עריכת הדף "
אור שמח/מכירה/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''ואין צריך עדים לענין קנייתו אבל צריך עדים לענין תביעתו כו' מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך:''' ''' שיטת ''' רבוותא דלמ"ד צריך להביא ראיה הוא נגד המוכר ורבא סבר דאינו צריך להביא ראיה ג"כ נגד המוכר, אבל כו"ע לא פליגי רק למ"ד אותיות נקנות במסירה, הא למ"ד אין אותיות נקנות במסירה וצריך כתיבה בהדיה פשיטא דלכו"ע שצריך להביא ראיה הואיל ואין הכתיבה בידו, ודוקא מטלטלי דלאו בני שטרא נינהו אי טעין לקוח נאמן, הא שטרות דבני שטרי נינהו בעי לכו"ע להביא ראיה, ולזה הסכים הרשב"א והרב המגיד. ולכאורה יפלא על הנך רבוותא, א"כ איך אמר שם אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אחד מן האחין שהשט"ח יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה מאי לאו ה"ה לאחריני, ויפלא אטו תנאי שקלת מעלמא לוקמא כמאן דאמר אין אותיות נקנות במסירה ובעי כתיבה בהדי מסירה ולכך עליו להביא ראיה, וזה דיוק עצום, ועל כרחין למאן דאמר אין אותיות נקנין במסירה ג"כ פליג רבא וסבר אין צריך להביא ראיה: ''' וליישב ''' זה נראה, דלכאורה קשה איך ס"ד דאביי דה"ה לאחריני א"כ מאי אריא אחין דנקט וכמו דבאמת מייתי רבא מזה אפכא, לכן נראה דריב"ב סבר דאדם מנחיל לבנו מה שירצה ודוקא בן בין הבנים וקיי"ל כוותיה, ופשיטא דכל שהיורש זוכה ע"י ירושה יכול האב להנחיל לבנו יתר מחלק ירושתו, וכמו דאמר שם פרק מי שמת {{ממ|דף קמא}} דאין לעובר זכיה וירושה הבאה מאליה שאני ופריך ולוקמא כריב"ב כו' אלמא דכל מה דמצי מורית מצי להנחיל דאע"ג דליתא לעובר זכיה בכ"ז כיון דבר ירושה הוא מצי להנחילו. [ודוקא לר' יוסי דזכי תיכף בירושה ופוסל עבדי אביו מלאכול בתרומה, א"כ ה"ה דמצי להנחילו, אבל לרבנן אף ע"ג דעובר בר ירושה וזכי בהו לכשנולד אע"ג שנולד אחר מיתת האב, עיין מש"כ בהלכות נחלות פרק א', בכ"ז כיון דהשתא לא זכי בהו איך מצי מנחילו שבשעה שאומר בפיו הוא עובר ולאו בר נחלה הוי, וכיון דבשעה שעושה אותו יורש לא זכי תו פקע זכותו ולא דמי בזה ליורש דדבר תורה דממילא וברור], ונעלם זה משו"ת חתם סופר חו"מ סימן ק"נ דפסיקא ליה דלעובר לא מצי לעשותו יורש וגמרא ערוכה מכחישתו, וא"כ פסיקא לן דמצי להנחילו בשטרות בלא כתיבה כלל, ובפרק יש נוחלין שקיל וטרי אביי טובא אם אמר ר' יוחנן בבריא ועיי"ש ברז"ה דפשיט דבבריא נמי אמר, א"כ א"ש דמדנקט אחין ומוכח דאפילו אחין וכש"כ אחרינא שצריך להביא ראיה, וטעמא דאחין אע"ג דאינו צריך כתיבה כלל דאפילו בבריא זוכה מתורת ירושה וצריך להביא ראיה כש"כ אחרינא דצריך כתיבה ומסירה ודאי דצריך להביא ראיה, וא"כ מוכח מאחין למ"ד אותיות נקנות במסירה לגבי אחרינא, דאחין דנקיט תנא משום דקנין האח בלא כתיבה כלל ואפ"ה צריך להביא ראיה ומוכח שפיר ודוק: ''' אולם ''' ראיתי להרב בנתיבות סימן רפ"א שפוסק דלר' יוחנן ב"ב אינו יכול להנחיל שטרות כיון דליתנייהו בקנין דבר תורה עיי"ש, ולענ"ד דבריו לא נהירין מהך סוגיא שהבאתי דאף ע"ג דאין לעובר זכיה, בכ"ז כיון דבר ירושה הוא מצי להנחילו דבר תורה כש"כ בשטרות וכיו"ב, הן שראיתי בשער המלך שהביא בשם מהרי"ט דאינו יכול להנחילו בדבר שלא בא לעולם מסוגיא דיש נוחלין קכ"ז גבי יכיר דאמר לא נצרכה אלא לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס והא מצי להנחילו לריב"ב. וע"כ דבדבר שלב"ל לא מצי להנחילו, זה שפיר, דהתוספות כתבו בפרק מי שמת {{ממ|דף קמח}} דאפילו לעצמו לא מצי משייר דבר שלב"ל כמו פירות דקל אם לא היכי דשייר מקום פירות וכן לא מצי להוריש לבניו פירות דקל, רק משום שיורשים הדקל יורשים ממילא גם הפירות שבאים וגדילים אח"כ ברשות היורשים ולהכי לא מקנו במתנת שכ"מ דיורש לא ירית אינהו לחודייהו, א"כ איך מצי להנחילו בדבר שלב"ל עכשיו, אבל שטרות והלואות דיורש יורשם כשהן לחודן פשיטא דמצי להנחילו דביום הנחילו את בניו כתיב ומשו"ה זוכה במלוה במתנת שכ"מ הואיל ויורש יורשה וז"ב. ומה שהקשה מהך דאימיה דרב עמרם חסידא הוי לה מלוגמא דשטרי דפריך והא לא משך, הא בלא"ה קיי"ל כריב"ב דשפיר יכול להנחיל לכל בן שירצה ומתורת נחלה ודאי לא צריך משיכה ואמאי אמר משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי, לא הועיל עדיין לשיטת ר"ת דמכירת שטרות הוי דבר תורה א"כ יכול להנחילו ולא בעי משיכה. אמנם ראיתי להמחנ"א הלכות נחלות ז"ל. וכי אמרו כל לשון מתנה ליורש הוי ירושה היינו דנותן כל נכסיו וה"ט כמש"כ רשב"ם ז"ל יעו"ש, וכן נראה מההיא אמיה דרב עמרם דהו"ל מלוגא דשטרי ודוק כו', הרי שתירץ בסברא ברורה דדוקא אם נתן כל נכסיו אמרינן דליורש בכל גוונא הוי לשון ירושה, אבל במקצת אם אמר לשון מתנה לא נחית כלל לעשותו יורש והתם הואי במתנה במקצת, רק דהואי מצוה מחמת מיתה וכיו"ב, וכיון שנתבאר דשטרות יכול להנחיל אדם את בנו לריב"ב, א"כ קם התירוץ שלכן נקיט אחין דמצי להנחילו בלא שום קנין כלל ואפ"ה צריך להביא ראיה, א"כ מייתי אביי ראיה למאן דאמר אותיות נקנות במסירה דצריך להביא ראיה ודוק: ''' ואחרי ''' עיונך בשיטת רבינו בפרק כ"ד מהלכות מלוה הלכה ט' תראה כי דעתו באם השטר הוא על שם שמוציאו או שכתוב בו ממך לא מצי הלוה לאמר לאחר אני חייב וממני נפל. דמחזיקין שבא ליד המוציאו מיד הלוה וברשות מי שיצא היה מקודם מעת שיצא מרשות הלוה, אבל כאן שהשטר כתוב על שם אחר, שפיר טעין ליה הלוה מנא ידענא שהמלוה כתב ומסר לך, וזה כפי מה שפירש הרמב"ן בפרק האשה שלום הך דמייתי רבא ראיה מהנך שטרי דכתיב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואפ"ה גובין בהן דלא חיישינן לתרי יצחק דאמרינן כאן נמצא כאן היה, ואביי פליג תמן, וכן פליג כאן בהך שטרא דכתוב ביה לויתי מנה ממך דחיישינן לנפילה ולא אמרינן כאן נמצא כאן היה ועיין לח"מ ות"ל כוונתי מסברתי. אולם מלשון רבינו מוכח דוקא למאן דאמר אין אותיות נקנות במסירה מצי טעין הלוה מי יאמר שבע"ד שלי כתב ומסר לך אבל למאן דאמר אותיות נקנות במסירה שלא איתרע במה שאין לו כתיבה שפיר גם הלוה לא מצי טעין, והא דאייתי רבא ראיה בהאשה שלום דלא חיישינן לתרי יצחק מהנך שטרי היינו למאן דאמר אין אותיות נקנות במסירה דיטעון הלוה שמא נפל וכיו"ב, וע"כ דכאן נמצא כאן היה. ובזה מיושב שפיר סוגיא דגט פשוט, דקאמר דתנאי דפליגי אם שני יוב"ש מוציאין שטר על אחרים פליגי באותיות נקנות במסירה, ולכן למ"ד אותיות נקנות במסירה וליכא ריעותא דשטרא דלית ליה שפיר גובה מהלוה ואין צריך להביא ראיה כלל אף נגד הלוה, וכן כי קאמר בצריך להביא ראיה פליגי ג"כ אמר דכו"ע אותיות נקנות במסירה. דאם הוי סברי אין אותיות נקנות במסירה אז הוי לכו"ע צריך ראיה לענין הלוה, וזה מחוור טפי בפשט הסוגיא מדרך הלח"מ, וליכא להקשות ללישנא קמא דאביי דאמר מאי לאו ה"ה לאחריני, ומאי ראיה דילמא הך ברייתא סברה אין אותיות נקנות במסירה וצריך להביא ראיה לגבות נגד הלוה וכמוש"ב, דז"א דהו"ל להקשות מאי איריא אחין דנקט וע"כ לרבותא, [דהא דשמטי מהדדי לא הוי ס"ל] והוא לריב"ב דקנה מתורת ירושה אף בשטרות וא"צ כתו"מ כלל, ובכ"ז צריך להביא ראיה וכמו דפרישית לעיל, וא"כ אין לפרש על הלוה, דבאחים טפי עדיפא מלמ"ד אותיות נקנות במסירה ובזה בארנו דא"צ להביא ראיה כלל נגד הלוה ג"כ ודוק: ''' אולם ''' באמת כפי שפירשו רבוותא בשיטת רבינו שאף אם טעין הלוה לא פרעתי ג"כ מצי אמר מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך, וכבר כתב הרב המגיד שהוא תימה, דכיון דאם מוכר מכחישו ואמר בפקדון בא לידך לא מהימן המוכר, ה"נ ליהימן הלוקח לגבות מן הלוה ולא שייך לומר שלא מפקינן ממונא מחזקתיה, כיון דהלוה הוא חייב מעות יהיה למי שיהיה או להמוכר או להלוקח, ולגבי המוכר נאמן הלוקח שהוא לקח ממנו השטר, א"כ אין זה מוציא ממון מחזקתו דהלוה, כיון שהלוה חייב לשלם מה שלוה, לכן נראה לענ"ד דכאן מיירי באומר הלוה פרעתיו להמלוה ונפל השטר מיד המלוה ומצאת אותו, לכן אם המוכר מודה שבא השטר מידו ליד הלוקח ע"י כתיבה ומסירה, הוי כמאן דאיהו ביד מלוה עדיין, ולא מצי לומר פרעתי דשטרא בידיה מאי בעי, אבל כי מכחשי המוכר והלוקח א"כ לגבי לוקח כיון דהמוכר מכחישו לא מצי לאפוקי ממונא מחזקת מריה הוא הלוה, דדוקא גבי מוכר א"צ להביא ראיה שלא מפיק ממונא מחזקתיה דהא לא היה מוחזק רק בהשטר דאפסרא דארעא הוי וכל מי שמוחזק בשטר הוא גובה מן הלוה, אבל כאן שהמוכר מכחישו ורק איהו בעי לאפוקי מלוה דודאי לא פרע הלוה להמוכר דשטרא בידיה מאי בעי, ע"ז מצי אמר מי יאמר שבע"ד שלי כתב ומסר לך, ואפילו אם אין המוכר כאן דלא ידעינן אם מכר להמוציא השטר או נפל, אע"ג דלגבי דמוכר לא חיישינן לנפילה, בכ"ז לאפוקי ממונא מיניה דלוה חיישינן לנפילה שמא נפל השטר מיד המלוה וכי איתא מלוה גבן ומכחיש ללוקח, אז אמרינן דגם מוכר לא מצי גבי דמדליכא שטרא גביה איתרע שטרא וחיישינן לנפילה, ומדנפל איתרע דכל זמן דליכא לשטרא ביד המלוה או ביד הבא מכחו איתרע ואמרינן דפרוע הוא, גדולה מזה נראה אם באו עדים ואמרו שראו השטר ביד הלוקח בניסן מצי טעין הלוה פרעתי למלוה המוכר באייר, וכיון דנאמר דנפל השטר מיד המלוה לא בעי הלוה לפרוע, תו שפיר חיישינן לנפילה דאע"ג דאמרו דשטרא מזהר זהירי ביה אינשי זה דוקא בשטר שלא נפרע. אבל באם הוא פרוע לא זהירי ביה ולא מפקינן ממונא מחזקתיה, וצריך להביא ראיה שע"י כתיבה ומסירה בא לידו, כנ"ל לפרש דברי רבינו. ולפ"ז, הוא דברי רבינו פרק ט"ז מהלכות מלוה הלכה ז', טען לוי שלא מכר ולא נתן שטר זה, נשבע היסת ונפטר, ופירש מרן בכסף משנה דשמעון טעין שהוא פרוע ולוי טעין שאינו פרוע רק שלא מכרו לראובן, נשבע שמעון היסת ונפטר, וזהו הך דינא שכתבנו בס"ד, אולם המגיד פירש שם פשוט דקאי בלא טעין רק המוכר שלא מכר, והלוקח טעין מהמוכר דמי השטר שמפסידו במה שאינו נשבע, לכן נשבע המוכר להמוציא השטר שלא מכרו: ''' אך ''' דא נ"ל מש"כ פרק י"ד מהלכות מלוה וכן הורו רבותי שאפילו היה השטר יוצא מתחת ידי אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתיו אעפ"י שהוא בתוך זמנו נשבע היסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה, והוא פלא מאי כוון רבינו הלא כתב קודם שאפילו תוך זמנו ויש עדים בכ"ז אין גובה אם אין השטר בידו ועיין הרב המגיד. ולדעתי נראה דכוונתו, דהאחר טוען שבא לידו ע"י כתיבה ומסירה מהמוכר, והלוה טוען שפרע למלוה וממנו נפל לא מהימן המוצא לומר שבא לידו ע"י כתיבה ומסירה, אעפ"י שהוא בתוך זמנו וחזקה אין אדם פורע, ולגבי המוכר הא אין צריך להביא ראיה ע"ז כתבו רבוותא דלגבות מן הלוה לא מפקינן ממונא מחזקתיה וחיישינן לנפילה בכה"ג דלא אתי מחמת עצמו רק שאומר שע"י כתו"מ בא אליו ולא שייך כאן נמצא כאן היה, ותו לגבי מוכר הוי ריעותא במה דליכא שטרא גביה ואפילו תוך זמנו ולא אמרינן דחזקה דתוך זמן מסייע לן דלא פרע ותו א"צ ראיה דודאי ע"י כתיבה ומסירה בא לידו, זה לא אמרינן וכמוש"ב, ואם כי הוא קיצור מופלא בכ"ז הוא נכון: ''' ובעיקר ''' הסברא שחידש רבינו, דאף ע"ג דבשני יוסף ב"ש גובה בשטר שמוציא על אחרים מחמת שבא מחמת עצמו ואמרינן כאן נמצא כאן היה אבל בבא מכח אחר, אז לאפוקי מן הלוה חיישינן לנפילה, הן לפי פירוש רבוותא הן לפי פירושי. נראה לענ"ד דיצא לו מברייתא ערוכה בסוף גט פשוט ערב שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו אינו גובה ואם כתוב בו התקבלתי ה"ז גובה ופסקה רבינו לקמן פרק כ"ו ממלוה ז"ל, כל ערב שבא ליטול מה שפרע בין שבא להפרע מיורשי לוה בין מלוה עצמו הרי זה צריך להביא ראיה שפרע ואין מציאת שטר חוב שעליו ביד הערב ראיה שמא נפל השטר מיד המלוה ולא פרע זה כלום, וכיון דלרבא דקיי"ל כוותיה דאין צריך להביא ראיה ובפרט לשיטת רבינו דאפילו למ"ד דבעי כתיבה ומסירה א"צ להביא ראיה, א"כ איך חיישינן שמא נפל השטר מידו של מלוה הא א"צ להביא ראיה, וכמו דבאחר אמרינן דחזקתו מהני דבא ע"י כתיבה ומסירה, כן בערב ליהני החזקה שבא ע"י שפרע לו החוב, וע"כ דלגבות מן הלוה צריך להביא ראיה, ולפי מה שפרשו רבוותא דמן הלוה אינו מוציא אפילו מודה שלא פרע, דלגבות מן הלוה צריך ראיה, א"ש הא דאמר תמן בשלמא לרב הונא בריה דר"י בשחייב מודה והא דאינו גובה בלא כתב התקבלתי משום שמא לא פרע להמלוה, חזינן דאף דנגד המוכר א"צ להביא ראיה נגד הלוה צריך להביא ראיה, ועיין היטב בשטמ"ק בעליות דרבינו יונה ודוק היטב דנראה דשמועה דא מקור נאמן לשיטת רבינו: '''שהרי הנתבע אומר לו מי יאמר {{ממ|לך}} שבע"ד שלי כתב ומסר לך:''' ''' אולי ''' יש קצת טעם, דאמרו בפרק המקבל {{ממ|דף קי}} מלוה אומר חמש ולוה אמר שלש כו' ר"ז ורב עוירא לא ס"ל הא דרב יהודה מ"ט האי שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה, ולכן לגבי המוכר כיון שהלוה יאמינו, אמרינן דשטרא אירכס ליה אבל גבי הלוה אם יאמר לו מי יאמר שבע"ד שלי כתב לך שפיר אמר דלגוביינא הוי מיזהר בשטרא, ולכך איתרע ליה תפיסתו בהשטר, אמנם זה לא מחוור, דהלא אף בטוען שהקנהו אגב קרקע ויודעין אנו שקנה קרקע ממנו ג"כ אמר ליה הכי אף דשם אינו צריך כתיבה, ואולי משום דהקנין אגב מילא אוחרי זה לא מסייע תפיסת השטר, דתפיסת השטר מוכיח שבא לידו לשם קניה ונמסר לקניה ובזה בעי כתיבא וליכא בידיה ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף