עריכת הדף "
אור שמח/מלווה ולווה/כב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טז == '''ב"ד ששמו לבע"ח כו' ולאחר זמן השיגה ידו כו' מסלקין אותו מאותה קרקע כו':''' ''' מסתפקנא ''' טובא אם חזר הנטרף וסילק אותו מקרקע זו במעותיו דהדרא למריה, אם חוזר אחר כך בעל חובו של בע"ח וגובה אותה מן הלוה או הלוקח מי הוי כקנה שדה ומכרה דמשתעבדא שדה זו למי שלוה ממנו קודם שסילקוהו בדמים, והכא נמי הרי מן הדין שדה זו דיליה כיון ששמו לו ב"ד שדה זו, רק משום הטוב והישר אמרו רבנן דניהדר א"כ הרי שדה זו משתעבדא לבעל חוב דיליה וכי סלקוהו אחרי זה הוי כמו שמכר שדה זו ובעל חובו גובה ממנה אף כשסלקוהו ולקחו ממנו השדה. והנה לשיטת הפוסקים דאם נתייקרה והושבחה מאליה בעי דליהדר ליה כפי מה ששוה השדה עכשיו בשעת החזרה נראה דהוי מכר מעליא ובעל חובו חוזר וגובה ממנה, אולם לשיטת ההמ"ג דאין לו אלא מנה שנראה כנוטל שכר מעותיו ומדמה להכיר שהשדה אינה שלו, ובפרט לפי מש"כ הש"ך דמלשון רבינו נראה דאין צריך קנייה אחרת כלל רק סילוק בעלמא, ואף בקטן מהדרינן אע"ג דקטן לאו בר אקנויי הוא, מסתברא דאין בע"ח חוזר וגובה הימנו דחשבינן לה כאילו לא היתה קנויה למלוה כל עיקר השתא דמהדרי לה דמי, וכמו שאין טורף בע"ח של הלוקח מיד בן המיצר ועיין סימן קע"ה סעיף י"ז י"ח י"ט ודוק. ומדברי תוספות ב"ק דף ט' ד"ה ורב אמר יתן מעות ויפדה הקרקע מבע"ח, מוכח דאף אם נתייקרה פודה אותה במעות החוב כדעת ההמ"ג יעו"ש: ''' ואין ''' להוכיח מהא דאמרו בירושלמי פרק מי שהיה נשוי הלכה ו' דמי שיש לו שדה ובע"ח מוקדם ובע"ח מאוחר דאם פישר מן הבע"ח מוקדם אין חוזר בע"ח מאוחר וטורף ממנה בלא כתב דאיקני או ביורש או בשאמר לבעל חוב מאוחר לא יהא לך פרעון אלא מזה. וחזינא דנחשב כמו שחזר וקנה את השדה מן הטורף אותה, דז"א דלענין זכות הלוה שגובה השדה מן הטורף ודאי חשבינן דהוי כחזר וקנה ממנו דאילו טרף אותה הבע"ח מוקדם הלא לא היה בע"ח מאוחר חוזר וגובה מידו א"כ חשבינן דהך בע"ח מוקדם במאי שפישר הוי כאילו מכר זכותו להלוה וגם מידו לא מצי לטרוף אי לאו בכתב לו דאיקני, אבל מה שנסתפקתי לענין אם בעל חובו של המלוה חוזר וגובה ממנה צ"ע, דאדרבא זכות הלוה שסילקו הוא לחשוב כאילו לא היתה קנויה מעולם להמלוה ולא אישתעבדא לבעל חוב דיליה. [ומפני זה אמר בירושלמי ריש פרק הכותב דמהא דתנן מי שהיה נשוי ב' נשים וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך דהשניה מוציאה מיד הלוקח, ואם היה לשון מתנה הוי הלוקח כקונה מהראשונה ואיך השניה מוציאה מהלוקח אלמא דהוי לענין זכותו כחוזר וקונה ממנה וכמש"ב. אולם בירושלמי צ"ל כך, כל גרמה אמרה שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה, דאל"כ אפילו הראשונה לא תוציא מיד השניה כצ"ל, וזה ודאי פשוט דלענין חוב עצמה ודאי לא איסתלקה כו' ואין זה נוגע לענין דפרק מי שהיה נשוי שהובא לעיל בההמ"ג סוף פי"ח]: ''' והנה ''' רבוותא בתוספות פרק איזהו נשך דף ס"ז בד"ה האי משכנתא באתרא דמסלקי כו' כתבו ולא דמי ליתומים שגבו קרקע בחוב אביהן דבע"ח חוזר וגובה מהן אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב ומרישא הוא דקאי זבני לה כו' ולהכי נמי אוכלין הפירות בלא נכייתא עיי"ש, וקאי אמה שגובה מידן כשהוא ברשותן בע"ח דאבוהון אבל כשנסתלקו מדין שומא דהדרא ודאי אין בע"ח דאבוהון גובה את הקרקע דעיקר גבייתו מדין שעבודא דר"נ לא מסתברא לחשוב מה שהחזירו עפ"י דין דשומא הדרא דליהוי כמו שמכרו שדה שגבו בחובת אביהן היינו כמו שמכרו שדה שירשו מאביהן. ומפ"ק דב"מ {{ממ|דף טז}} דאמר רבא בשטרא חלטאתא איהו הוא דאפסיד אנפשיה דבעידנא דפרעיה איבעי ליה למקרעיה לשטריה א"נ למיכתב שטרא אחרינא עילויה דמדינא ארעא לא בעיא למיהדר כו' הלכך מרישא הוא דקא זבין לה איבעי ליה למיכתב שטר זביני. ואם נאמר שבעל חוב שלו אינו גובה מן שדה זו, א"כ איך הפסיד אנפשיה במה דלא כתב שטר זביני אחרינא, הלא חשש שמא יבוא בעל חובו של הטורף ויגבה מידו שדה זו לכן המתין עד כי יחזיר לו שטרו שאמר שנאבד, אם לא דבין כך ובין כך יחזור בעל חובו של טורף ויגבה כיון דמרישא הוא דקא זבין לה, וזה סעד קצת, אבל יש לדחותו בכמה פנים ולהלכה הדבר צ"ע: ''' ודע ''' דאין להקשות על שיטת ההמ"ג דאם נתייקרה לא בעי למיתב לו רק כפי מעות שהיתה שוה בעת הגביה מהך דרמי בפרק החובל דף פ"ט ונזבין נכסי מלוג בטוה"נ דלפי זה הלא כשתתגרש מבעלה תסלק להנחבל במעות ששמה אותן מעיקרא, דזה בדותא דטוה"נ מסך גדול שוה יותר מטוה"נ דסך קטן דעל סך אלף זוז נותן אדם על הספק שלו מאה דינרין ועל מאה נותן עשר, א"כ כי נמכור בטוה"נ ואחר כך ימות בעלה ויהיה שוה נכסי מלוג שלה אלף זוז תאמר שומא הדרא היינו רק מאה זהובים, זה הבל, דכל עיקר שויא מקודם על הספק מאה הוא מחמת שיהיה שוה אחר כך עשרה פעמים ככה, ואם אח"ז לא תתן לו רק מאה זהובים אז לא היה קודם שוה רק עשרה, ודוקא בשומא דשוויה שהיה קודם אינו מחמת היוקר של אחר הזמן, אבל כאן בטוה"נ אשתכח דלא מהדר מעותיו הקודמין על הספק, ופשוט מאוד: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף