עריכת הדף "
אור שמח/אישות/כד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כה == '''אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני וראה אותה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה, ה"ז אסורה עליו בזמן הזה שאין שם מי סוטה:''' ''' דעת ''' רבינו דחש להא דאמר ר' חנינא מסורא לא לימא אינש כו' דילמא מסתתרא כמו שהביא המגיד. ואבאר פה מה שחקרתי לדינא, בראובן שקינא לאשתו מאביה ומאחיה, ואח"כ ראה שנסתרה עם אביה או עם אחיה, מהו אם רשאי לקיימה. הנה לכאורה הדין פשוט לאיסור, אע"פ שהקנוי היה בינו לבינה ע"פ מה שפסק רבינו אמר לה בינו לבינה כו' ה"ז אסורה עליו בזמן שאין שם מי סוטה, והא פסק רבינו בריש הלכות סוטה קנוי האמור בתורה כו' אפילו היה אביה או אחיה כו' וא"כ פשוט דבכה"ג אסורה, וכן הועתק דבריו בשו"ע בלא חולק: ''' אולם ''' באמת תמיה טובא, דבלמודין אמר דאביי סבר דקנוי ע"פ שנים, וכן פסק רבינו בהלכות סוטה דאין משקין רק ע"י קנוי דע"פ שנים, ובתנאי פליגי ר"א ור"י דבכ"מ הלכה כר"י, ור' חנינא מסורא אמר לכתחלה דלא יקנא לה ע"פ עצמו ג"כ דילמא הלכה כריב"י, ועצה טובה קמ"ל. אבל בדיעבד לחוש לאסור אשה לבעלה זה חידוש גדול. וכן מצאנו בפרק יוה"כ אר"א האוכל חלב כו' שמא יבואו ב"ד אחר כו' דרק עצה טובה קמ"ל, אבל לא לדון עי"ז. אמנם מחוייבים אנו לקבל ד"ק באימה, כיון דמצאנו דריש לקיש סובר כוותיה, ור' חנינא מסורא אמר דילמא קיימ"ל מוכח דמספקא ליה בהא, מאן מוכח ומאן ספון לחלוק על פסק רבינו ז"ל: ''' אולם ''' מה שיש לצדד להקל ראוי להקל בזה [ועיין מש"כ מהרי"ט בח"ב חלק אבן העזר סימן א' בדברי רבינו יעו"ש ודבריו רחוקים], וזה כי רבינו כפל ושילש, דאם נסתרה אחר הקנוי בפניו אסורה עליו רק דתצא בכתובה דעל זה לא מהימן, אע"ג שפסק בהלכות סוטה דאין משקין רק כשתסתר ע"פ שנים, אבל מ"מ רחמנא כי קפיד אסתירה קפיד, ואם נסתרה ודאי דהיא טמאה לבועל ולבעל ולתרומה, א"כ הוא עצמו הוי כמאה עדים, ואם כי אינה שותה ע"י, אבל אסורה עליו שאומר שראה שנסתרה ונאמן על עצמו כמאה עדים וכתובה צריך למיתב לה, דלפוסלה מכתובתה לא מהימן, וביש עדים שנסתרה מהימני לפוסלה מכתובה, ובזה מדוייק גם לשון מרן בשו"ע סימן קע"ח שלפוסלה מכתובה בעי שנים, ולענין איסור פסק אם ראה בעצמו שנסתרה אסורה יעו"ש בלשונו הזהב ודוק. ולפ"ז צריך להבין מה דאמר בגמרא דילן לדברי ר"י בר"י כו' למשנתנו דזימנין דלא אסתתרה ואמר איסתתרה. וקשה להבין הא אף לדברי רבי יהושע ג"כ אם יאמר דאסתתרה אחר קנויו אסורה, וא"כ מה זה חידוש לדברי ר"א דמשנתנו. אולם א"ש, דמה שאוסרה על עצמו זה לא איכפת לן ומי יאמר לו אם יגרשה לגמרי, רק מה שיאסור אותה להאיש שקינא לה ויאסור אותה לתרומה ואם תתירא מלשתות ולא תרצה להתנוול, תצא בלא כתובה ע"ז חייש. וזה לר' אליעזר דמשנתנו דמשקה לה ע"פ עצמו. א"כ כשאומר שנסתרה תהיה אסורה להאיש שקינא לה ויאסור אותה לתרומה ותצא בלא כתובה אם לא תרצה לשתות, וכן איתא בהדיא בירושלמי, השיבו על דברי ר' ייסא בר' יודא, א"כ אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה [מפיו] ולהביא עדים שסתרה ולפוסלה מכתובתה, א"ר ייסא מה טיבה להסתר [פירוש דהא יחוד אסור גבה מה"ת ואיך שייך אין לדבר סוף אטו על העוברת איסור יחוד נחוש לתקנתא דילה הלא בלא קנויו צריכה היא למזהר], אלא אתיא על דמתניתין הכל הימנו לקנאות לה [בשנים] ולומר שנסתרה ולפוסלה מכתובתה כו'. הרי מבואר דלא חשש על שתיאסר עליו דזה לכו"ע אסורה עליו, דאע"ג שאינה שותה עי"ז בכ"ז הוא על עצמו נאמן שנסתרה, ואם נסתרה קרינן בה ונטמאה כמו דקרינן בכל הנשים שאינן שותות כארוסה וכי"ב. רק שאינו נאמן אך לגבי עצמו לא לאוסרה בתרומה ולבעל ולפוסלה מכתובה, וכמו שבארנו בס"ד: ''' והנה ''' בירושלמי שם א"ר מנא אפילו כהדין תנייא [דשפיר מקשה לריב"י אין לדבר סוף], אתיא כהדין דאמר מקנא לה מאביה ומאחיה הכל ממנו לקנאות לה מאביה ומבנה ולהביא עדים שנסתרה עמו כו' התורה התירה עמו להסתר כו', וגמרא דילן דאמר אדרבא כו' התם ליכא עיקר, ופירש"י לכשיכעוס יאמר קנאתי וימצא לה סתירות הרבה, א"כ ודאי כוונתו על סתירות דלית בהו איסור יחוד כמו עם שנים או עם אביה ובנה שזה ימצא לה וכמו שמפורש בירושלמי. א"כ נראה דר"ח מסורא דמספקא ליה דילמא הלכה כר' ייסא ב"י היינו דמספקא ליה דילמא אינו מקנא לה מאביה ומבנה, ורק בהנך דיחוד דילהו אסור מה"ת בהנך מקנא לה. וא"כ ליכא פירכא דאין לדבר סוף ולכך אמר דילמא קיי"ל כריב"י. אבל אם נאמר דאף מהנך דליכא בהו איסור יחוד מקנא לה ומשקה לה א"כ שפיר השיבו חכמים דאין דבר סוף ולא חיישינן לפסקא דיחידאי דאיפרך טובא. א"כ אם נקטינן דאם קינא לה ע"פ עצמו מאיש המותר להתיחד עמו אסורה עליו אם נסתרה באופן המותר הוי כמזכה שטרא לבי תרי, וזה נכון ונ"מ לכמה גווני המותרים ודוק: ''' אולם ''' נראה דר' מנא דדחיק לומר דדוקא למ"ד מקנא מאביה ומבנה פריך אין לדבר סוף לטעמיה אזיל, דלקמן בהלכה ב' אמר בירושלמי על משנה דנכנסה עמו לבית הסתר, דוקא עמו, הא בזה אחר זה לא, כן דייק ר' מנא, וטעמו משום דשמא היא אינה יודעת שהוא שם, או הוא אינה מניחה לצאת, וע"ז אינה צריכה לצעוק על יחוד לחודיה, ודוקא שנכנסו שניהן אמרינן דנכנסו לזנות, ור' אבין אמר אפילו בזא"ז מכל מקום יש רגלים לדבר, והיינו משום דהוי אחר הקנוי, וא"כ לר' אבין שפיר הקשו על ריב"י אין לדבר סוף, דבכה"ג שהאיש בבית הסתר והיא נכנסה ולא ידעה אם הוא שם, ויאמר הבעל שקינא לה ויהיה נאמן לאוסרה ולפוסלה לתרומה, וזה נכון ואולי מפני זה לא נזכר בגמרא דילן הפלפול, רק דנקטו בפשטא התם ליכא עיקר וכוונתה לכה"ג ודוק. [ואח"ז רב ראיתי למהר"ל בן חביב בסימן מ"ג שכוון לסברא דר' מנא מדעתיה ולא הביא הירושלמי עיי"ש: ''' אולם ''' נראה לן לצדד אף אם קינא לה עפ"י שני עדים מאיש המותר להתיחד לה עמו, ג"כ לא הוי קנוי לאוסרה עליו, דטעמא דנתנה לו התורה רשות לקנא לה ממי שירצה אף בכה"ג שאינה אסורה עליו להתיחד עמו משום דקא קפיד, ואם היא לא שמעה לקולו, הלא תוכל להתברר זאת ע"י שתיה אם טהורה היא, ולכן טמאה הכתוב קודם שתיה, וזה דוקא בהנך דשותות, אבל בהנך דאינן שותות כמו ארוסה ושומרת יבם, לא מצי לאוסרה להתיחד עם המותר ולאוסרה על האיש שקינא לה מאתו ולפוסלה מתרומה ומיבם, ואם כי היא סברא חלושה, בכ"ז היא מאוששה, מהא דשקיל וטרי בתלמודין פרק ארוסה {{ממ|דף כ"ה}}, אם עוברת על דת צריכה התראה או לא כו' ופשיט מארוסה ושומרת יבם ואלמנה לכה"ג דמקנאין להן אלמא להפסידן מכתובתן קנוי בעי, ובלא זה לא מפסדא כתובה, וזה פלא דלמא בכה"ג דלא הוין עוברת על דת כמו עם אביה ובנה או עם שני בני אדם וכיו"ב. ולפמש"כ ניחא, דבכה"ג אין ביד הבעל לקנאות לה באופן המותר, כיון שתשאר אסורה לעולם ולא יהא להן תקנה בשתיה ולאו כל כמיניה דבעל לאסור לה מה שהתירה תורה: ''' ואולי ''' יש ליישב בזה הקושיא שמקשין העולם ובראשם הש"ק, דלהירושלמי דאף ממאה בני אדם מקנא לה בסוטה, א"כ איך ילפינן ספק טומאה ברה"ר טהור דמה סוטה רשות היחיד, והא בסוטה משכחת רה"ר וכגון שקינא ממאה בני אדם. ולפ"ז יש לומר דממה שאסרה תורה לבעלה ולתרומה עד שתשתה אין ראיה שעשה ספק כודאי למילף גבי שרץ, דשאני גבי סוטה דאית לה תקנה בשתיה ואסרה התורה כדי שתמהר ותשתה ותסיר כבלי האיסור מעל צוארה שאל"כ מי יכריחנה לשתות, ומשום שתתברר ע"י שתיה כן צותה התורה להתברר, משא"כ גבי שרץ שיהיה טמא לעולם ולא יתברר הספק אפשר דאזלינן בתר חזקה וטהור בספק מגע שרץ, דדוקא גבי סוטה שיכול להתברר הטילה התורה לברר, וא"כ עיקר הראיה למגע שרץ הוא מהני נשים שאינן שותות דאיתרבו מואמרת אליהם לקנוי וסתירה דקרינן בהו ונטמאה לבעל ולבועל, אעפ"י שאין יכול להתברר, בכ"ז לא אזלינן בתר חזקה ונטמאה, ה"ה לספק מגע שרץ שטמא אעפ"י שאינו עומד להתברר לא אזלינן בתר חזקה, וכיון שכן בהנך נשים הא פירשנו דאם קינא באופן שאין בסתירה שלהן איסור יחוד ד"ת לא סמסתרי ע"י קנוי, ולא הוי רק רשות היחיד היא והבועל [ואפילו בתרי ופריצי נראה דאינו אסור דבר תורה ודוק]: ''' ובספרי ''' סימן י"א ר' יוחנן בן ברוקה אומר אין מנוולים בנות ישראל יותר ממה שכתוב בתורה כו' סדין של בוץ היה פורש בינו ובין העם כו' אמרו לו כשם שלא חסתה על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה, נראה דבהא פליגי דריב"ב או דסבר דמשקה אותה עפ"י עצמה וא"כ אנן לא חזינן דנסתרה, ואטו על פיו של בעל נקום ונבזה אותה, או דסבר כר' יוסי ב"י דמקנא לה עפ"י עצמו, וא"כ אם נסתרה עם אביה, לא עשתה רע שהתורה התירה, רק שהבעל אומר שקינא לה ולא היה לה לעבור על צוויו, ומאין ידע שאמת בפיו שקינא לה, לכן סבר דאין מנוולין אותה בפרהסיא ורבנן סברי כר' יהושע. אולם עיין ירושלמי פ"ק הלכה ה' ומבזין על הספק א"ר שמלאי בכ"מ שאתה מוצא כו' את מוצא אנדרלמוסיא באה לעולם יעו"ש ודוק: ''' והנה ''' נצדד מה שיש לנו להעיר בזה, דע"י קנוי וסתירה לא תאסר כלל בזה"ז, והוא, עפ"י מה שנסתפקתי בטעם דקנוי וסתירה דמתסרא לבעלה, דכפי הנראה דמה שלא מתסרא ע"י סתירה לחודא, משום דממה שעברה על איסור יחוד לא הפסידה חזקת היתרא לבעלה, אבל אם קינא לה, דגילה הבעל דעתו דקפיד והיא בכ"ז נסתרה, רגלים לדבר דזינתה עמו. ולפ"ז הא דאם מחל הבעל מחול היינו כיון דתו לא קפיד, א"כ יכול להיות שעברה על איסור יחוד ולא זינתה עמו. ולפ"ז אם מחל הבעל שלא בפניה הרחק ממנה והיא לא ידעה ונסתרה עם האיש שקינא לה ממנו אסורה על הבעל דהא רגלים לדבר איכא דהיא סברה דקפיד ובכ"ז נסתרה עמו, א"כ רגל"ד דזנתה עמו וסתירה זו לטומאה היתה, וזה חדש לא שמענו, [וזה כוונת תוספות התם שכתבו על ש"מ בעל שמחל על קנויו ותפשוט נמי עובר ע"ד אם רצה לקיימה מקיימה אפילו התרה בה ואם מחל והיא ידעה מזה הלא אין כאן התראה, וע"כ כוונו דמסתמא אף במחל שלא בפניה והיא לא ידעה מזה, ובכ"ז בטל הקנוי ונשארה מיהא עוברת ע"ד ע"י התראה דההתראה לא בטלה וכאילו התרו בה בלא קנוי], עוד מוזר, למאן דאמר [והכי קיי"ל] דמקנא לה מאביה ומבנה אין סברא לומר דהוי רגל"ד דזינתה עמו בשביל שקינא לה דאימור לא תחוש לצוויו ולבטויו לאסור לה מה שהתירה תורה, לכן אמינא, דהנה כלל גדול דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים, ומצי למשוי אנפשיה חד"א, וזהו מתורת הודאה דלגבי עצמו הוא כמאה עדים וכמו דמצי לשויא אנפשיה חד"א בענין שעבר, כן הוא מצי לומר שהיא חשודה בעיניו מאיש פלוני שאם תסתר עמו תזנה אתו ומצי למשויא אנפשיה חד"א לומר שהוא יודע יותר ממאה עדים שהיא דיימא עליה ובסתירתה עמו תטמא עמו, ותו אסור בה מצד ספק, והטילה התורה ע"י איסור ודאי ולאוסרה לאכול בתרומה ולבועל אף דע"ז לא מהני הודאתו דבעל ועדותו נגדה ולא כלום, בכ"ז עשאה התורה הספק כודאי וכל היכי דקרינא ונטמאה לבעל קרינא בה ונטמאה לבועל, ומצאנו ענין שויא אנפשיה חד"א כזה, להפוסקים בשו"ע יו"ד הלכות שחיטה סימן א' ס"ק י"ד. שוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן כו' והעד בעצמו מותר לאכול משחיטתו, ועיין פרי חדש שהשיג עליו כיון דלפי דברי העד אותו שוחט רשע הוא, והוי חשוד לאותו דבר כל מה שישחוט מכאן ולהבא בלא קבלת דברי חברות, שחיטתו פסולה לפי דברי העד, תו שויא אנפשיה חד"א יעו"ש ובביאורי הגר"א, אף שהוא ענין להבא, דאטו מוכרח להוציא תמיד טריפות מידו, רק דאצלו הוא חשוד להבא ודוק, [וטעמא דמכשירים נראה דאמרינן שמא עשה תשובה, אע"ג דבלא קבלת דברי חברות לא מהני, דוקא בנודע פסולו בב"ד, הא בשעבר בינו לבין עצמו, סגי בתשובה בינו לבין עצמו וזה נכון. ועיין ביאורי הגר"א ז"ל. ובכתובות פרק נערה {{ממ|דף מ"ד}} בתוספות ד"ה לאורועי סהדי דמפסלי עדים לטובת המקבל התם משום שעבר כל אחד בפני חבירו ובפני המקבל מתנה ובפני הנותן, שהמקבל מתנה עם העד השני יכולים לפוסלו וכמו לדידי אוזיף בריביתא, והנותן שגם הוא יודע שהעיד שקר ובעו לעשות תשובה ברבים, ודלא כהמשל"מ פ"א מהלכות שחיטה שדבריו נסתר מדברי תוס' אלו]. וצפנתי בלבי כי זה חדש לפרסם זה בבי מדרשא, עד שהשגתי ספר השאלתות דרב אחאי גאון ראיתי בהעתקתו למה דבעי באם מחל אחר קנוי מי מצי מחיל, ז"ל, או דלמא כיון דקינא לה שויא עליה חתיכה דאיסורא, וכוונתו ודאי למש"כ דהוא העיד שאם תסתר חשודה עליו לזנות ותו אסורה עליו מספק כמו כל ספק סוטה תחת בעלה, ולכן אף מבנה ומאביה הודאתו כמאה עדים ונאמן לגבי עצמו לעשותה ספק איסור. ''' {{ממ|נ"ב ''' ולפי זה א"ש מה שכתב רבינו פרק ו' הל' יבום הלכה י"ט דצרת סוטה קודם שתשתה מתייבמת, משום דמה דמשוי עלי' ספק איסור לא מצי לאסור צרתה וכמו שאמר סוף פרק ב"ש וכי מפני שאנו כופין ומבקשין נאסור צרתה כן הכא אע"ג דמשוי אנפשי' חד"א לומר שהיא חשודה בעיניו מ"מ לגבי צרתה לאחיו לא מצי לאוסרה שנאמר דהוי ספק זינתה וצרתה אסורה ודו"ק}}. ''' ובזה ''' יבואר לן מה שהכריחו התוספות ביבמות צ"ה דאם אמר הבעל איני רוצה להשקותה אין אנו משקים אותה ותו לא מצי הדר, וטעמא דמלתא לפי מש"כ דנתבונן בעדים גמורים שאומרים שנטמאת אין בכח ההשקאה לסתור עדותן דתלינן דזכות תלה לה או הבעל אינו מנוקה מעון וכי"ב, רק דעל ספק מברר ההשקאה, אבל אם אמר איני רוצה להשקותה, הוא כאומר יודע אני בה שזינתה ונטמאה בודאי ולא תהא מותרת להבעל בהשקייתה דנאמן על עצמו יותר ממאה עדים כל מקום שמהני נאמנות העדים, וא"כ לאחר השקייתה יהא אסור בה ולכך אינה שותה, [וכן אמרינן דאם אמרה היא איני שותה מחמת בריותא בעי אם הוי כאומרת טמאה אני לך יעו"ש] וכלום המים באין אלא להתירה לביתה [אולם בהנך דב"ד מקנאין התם ודאי משום דרגלים לדבר שזינתה כיון שב"ד קנאו לה ואח"כ נסתרה וילפי זה מקראי ודוק] וכיון דיהיה אסור בה תו אין המים בודקין אותה ונשארת אסורה לבועל ועיין משל"מ הלכות סוטה פ"ב הלכה י"ב. וכיון שזכינו לזה, א"כ בזה"ז שמשועבד לה מחדר"ג כיון שאסור לגרשה בע"כ, וכבר כתבו תוספות ור"ן סוף נדרים דהאומרת טמאה אני לך מן הדין, אינה יכולה לשויא נפשה חד"א למיפקע שעבודא דבעל כיון דמשעבדא ליה, וה"נ כיון דמשתעבד לה תו אינו יכול למשוי אנפשיה חד"א ולאוסרה עליו בספיקא דסתירה. אך לפי זה א"כ במוציא ש"ר ובאונס דמשעבד לה ולא יוכל לשלחה כתיב בהו א"כ אינן נאסרות ע"י קנוי וסתירה וזה לא שמענו, ולא הוי אשתמיט תנא למיתני דהנך אינן נאסרות, אלא ע"כ כיון דמה"ת אסורות להתיחד, א"כ תו שפיר מצי אסרה אנפשיה אם תתיחד דנאמן על עצמו למשוי איסור עליה דליה ברירא שאם תתיחד תזנה עם פלוני, ומאי אמרת הא מפקיע שעבודה, זה לאו מידי שהרי אסורה ג"כ מן התורה להתיחד. אולם ז"א מוכרח, דאפשר דהא דנאסרות נשים אלו ע"י קנוי וסתירה היינו משום דלא מפקיע שעבודן דהרי ראויות הן לשתיה וישתו ויותרו לבעליהן, רק כשהיא ארוסה וכיו"ב מנשים שאינן שותות צ"ע אם אמרינן סברא זו דאינו יכול להפקיע שעבודן, או כיון שאסורות הן להסתתר דבר תורה לא נקרא מפקיע שעבודן וכן מסתברא. אולם כ"ז זהו באופן שמקנא לה מאנשים האסורות להתיחד עמהן, אבל אם מקנא לה מאביה ומבנה או משני אנשים בזו הסברא נכונה דלא מציא לשויא אנפשיה חד"א להפקיע שעבודן שמשועבד להן. ולפ"ז בזה"ז שהאנשים משועבדים לנשיהן מחדר"ג תו לא מצי להפקיע שעבודה ולמשוי עליה חתיכה דאיסורא ע"י קנוי באופן המותר מותרת יחוד ושריין לבעליהן אף כי קנא בעדים ונסתרו בעדים, והבן כי זה חקירה חדשה, וביחוד בנידון דידן ראוי להקל, וזהו מה שצדדנו בזה: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף