר יחזור ויאכל ויברך עליו תחילה וזה אפשר לדעת הראב"ד בשכח והכניס משקין לתוך פיו, אבל אין הפוסקים מודים לו כמו שיתבאר בסימן קע"ב הילכך אפילו יכול לחזור ולאכול אינו צריך עד כאן לשונו. גם דברי עצמו סותרים שבסוף כתב אלא כשרוצה לאכול והרי לדידיה לא ברצונו תליא מילתא אלא ביכולתו והוה ליה לכתוב אלא כשיכול עד כאן לשון לחם חמודות וכן כתב מלבושי יום טוב. ולעניות דעתי ליישב הכל דודאי אף שהוא שבע מכל מקום יכול לאכול הוא אלא דקץ עליו דכיון דכבר שבע, וסבירא ליה ללבוש זה שכתב כלבו ולא יכול למיכל משמע שהוא שבע לגמרי ולא יכול למיכל כלל על זה פליג הבית יוסף אבל מודה הבית יוסף דשבע מיהו בעינן אף שעדיין יכול למיכל דאם אינו שבע אף שאין דעתו למיכל עוד צריך לברך ולאכול, והיינו שכתב הלבוש אלא כשרוצה לאכול, וכן משמע מב"ח שהבין כן דברי בית יוסף שהרי כתב על דברי בית יוסף זה לשונו, ונראה דאפילו לא תהיה אכילתו אכילה גסה דקץ במאכל אפילו הכי כיון דגמר בדעתו שלא לאכול אינו מברך עד כאן לשונו, אלמא דיש לפרש דברי בית יוסף דפליג על אין יכול לגמרי אבל מודה דיהא שבע עד שיהא קץ במאכלו. אף תמיה לי בעיקר דברי בית יוסף במה שכתב שזה אפשר לדעת הראב"ד, הא כתב בסימן קע"ב בשם הראב"ד בהשגות והוא שבדעתו לאכול יותר ואף דאפשר דלאו דוקא נקט מכל מקום אין ראיה מיניה. גם קשה מאן הן הפוסקים שאין מודים לו ואי כיוון לדברי הראב"ד שכתב הבית יוסף שם בשם הרשב"א תמוה דבחידושי רשב"א דף מ"ד מוכח דסבירא ליה דאף שאי אפשר לו לאכול מברך דהא פסק כרבינא דמדמי לה לטובל ועלה בעליתו מברך עיין שם. גם תמוה איך כתב אבל אין הפוסקים מודים וכו' הילכך אפילו יכול לאכול קאמרי, ותדע דהכלבו גופיה בדף כ"א פסק כפוסקים הנזכרים לעיל. ועוד ראה זה מצאתי בבעל הלכות גדולות דף יו"ד כדברי כלבו ופסק נמי כפוסקים הנזכרים לעיל, ואין ספק שאילו ראה בית יוסף דברי בעל הלכות גדולות שכל דבריו דברי קבלה לא מלאו לבו לכתוב כן. לכן אני אומר דאף שאין דעתו לאכול צריך לחזור ולברך ולאכול מיהו אם הוא שבע עד שקץ במאכלו נראה דאין לחזור ולברך דאפשר לפרש כוונת בעל הלכות גדולות וכלבו שאין יכול לאכול שקץ במאכלו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: טוש"ע
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף