אור זרוע/שאלות ותשובות/תשמד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־19:30, 29 במאי 2022 מאת מעלין ולא מורידין (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט ברשיון נחלת הכלל + התאמה בידי עורכי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אור זרוע TriangleArrow-Left.png שאלות ותשובות TriangleArrow-Left.png תשמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לה"ר יחזקיהו וה"ר יצחק זצ"ל

שלום שלום יכפילו לכם מן השמים רבותי. ה"ר יחזקיהו וה"ר יצחק שתחיו.

אשר כתב ה"ר יחזקיהו זה לשון העדות שסיפר יודמן הכהן שראה אותו מקום שנהרג יהודי סמוך לעיר טוליטילא וברור לו שהוא אותו ר' אברהם התנה של זו שהיה עמה בעיר ובצאתו מן העיר נהרג ובאו עכו"ם והגידו שם במקום פלוני שוכב יהודי אחד נהרג ולא היה שום אכסנאי בעיר שיצא מן העיר באותו יום רק הוא אבל [לא ידע אם זהו] הרוג עצמו ועוד דיבר לי שאלמנתו אומרת ברי לי שנהרג בעלי ע"פ הקול דלא פסיק אבל עדות ברורה אין לה הרי בהדיא הולך ומסיים עדותו מחמת מה ברור. דהיינו שהעכו"ם אמר לו כן וגם שלא היה שום יהודי באותו יום בעיר עכ"ל. ונחלקתם אתם רבותי בזה המעשה. וכתבתם כל אחד מכם דעתו. אומר אני אלו ואלו דא"ח והלכה כדברי ה"ר יחזקיהו והואיל והעכו"ם לא אמר איש פלוני הרוג ואני מכירו בודאי דהוא איש פלוני וגם יודמן הכהן לא ראהו בעיניו מת בודאי אין כאן שום עדות להתירה דלא אקיל רבנן בעדות אשה משום עיגונא בתחיל' עדות אלא בסוף עדות כההיא דפ' יש בכור לנחלה דאמר רשב"ל פדחת פוטרת בכ"מ חוץ מן הנחלה ואמרי' ת"ש פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידי' עד שיהיו שניה' עם החוטם ואמרי' שאני עדו' דאחמירו בה רבנן ופרכינן ומי אחמירו והתנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה ושנינן כי אקיל בסופה בתחילה לא אקול ופירש"י לאחר שדקדקו יפה שזה הוא הקילו חכמים בסוף עדותו להחזיקו אפי' בעבד ושפחה אבל בתחילת העדות דהיינו (דאמרה דמת) [ראיית המת] לא אקול עד שיכירוהו יפה עכ"ל הא למדת דבתחיל' העדות בעינן שיעידו שבבירור מת אבל בסוף העדות להחזיק העדות מחזקינן אפי' ע"פ אשה ועבד ושפחה ועכו"ם מסל"ת. והיינו תחילת העדות שיעידו שבודאי מת וסוף עדות שאנו מאמינין לאלו. הלכך הא דאתינן עלה שהעכו"ם לא נתן שום סימנים באותו יהודי שאומר שראהו מת בודאי אין כאן עדות כלל דנהי דאפשר שהוא נאמן לומר שהוא [יהודי] דאין ערביים וגבעונים בינינו שנימולים ונולד מהול נמי לא שכיח מ"מ יש לומר שיהודי אחר הוא זה שראה ולא אותו ר' אברהם. ויודמן הכהן נמי אחרי שלא ראהו מת מעתה מאי דאמר ברור לי בדדמי הוא דאמר כמו שאומר שהעכו"ם אמר שראה יהודי מת וגם מפני שלא היה באותו שעה שם שום יהודי אחר שיצא מן העיר בו ביום הלכך אין כאן עדות כלל ואין על מה להתירה. ואע"ג דאיכא התם לשון אחר כדמסיק ואי בעית אימא יכיר לחוד והכרת פנים [לחוד] לאו דהיינו דהדר ביה מסברא קמייתא דשני ליה בין תחילת עדות לסופו אלא כלומר דמתחילה ליכא פירכא כלל דיכיר לחוד אבל האמת דבתחילת דינא לחומרא אזלינן. ותדע דכל אמר בדדמי ליה לא שרינן לה כדאמרי' דאיכא דעבדי ליה סמתרי וחיי ואסרי' לה אעלמא: וההוא גברא דבשלהי הלולי איתלאי נורא בי גנניה אמרה להו דביתהו [חזו גבראי חזו גבראי אתו] חזו גברא חריכא דשדי ופיסתא דידא דשדא סבר רב חייא בר אבין [למימר היינו עישינו כו' אמר רבא מי רמי וכו' ורב חייא בר אבין] גברא חריבא דשדיא אימא אינש אחרינא אתי לאצוליה ואכילתיה נורא ופסתא דידא דשדיא נורא אתלייה ביה ואיתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא ערק ואזל לעלמא הלכך אסירא להנשא. הא למדת כמה חומרות החמיר רב חייא בר אבין בתחילת העדות שתולה באדם שבא מעלמא ונשרף והאי דהוה בי גננא ניצול ולא חש משום עיגונא. ואע"ג דכתב מורי אבי העזרי דהלכה כרבא דשריא היינו כמו שכתב בעצמו משום דאמרה להם חזו גברא אבל הוא מודה שבעיקר העדות מחמירינן ולא חיישינן לעיגון. וז"ל אשר כתב בתשובתו שהשיב לה"ר אלעזר מוורונא זצ"ל ולמורי ה"ר אברהם מריגנשבורק היכא שע"פ עדות הברור להם באנו להתיר הקילו והתירו ע"פ פסול וע"פ עכו"ם המסל"ת סמכו אעדות כל דהו דאשה דייקא ומינסבה דכיון דיש קצת עדות ברורה דייקא וחוזרת אחר עדות טפי שסבודה כמו שזה יודע גם אחרים יודעים וחוששת לקילקול אבל בשאין כלל עדות או סימנין ברורין מחמירין כדאמר בהדיא פ' יש בכור שאני עדות דאחמירו בה רבנן ופריך ומי אחמור והתנן הוחזקו להיות משיאין וכו' ומשני כי אקילו בסופה פי' אחר חקירות עדות או בטביעות עין או בע"א כפי מה שפירשו חכמים אבל בתחילה לא אקילו פי' בגוף העדות לא מקילינן אבל יש שם עדות אפי' פסולין (דיו) שמעידים דבר ברור מקילינן כדפרישית. הרי פי' ופסק דבתחילת העדות דהיינו גוף העדות שמעידים שמת אנו מחמירין לברר הדבר וכ"כ מורינו רבי' שמחה זצ"ל בתשובה שהשיב על אותו יהודי שנטבע ברינוס סמוך לויינא. ומה שפסק מורי רבי' אבי העזרי כרבא נראה לי משום דמסיק בהאי לישנא סבר רב חייא בר אבין למימר דמשמע סבר ואהדריה רבא מיהו הואיל ואח"כ דאמר ליה רבא מי דמי חוזר ומפרש רב חייא בר אבין שפיר אפשר למימר דלא הדר ביה ולא קיבל מרבא ובפר"ח ורבי' יצחק אלפס תרוייהו כתבו האי עובדא ולא פסקו לא כרבא ולא כרב חייא בר אבין. ונראה דהלכה הוי כרב חייא בר אבין דתנן בטהרות פרק הרוטב והגריסין תינוק שנמצא בצד הקברות ושושנים בידו ואין השושני' אלא ממקום הטומאה [טהור] שאני אומר אחר לקטן ונתנן לו דהיינו לגמרי דמיא לחייא בר אבין. ואם בסברא זו אני מתיר טהרות ומוקמינן להו בחזקת היתר כ"ש שבסברא זו נחמיר גבי אשת איש דחמירא טפי דקיי"ל דבתחילת העדות בעינן עדות ברורה כדפסקי רברבתא כדפרי' וכדמוכח גמ' דידן ההיא דיש בכור ואמרה בדדמי ואיכא דעבדי לי' סמתרי ותו דתלינן ואמרי' דנסים נעשו לו כדי להחמיר עליה כדי לאוסרה כדאמרי' עשינו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת דא"ל כי היכי דנעשו לך נסים לדידיה נמי נעשו נסים ואסורה. ותנן אפילו ראוהו מגוייד וצלוב וחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואמרי' עלה בירושלמי אפי' ראוהו מגוייד אני אומר בחרב מלובנת נכוה וחייה וצלוב על הצליבה אני אומר מטרונא עברה עליו ופדאתו והחיה אוכלת בו אני אומר נתרחמו עליו מן השמים נפל לבור אריות אין מעידין עליו אני אומר נעשה לו נס כדניאל נפל לכבשן האש אין מעידין עליו אני אומר נעשה לו נס כחמ"ו נפל לבור נחשים ועקרבים אין מעידים עליו ר' יהודה בן בבא אומר אומר אני חבר היה נפל ליורה בין של מים בין של שמן אין מעידין עליו ר' (אחא) [אבא] אומר של שמן מעידין של מים אין מעידין עכ"ל הירושלמי. הרי אתה רואה שאנו תולין ואומרים שנעשו לו נסים גדולים ואסרינן לה הלכך אתבריר לן דבתחילת העדות דהיינו גוף העדות שמעידין שמת בעינן לברר הדבר ולדעת האיך הם יודעים אם בטביעות עין שמעידים שיש שם טביעות עין בזה האדם ומכירין בו שזהו שמת או על פי הסימנים כמו שאמרו חכמים וכשיתברר כה"ג אפי' הן פסולין המעידין שרינן לה משום עיגונא ומשום דדייק' ומינסבה כדפריש' לעיל. הלכך הא דאתינן עלה שהעכו"ם אמר שראה יהודי אחד הרוג שמת ולא העיד מי הוא היהודי. ויודמן הכהן שאמר שבברור לו שזה ר' אברהם שיצא היום מן העיר כי לא היה שם שום אכסנאי בעיר שיצא היום כי אם הוא הא ודאי בדדמי קאמר ואין בדבריו כלום. הלכך האי איתתא אסירא להנשא והאי דאמרה ברי לי שמת בעלי על פי קלא דלא פסיק היינו מחמת עדות יודמן קאמרה ואין בדברי שניהם כלום הלכך האי איתתא אסורה. ועוד חוזרני לפרש דבודאי הכי קיי"ל דבעינן בתחילת העדות עדות ברורה דפרכי' בעובדא דר"ט לא בעי דרישה וחקירה והתניא מעשה כו' ושנינן תנאי היא ואליבא דר"ט דתניא אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה דברי ר"ט ר"ע אומר בודקין פי' לברייתא קמייתא פליגי ר"ט ור"ע דלר"ט אין בודקין ולר"ע בודקין וברייתא אחרינא לא נחלקו ר"ע ור"ט בדבר זה אלא לדברי הכל בודקין [הלכך הכי הלכתא דבודקין] ואפי' לברייתא קמייתא דקיי"ל כר"ע לגבי ר"ט דהלכה כר"ע מחבירו ור' טרפון חבירו הוה בפרק הכותב כך פסקו פר"ח ורבי' יצחק אלפס בפ' האשה שלום דהלכה כר"ע מחבירו לגבי ר"ט מההיא דהכותב וכן פסק מורי אבי העזרי דהלכה כר"ע לגבי ר"ט הלכך הכי קיימא לן דבודקין עידי נשים בדרישה וחקירה ופירש"י דרישות בדיקות כי האי גונא לכוין דבריו כמו שבדק ר"ט ברייתא שנייה בדיקות באיזה יום באיזו שעה הא למדת שצריכין שיהו דבריו מכוונים וגם שידע באיזה יום מת ובאיזו שעה. מיהו קשיא לי שלא ראיתי בכל רבותי מי שהיה מחמיר כולי האי אפי' בתחיל' העדו'. ונ"ל כי בפר"ח פסק הכא דקיי"ל כת"ק דפליגו אליבא דר"ט הילכך א"צ דרישה וחקיר' וא"ת הא איהו גופי' פסיק דר"ע ור"ט הלכ' כר"ע הא לא קשיא דה"מ היכי דלא פסיק תלמודא כר"ט ולא מוכחא סוגיא דתלמוד' כותיה אבל היכא דפסיק תלמודא ומוכחא סוגיא כר"ט ודאי הלכה כמותו והכא איכא סייעת' לפר"ח מירושלמי דכל היכא דלא פליג ירושלמי אגמ' דידן עבדינן כותיה הילכך הואיל ולא איתמר הכא הלכה כר"ע סמכי' אירושלמי דתנן ר' יהודא בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוון ובעכו"ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואמרינן בירושלמי עלה רב יהודה בשם רב אין הלכה כר"י בן בבא בישראל ומיליהון דרבנן אמרין כן דמר ר' שמואל ר' אבהו ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה ומייתי התם מעשה דר"ט שבדק וכן במסקנא התם דליתה לההיא ברייתא דר"ט דבעי דרישה וחקירה והיינו דפסק פר"ה הכא כברייתא הראשונה. הלכך ממה שר"ט בברייתא שנייה ור"ע סברי דבודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה וחקרי' להו שיהו דבריהם מכוונים יש לי ללמוד דמחמרי' בתחילת העדות דהיינו גוף העדות שמעידין שמת שיהו דבריה' מבוררין שזהו שאנו מסופקים עליו שמת ע"י טביעת עין ולא ע"י סימנים כמו שפירשו חכמים וההיא דקולר של בני אדם ומעשה דששי' בני אדם התם העכו"ם מסל"ת ומזכירם בשם ואומר פ' ופ' שאני מכירם בטוב מתו וקברתים וכ"כ בפר"ח מעשה בקולר של בנ"א שהיו מהלכי' כו' וכן הלכתא עכו"ם מסל"ת כשר לעדות אשה והוא שאומר דאינוהו שמת ודאי ואנו מכירין אותו עכ"ל. הלכך האי איתתא דאתי עלה אסיר' להנשא. ואחרי כותבי זה הראה לי החבר ר' יעקב בההיא דלעיל דרבא ורב חייא בר אבין דאית דגרסי ופסתא דידיה דשדיא פי' היו מכירין בטביעות עין פס ידו של חתן ולהכי אהדר ליה רב חייא דהאי פס ידו של חתן איכא למימר נורא איתליא ביה ולהכי רבא אכשר ורב חייא בר אבין אפ"ה אסר. יצחק בר משה נב"ה:

לקחנו חכמי העיר הזאת ונשאנו ונתננו בדברים והסכמנו כולנו לדברי מורי' הרב ר' יצחק כאשר כתב לכם דכל היכא דאיכא דמסייע לה אמרה בדדמי דמה לי רעב ומלחמה מה לי עדות עכו"ם בלא הכרה וישראל מפיו ועל פיהם יצא קול ואמרה בדדמי. ועל בני בליעל הנקובים שהחרמתם לדעתכם עד שיתקנו עותתכם כאשר (תירום) [תרצו] ושאר התקנות נחמרים עלינו אבל יש הרבה מהם שנהגו בהם היתר בארץ הזאת וראיותיהם הלא הם כתובים אשרי מטיבי צעד ואיך (נתקו) [תקנו] רבותינו במה שאנו מקילים תילי תלים ואשריכם שהקטנים נשמעין לגדולים ועליכ' החיי' והשלו'. יהוד' בן רבי' משה הכהן זצ"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף