אחיעזר/א/כה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:36, 5 במרץ 2018 מאת יקיר כהנא (שיחה | תרומות) (תחילת העבודה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה
סימן כ"ה

בחדש ניסן אעת"ר.

לרב אחד בענין קדושין.

על דבר שאלת כת"ר בעסק הקדושין וזה הדבר בבית אחד היו חמשה אנשים אב ובנו ושלישי ובחור ובתולה, האב ובנו העידו איך שראו שהבחור המקדש נתן טבעת על אצבע המקודשת שהושיטה לו ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל ותיכף אמר המקדש הרי אתם שלשה עדים שקדשתיה, העד השלישי העיד שמקודם ראה הטבעת בידו ואח"כ שמע שאמר כדברים האלה הרי את ודברים האחרונים לא שמע כי נתבהל ושמע ג"כ שאמר הרי אתם שלשה עדים שקדשתיה ואח"כ ראה הטבעת על אצבעה אבל את הנתינה לא ראה, המקדש אמר שנתכוין לקדשה בטבעת אשר שאל ממנה, המתקדשת אמרה אשר ב' שעות מקודם שאל הבחור הטבעת להראות לו למען יראה איכותו ולא נתכוונה להשאיל לו ואח"כ בקשה חזרה ודחה לה כמה פעמים עד שלבסוף נתן הטבעת על אצבעה ואמר לה הלשון שאומרים תחת החופה אבל לא הבינה מה הוא אומר ולא נתכונה להתקדש ושקלה הטבעת בידה וחשבה לצחוק בעלמא מה שהושיטה לו אצבעה גם באותו היום שאלה אשה אחת ממנה מה היה ביניהם והשיבה מה תשאל ממני שאלו מאתו מה דעתו, וכנראה שהיה ידידות ביניהם מתחלה ותשובתה נראה כהסכם מצידה, זהו תוכן גב"ע שהוגבה לפני כת"ר.

א) והנה בנוגע לעדות השלישי שלא ראה הנתינה אם יש בזה ידיעה בלא ראיה שהכריע הרמ"א בסי' מ"ב דבעינן עדי ראיה היה מקום לחוש לד' המרדכי בפרק האומר בסי' תקל"א שכתב חדא דחוששין לדברי רב פפא דאמר המקדש בעד אחד חוששין לקדושין ועוד אם עד אחד רואה דבר מוכיח ונראה שיכול להעיד ונדון כאלו ראה גוף המעשה כדאמרינן בגיטין ובקדושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכ"כ התשב"ץ בח"ג סי' פ"ד דבעד אחד שאומר שראה המסירה ועד השני לא ראה המסירה רק יודע שלענין הקדושין נתכונו אפילו להמקילין בקדושי עד אחד מודים בכהאי גוונא וצירפו המרדכי והתשב"ץ עדות עד אחד שראה ועד הידיעה ובסימן הקודם בארתי בטעמו של דבר דאף אי נימא דשני עדי ידיעה לא מהני מ"מ עד ראיה מצטרף לעד ידיעה ע"פ מש"כ התומים בסי' צ' ס"ק י"ד להסביר דלהכי לא מהני עדי ידיעה בקדושין אף דבדיני ממונות מהני עדי ידיעה בלא ראיה משום דשאני עדי קדושין דלאו משום נאמנות לבד בעינן עדים אלא משום דקיום והויות וחלות הקדושין אי אפשר בלא עדים ולהכי בעינן עדי ראיה ממש ולא סגי בידיעה יעו"ש ולפ"ז לשיטת הריב"ם בתוס' ב"ב דף ל"ג והרמב"ן שם דעד אחד כל זמן שאינו מכחישו הרי הוא כשנים ולהכי לא מהני מיגו יעו"ש אלא דאף על פי כן אין עד אחד מהני בקדושין משום דבעינן עדים שאינם יכולים להכחישו וגזירת הכתוב דבעינן עדים דמהני לחייב לאחרינא וכמו שכתב הרשב"א בתשובה אלף קצ"ג אבל באם איכא עדי ידיעה דאמתת הדבר מבורר על פיהם ואין הבעל דין יכול להכחישם אלא דלא מהני עדי ידיעה על קיום וחלות הקדושין וכיון דאיכא עד אחד שראה הקדושין וכל זמן שלא הוכחש הרי הוא כשנים נמצא דעל חלות הקדושין הרי חלה על ידי עד אחד ועל שאינם יכולים להכחישו הרי איכא צירוף עד ידיעה ובזה היה אפשר לומר דהמרדכי לא פליג על דברי הרשב"א דהרשב"א מיירי בשני עדי ידיעה בלא ראיה והמרדכי מיירי דאיכא עד ראיה ומצטרף עמו עד ידיעה.

אולם המהרי"ט בתשובה סי' מ"ג פסק דאין עד ידיעה שלא ראה המסירה כלום אף שהיה שם גם עד ראיה יעו"ש ולכאורה אמרתי לדון בזה הא דעדי ידיעה לא מהני הוא מטעם אחר על פי מש"כ הר"ן בגיטין בפירוש דברי התוספתא דעד אחד שראה שנתיחדה שחרית ועד אחד שראה שנתיחדה ערבית אינם מצטרפים ואינה צריכה גט דטעמו של דבר דעדי קדושין הוי כדיני נפשות דעדות מיוחדת פסולה וכן כתבו התוס' במכות ו' וברא"ש שם דעדי קדושין הוי כדיני נפשות [והגאון רעק"א בתשובה סי' צ"ד כתב שלא בדקדוק דדברי התוס' הוא רק לענין גיטין ולא לענין קדושין שהרי בדברי התוס' בבבא בתרא קי"ד מבואר גיטין וקדושין יעו"ש] ולהכי לא מהני עדות ידיעה בלא ראיה בקדושין דהא בדיני נפשות לא מהני ידיעה בלא ראיה כמבואר ברמב"ם פ"כ מהל' סנהדרין ומ[ה]אי טעמא גם עד אחד של ידיעה אינו מצטרף עם עד ראיה דהא בדיני נפשות בעינן שני עדי ראיה ועדי קדושין כעדי דיני נפשות דמי.