עריכת הדף "
אור שמח/אישות/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כ == '''האשה שעשתה שליח לקדשה והלך וקידשה ובעת הליכתו ביטלה השליחות וחזרה בה ואין ידוע אם קודם שקיבל לה הקידושין חזרה כו' הר"ז מקודשת מספק וכו':''' ''' עיין ''' ההמ"ג. ובירושלמי שם על הך משנה, ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר"י אמר אדם מבטל שליחותו בדברים, פירוש, ואף אם לא קדשה עצמה רק שביטלה שליחותו ג"כ אינה מקודשת לראשון, פתר לה משום חומרא דעריות, ר' יוסי ב"ב שמע לה מן דבתרא, וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום חומר בעריות. הנה שיטת הירושלמי דבקדושין וגיטין עשו רבנן דאינו חוזר ומבטל שליחותו בדברים, או משום דבקדושין עביד אינש מדעת שלמה ובהסכם גמור וכמו"ש הר"ן בסוף נדרים, דמש"ה לא מצי לחזור תוך כ"ד. לכן גם השליחות לא מצי לבטל בדברים דבלב שלם גומר ומשוי שליח לענין חמור כזה גיטין וקדושין ובהסכם גמור, וכן כתב רבינו דאחר שנגמר מעשה הגט לא מצי לחזור תוך כ"ד לבטל השליחות כמש"כ פרק ו' הלכה ט"ז עיי"ש, רק דבזה פליג תלמודין על הירושלמי דכל זמן שלא נתן הקדושין או הגט לא מצי לחזור ולבטלו. והנה מה דר' יוסי ב"ב מייתי ראיה מסיפא טפי מרישא, נראה ע"פ מה שבארנו בחידושי דענין הקדושין לא דמי למקח דעלמא, דבכל מקום הקונה קונה והמקנה מקנה, משא"כ בקדושין דאיהי לא עבדה מעשה מצדה וכי יקח כתיב ולא כי תקח, ורק הבעל מקדש ועושה אותה כהקדש לעלמא שתהא אסורה לכל העולם ומשום זה מיקרי כפדאוהו אחר שמצדה אין אנו מדברים כלום בתורת הקנאה כמו שכתב רבינו נסים בפ"ג מנדרים, שבכל מקום מה שנתן או מכר זכות שהיה לו נותן לאחר שיהיה זה לפלוני, משא"כ בקדושין אטו כשהיא לעצמה יש בה פרט מפרטי האישות, רק שהיא מותרת לכל אדם, וכי הבעל מקדשה הוא עושה עליה איסור אישות לכל אדם זולתו ולא מצי למכור זה לאחר, רק שהוא מתירה בגט, א"כ הוי כהקדש לכן מדמה הגמרא דליתפשטי קדושין בכולה מה שלא מצאנו במקח דעלמא, וכן בחצי שפחה וחצי ב"ח קא מספקא אם גמרו או פקעו יעו"ש, ולכן אין מקום לנתנה היא ואמר הוא, וכן השטר הבעל כותב, שהיא אינה כמקנה בעלמא, ורק באב בקדושי בתו מצאנו מחלוקת בזה בין בבלי לירושלמי, דבבלי שקיל וטרי בפ"ק {{ממ|דף ט}} דמנ"ל דבעל כותב דילמא האב כותב שהלא מעשה הקדושין לא נתהוה בעצמותו, רק שיש לו זכות בבתו לקבל קדושיה ונותן זה הזכות להבעל, וכן הויא ברשותו לענין הפרת נדרים, וכעת עיילא ברשות בעל והוי טפי כמוכר בעלמא ומצי לכתוב שטר, בתי מקודשת לך, או לא, משום דאין לו זכות אישות בה, שכל זכיות ממון שיש באשה לבעל הוא אך מדבריהם, והפרת נדרים הוא ענין מסובב מהאישות, שאחרי שאגידא ביה היא נודרת על דעתו דבעל, שזה עיקר טעמא דרחמנא, וכמו דפריך בפרק המגרש והרי הפרת נדרים זה אוסר וזה מתיר שאני כו' שכן אשה נודרת ע"ד בעלה לכן לא מכר זה הזכות בעצם להבעל מה שיש לו ולא דמי למקח דעלמא שנותן לו זכותו ומייתי מקראי ומברייתא דבעל כותב דכי יקח דכתיב בקדושי אביה כתיב וכמו שכתב בתר כן את בתי נתתי. אולם הירושלמי סבר דזה ענין מכר אצל האב שהרי הוא רק זכות שיש לו קדושין בבתו ונותן להבעל ולא דמי להאשה שכן היא המתקדשת ובה פועל הבעל מעשה הקדושין שאוסרה לכו"ע, לא כן אב הוא מוכר זכות שיש לו בבתו כזכות שיש לו בשדהו ונותן להבעל, וכיון שכן אם כתב האב קדשתי לך בתי מהני, וכמו ששנינו בהדיא בירושלמי {{ממ|פ"ק הלכה ב'}}, סדר קדושין כך הוא, אני פלוני קדשתי בתי לפלוני יעו"ש, דעיקר לשון קדושין אצל האב כן הוא וטעמו כמו שבארנו, אבל באשה שכתבה הנני מקודשת לך ודאי דלא מהני אף להירושלמי, ודבר זה פרשתי בחידושי באורך. וכיון שכן א"ש דמרישא לא קשה לר' יוחנן, דנוקמא כגון שעשה האב שליח שמסר לו להשליח שטר קדושין קדשתי בתי לפלוני, וכיון שמסר לו שטר הוה אמינא דמעשה הוא אף שלא נגמר ענין הקדושין וכמו דהוי חשיב הגמ' בתלמודין נתינת מעות לאשה להתקדש אחר שלשים למעשה יעו"ש ריש פ' האומר דאמר ואע"ג דאיכא למימר כו' כמעשה דמי, ולכן לא מצי לבטל בדברים, וכי אמר ר' יוחנן במילי כמו עשה שליח לתרום וכי"ב, לכן מייתי מסיפא דהיא שעשתה שליח דשטר שלה לא מהני מאומה כמוש"ב, דהוה נתנה היא ואמר הוא וכי יקח ולא כי תקח ולא עשאה רק שליח לקבל קדושיה [שיש פוסקים בזה דשליח שלה לא משוי שליח דהוי מילי, עיין סימן ל"ה סעיף ו'], דזה הוי רק דברים בעלמא ואפ"ה אינה חוזרת בלא מעשה מוכחת שעשתה שקבלה קדושין מאחר, ומזה קשה דאין אדם מבטל שליחותו בדברים, וזה נכון בפשט הירושלמי ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף