עריכת הדף "
אור שמח/מילה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ביום השמיני.''' ''' הנה ''' בנימול תוך שמונה ימים מוכח מפשט השמועה דהיה לו שני תינוקות למול, דאם מל את שלאחר השבת בשבת דהוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, דלא עשה מצוה כלל, וכפי הנראה דצריך לחזור ולהטיף דם ברית, ואינו דומה לנולד מהול, דאי לאו דחיישינן דערלה כבושה הוי אינו צריך לחזור ולהטיף דם ברית, דשאני כאן דהיה לו ערלה רק שנחתכה שלא כדין לכן צריך לחזור ולהטיף דם ברית, וכן משמע מדברי הרשב"א דלא יצא ידי מצותו וכן פסק הש"ך בסימן רס"ב, אולם הראיה שהביא מהא דאמרו במנחות ואי ס"ד דנקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת כו' והוא הדין גבי מילה אי ס"ד דנימול בתוך שמונה כשר אמאי דחי שבת וחשבה לראיה מוכרחת, ואינה ראיה כלל דהא רחמנא גלי דמילה דוחה שבת, דכתיב וביום השמיני ימול וביום אפילו בשבת, ואם תאמר דאם כן אמאי גבי קצירה אמר אי ס"ד דנקצר מבעו"י כשר אמאי דוחה שבת נקצריה מערב שבת, הא מילה יוכיח דהוא צורך מצוה דחי שבת כ"ש קצירת עומר דהוא צורך גבוה, זה אינו דוקא במילה שכל המצוה כשרה מערב שבת, רק שמצוה למול ביום שמיני, זה דוחה שבת, מה שא"כ קצירת העומר דבקצירה לא נגמר המצוה רק ההקרבה הוא גמר המצוה, וכמו דאמר שמא ימצא זבח פסול ונמצא מחלל השבת למפרע, אי הכי מישחט לא נשחוט שמא ימצא זבח פסול כו', ולכן אמר הגמרא דזהו הגדר האמתי דדבר שאפשר להיעשות מערב שבת ויהא גם כן כשר להקריב אין זה רק בגדר מכשירין, אבל בהנהו דאם נעשין שלא בזמנן פסול הקרבן הוא מעצם הקרבן ולכן דוחין שבת, ולכך קצירת עומר אם נקצר מערב שבת כשר אמאי דוחה שבת, הלא הוי בגדר מכשירין ותו לא ידחה שבת, משא"כ במילה דעיקר מצותה ותכליתה וגמרה אם נעשית בערב שבת כשירה, מכל מקום מצוה דיום השמיני דוחה שבת ודו"ק. ''' אולם ''' הרא"ש הביא ראיה מהך דאמרו כגון שקדם ומל את של שבת בערב שבת דלא נתנה לדחות אצלו יעו"ש, מוכח דאינו צריך לחזור ולהטיף דם ברית, דאם היה צריך הלא דוחה שבת הטפת ברית, ואנכי לא זכיתי להבין ראיה זו, דזה לשון רש"י כגון שנתחלף לו אתמול של שבת בע"ש ומלו בע"ש ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואע"ג דטריד דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם ע"מ אפ"ה חייב משום דלא ניתנה שבת לדחות אצלו כו' והשוחט לשם אימורי צבור נתנה שבת כו' ועל ידי שטרוד בזבח זה ויודע שזבח זה עומד לקרב נבהל ושכח כו' ונתבונן אם ילדה לו אשתו השניה בן באותו יום וזמנו להיות נימול בשבת, והוא לא ידע שילדה לו אשתו השניה, ועל בן אשה זו הנולד בששי סבור שנולד בשבת האם מקרי זה דנתנה שבת לדחות אצלו, הלא כיון שמזה התינוק אין עולה בדעתו ואינו חושש למולו היום, אם כן על זה התינוק החושב למולו ורמיא מצותו עליה, אחרי שיודע ממנו לא נתנה שבת להדחות אצלו ולא היה ליה להיות טרוד במילתו ולכך הוי ככל שוגג דעלמא וחייב, וכן פרש"י בשבת שאין לו תינוק שיהא זמנו היום, הלכך לא היה טרוד היום במצוה שלא היה מוטל עליו כלום לעשות ולא היה לו לטעות אם כן הוא הדין כאן בקדם ומל של שבת ברישא דסבור שנולד בששי וכבר מל אותו כדין אם כן במה הוא טרוד היום לימול את מי שנולד בע"ש, ועל מי שנולד בשבת וצריך להטיף ממנו דם ברית אותו אינו עולה בדעתו לימול אותו וביה אינו טרוד כלל דאינו יודע ממנו כלל, דמה לי שאינו יודע בהולדתו, ומה לי שאינו יודע במילתו, שסבור שכבר נימול כדין, ומכי עייל שבת אינו טרוד בדבר הניתן שבת לדחות אצלו דהוא סבר שצריך למול את שנולד בע"ש, נמצא דטרדתו הוי בדבר שלא ניתן שבת לידחות אצלו והוי ליה ליתן אל לבו ולמידכר, אבל באימורי צבור הלא הוה יודע שצריך לשחוט בשבת. וכן בשני תינוקות של אחר השבת דרמי עליו מצוה למול בשבת, ובזה טרוד שיודע שצריך למול בשבת רק שמתכוון למול את שנולד בשבת ונתחלף לו ומל את של אחר שבת, ובכריתות מדמה זה הגמרא למתעסק לנתכוין לתלוש מחובר זה ותלש זה יעו"ש ודו"ק היטב. ''' והמחוור ''' דצריך להטיף דם ברית וכפסק הש"ך, והא דאמר והרי ניתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא, פירושו מהתינוקות שנודע לו שצריך למול אותם בשבת, ומשני דלהאי גברא לא ניתן לדחות דבהו אינו טרוד כלל, אבל מהתינוק שלדעתו כבר מל אותו מזה לא מקשה כלל וכמוש"ב ולהש"ך שסובר דהטפת דם ברית אינו דוחה שבת אפשר משום דהטפת דם ברית הוי בכלל המול ימול, אבל בשר ערלתו לא מקריא ואולי אינו חייב כרת ע"ז, דבכרת כתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו כו' ולכך אינו דוחה שבת דכתיבא וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ''' ולפ"ז ''' יהא מתורץ שפיר מה דלא חשבינן לנימול בתוך שמונה למקלקל בחבורה דיהא פטור ואמאי מחייב במשנתינו במל של אחר השבת בשבת, ויהא מוכרח לאמר דסברי מקלקל בחבורה חייב וכמו דמוקי הגמרא משנתינו לענין מתעסק, ולפ"ז הוי התיקון מעליא דהא התינוק נפטר מכרת אם לא ימול אח"ז וכמו דאמר בפרק יוהכ"פ דממילה דוחה שבת ילפינן לפקוח נפש, וז"ל רש"י שם ומה מילה שהוא תיקון אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כ"ש בתוספתא, וזה היה נכון מאד, אלא דלא בעינא לחדש דרשות מדעתינו, ובפרט דהגמרא דריש מבשר דבהרת נדחית מפני מילה יעו"ש, וצ"ל דזה גופיה דאין צריך לחזור ולחתוך מה שכבר חתך זה הוי תיקון ודו"ק היטב:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף