אור זרוע/שאלות ותשובות/תשנט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־19:31, 29 במאי 2022 מאת מעלין ולא מורידין (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט ברשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png שאלות ותשובות TriangleArrow-Left.png תשנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה מרבי' שמחה בר שמואל זצ"ל

מאשר יקרת בעיני נכבדת ונחמדת נזקקתי לדבריך חברי ה"ר יצחק בר' משה יש לי להשיב על דין שלישות שכתבת אילו היה שליש יפה כיוונת כגון אילו אבי הכלה אמר על תנאי מסרתי לך ולא נתקיים והחתן אומר קיימתי התנאי אבי החתן היה נאמן משניהם בלא שבועה מפני שמודה שירד בתורת שלישות אבל הוא כופר שלא ירד לתורת שלישות אלא קיבל בתורת פרעון ועוד אין הפקדון בידו כדאמרי' אטו מי נפק גיטא מתותי ידיה דלהימניה ובענין בעל מקח נאמן לומר לזה מכרתי לזה לא מכרתי בד"א בזמן שמקחו בידו. אבל בנידון זה אינו אלא כנפקד בעלמא וצריך שבועה והאי דפריך נמי מהאשה שאמרה התקבל לי גיטי כו' וליהמניה לשליש התם נמי הוא אומר שהיה שליח וגם הוא מודה לו וגם הבעל אומר שהיה סרסור ביניהם ואילו היה גט יוצא מתחת ידו היה נאמן בשתי עדים. ועל מה שכתבת שהאלפס פסק כרב חסדא בפר"ח פסק כרב הונא וראיית (השליש) ולהמניה לשליש מצי למימר דמיירי שאין הבעל עמה בעיר דבהא מודה רב הונא ומשמע דמיירי בשליח להולכה דאי בשליח לקבלה מה צריכה לומר נתן לי ומסתמ' לא היה בעיר ביון שעשה שליח להולכה ועיקר דמילת' דאתא לאשמעינן היכא דליכא שלישות דבעינן שני עדים. גם ידעת שאנו רגילין לפרש שכשהסוגיא הולכת כאחר מהן שדרך התלמוד להקשות בהניחא הניהא למ"ד וכו': על השפחה כיון שנשתמדה ודאי נתייאש ממנה ואפי' למ"ד של גזלן אין מחשבה מטמאה משום דלא מייאש ה"ט סבר כיון דידע מאן גזליה למחר תבענא לי' בדינא אבל משומד א"א להוציא בדיינין וכן דין יאוש עבדי' כל היכא דמעוכב גט שיחרור הואיל ולא יצא לחירו' ולא כא לכלל ישראל הוא ברשות רבו כ"ז שלא זכה בו אחר[אבל זכה בו אחר] זכייתו זכייה ויצא מכח רבו הראשון כדאמר רבא לעולם לאחר ייאוש לשום עבר ישתעבד לרבו שני ונידון זה דומה לעבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל לא בדא"ה מותר ליטול דמיו שלו אע"פ שנתייאש הימנו כל זמן שלא זכה בו אחר ואינו כמוכרו לעכו"ם שהרי בלאו הכי אינו יכול להוציאו משם וכל ייאוש היינו הפקר וקיי"ל המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור אבל כל היכא דאינו מעוכב גט שיחרור יצא מעצמו וקנה עצמו ב"ח כדתניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין כו' אבל בנידון דידן כיון דמעוכבת גט שחרור ובאת ליד ר' יצחק לאחר ייאוש ונשתעבד בה זכה בה מכח הפקר ולא מכח המוכרים אפי' אם הם לא זכו בה הוא זכה בה ע"י זכייתו הופקעה מרבה הראשון. ומיהו בנידון זה שברחה קיי"ל כר' יוחנן דא"ר יוחנן עבד שברח מבית האיסורין יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור אם מפקיעין אותו מיד רבו כל שכן שלכתחילה לא יזכה בו אחר וכבר זכה בעצמו כדאמר בפסחים בפרק [האשה] מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו אבל משל עצמו יאכל כו' משנה ראשונה כופין את רבו לעשותו בן חורין וכן לענין חיוב בראייה חשיב בן חורין דחייב בראיה כמי שאין לו ארון. הלכך שפחה זו לא ישתעבד בה לא ר' שלמה ולא ר' יצחק וכופין את ר' שלמה לכתוב לה גט שיחרור ומעשה ידיה אינו של ר' שלמה כי נתייאש ממנה כדאמ' בגמרא ממונא מייאש ומוקמי' מילתיה דר' יוחנן כדברי הבל. ולפי שכתבת הואיל ושתק הודה במכירת אשתו ולא מבעיא אם השפחה היתה של ר' שלמה אין לה חלק בה לא בגופה ולא במעשה ידיה שמא היה לו לצווח הרי כנכרית אצלו אלא אפי' אם הכניסה לו השפחה הוי כנכסי מלוג דאמר האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה בעל מוציא מיד הלקוחות וא"ת מפני ששתק מכירתה מכירה אפי' לשמואל דאמר בפ' יש נוחלין במחלק לפניה והיא שותק' דוקא ששייר לה קרקע כל שהוא ומטעם נמי דעשאה שותף בין הבנים אמרי' מחלה אבל הכא לא שייכי הני טעמי. ומה שכתבת מטוענין ללוקח אינו כדאי להזכיר. וייאוש קרקע שפירשנו כך פירושו חילוק זה יש בין ייאוש קרקע לייאוש מטלטלין ייאוש קונה ונותן לו דמים ואם הוכחשו אינו יכול [לומר] הרי שלך לפניך אלא למ"ד ייאוש לא קני א"נ שינוי במקומו עומד אם כחש [יכול] לומר הרי שלך לפניך אבל קרקע הואיל ואינה נגזלת אפי' למ"ד יאוש קני אם נשרפה או שטפו נהר אומר לו הרי שלך לפניך לא מהני יאוש אלא לענין כלאים שחשוב הקרקע של אנס ולא [אמרינן] אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכן לענין ערלה. ומה שכתבת מן הוולדות בירושלמי בפ' השולח גרסי' בניו מה הן א"ר מנא היוצא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום ייאוש בניו בני חורין פי' אם היא שפחה א"ר יוסי בר בון לא מסתברא אלא חילופא היוצא בשן ועין הואיל ושחררתו תורה בניו בני חורין והיוצא משום ייאוש הואיל ולא שחררתו תורה בניו עבדים וה"נ אמרינן בגמ' גבי שפחתי עשתה לו קורת רוח אי אתה מודה שבניה עבדים ונראה דעבדות בניו תלוי בעיכוב גט אם צריך גט בניו עבדים ובהא פליגי ר' יוסי ור' מנא דכל היכא דלא פקע איסורא עבדות כדקאי קאי ואינו חייב במצות ומותר בשפחה מן התורה ואם שפחה היא בניה עבדים ואסור בבת ישראל ופסול לעדות דכל כמה דצריך גט שיחרור קרינא ביה או חופשה לא ניתן לה וקיימת ג"ש דלה לה מאשה [ועד כאן] לא קמיבעיא לן מעוכב גט שיחרור אלא לענין קנס דכתיב לאדוניו כיון דאינו רשאי לשעבד בו איקרי אדון או לא ולענין תרומה אי מקרי קנין כספו או לא אבל לענין להתירו בבת ישראל ועבדות בניה כל כמה דלא פקע איסורא צריכה גט שיחרור כעבד גמור. ומן הדמים אין לר' יצחק דין אלא על מי שמכרה לו דהוי כמו הכיר בה שאינה שלו דלכל הפחות מעות יש לו כדאיתא פ' שנים אוחזין: שמחה בר שמואל

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף