עריכת הדף "
אור שמח/גירושין/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''אם נשאת לאחד מעדיה לא תצא שהרי הוא ובעלה יודעין בודאי שהיא מותרת. וחזקה היא שאין מקלקלין עצמן כו' ה"ז תצא והולד ספק ממזר:''' ''' צריך ''' ביאור אם טענה ברי לי וניסת לאחד מעדיה אם הולד ספק ממזר או לא. ולכאורה דלהתיר לעלמא הלא אינה נאמנת וא"כ הולד ספק ממזר ואסור להנשא לכשרים, או אפשר דכיון דהיא נאמנת לגבי עצמה תו נאמנת לגבי הולד, ואולי משום דמה"ת ספק ממזר מותר לעלמא רק דמדבריהם גזרו עליו וא"כ כיון שהאמינו חכמים אותה לגבי עצמה שלא להוציאה משום דשניהם טוענים ברי יתכן דתו לא גזרו ג"כ על הולד וכמו שכתב הרב המגיד דמשום זה מהני נאמנות האם להכשיר הולד ברוב פסולים יעוין פרק ט"ו הי"א מאיסורי ביאה: ''' ולכאורה ''' דברי ירושלמי מפורשין בזה, דשיטת ירושלמי דאם ניסת ע"פ שני עדים שאמרו מת ואחר זה בא הבעל ממדינת הים ג"כ לא תצא דאמרינן דאחרינא הוא הדומה בטביעת עין לכולי עלמא להאיש שהיה בעלה והוי כתרי ותרי ולא תצא בניסת, [וזה כקושיית רבנן בתוספות ד"ה אתא גברא וקאי בריש פרק האשה רבה] ומייתי בזה פלוגתא דרב וראב"א בפרק האשה שלום הלכה ד' ואמר אתא עובדא קומי ר' אימי א"ל אין בריא לך דהיא שריא לך אלא תהא יודע דבניה דההוא גברא ממזירא קומי שמיא, והוי ר"ז מקלס ליה דו מוקים מילתא על בררא. הרי מבואר דהבנים הן ממזרים אע"ג דלא תצא. אמנם באמת שיטת ירושלמי דהיכי דהוי תרי ותרי אם ניסת אף שלא לאחד מעדיה ג"כ לא תצא וכמבואר פרק האשה שהלך ה"ג דלא דמי לאשם תלוי שכן אפילו אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי יעו"ש דמייתי ראיה להך דינא משבויה יעו"ש, ודעתו ברור דאף אם נשאה איש אחר ג"כ לא תצא וא"כ הכא מיירי בניסת לאיש אחר וסבר ירושלמי דאף במילתא דכולי עלמא ידעי אמרינן ג"כ תרי כמאה וכמו שכתבו תוספות בפ"ב דכתובות גבי ערעור דפגם משפחה דכיון שהוא עבד אין כל העולם יכולין להכחישן דתרי כמאה וב' אומרים שהוא עבד יעו"ש, וא"כ אם ניסת לא תצא. ולפ"ז צ"ב דמייתי שם פלוגתא דרבנן דתמן אמרי ל"ש מיתה ל"ש גירושין אם ניסת בתרי ותרי לא תצא ולרבנן דהכא [היינו דארץ ישראל] שניא בין מיתה לגרושין ואמר טעמיה דבמיתה איכא הוכחה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש, לכן העדים שאומרים מת דייקי ביותר ולפ"ז כאן דבא ממדינת הים וכולי עלמא מכירין אותו ואפ"ה אמרינן תרי כמאה א"כ אמאי לא תצא. ויש לומר דכאן הדיוק רב דהנך דאמרי מת דייקי טובא דמסתפי ותו לכן אם ניסת לא תצא, אבל דא לא חייש דנאמר דוקא שם דהני דאמרי לא מת לא מסתפו דלא יבורר הגדתן לשיקרא לכן קלישא עדותייהו נגד תרי דאמרי מת, אבל כאן דכו"ע צווחי דין הוא לא שייך לומר דקלישא עדותייהו נגד הני תרי דאמרי מת ולכן אם ניסת תצא דזה לא אמרינן, וכ"ז דחוק, כיון דבגירושין לרבנן דהכא אם ניסת תצא. איך מסתברא לומר דכאן דכו"ע צווחי דין הוא, דנאמר דהדעת מכרעת דהעדים שאומרים מת קושטא אמרי, בשלמא לרבנן דתמן דאמרי בכל מילא דמספקא בתרי ותרי וניסת לא תצא, יתכן להיות דזה מחוקי וגדרי התורה דתרי כמאה הוא הדין אפילו לאלף ויותר שקולים, אבל לרבנן דהכא דמדין דתרי ותרי אם ניסת תצא כמו גבי גירושין, רק לגבי מיתה הדעת מכרעת שהוא מת, זה בלא אתא גברא לפנינו, אבל אתא גברא וקאי ורק דלשני העדים שאמרו מת צ"ל דהוא דומה בכל דבר לבעלה שהלך למדינת הים ודאי דנבטל ההכרעה והוי ספק השקול ואמאי לא תצא, וצ"ל דתלמידי דרב גם בזה אזלי בשיטת רבנן דתמן, דאף בגירושין בתרי ותרי אם ניסת לא תצא, אבל קשה טובא דר' אימי הוא תלמידו דר' יוחנן ואיך אמר דהיא שריא ליה וצ"ע. ויהא מוכרח דמיירי בשניסת לאחד מעדיה ולכן לא תצא לכולי עלמא ואפ"ה אמר דהולד ממזר, א"כ מוכח ספק דילן בניסת לאחד מעדיה הולד ממזר: ''' אמנם ''' המעיין היטב בסוגיא דתרי ותרי בירושלמי כתובות יבין דשיטת רבנן דהכא דבגירושין אם ניסת תצא הוא בשבאו שניהם קודם שהתירוה. אז העידו אלו שנתגרשה ואלו שלא נתגרשה, א"כ מי הוציאה מחזקת אשת איש. אבל בבאו שני עדים ואמרו נתגרשה וניסת ואח"ז באו שני עדים ואמרו לא נתגרשה, בזו מודו דבגירושין לא תצא, פוק חזי דמביא מהך דראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקאמר שם דאילו רבנן דתמן הוי אומרים, שנים אומרים נתגרשה וניסת ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה לא תצא הוי שפיר יעו"ש. הנה מורה דטעם רבנן דהכא משום דניסת אחר שבאו תרי ותרי לכן בגירושין אמרו דתצא. אבל בבאו עדים המכחישין אחר שניסת אז לא תצא, הגם דירושלמי לא אמר זה רק אליבא דרבנן דתמן דמחלקי בסברא זו גבי חזקה בשנים אומרים מת אביו מתוכה כו' אבל לרבנן דהכא דשם גבי חזקה לא מחלקי ואמרי דתו הדרא לחזקה קמייתא דהוית אצל ראובן, יתכן להיות דגם כאן לא מחלקי וסברי דהדרא לחזקה קמייתא דהואי אשת איש, ואם ניסת ואח"ז באו העדים שאומרים נתגרשה תצא, דבאמת בסברא זו היכי דבאו העדים מעיקרא וניסת אם אמרינן אחרי זה בתרי ותרי דאוקים אחזקה קמייתא, מצאנו גבי בעלי התוספות פלוגתא בשיטת תלמודא דילן, דהרי"צ ב"ר ברוך כתב כן בתוספות {{ממ|דף כ"ו}} דכיון דבאו העדים דאמרי מת והתירוה להנשא תו לא מוקמי אחזקה בתרי ותרי יעו"ש שתירץ בזה כל השמועות, ומה שהקשו בתוספות דהא גבי כהן דנפיק עליה קלא דבן גרושה הוא ואתא עד אחד ואכשר ליה ואח"ז באו תרי ופסלוהו הלא באו קודם, נראה דלק"מ, דהכא הועיל העדות שהעיד העד אחד קודם אף שבאו אח"ז תרי עדים נגד אחד ופסלוהו וחד במקום שנים לאו כלום הוא מ"מ אוקי אחזקתיה דהלא השתא אשתכח דכל העבודות שעבד כשהכשירו העד כשרים הן דברך ה' חילו ואפילו תרומה שאכל עלה לו ואינו משלם חומש דלאו זר למפרע, רק מהשתא שבאו השני עדים ופסלוהו לכן הגם שבאו שני עדים ופסלוהו קודם שבא העד השני להצטרף אל הראשון אינו פוסל רק מהשתא שבאו העדים והעידו שהוא בן גרושה, דאף לפי דבריהם כבר הוכשר כל מעשה כהונתו שעשה בלא נודע, וא"כ לא שייך לאפקועי אותו מחזקתו הקודמת, כיון דכ"ז שלא נודע חשבתו התורה לכהן גמור, לכן אף שבאו עדים הפוסלים מעיקרא ג"כ אוקמינן אותו אחזקתו הקודמת, אבל בכ"מ אם באו שני עדים המפקיעים אותו מחזקתו מקודם וב"ד עשו עפ"י דבריהם מעשה תו לא מוקמי בתרי ותרי אחזקתו ודוק: ''' והנה ''' דברי הירושלמי צריך ביאור, דלרבנן דהכא לפי מה שבארנו סוברים גבי ממון, דאע"ג דיצאת מידו בעדות ברורה בכ"ז כי אתו אח"ז תרי נגד הנך תרי תו מוקמי אחזקתו הקודמת, א"כ כאן בבאו שנים ואמרו מת ואח"ז בא הבעל דבארנו דדמי לגירושין וא"כ אמאי לא אמרו דתצא, ואם נאמר דמיירי שניסת לאחד מעדיה ואיהו טוען ברי לי א"כ לא א"ש הלשון אלא תיהוי יודע דבני דהך גברא ממזרי קומי שמיא, הלא לפי מה שבארנו איהו טוען ברי לי ואיהו יודע דאין זה בעלה רק אינש אחרינא הוא ולומר דלגבי הבן לא מועיל הברי שלו ותו הוי ממזר גמור לגבי כו"ע, זה לא יתכן דלשון קומי שמיא מורה דאינו פסול בבת ישראל, רק שניכר הדבר דהעדים אמרו שקר רק הוא חוק מחוקי התורה להאמין תרי כמאה, לזה אמר דקומי שמיא היודע האמת הוא ממזר, ואין זה ענין למה שחקרנו מקודם כלל, [אך ראיתי בפרק האומר הלכה י"ב, זה הלשון, בגר שנשא ממזרת דשם ודאי הוא ממזר ברור ופסול לקהל], אולם בבלי בריש פרק האשה רבה מביא דאחיכו עלה במערבא דאתא גברא וקאי כו'. וכיון דכולי עלמא מכחישים אותם לא אמרינן תרי כמאה ויעוין ש"ך {{ממ|סימן מ"ו}} בחו"מ שהרגיש שזה סותר מש"כ תוספות בכתובות, דאם שנים אומרים שהוא עבד לאו כ"ע יכולים להכחישן ולא שייך לומר דגלוי מלתא בעלמא הוא. והנ"ל דאין ה"נ אילו אמרו שנים שזה האיש שבא אינו בעל של פלונית, וכו"ע אמרו שזה פלוני, בזה הוי תרי כמאה וכאלף ויותר, אבל שם אמרו שנים שמת ואח"ז בא ואמרו כו"ע שזה פלוני ואילו היה כאן ודאי לא היו אומרים שזה אחר, ובעלה מת, בזה לא אמרו תרי נגד כו"ע כיון דהם לא העיזו פניהם נגד כו"ע רק כשלא היה כאן וזה ברור מצד עצמו אחר עדותן שהלא בא הרוג ברגליו, אבל אם שנים עדים יכחישו כו"ע, ובדבר הנגלה לכל יאמרו שאחר הוא סברי רבנן בתוספות דגם זה בכלל תרי כמאה ודוק, וכן בהך דחזקה תלי בפרק חזקת באם חוששין לזילותא דב"ד, ודא סובר בפשיטות דאם לא ניסת לאחד מעדיה, הלא איהו גופא בספק קאי רק בניסת להעד וע"ז הדר תו הספק שלנו אם הולד ממזר או לא כיון דהוא להתירו לעלמא וצ"ע בזה עוד: ''' ונראה ''' להכריע קצת מהא דאמרו בשבויה באשת ר' זכריה בן הקצב שהעיד שלא זזה ידו מתוך ידה, ואפ"ה אסרוה עליו משום דאין הבעל נאמן. וקשה טובא נהי דאינו נאמן מתורת עדות אבל יהא נאמן מטעם אחר דהא בכל ספיקא דתרי ותרי אם ניסת לא תצא כיון שניסת לאחד מעדיה ושניהם טוענים ברי ולשניהם לא מספקא להו לכן אין כח לב"ד להוציאה, כן הכא בשבויה דהוי ספיקא ושניהם טוענים ברי אמאי לא מהימן לומר ברי לי שהיא טהורה ומותרת לבעלה ואמאי מוציאין בספק זה אשה מבעלה, וכבר הרגיש בזה בשו"ת רעק"א {{ממ|סימן פ"ה}}. ולפ"ז יש לומר דאין החשש רק משום דמה יהיה מהבנים, דהלא יהיו ספיקי חללים וכל העולם יחזיקו אותן לכשרים ויתערבו במשפחות כהונה, אמנם יש לומר דמש"ה כאן בתרי ותרי דהולד הוי ספק ממזר ומה"ת מותר לבא בקהל יתכן דחכמים לא גזרו עליו כיון שאין מוציאין אותה מתחת ידו ושניהם טוענים ברי, משא"כ בכהונה דאם נבעלה לפסול וניסת לכהן הולד חלל דספק חלל לא שרי מן התורה, לכן בשביל הבנים גזרו עליהם שתצא מתחת ידו דלענין הולד לא יהא מועיל הברי שלו ודוק: ''' ומזה ''' יתבאר מש"כ רבינו לקמן הלכות איסורי ביאה פרק י"ז הלכה ז' כהן שנשא ספק חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו והיא כשירה וולדה כשר כו' שדייק, דכיון שלא גזרו על ספק חלוצה ודאי הולד כשר שאל"כ לא היו מקילין להרבות חללים יעוין במשנה למלך שם, דהא הכא גבי שבויה מוציאין אותה מבעלה משום הבנים שלא להרבות חללים בישראל אף דשניהם טוענים ברי, א"כ בספק חליצה דלא גזרו ודאי דגם על הבנים לא גזרו. וזה מקור נפתח לדברי רבינו, אולם לשיטת רבינו צ"ב, דלדידיה גם כל הספיקות מותרין מה"ת וא"כ ספק חלל הוי כספק ממזר ושניהן שריין מה"ת ומדוע גזרו חכמים להוציאה מבעלה ולא רצו לטהר הבנים לכהונה אע"ג דלא הוי רק ספיקי חללים, ובספק ממזרות טהרו חכמים משום שלא נוציא אשה מבעלה היכי דשניהם טוענים ברי שמת או נתגרשה מבעל ראשון ומאי שנא. אמנם לפי מה שפירשו האחרונים דאף לשיטת רבינו שניא בין ספק ממזר לשאר ספיקות, דבממזר התירה תורה לא מצד הספק רק מצד הודאי לכן מותר אף לישא ממזרת וישראלית כשירה כאחד, או דאף בנתערב ממזר ואיקבע איסורא ג"כ שרי בממזר לכן הקילו חכמים טפי גבי ממזר מגבי חלל ודוק: ''' ובעיקר ''' הקושיא נראה, דבריש האשה רבה מתיב רבא מהא דתנן מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו, ומוקי ליה בתרי ותרי וניסת לאחד מעדיה ודפנו דמפקינן מניה, והנה פרש"י דניסת תחילה לאחד מעדיה ואחר כך באו עדים שהיה חי באותה שעה ומת ולא רצה להוציאה משום זונה כו', והנה מיירי באופן דשניהם טוענים ברי והאשה עצמה טוענת ברי לי שמת, אם כן לדברי העדים שאומרים שהיה חי ועכשיו מת הרי היא סוטה דאסורה לבועל אף בישראל, ויכולין אנו לומר דעכשיו טוענת ברי לאחר הנשואין שעכשיו מת אם כן היא אסורה מספק, דלדידה ספק שמא נבעלה כשהיא אשת איש ופסולה לכהונה. אך זה יכולין אנו לפרש דטוענת ברי שמת טרם שניסת, ובכ"ז בישראל דל ברי דילה היא ניסת בשוגג עפ"י העדים שהעידו בשקר שמת והיא אנוסה, אמנם לפי מאי דמסיק הגמרא ואב"א כשבאו עדים ואח"כ ניסת ור"מ בר"י היא, הא להני תרי המעידין שהוא חי הלא ניסת ברצון והואי זונה ואסורה אף אם מת אח"ז משום סוטה לבועל ומאי איריא כהן אפילו ישראל נמי, וצ"ל דהפירוש שבאו עדים ואמרו מת וניסת לאחד מהשוק, ואח"ז באו שני עדים ואמרו שבעלה ראשון חי היה בעת נשואיה ואח"ז מת, ונמצא דהוי אשת ישראל שזינתה בשוגג ואסורה לכהונה וכדרב עמרם {{ממ|בדף נ"ו}}. ואחר זה ניסת להעד או שניסת באופן זה להעד ואח"ז באו עדים שבעלה הראשון היה חי בעת נשואיה הקודמים וטרם שניסת להעד מת הבעל הראשון, ולפי המתבאר בחד תירוצא אמר איסור כהונה שאני, וצריך ביאור מדוע שאני: ''' ונראה ''' דחזינא בריש המגרש אמר גבי אם גירש חוץ מפלוני מותיב רע"ק ה"ז שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וקו"ח, ומה גרושה שהיא קלה אסורה משום צד גירושין א"א חמורה לא כש"כ. ומאי פירכא דאיסור כהונה שאני, דמשום איסור כהונה כיון שהיא גרושה לחד אסורה לכל העולם, וכמו דחזינן דאפילו באומר אי את מותרת לכל אדם ג"כ אסורה לכהונה אישתכח דאם אסורה לחד אסורה לכל כהן הואיל ולחד הוי גרושה, כן הכא דאע"ג דלכל העולם היינו לכהנים אינה אסורה רק משום ספק דשמא ניסת כשהיה בעלה חי והוה זונה ואסורה לכהונה, ובעלה טעין ברי לי, הואיל ולאחרים אסורה משום ספק זונה תו אסורה לבעלה הכהן דלדידיה לא מספקא, וכמו כן באם אסורה לכל העולם מטעם ספק אשת איש מותרת לבעלה הטוען ברי וכמו דבאיסור ודאי שניא לר"א בין איסור כהונה לאיסור א"א דאע"ג דאסורה לפלוני משום א"א מותרת למי שנתגרשה לא כן בנתאלמנה הואיל וגרושה היא לשאר אדם אסורה לכהן שהיא אלמנה אצלו כן גלי קרא בספק איסור דבאיסור כהונה נאסרה למי שטוען ברי הואיל דאסורה לכהנים דעלמא משום ספק זונה, אע"ג דלדידיה דטעין ברי שכבר מת בעלה בעוד שלא ניסת לאחר הלא מותרת לכל העולם לכולהו כהנים הואיל ולשארי כהנים אסורה משום הכחשת תרי נגד תרי תו אסורה גם להטוען ברי ודוק. [וזה לדעתי ביאור מה דאמר בסוף קדושין בכה"ג הבא על אחותו אלמנה אף דאין איסור חל על איסור, איסור כהונה שאני דלאחריני חיילא איסור אלמנה כמו למשוח מלחמה וכיו"ב, לכן גם איהו עובר משום אלמנה אע"ג דאסורה עליו משום אחותו וכמו באיכא צד גרושה בה לאחד והבן] וכיון שכן א"ש מה דבשבויה מוציאין אותה מהבעל אף ששניהם טוענים ברי שלא נטמאת הואיל ולשאר כהנים אסורה משום ספק זונה לכן אסורה גם להבעל הטוען ברי, וזה תירוץ נכון {{תוספת| *|וראה בפסקים וכתבים {{ממ|סימן רכ"ב}} למהרא"י מה שביאר בהך דאיסור כהונה שאני יעו"ש, ולפי מה שפירשנו הוא מבואר, ובשו"ת מוהר"י ברונא {{ממ|סימן ז'}} כתב מוהר"י ווייל והא דאמר פרק האשה כו' איסור כהונה שאני, שאני התם דאותה אשה אסורה לכו"ע לבד מאותו כהן דאומר ברי לי כו' ויש כאן מקום לפקפק וללגלג עליו וכו'. והנה מילתא דתמיה מידכר דכירי אינשי מה שראיתי בשו"ת צמח צדק {{ממ|סימן פ"ב}}, באשת כהן שילדה ולד בן קיימא תוך ה' חדשים אחר נשואין ואמרה דמבעל אחותה נתעברה, אם נאמר עיניה נתנה באחר כו' יעו"ש שהאריך משום דאיסור כהונה שאני, והדבר פלא מאוד דהא עיקר דינא דעיניה נתנה באחר למדנו בסוף נדרים גבי אשת כהן שאמרה נאנסתי דאסורה רק לכהן יעו"ש, ולפי מה שבארנו כיון דאינה נאמנת רק משום שויא אנפשה חד"א וליכא איסורא רק עליה לכל כהנים דעלמא אחר מות בעלה כמוש"פ רבינו, אבל על כהני דעלמא אין איסור מצדם לישא אותה לכן לא מיתסרא גם לבעלה, דלא על אופן זה גלי רחמנא דמשום דיאסור לאחד תהא אסורה לשאר כיון דהאיסור רק עליה, ודוקא בשני עדים שמעידין שזונה היא דהאיסור חל מספק על כל כהן שאינו יודע לומר ברי לי חל נמי על הטוען ברי איסור כמוש"ב:}} : ''' הגה"ה''' ''' ובלא ''' זה דברי הצמח צדק תמוהין, דדל אמירתה מכאן והוי כאלמת א"כ אסורה לכהונה ואם ניסת תצא כ"ז דליכא תרי רובי, ומכש"כ כאן דרובא עו"ג הפוסלים אותה לכהנים ומיעוט קרובים, אם לא היכי דלא חיה שלשים יום, אבל בזה הוי רגלים לדבר דהוי ולד קיימא ולא חייש שמא עיניה נתנה באחר כמוש"כ הוא עצמו שם סוף דבר כל דברי תשובתו המה מתמיהין מאוד, כי המשיך הך דאיסור כהונה שאני אשר הוא ענין אחר ולא שייך לחשש שמא עיניה נתנה באחר, והשמיט מלחקור בסוגיא דר"ג ור"י דחיישינן שמא לפסול נבעלה כל זמן שאינה טוענת ברי דלכשר נבעלה וכש"כ במקום שטוענת להיפוך וזה פלא. אחר זמן הגיע לידי תשובת חתנו עבודת הגרשוני נשאל על נידון זה בסימן צ"ג ועיין שם שמסכים לדברינו תה"ל, וכן בצמח צדק {{ממ|סימן צ'}} על אותו עובדא עמד על זה יעו"ש היטב: ''' ולכאורה ''' היה נראה להעיר בהך דהאשה רבה באינה טוענת ברי לי ואפ"ה צריך להיות בניסת ואח"ז באו עדים דלא תצא, ולא שייך לומר דהיא גופא בספק איסורא קיימא לפום מה דאמרו בסוף נדרים דאשת כהן שאמרה טמאה אני משמשתו דעיניה נתנה באחר, והקשו רבוותא הא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, ותירצו דהא קיי"ל דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים, ורק בפסולה הניסת לכהן גלי רחמנא דלא יקחו שהאשה מוזהרת על האיש וכל היכי דהוא מוזהר היא מוזהרת כדאמר ריש פרק יש מותרות, וכיון דהכא עליו לא רמיא איסורא שאינו מוזהר עליה דעיניה נתנה באחר תו גם איהי לא מזדהרא, ואין עליה איסור אף אם זנתה. וכן מפורש במאירי לנדרים, ולכן כיון שהבעל הכהן טוען ברי לי שבעלה מת ולא זנתה כלל והיא מותרת לו ואיננה לו ספק איסור, לכן גם היא אינה מוזהרת עליו, כיון שכל היכי דאיהו לא מוזהר גם איהי אינה מוזהרת, אף שמה שהוא אינו מוזהר הוא מצד שידיעתו שונה מידיעתה, אבל באיסור אשת איש שהאזהרה עליה אינה מצד שהוא מוזהר רק שהאיסור שוה בכל תו אף כי טעין ברי בכ"ז איהי בספק איסורא קיימא ועיין חכם צבי סימן ק"נ. ופשט השמועה מורה דדוקא בניסת לאחד מעדיה ואמרה ברי לי לא תצא. אמנם באמת ז"א, דעד כאן לא אמרו רבוותא רק תמן דהיא יודעת בעצמה דהבעל אין לו לדעת אם נטמאה או לא ועליו אינה אסורה רק האיסור מדין נאמנות על עצמה לגבי עצמה מדין שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, וכיון דאיהו אינו מוזהר עליה אף שקדושת כהונתו גורם האיסור שהיא אסורה עליו תו אינה מוזהרת גם היא להיות עמו, אבל כאן הלא תרי מכחישין שבעלה הראשון לא מת וחי היה, ורק שהבעל הוא מהעדים שמעידין שמת, וא"כ תרי מינייהו ודאי משקרי, ואימור הוא הבעל הוא המשקר, וכיון שכן איהו מוזהר קמי שמיא רק שבית דין אינם יכולים לכופו להוציאה, דאינם יודעים מי המשקר ואיהו טוען ברי לי אבל היא בספק איסורא קיימא שמא הבעל ועדיו הן המשקרים ומוזהר קמי שמיא היודע האמת ותו גם איהי מוזהרת ולכן שפיר פריך אי דלא כו' ולא אמרה ברי לי צריכא למימר ודוק: ''' והנה ''' נתבאר דאין מזה ראיה לענין הבנים איך המה, אך בכ"ז נראה דאינם ספיקות ורבנן טהרום לגמרי לבא בישראל שאל"כ לא היו אומרים שאין כופין אותם להוציאם ולהרבות ספיקות בישראל וכמש"כ רבינו בספק חלוצה דאם ניסת דהולד כשר, דאין תקנה להרבות חללים בישראל, וכן מורה לשון רבינו שרק אם ניסת לאחר הולד ספק ממזר אבל לא כשניסת לאחד מעדיה, והאחרונים כתבו דמשו"ה הוסיף רבינו חזקה שאין מקלקלין עצמן להכשיר הבנים ואנכי חזקתי זה מדברי ירושלמי שהובא בדברינו הלכה ו' ועוד הארכתי בתשובה ואכמ"ל, ודוק היטב בכל מה שהעליתי בזה בס"ד:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף