עריכת הדף "
אור שמח/זכיה ומתנה/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''וכן הכותב נכסיו לבניו בין זכרים בין נקבות בין בריא בין שכ"מ כו' אבדה כתובתה ואינה טורפת כו':''' ''' כתב ''' ההמ"ג, אבל מש"כ כאן בין בריא [הוא] היפך דבריו שבפי' המשנה והדין הוא בעיא דלא איפשטא כו' ובפה"מ סבר הרב [ז"ל] לומר דהעמד שטר על חזקתו ואינו נפסל אלא בראיה ברורה, וכאן הסכים לאמת דאדרבא היא המוציאה, דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי לב"ה כו' עכ"ד המגיד, והגיד קשות, כי הלא הרב אומר כן הוא הרב אלפסי ז"ל, וז"ל, הלכך מוקמינן כתובה אחזקה ועל הבעל להביא ראיה, וחלילה לומר שכוון היפך האמת. ובאמת נראה לפרש דהאלפסי סבר כפירוש תלמידו הרב אבן מיגש, דבשכ"מ דידעה דהוא שכ"מ ולא יקנה עוד נכסים, ולכך מדלא מיחתה מחלה לגמרי חוב כתובתה אף אם יקנה עוד נכסים. אבל בבריא שסברה דיקנה עוד נכסים ותגבה תו לא מחלה כתובתה לגמרי רק מנכסים אלו שנתן לבניו, וע"ז קא מבעי ליה, וא"כ הכתובה שפיר בחזקתה וגביא מנכסים שיקנה הבעל אח"כ, וכן מפרש הך דרב כהנא דבבריא מיירי, ורב פפי ורב כהנא אינהו בתראי דמספיקא דרבא פסקו דכתובה בחזקתה, הא מנכסים אלו פשיטא לן דמחלה השעבוד לכתובה. ולפ"ז שפיר כתב הרב אלפס דעל הבעל דייקא להביא ראיה דבנכסים שנתן לבניו לא מבעי לן, רק על הנכסים שיבואו אחר כן ליד הבעל ע"ז קא מספקא לרבא, וכיון דהכתובה בידה רק הבעל אומר דמספיקא דילמא מחלה, משום זה לא מפסיד לה כתובה ואינו פוטר עצמו מחיובו הודאי כיון שהיא אומרת שלא מחלה, ודוקא במתו בעליהן עד שלא שתו, דספק שמא זינתה והוי כספק פרעון ובזה לא גביא כתובה, וגם שם הקשו בתוספות הא הוי איני יודע אם פרעתיך, ותירצו כיון שהתורה עשאה ספק אינה יכולה לטעון ברי, וכאן לא שייך לא זה ולא זה דהוי ספיקא אם מחלה אשה בכה"ג, ותו לא משגיחין על דעתה דאפילו אם לא מחלה בשתיקתה דברים שבלב אינן דברים וכמש"כ המהרי"ט בשניות סימן כ' ולא שייך כאן ברי דהוי כמו ספיקא דדינא, [אח"כ ראיתי מש"כ בזה המהרי"ט ח"א סימן קי"ט], אך יש מקום לומר כיון דהוי רק מתורת מחילה שלה לא מפקינן הכתובה מחזקתה ולא מבטלינן לכתובה בספק שמחלה שברי לה שלא מחלה, אבל רבינו דמפרש כהרשב"ם דמן הנכסים העתידים לבוא ברשותו ודאי לא מחלה, רק מנכסים שנתן לבניו, כיון דאין זה ביטול הכתובה, רק הספק על הנכסים אם מצי מפקא להני נכסים מיד מקבלי מתנה המה בניו, אמרינן דמאן דתפיס תפיס הם בניו, והסברא פשוטה דלהפקיע חיובו בטענת מחילה מספיקא לא מפקיעין אבל להפקיע נכסים מיד המקבל שעל המקבל אין שום חיוב, ובמה דלא גביא ממקבל לא פקע חייב כתובתה מן הבעל מצי להיות דאינה גובה, אבל מפירוש המשנה משמע דמפרש כמו שפירש כאן ובכ"ז כתב דלא מחלה בבריא וגובה כל מה שיש בכתובתה זה לא שמע מן הרב האלפסי לכן אינו לאמיתו וחזר בו רבינו בחיבורו, וא"כ כוון הרב המגיד, לא נגע כלל בכבוד האלפסי לכן לא הביאו ודוק: ''' נ"ב ''' ובזה שביארנו דהיכא דהחוב נשאר רק ספק הוא אם נסתלק השעבוד מנכסים אלו דמוקמינן בחזקת מאן דתפוס בנכסים מדוייק דברי הגמ' בפרק הכונס דן רב כר' מאיר ופסק הלכה כר' שמעון משום דבדר' מאיר בכתבה לשני דו"ד אין לי עמך כו' דלו יהא דיהי' ספק הלכה כמאן כר' מאיר או כר' יהודא ג"כ דינא הוא דהמוציא עליו הראיה ואבדה כתובתה ולכן אמר דן [דוגמא לזה פרש"י כתובות ו' ד"ה ומי איכא הוראה לאיסור יעוי"ש] אבל מי שאכלה בהמתו פירות גמורים דאין שמין ע"ג קרקע אלא משלם פירות גמורין דזה הוי להוציא ממון בזה פסק הלכתא ואמר צא תן לו דבצדוד בעלמא אין מוציאין ממון אם לא ע"י פסק דין ועיי' רש"י שם וברור. ''' אולם ''' מצאנו גם לרבינו בחבורו בכה"ג דהיה מגיע לאחד מעות ומספקא לן אם מחיל אינש בכה"ג או לא, פסק דמספיקא לא מפקיעין החוב שהיה לו, והוא במוציא הוצאות על נכסי אשתו דאם אכל מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל, ופליגי בה בלא אכל דרך כבוד חד אמר בכאיסר וחד אמר בכדינר, ופסק בהלכות אישות פרק כ"ג דבכדינר והיינו טעמא שבארנו דמספיקא לא הפסיד החיוב הממון שאין זה ספק פרעון רק ספק שמא מחיל אינש באכילה כזו, לכן פסק דמוציאין מנכסי האשה מה שהוציא כו' וזה מה שפרשנו לעיל בדעת האלפסי, ועיי"ש לשון ההמ"ג, ופסק רבינו כדברי האומר כדינר שלא לחייב את הבעל להפסיד הוצאותיו אלא בראיה ברורה עכ"ל: ''' וע"פ ''' הקדמה זו יתפרש לן דברי הנמוק"י בסוגיא דסבלונות, ז"ל, אסיקנא דשתיה שוה דינר כאכילה שוה דינר כו' אבל אם אכל שלוחו או שיגרו לבית החתן כו' ולא אכל בבית חמיו בעיא דלא איפשטא ולית לן אלא מאי דתנא במתניתין, א"כ כשאכל הוא דוקא אז הוא דמחיל כו' שבח סבלונות כו' מהו מי לימא כיון דבשעת נתינה היה דעתו לאכול לא יפרע אלא כמו שהיו שוות כו' וסלקא בתיקו והוי ספיקא דממונא והמוציא מחבירו עליו הראיה הלכך לא יחזירו השבח עכ"ל, כוונתו כשיטת הרב אלפסי דמוקמינן ליה בחזקת חיוב ולא מפסידין ממון של אדם בספיקא דמחילה, דאם אכל או שתה מחיל על סבלונות דיליה, אבל בשבח סבלונות דהוי ספק אם נתחייבה כלל לשלם השבח שהסבלונות בלו, ומעיקרא כשהשביח היה מספקא אם נתחייבה ע"ז באחריות, והמוציא מחבירו עה"ר וז"ב, אע"ג שהנמוק"י פסק כהרשב"ם ורבינו גבי כותב נכסיו לבנו בבריא דהמוציא מחבירו עה"ר, היינו כמו שפרשתי דחיוב הכתובה נשאר כמו שהיה רק על אלו הנכסים מספ"ל ודוק. ועיין חו"מ בש"ך סימן מ"ב ס"ק י"ז י"ח ובט"ז שם, ועיין סי' מ"ג סעיף כ"ה וסימן ס"ה סעיף כ"ג ברמ"א, והעיקר כסברת הט"ז דכל מה דדייקינן מלשון השטר ידו על התחתונה והשובר כשטר, ועיין ביאורי הגר"א שהסכים לדבריו, וכן הסכים מהרי"ט חלק חו"מ סימן קי"ח ד"ה ועוד יש לדון כו' ובכ"מ שבא זה להפטר מכח דבריו אנו הולכין אחר פחות שבלשונות יעו"ש ודוק, ולזה כוון אביי ריש פרק הכותב יד בעהש"ט על התחתונה שכיון שהזכות שלה הוא רק מן השטר, ואפילו רב אשי דפליג [לפירוש התוס'] היינו דשם חזינא דלא נחית לזכות ככל תקנות חכמים ולא ניחא ליה בתקנת חכמים ולא איכפת ליה וכל זכותו הוא רק מתק"ח, אבל בשט"ח שכבר היה חייב לו רק שהגיע לידו זכות במחילת בעהש"ט אמרינן דפחות שבלשונות זה מחל לו ומוקמינן החיוב על חזקתו, וזה אינו שייך לנידון דידן כלל, דהכא הוי ספיקא דדינא אם בכה"ג מחלה כתובתה או לא והיא אומרת שלא מחלה עיין בזה, ואחרי כתבי כ"ז ראיתי מש"כ על דברי הרי"ף האלו הש"ך בספרו תקפו כהן הובא בקיצור לאו"ת סעיף ק"ל ועי"ש, ועיין בתומים סימן מ"ב ס"ק י"א: ''' ומה ''' שדייק המשל"מ כדברי האבן מיגש מהך דרב נחמן איקלע לסורא כו' בההוא דא"ל פלגא לברת ופלגא לברת ותילתא לאיתתא בפרי, ואין לומר שחלק כל קרקעותיו לבנותיו וחלק הפרי ובהא כלל לאשתו דלא משמע שחלק יותר עכ"ד, דבריו מופלאים, דאי לא חלק יותר מאי פלגא לברת ותילתא לאתתא הו"ל למימר תילתא לכל חדא וע"כ שחלק לבנותיו לחצאין כל נכסיו, ולכן אמר סתמא פלגא לברת בכל הנכסים כו' ותילתא לאיתתא בפרי לחודא, ואף לפי הבנתו לאו ראיה היא מידי, דרב נחמן סבר בכתובות דאם תפסה מטלטלין לכתובה מחיים מהני וגובה כתובתה לאחר מיתה וכמו שפסק רבינו פרק י"ח מהלכות אישות, א"כ ברור דאם תפסה מטלטלין מחיים אף ע"ג דנתנן במתנת שכ"מ גובה מהן דמקבל במתנת שכ"מ הוי יורש לענין גביה וכמו שפסק רבינו לקמן פרק ח' הלכה ט', א"כ שפיר הוי בעי אם מחלה השעבוד ממטלטלים אלו אם תתפוס אותם מחיים הפירות ולא מהני תפיסתה או לא, וז"ב, ודוק בכ"ז:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף