עריכת הדף "
אור שמח/גירושין/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כד == '''זאת אומרת מת בעלי וצרתה אומרת נהרג הואיל כו':''' ''' בעד ''' אחד אומר מת ואחד אומר נהרג נחלקו הפוסקים ובראשם הרא"ש והש"ג עיין סימן י"ז ס"ק י"ט בחלקת מחוקק. והנה שיטת הש"ג דדוקא בצרות אמרינן דאין הכחשת צרה כלום, אבל בעדים הוי הכחשה בחקירות ואין עדותן עדות, והב"ח כתב משום דפלגינן דבורא, ואמרינן דלא נהרג רק אינו קיים, ובאמת דבריו צ"ב, דאיפה מצאנו בכל הש"ס פלגינן דיבורא בכה"ג, דלא מצאנו פלגינן דיבורא רק בענין שהנאמנות בזה איננו מצד הענין שבלתי אפשרי שנאמינו כמו הך דהרגתיו או גרשתיו, ובפרט אחרי שכתב רבינו שאי אפשר שנאמין לאדם על עצמו משום שיש אנשים מרירי יום דיגילו למצוא קבר, וכיון דקיי"ל דעל עצמו אינו נאמן שוב לא משקר מחמת שרוצה להרוג את עצמו, ושוב על עדות האשה נאמן, ובלא כל הני טעמי כן הוא, אבל מה דחזינן דמשקר משום הכחשה או הזמה וכיון דאיכחוש בהך, איך נפלוג דיבוריה להאמינו באופן אחר ממה שהעיד וזה פשוט [וראיתי דברים כאלה יוצאים מפי קדמון הוא רבינו ישעיה דטראני בתוספות רי"ד למסכת בבא בתרא {{ממ|דף ל"א:}} בהך נהי דלאכילה איתכחיש וכו' עיי"ש והבן], אבל כוונת הב"ח דבאמת נאמנות עד אחד באשה אינו מצד חשיבות העד להאמינו, כמו עד אחד באיסורים, ותרי בממונא, דהוי דבר שבערוה ואיתחזק איסורא וע"כ דהוא משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי דהא אפשר להתברר וכן משום דאיתתא דייקא ומינסבא, א"כ ענין הנאמנות מצד עצמות הענין דנראה שאמת שהוא מת, א"כ כאן מה שאינו חי הוא הדבר אשר מעיד הענין מצד עצמותו, או דאם היה חי לא ישקר אינש בדבר דעתיד למגלי או משום דאתתא דייקא ומינסבא, וא"כ במה שאומר שנהרג וכיו"ב זה אין להאמין כלל אותו מעיקרא דדבר זה אם מת או נהרג לא שייך ע"ז לא מלתא דעל"ג ולא דייקא ומינסבא, וא"כ ע"ז אינו שייך להנאמנות, רק משום דכיון דיצאת מחזקת א"א כיון שאינו קיים שוב יש לו נאמנות מצד עד אחד, אבל מ"מ שייך ע"ז פלגינן דיבורא, כיון שאינו נכנס בענין הנאמנות של הך דעל"ג ודייקא. כן נראה להסביר כוונת הפוסקים, אך הבית שמואל כתב כיון דבעדות אשה סגי בעד אחד, א"כ אף ע"ג דחד ודאי משקר בכ"ז הא איכא אחד שמעיד אמת, וזה הביא בשם הפני משה הספרדי. ונראה דמה שנסתפק הר"י אבן לב הובא בקונטרס עגונות סימן ע"ה אם נחשבין לשני עדים או לחד דתלוי בהנך סברות, דלפי הב"ח כביאורי חשובין כשני עדים שאמרו שאינו חי, ולפי סברת הפני משה אין כאן רק עד אחד שמקבלין עדותו. ובאמת מפורש כן בירושלמי דרב מייתי דב' כיתי עדים המכחישים זל"ז בבדיקות כשרין, מהא דאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דתנשא, והוה כשני כתי עדים המכחישין זא"ז וקא דחי ולא ס"ל דמר ר' יוחנן הכל מודים בעדים. והנה ראש המדברים ר"י בכר דוד בספר דברי אמת קונטרס תרי ותרי סימן ג' הוכיח מזה דלפ"ז לדידן דקיי"ל דב' כתי עדים המכחישין זו את זו אף בהכחשה גמורה, ואף שנים אומרים שנתקדשה לראובן ושנים אומרים שנתקדשה לשמעון וכיו"ב לא מבטלינן עדות שניהן וכמבואר קדושין {{ממ|ס"ה}} עיי"ש ברשב"א, א"כ ה"ה בעדות אשה הוי כב' כתי עדים המכחישות ותנשא דחד ודאי קא אמר אמת [ועיין ריב"ש סימן תע"ט בזה באורך שהוכיח דלא מבטלין עדות כת הכשרה אשר אחת ודאי מעידה האמת] ובאמת ר' יוחנן אמר בירושלמי דבמונה נחלקו אבל בכולל כו"ע מודו דהוי הכחשה ובטלה העדות, ואנן קיי"ל דלא שנא בכולל לא שנא במונה לא בטלה העדות עיי"ש באורך גדול: ''' ולפע"ד ''' נראה דדבר זה תלי באשלי רברבי, דנחזי בשני עדים אם מעידין על הדבר כמו מת או נתגרשה, ושנים אומרים איפכא לא מת או לא נתגרשה, א"כ הוי הדבר בספק ואם ניסת לאחד מעדיה לא תצא באומרת ברי לי וכן בממון אפשר דמהני תפיסה עיין תוספות כתובות {{ממ|כ'}}, ולכך אם שתי כתי עדים מכחישות זו את זו בחקירות, אמרינן דמת הוא לדברי הכל בין להנך דאמרי מת על מטתו בין להנך דאמרי נהרג וכיו"ב, דשאינה אשת איש מעידים שני עדים כשרים ונאמנים, אבל באחד אומר מת ואחד אומר נהרג, אלו אמר השני לא מת הרי סברי רוב פוסקים דעל העד האחד לא נשאר שום ספק וכמי שאינו, וע"כ כיון דמוכחש שוב העמידו האשה ע"ח ודבריו אינם כלל [ובעד אחד באיסורין עיין ש"ך סימן קכ"ז] ואע"ג דעד אחד נאמן כשנים בכ"ז אם הוכחש שוב אינו נאמן, ואף אם ניסת להעד שאמר מת ואומרת ברי לי תצא, א"כ גם הכא כיון שכל עד מוכחש מחבירו מיבטל בטיל עדותו, אבל לרבינו שסובר דלא בטלה עדות העד ואם ניסת להעד לא תצא, א"כ הכא ממ"נ איכא דברי עד שמעיד שאינו קיים ודבריו אינם בטלים ודוק. ולפ"ז הירושלמי קאמר במפורש הלכה ד', אבל ד"ח בין שאמר משנשאת בין שאמר עד שלא ניסת כו' לא תצא, הרי דבעד אחד ג"כ בהכחשה לא בטלה עדותן, ולכך בעד אחד אומר מת ועד אחד אומר נהרג, תנשא ממ"נ למאן דאמר דבשני כתי עדים ג"כ לא בטלה עדותן, אבל מתלמודא דילן בכתובות {{ממ|כ"ב}} מוכרח כמוש"כ הרמב"ן דפליג על הירושלמי וסובר דעד אחד הנכחש אין עדותו קיים, א"כ ה"ה באחד אומר מת ואחד אומר נהרג בטל עדות כל אחד מחמת דנכחשו וא"כ בעדות לא ינשאו ג"כ ודוק: ''' ומה ''' שהאריכו האחרונים בעדים המעידין על מנה אם מכחישין זא"ז בחקירות אם מצי העד לחייבו בשבועה ועיין נוב"י בזה. נראה לענ"ד לפוטרו מטעם אחר, דלהך שיטה דסברה דשבועת עד אחד ליכא רק בטענה של בעל דבר אבל טוענו בספק לא מצי העד לחייבו בשבועה, וזה דעת כמה רבוותא, וכמו שנראה מדברי הגר"א בסימן ע"ה אות ע"ז דמצי לומר קים לי, ובטוענו קטן סתם גם המחבר דאין נשבעין עפ"י עד אחד בסימן צ"ו סעיף א', א"כ ניחזי דהגמרא קאמר בשבועות {{ממ|דף מ'}} דכופר הכל פטור משבועה, משום דלהתובע איכא חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו, ולהנתבע חזקה דאין מעיז פניו בפני בעל חובו. וניחזי, דאימת מחייבו העד שבועה כשתובע ואיכא חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו, אבל כאן שהרי שני עדים מעידין על המנה, רק שמכחישין זא"ז בחקירות, א"כ אתרע חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו, דכיון דסהדי שכשרין לכל עדות שבתורה [כמו דאמר רב חסדא אלו באין בפ"ע ומעידין כו'] מעידין כדבריו. א"כ שפיר מעיז פניו לתבוע אפילו שאין לו כיון דליכא חזקה, שוב הוה כמו דליכא טענה, ואיך מצי העד לחייבו שבועה כיון דליכא תביעה, וחזקה דאין אדם מעיז איכא הכא, דאפילו נגד תרי סהדי מעיז א"כ לא מצי לחייבו שבועה, דאפילו המחייבין עפ"י עד אחד בטענת ספק או בקטן, משום דליכא חזקה דאין אדם מעיז, אבל בגוונא דחזקה דאין אדם מעיז פניו איכא, וחזקה דאין אדם תובע ליכא שפיר אינו חייב שבועה ודוק. וסברא כזו מצאנו לרבינו בפ"ט מהלכות אישות, דעד אחד אומר נתקדשה והיא אומרת לא נתקדשתי מותרת להנשא, ובעד אחד אומר כדבריה אז לא תנשא לכתחלה, דכיון דעד אחד מסייע לה מעיזה, לכן אסורה לכתחלה ועיין בהרב המגיד שם: ''' והנה ''' מש"כ תוספות, דהא דאמר הגמרא אפילו ר"מ מודה דכל לא מת בעדות אשה לאו הכחשה היא, דדוקא בצרות קאמר כדמוכח מסיפא, וטעמא פירשו, משום דלא מת לא הוה הכחשה כיון שאינה באה להתיר עצמה, אבל כאן במת ונהרג ששניהן באין להתיר את עצמן וחזינן דאמרי בדדמי כו'. ולכאורה בפשיטות הו"א, דאם צרתה אומרת לא מת, הלא כל החקירה רק על מי שאומרת מת להתירה שפיר אמרינן דצרתה משקרת ומתירין חברתה להנשא, אבל כאן שזו אומרת מת וזו אומרת נהרג, הלא אם אנו מתירין, אנו מתירין את שניהם להנשא, [והוה כב' שבילין דבבת אחת טמאין] והא חדא משקרת ואיך אנו מתירין את שתיהן דנתיר האחת המשקרת בודאי ואם נתירה עפ"י עדות חברתה הלא אין הצרה מעידה לחברתה ודוק. ונתבונן נא לטעם תוספות, אם באה אחת ואמרה מת, והתירוה להנשא, ובאתה השניה ואמרה נהרג, לא מצינן לאסור הראשונה, דזה זרות לא ישוער, דנימא דאמרי בדדמי, והצרה תאסור אותה אחרי היתרה, או אחרי שניסת, דכמו דאמרינן דצרה אפילו מסיח לפ"ת אינה נאמנת, דתעשה עצמה בכך כמסית לפ"ת, כן הכא תאמר נהרג לאסור לצרתה, וא"כ הצרה השניה האומרת נהרג אפשר דאסורה להנשא, דחזינן דהראשונה שבאה להתיר עצמה אמרה מת, אלמא דאין דבריהם מכוונים וא"כ חיישינן דאמרה בדדמי, אבל לפמש"כ א"ש, כיון דהראשונה הותרה להנשא, שוב כל החקירה על השניה לחודה, ואז תלינן דהיא האומרת אמת ומתירין אותה להנשא ודוק היטב בכ"ז: {{שולי הגליון}} {{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף