אור זרוע/שאלות ותשובות/תשסב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור זרוע שאלות ותשובות תשסב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מהמחבר לה"ר שמחה זצ"ל

מורי ה"ר שמחה. יזכה למנוחה. כי דעתו נוחה. להשיב תלמידו. מעשה שהיו לראובן שני חתנים ונתן להם לכאו"א קרקע ובנין והיו כל הבתים זה אצל זה ושוב מת בנו ונשאת כלתו לאחר והיה בעלה במקום בנו והחצר של כולם היד אחורי הבתים כי כך הענין בוינא אין חצירות לפני הבתים כ"א לאחורי הבתים וכל תשמישי החצר הם בחצר שאחרי הבתים. דנה באו לבנות בית הכסא והיה ראובן החיצון סמוך למבוי ושמעון פנימי הימנו ולוי משניהם והיה לוי חפץ לבנות במקום שנראה לו ואמרו שמעון וראובן אין אנו חפצים לבנות בזה המקום כי לך קרוב ולנו דחוק עד שבסוף נתרצו כל שלשתם ובררו דמקום השוה לכולם ובנו בית הכסא והיה סמוך לבית ראובן וכן החיצון והתנו ביניהם שלא יהיו רשאין לבנות במקום אחר וכשיתמלא כולם יפנוהו וכן נעשה שנתמלא והיה רוצה בן לוי לבנות אחר מפני (שדחוה) [שרחוק] מביתו עומד וכפאו ראובן בע"כ לפנותו מפני אותו התנאי שהתנו ביניהם וכן עשה ונתן מעותיו עם מעות ראובן שפינוהו. ועתה עלה בדעתו ובנה בתים והרחיב ביתו יותר ממה שהיה קודם לכן עד שמגיע אל בית דכסא בסמוך ועתה נתמלא שוב ביה"כ ואומר בן לוי נפנה אותו גם עתה [כאשר] רחקתני לפנותו גם בראשונה וראובן אומר לא כי אלא נחפור אותו (יותר) [אחר] בתוך [החצר] ובן לוי אומר הלא אבי התנה עמך בזה המקום והחזיק בו וגם אני החזקתי כמה שנים וגם כשרציתי לבנות במקום אחר רחקתני בע"כ לפנותו עבור התנאי שריה בינך ובין אבי ועוד שאז [לא היד] בית הכסא [סמוך] כלום אלא שעתה הרחבת הבנין עד שקרבת לבית דכסא וזה דבנין עצמו שלא כדין עשית וראובן אומר מעולם לא היה בינינו שום תנאי אלא יש לי רשות לבנות ביה"כ בכל מקום שארצה בהדיא הנאה שיש לך דרך עלי ומה שאמרתי כשפנינו אותו שהיה לנו תנאי כדי שתתרצה לפנות. ועתה יורה הרב הדין עם מי וישקיט מריבה גדולה וידע הרב כי יותר מעשר שנים שנבנה ביה"כ ולא ערער עליו ראובן עד עתה מפני שהרחיב ביתו וקירבו סמוך לביה"כ וגם ביה"כ היה חפור בקרקע ומכוסה ב"א חלון הצריך מגולה. ועוד טענה אחרת בין לוי ובין ראובן כי שער החצר הפתוח למבוי היה סמוך לבית ראובן מפני שהוא החיצון לוי הוא היה הפנימי ובית שמעון האמצעי היה עומד שמם כי מת ויורש החצר היה קטן והנה עלה בדעת ראובן לבנות ביתו סתם שער ההצר ממקו' שהיה בראשונה ובנה עליו בנין גדול גם כי הכניס הבנין לתוך החצר וכעת שהיה ראובן בונה בא בן לוי ומיחה בו בעדים ואמר לו אני מוחה בידך שלא תבנה כי החצר של כולנו לתשמיש ועוד הלא בחיי לוי אבי רצית לבנות ומחה בידך והוצרכת להסתלק מהבנין גם עתה אני מוחה בידך גם מכח אבי גם מכח עצמי שכבר דחזקתי בתשמיש החצר אחרי מות אבי זה יותד מג' שנים ואין לך דשות לא לסתום שער החצר ולא לבנות שם בנין בחצר ובאו עדים והעידו שלוי מחה בראובן מלבנות ונסתלק מבנין בעבור מחאתו וראובן משיב אמת שאביך מחה בידי אך אלמות עשה לי ושלא בדין מחה בידי ובן לוי אומר אבי מעולם לא היה אלם ולא יצא עליו מעולם שם אלמות ועתה יורנו הרב הדין עם מי. ועוד יכתוב לנו הרב כי אחרי שראה בן לוי שאינו יכול לעמור כנגד ראובן כי יבוא עליו בעקיפין אמר בן לוי לראובן וכי אינך מודה שכשנתן זקיני דבתים לך ולאבי בזה התנאי נתן לכם שיהיה לאבי דרך השער למבוי דרך החצר שלכם ולכם יהיה רשות להשתמש בכל החצר אפי' כנגד בית אבי וכל התנאי שכל זמן שיחפוץ אבי בדרך השער הסמוך לביתך לא תהיו רשאים למחות בידו אבל אם לא יחפוץ אבי להסתלק מן הדרך אז יכול לגדור חצירו בע"כ והודה לו ראובן בזה לבן לוי ועתה רצה בן לוי לגדור החצר שכנגד ביתו וראובן אומר אין לך חצר שכנגד כל ביתך אלא מראה לו כנגד חצי ביתו וכן הוא הענין שבן לוי רוצה לגדור כל החצר שאחר הבתים כרחב כל ביתו של בן לוי כי אומר כנגד רחב ביתי זהו שלי וראובן אומר אין כל חצר שכנגד כל רחב ביתך שלך אלא ע"כ שלך ולא יותר ובן לוי אומר מאין לך זה שאין שלי כל רחב ביתי ועוד הלא כשבנה אבי את הבית הכניס את הבית לחצר שלא היה שלו וראובן אומר אמת ששלא כדין עשה ובאלמות עשה כי שמעון שהיד ביתו בין בית אביך ובין ביתי מת ויתום קטן נשאר ועשה בגזל מה שעשה ובן לוי אומר חלילה לאבי לגזול את היתום מעולם לא יצא על אבי שם גזילה:

ועוד מעשה שהיה לוי עשיר גדול והיה לו בן והלך ללמוד תורה למלכות אחרת ובתוך כך מת לוי ולקח הדוכוס כל אשר לו וכשחזר בן לוי הי' דואג מאוד כי לא היה לו כלום ואמרה לו אמו אל תדאג כי עוד יש בידי שתוכל בטוב להתפרנס ושלחה אמו אחרי אחותה ואמרה מה שיש לי בידך תן לזה לבני ונתנה לו י' זקוקים של זהב ושוב חזר ונתנם לה לשמור כי לא היה רשאי להראות עצמו שהיה לו פחד מן הדוכוס ושוב היתה אחות אמו משיאה בתה והיתה צריכה לזהב לתקן תכשיטין לבתה ואמרה לו אקח מזהב שלך ואתן לה ואח"כ אפרע לך ואמר לה כן תעשי גם הגידה לו שנתנה ממעותיו ליהודית אחת י"ב ליטרין בחצי ריוח וליהודית אחת כך וכך ואח"כ מתה פתאום ולא צותה את בתה והלך בן לוי אצל בעלה ואמר דע לך יש לי זהב ביד אשתך וענה לו בעלה אם אתה יודע שהם שלך תקח ונחסר מן הזהב ה' רבעים ושוב אמר בן לוי לבעלה אותם י"ב ליטרין שביד פלונית הם שלי וענה לו טוב הרבר אם אתה יודע שהם שלך תקח והלך אצל האשה וענתה לו אמת היא הלוותה לי אבל לא אמרה לי שהם שלך אלא כך בסתמא נתנה לי ועתה בעלה אינו רוצה ליתנס לו ובן לוי אמר בזה תדע שהם שלי שלא היה יודע בהן שום אדם שהם ביד אותה אשה כי אם אני. יצחק בר משה נב"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף