עריכת הדף "
אור שמח/גירושין/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''אבד הגט אע"פ שהבעל אומר לגירושין נתתיו לשליח וכו' הר"ז ספק מגורשת כו' ואפילו אמרה האשה בפני נתנו לו לגירושין ונתנו השליח לי וכו' אפשר שתעיז פניה וכו':''' ''' בגמרא ''' {{ממ|דף ס"ד}} וליהימנה לדידה מדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הנ"מ היכי דליכא דקא מסייע לה אבל היכי דמסייע לה מעיזה ומעיזה, ויפלא בעיני המעיין מאי שייך חזקה במידי דלא ידע לה בעל, דאטו בעל מנא ידע אם נאבד מן האשה או מן השליח, הוא אומר שנתן לשליח להולכה, אבל ממי יאבד מנא ידע. והנה רבינו כתב הדין היכי שהאשה אמרה בפני נתנו לו לגירושין ונתנו השליח לי וכו' הרי דפירש דמיירי כגון שהיא אמרה דבר שהבעל מצי למידע ושייך בכה"ג אין אשה מעיזה. אולם כפי מה שנראה מפרש בשליח קבלה וכפירוש הריטב"א וכבר הארכתי בחידושי וצ"ע. ונראה להתבונן בהך דאמר רב המנונא בנדרים ת"ש האומרת טמאה אני לך דאפילו למשנה אחרונה דתני לא מהימנא התם הוא דמשקרה דידעה דבעלה לא ידע בה, אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנא דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ולפלא מאי ראיה ממשנתנו, תמן באומרת טמאה אני לך יוצאת בגט ולא שרינן א"א לעלמא, אבל כאן שלדברי הבעל הא לא גירשה וקא שרינן א"א לעלמא, ורש"י פירש תמן דבאשת כהן מיירי, אך בכל המקומות בש"ס מפורש דלענין להתירה לעלמא קאי. ואין לומר דמיירי דיוצאת ע"י כפיה. וא"כ אם משקרה שלא נטמאה הוי גט מעושה ופסול מן התורה, דז"א דכיון דמספק אמרו חכמים דצריך להוציאה תו הוה מעושה כדין וכשר וצ"ע: ''' ונראה ''' לענ"ד דכל דמגרש מחמת שב"ד כופין אותו לגרש, סתמא דמלתא כי מגרש אדעתא אם נטמאה מגרש, אבל אם לא נטמאה אין ברצונו לגרש, ובכה"ג הוי גילוי דעתא דמוכחא דאינו צריך תנאים כלל כמוש"כ תוספות ריש פ' השולח ובכתובות {{ממ|דף צ"ז}} ד"ה זבין ולא כו', דאע"ג דכתבו התוספות ביוצאת משום ש"ר דאמר משום ש"ר אני מוציאך דצריכה משפטי התנאים ואין הגט בטל אם אשתכח דהשם רע הוי שקרא, שאני תמן דלא הוי עלה רק קלא, אבל כאן דהיא אמרה טמאה אני ומשו"ה ב"ד כופין הוי כמתנה רק אם האמת עמה, אבל אם לא נטמאה, לא גמר בלבבו לגרש ונמצאת שאינה מגורשת, ואפ"ה קא שרינן לה לעלמא, ושפיר מייתי ראיה דמהימנא ואמר דאפילו למשנה אחרונה מהימנא, הרי מייתי ראיה דמהימנא כאומרת טמאה אני לך, ורק שלא תהא עיניה נותנת באחר, לכן דוקא כי אמרה במידי דידע לה בעל שלא שייך שלא תהא נותנת עיניה באחר ושוב הכא צריכה להיות מהימנא אפילו במידי דלא ידע לה בעל, ומשני שאני הכא דמסייעי לה לכן אפשר דמשקרא ולכן גרע מתמן, כן נראה לצדד להקל הקושיא בזה. תורף דבר, דרב המנונא מייתי ראיה דקא חזינא דמהימנא באומרת טמאה אני לך, אעפ"י שלא ידע להך מילתא ולא מצי למידע להכחישה, רק משום שמא נתנה עיניה באחר חששו חכמים הא לאו הכי לא משקרה להפקיע מבעלה, וכאן ודאי לא שייך שלא תהא נותנת עיניה באחר, א"כ צ"ל דמהימנא אפילו במידי דלא ידע לה בעל, והגמרא קיצרה בדברי רב המנונא, ומטעם שכתבתי דהגט הוא באופן שאם נטמאה יהא גט, הרי אם משקרה שלא נטמאה ודאי לא הוה גט יש לפקפק על דברי הרא"ש בפסקיו לנדרים שכתב טעם דהלכה כרב המנונא עי"ש ויש ליישב כמובן, ואכמ"ל ודוק בכ"ז: ''' נסתפקתי ''' באשה שבאה לפנינו ואומרת נתגרשתי בבית דין של פלוני מי מהימנא בלא הרשאה ובלא עדים מי אמרינן דהוי מילתא דעבידא לגלויי וכמו שאמרו בראש השנה נאמן אחד לומר קדשו ב"ד את החודש. אמנם מצינן לומר דנוגע שאני דאיהי בעיא להתיר את עצמה ואף במילתא דעבידא לגלויי לא מהימנא. וכן כתב בשו"ת נוב"י סימן כ"ז דנוגע לא מהימן במילתא דעבידא לגלויי, והביא ראיה מהא דאמרו שאם אמר נתגיירתי בבית דין של פלוני צריך ראיה, והקשו עליו דהא אם לא נאמינו הוא עו"ג, ועו"ג לא מהימן אף במילתא דעבידא לגלויי, אך כוונתו דנגיירנו עכשיו בפנינו ואחרי זה נשאל פיו ואם יאמר שנתגייר מקודם בב"ד של פלוני לא מהימן ואמאי הא הוה מילתא דעבידא לגלויי, ואשכחן בסוף פ"ב דכתובות דפליגי תנאי אם עו"ג ונתגייר מהימן, מי אמרינן דכיון דעו"ג הוא לא הוה דייק יעו"ש, הא אילו הוה דייק הוה מהימן במילתא דאוושא מלתא יעו"ש. אמנם בעדות אשה ודאי לא מהימן מי שראה בהיותו עו"ג שמת, ואף בכל הפסולים אם הוחזרו אח"ז לכשרות נחלקו הפוסקים, ויעויין ש"ך סימן ל"ה סקט"ז. אמנם לקידוש החודש לא דמי דצריך ב"ד לקדשו, אבל בסידור גיטין דכשר בלא ב"ד, וכיון דלא בעי ב"ד דלא כהאור זרוע בזה, תו לא שייך דמירתתא שיגלה הדבר שתתנצל אח"ז שלא היה בפני ב"ד ולא רמיא אנפשייהו למידק, ובלא זה לא דמי לקידוש החודש ששם עבידי ב"ד דמפרסמי ושולחין שלוחים לפרסם, משא"כ כאן אל מי נוגע הדבר אם לא לה לבדה, ולהך דבכורות {{ממ|דף ל"ו}} דבכור זה נתן לי ישראל במומו לא דמי, דשם חששא בעלמא מדרבנן ואטו הכהנים חשודים בודאי המה על מומין יעוין שם דאמר אימור דאמר ר"מ לחששא לאחזוקינהו מי אמר, ולכן מביא מדמאי דג"כ מדרבנן חששא בעלמא דרוב ע"ה מעשרין הן, אבל כאן דבעיא שני עדים דבר תורה כמו כל דבר שבערוה היכי דאיתחזק איסורא מי אמרו דנאמין לה, ודוקא במת בעלה דמירתתא שלא תהא סופה חמור מתחלתו דאתא גברא קמן וקאי התירוה חכמים משום עגונא, אבל הכא לא חששו לעגון שתוכל להביא גיטה או הרשאה מב"ד או עדים שראו שנתגרשה. ועין יבמות {{ממ|צ"ד}} שאין נאמנים לומר שמתה אשתו שישא אחותה משום דליכא עיגונא. שוב ראיתי בפתחי תשובה סימן קמ"ב שמביא דברי המחברים בזה. ובזה א"ש מה שהקשה בנוב"י מהך דב"ד של שמואל הרמתי דהוא וב"ד קיים, דשאני תמן דמפרסמי מלתא דא דנפ"מ לכל העמוניות ומואביות שיבאו אחר זה להתירם לקהל ובכי הא מלתא עבידי דמפרסמי ומודיעים שנתבררה הלכה כך: ''' והנה ''' התבוננתי בתוספות פ' מרובה {{ממ|דף ע"ד}} תוך ד"ה אמר ליה אביי שהקשו אמאי משלמי העדים שאמרו שסימא עינו והפיל שינו, הא יכולים לומר לטובתו באנו לשחררו, ותירצו דאיירי כשעמד בדין. ולכאורה כיון דטעין עמדתי בדין ושחררוני עפ"י סימוי עיני, הלא היה צריך להיות מהימן דהוי מילתא דעבידא לגלויי ומותר בבת חורין, ואי משום דהוי לאפוקי ממונא דמפיק עצמו מיד הרב, ז"א דהא הרב מודה, ואי משום דנאמין להרב באמרו שסימא עינו ועמד בדין ויצא לחירות, מיגו דבידו לשחררו ע"י גט שחרור, ז"א דהא בעל שאמר גרשתי אשתי אמרו חוש לה ועוד למפרע אינו נאמן ויכולים לומר דבאו לטובתו שנשתחרר למפרע, ולכך פירשו בתוספות ומסתמא כבר נתפרסם הדבר שיצא העבד לחירות, אבל אי לא נתפרסם הדבר אינו נאמן לומר נשתחררתי בב"ד פלוני אע"ג דהוי מילתא דעבידא לגלויי ואע"ג שהרב מודה למדין מזה מכש"כ לנידון דידן דאשה לא מהימנא לומר נתגרשתי בב"ד של פלוני אף אם הוי בעינן ב"ד לסידור גט ואף אם הוי הבעל מודה שגרשה בפני ב"ד של פלוני ודוק. ולפלא על הפוסקים בסימן רס"ז ביו"ד ובש"ך ס"ק צ"ו שלא ביארו כל זה, דלכאורה דמי לאומר גרשתי את אשתי, ואולי דבר שבערוה חמיר טפי ועבד לא הוי דבר שבערוה. ומצאתי בשו"ת מוהרשד"ם אריכות מחלוקת עם ר"א יעו"ש בחלק יו"ד סימן קצ"ו קצ"ז. ובשו"ת מבי"ט ח"ב סימן קצ"ט ובתשובת האלשיך סימן ג' האריכו אם דומה לאומר גרשתי את אשתי יעו"ש ודוק. ואחרי זמן מצאתי בהשגות הראב"ד על הרי"ף בגיטין גבי עשיתי עבדי ב"ח דכתב דנאמן הואיל דהוא איסור קל יעו"ש:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף