עריכת הדף "
אור שמח/אישות/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== י == '''נאמן האב לומר על בתו קודם שתבגור שהיא מקודשת ואוסרה על הכל:''' ''' אבל ''' לאחר שנתבגרה אינו נאמן כמו ששנינו במשנה, והביאה רבינו פרק י"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"ד, שאפילו קדשתיה וגרשתיה אינו נאמן לשויה גרושה. והנה בקדושין לבתר דמייתי דאם עד אחד אומר לו אכלת חלב ושורך נרבע ונטמאו טהרותיך דנאמן, פליגי באמר לו עד אחד שזינתה אשתו דאביי סבר דנאמן ורבא סבר דהוי דבר שבערוה ואינו נאמן, והדבר צ"ע דא"כ לאביי אמאי לא מהימן האב לומר שהיא מקודשת וגרושה כיון דעד אחד נאמן ולדידיה שוה דבר שבערוה לכל האיסורים, וא"כ ליהימן האב דבאומר שורך נרבע אף קרוב ופסול נאמן, כן ליהימן הכא אף קרוב ופסול. ובשלמא לרבוותא בתוספות דשיטתן דוקא באומר שהיה לו לידע והוא שותק ומטעם שתיקה כהודאה א"ש, אבל להנך פוסקים רשב"א וסייעתו, דמפרשי אפילו באומר איני יודע ולא הוי ליה למידע כמו בההוא סמיא דהוי מסדר מתניתא כו' דלא היה לו לידע ואפ"ה סבר אביי דנאמן, אמאי אינו נאמן כאן האב כיון שאינה יכולה להכחישו דמקבל קדושיה וגיטה שלא מדעתה ושלא בפניה והיא ע"כ אמרה איני יודע. וכן קשה טובא לפי מה שפירשו בתוספות ורא"ש שדבר שהיה בידו אע"ג דעכשיו אינו בידו נאמן, וכמו גבי פועל בטהרות או זבחים דאי אמר אחר כן דנתפגלו או שנטמאו נאמן, א"כ כאן אמאי לא מהימן האב לומר שקדשה בעוד שהיה בידו לקדשה בעודה נערה, דמסתמא מיירי משנתנו אף אם בא ממדינת הים ואמר קדשתיה כשהיא נערה דהוי כאשכחיה בזימנא קמא גבי פועל דלא הוי מצי להודיע קודם, ויעוין בתוספות ישנים {{ממ|כתובות כ"ב}} תד"ה מנין לאב שנאמן כו', ומיהו אם אמר על בתו בוגרת קדשתיה כשהיתה קטנה נראה דאינו נאמן כו' כוונו ג"כ לזימנא קמא דבל"ז היא משנה ערוכה. ולומר דדבר שבערוה שאני קשה לאביי דלא מפליג מאי איכא למימר, ולומר דאין ה"נ אביי לטעמיה דסבר דדוקא היכי שבידו עכשיו נאמן, עיין פרק הנזקין, כ"ז דחוק, וכבר נתעורר בכ"ז המקנה בחידושיו ובדברי אמת לר"י בכר דוד סימן ו' עיי"ש: ''' והנראה ''' לי בזה, דנתבונן, דהא ודאי דלענין ממון אינו חולק אביי על כל משניות דעד אחד אינו מחייב רק שבועה במטלטלין אבל לא בקרקעות, וא"כ נראה נא באומר שורך נרבע או נטמאו טהרותיך הלא לכאורה הוי ממון שהפסידו שהטהרות והשור המה ממונו, וצ"ל דהעיקר כיון דהעדות הוא על האיסור בדברים הנוגעים בין אדם למקום וממילא נפסד ממונו. אמנם יש לומר דבסברת אביי וכן לדידן בהך דבדבר שהיה בידו תו נאמן אף כי אינו בידו, יש עוד גדר אחד, וזהו דכל דבר שמחוייב ממון הוא ענין בא בפשיעתו כמו הזיקות גופו שאונס גמור פטור כמו שהוכיחו רבנן בתוספות ריש פרק המניח, וכן הזיקות ממונו הוא אם לא שמר שורו שאם שמרו כראוי פטור, וכן הודאות וחיובים ומקח וכיו"ב הכל מצד שהוא בעלים, אבל כאן אם שורו ירבע בפשיעת אחרים ובאונס מצד הבעלים או שיטמאו הטהרות או שיתפגלו הזבחים מצד פשיעת אחרים ובאונסן של בעלים, האם לא יאסרו, נמצא דעל זה אינו בעלים לכן עד אחד נאמן, או לשיטת התוספות בדבר שהיה בידו נאמן עכשיו אף שיצא מידו, ולכן לאביי באמר אשתך זינתה דנאמן אע"ג דמפסיד אשתו קנינו, בכ"ז הואיל וע"ז אינו בעלים דאף אם תזנה באונס מצד הבעלים ובלא ידיעתו כלל ג"כ אסורה להבעל נאמן העד, אבל באומר על בתו שקדשתיה שענין הקדושין הוא לא יתכן להיות בלא דעתה ורצונה עכשיו שהיא גדולה והיא אצל זה בעלים, א"כ כי אמר דמקודשת מעת נערותה הלא מפקיע זכותה והוי יותר מאילו היה מפקיע ממונה דאינו נאמן עד אחד, וגדולה מזו כתבו בשם הרא"ה דבאמרה מקודשת אני לפלוני ואמרה אח"כ אמתלא אינה נאמנת דהוי זכות פלוני כמו דבר שבממון דלא מהני אמתלא, כש"כ כאן דלהפקיע זכותה שיש לעצמה בקדושין ודאי דלא מועיל עדות האב, ואע"ג דהיה בידו לקדשה כשהיא נערה לא מהני עכשיו דאינו בידו, ודוקא להנך מידי דאינו תלוי בדעת ורצון הבעלים ואין זה ענין שבלתי אפשרי להיות אלא ע"י רצונו ודעתו בזה אמרינן דנאמן דמעיד אאיסורא על מעשה שאירע שאנו מודים שאף שהוא ממון של הבעלים בכ"ז להאסר עכשיו ע"י זה יש אפשריות להיות בלא דעתו ורצונו, וע"ז נאמן הואיל והיה בידו, אבל לדבר שבזכות האדם הוא ואי אפשר להפקע ממנו בלא רצונו ודאי דאינו נאמן להפסיד זכותו, ולכן בממון שבלתי אפשר להפקע ממנו ע"י פשיעת אחרים בלא רצונו אינו נאמן עד אחד, כן בכל מידי דזכות יש לו בזה דבעי דעתו ורצונו משא"כ בהנך דחשיב בתלמודין [אם לא ע"י אבדה דאבוד מכל אדם ונעשה הפקר אבל לא דרך הפקעה מרשות לרשות רק אם אין ברשות בעליו אז יכול להיות מופקר בלא רצונו ודוק] ובסימנים, וסימנים ועד אחד כיון דאומר שהוא של השני אינו נאמן כדבר שבממון דבעי שנים כמובן, ונכון לדעתי ודוק: ''' ובזה ''' אנהיר לן מה דהוי קשה לן טובא, דהרמב"ן כתב הביאו ר"ן פרק האומר דמשו"ה תניא בסנהדרין פרק ז"ב דאם אמר להן אחד אני ראיתי אביכם שהטמין מעות כו' ואמר של מעשר הם כו' אין בידו ליטלן לא אמר כלום ואמאי הא עד אחד נאמן באיסורים לשיטתם באומר איני יודע ולא הו"ל למידע גם כן, ותירץ דממון הוא דאומר ממון מעשר ובפרט אם מע"ש ממון גבוה הוי, והוי כאומר של פלוני דבעדות ממון אינו נאמן, א"כ קשה הא דריש פרק האשה רבה דמדייק דעד אחד נאמן דאמר הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו אי קדוה"ג אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עלה אלא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשל מריה עליה היא גופא מנלן, מוכח דאם עד אחד נאמן להתיר האיסור מה"ת הוא הדין בהקדש, אף ע"ג דמפקיע ממון מרשות הקדש והוי טפי ממון דהקדש יותר ממעשר דהא אף אם מעשר ממון גבוה הוי אינו ברשות הבעלים אפילו הכי לבריה מורית מעשר כדאמרו פ"ק דקדושין {{ממ|דף כ"ד}} והכא במעשר דאתא מבי נשא עסקינן, שמת אביה והיה לו מעשר שני וירשתו עם שאר נכסים כו' עכ"ל רש"י. ואחר לא מצי פדי שלא מדעתיה ולא מצי אכיל שלא ברשותו, אעפ"כ הוי הפקעה דממון כש"כ דהקדש ודאי הוה מילי דממון, ואיך הוי ס"ד דעד אחד נאמן בהקדש, והיה לי לצ"ע, עד שראיתי להש"ש שעמד בזה, דלענין ממון אינו נאמן במה שבידו כמו שכתב רבינו אשר בפרק הניזקין דאטו בשופטני עסקינן דלענין טבל יתרום מכריו על של חבירו, רק כיון שבידו לתקנו הוי כבעליו ואפילו תרם משל חבירו, ורק משום מיגו כמו גבי מע"ש בסנהדרין שבידו ליטלן דבריו קיימים הא בידו לא מהני ואיך אמרו דבהקדש נאמן משום דבידו לפדותו, וקושיא דילן יותר חזקה כמובן: ''' אולם ''' מה נאותים הדברים לפי סברתנו, דלהפקיע מן ההקדש מצי כל אדם ע"י פדיון ואינו צריך גזבר רק כל אדם מצי לפדות הקדשו, ונראה דאפילו לחלל שוה מנה על שוה פרוטה מצי מחיל ובדיעבד אם חיללו מחולל, א"כ הפקעה זו יכולה להיות בלא רצון ודעת הגזבר, לכן כי אמר שנפדה מהימן, וכן בקדוה"ג הלא מצי הבעלים להפקיע בלא דעת ההקדש ורצונו של הגזבר לכן כי אמר עד אחד דהבעלים נשאל על הקדישו לא אמרינן דזה עדות שבממון ואחד אינו נאמן, כיון דזכות ההקדש יכולה להפקע שלא ברצון הגזבר אין זה הפקעת ממון רק כמו היתר איסורים, דמה שמעיד הוא מעיד על ענין הנעשה רק בידיעת ורצון הבעלים שאם נשאל על הקדשו או פדהו הוא שלו ומכניס הממון לרשותו, אבל על מה שמפקיע הממון מרשותו של הקדש אין אנו חוששין רק הוי כמו כל היתר איסורים וכטבל שנתרם, לא כן באומר של מעשר שני הן, הרי להיות המעות מע"ש לא יכול להיות זולת רצון הבעלים ודעתו ככל דבר שבממון דדוקא אם מחלל המעות על מעשר שני הוי מע"ש, א"כ מה שאומר דהוי של מעשר הוי הפקעת ממון גמורה דמפקיע זכותו שבלתי אפשרי להפקע בלא קנין מהבעלים ורצונו, וזה ענין נכון בס"ד:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף