אור זרוע/יבום וקידושין/תקצט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הממאנת א"צ גט מיאון להיתרה אבל צריכה מיאון לראי' שמיאנה
תנן ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ובאם חמיו שנמצאו איילונית או שמיאנו. פי' רבינו יהודה ב"ר נתן זצ"ל אין אתה יכול לומר כו' שכבר ילדו מאחר קודם שנישאו לאחים הלכך לאו איילונית נינהו ומיאון נמי ליכא שהרי גדולות הן. ואין ממאנת אלא יתומה קטנה כדמפ' פ' ב"ש ואע"ג דמשכחת בה מיאון ע"י קידושי טעות כדלקמן פ' נושאין על האנוסה דאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' ישמעאל והיא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותר' ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפסה מותרת ואיזו זו שקידושיה קידושי טעות שאפי' בנה מורכב לה על כתיפה ממאנת והולכת לה. הכא לא איירי אלא במיאון מחמת קטנות וכתבו לה גט מיאון אבל בקידושי טעות אפי' גט מיאון לא בעי'. א"נ בפ' המדיר איכא דפליג עלה דההיא דרב יהודה דאמר רב כהנא משמי' דעולא המקרש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט זה הי' מעשה לפני חכמים ולא הי' כח בידם להוציאה בלא גט לאפוקי מהאי תנא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' ישמעאל והיא לא נתפסה כו' עכ"ל. הרי פי' להדיא דממאנת צריכה גט מיאון להתירה. ובספר המקצועות בהלכות מיאון הביא ההיא דפ' התקבל דאמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו [זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים] וכנגדו בקטנה [מתקדשת] למיאון ופירש דהיכא דאית בה דעתא דכד יהבין לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו ומקדשין לה אמה או אחיה מדעתה. איבעיא למיפק נפקא במיאון. פי' יתומה דלא מטיא לבגרות אי אית בה דעתא דצרור ואגוז ומקדשין לה אמה או אחי' לדעת' ובעיא למיפק בתר הכי נפקא בגט מיאון. לית בה דעתא דצרור ואגוז ושוו עלה כהדדי ומקדשי לה אמה או אחי' ובעי' למיפק לא צריכה גט מיאון ונפקא לא שנא בין דמקדשא לה לדעתה ובין שלא לדעתה ע"כ. סובר כרבי' יהודה ב"ר נתן קטנה הצריכה מיאון [צריכה נמי גט מיאון] להתירה וכבר נשאל רבי' יצחק זצ"ל אם רשאין ב"ד לכתוב לה גט מיאון שלא בפני הבעל ושלא מדעתו כי הבעל אינו רוצה לכתוב לה גט מיאון. והשיב וז"ל ידעתי כי לא הוצרך לאדוני לדבר זה. כי תלמוד ערוך ודבר פשוט כי על כרחו של בעל יכולה קטנה למאן ומותרת לאלתר לכל אדם בלא גט מיאון. ואין כותבין גט מיאון אלא ראיה ועדות להודיע ולברר הדבר לאשר לא ידעו המיאון כשאותם שמיאנה בפניהם מתו או הלכו למד"ה ותרתי בלבי כי אולי יש עמך שום אדם לפטפט בדבר ואמנם מכמה ראיות יש להוכיח כן ויקבלו המתרעמים את תשובתן על המיאון כי אמנם הקטנה שמיאנה בבעלה שלא בפניו מיאון גמור הוא וכשר דתנן פ' ב"ש בש"א בפניו. פי' דוקא בפניו ממאנת. וב"ה אומרי' בפניו ושלא בפניו וכב"ה קיי"ל. ולא מבעי' זו שמיאנה בב"ד אלא אפי' מיאנה בפני שנים הכשרים לדין ולעדות לה ולבעל הוי מיאון דפסקי' פ' ב"ש ופ' מצות חליצה הלכה כאותו הזוג שמכשירים בשנים ומשעה שמיאנה הותרה לכל אדם ואין הבעל יכול לעכב כלל. ואפי' עומד וצווח. נעשה כצווח על ביתו שנשרף וספינתו שטבעה בים. שאם תלוי ברצון הבעל ויכול לעכב היכי מצו אמוראי לפרש טעמא דב"ש פ' ב"ש שאין ממאנין אלא ארוסות לפי שאם תוכל נשואה למאן לא יחפוץ אדם לישא קטנה כי יתיירא דבעל שמא תמאן אחר נישואיה ותהא בעילתו בעילת זנות. ואית דאמרי משום פרי. דאי אמרת נשואה תמאן שמיט אכל להו שיתיירא שמא תמאן ויפסיד סעודה מה שטרח בה. ואם אינה ממאנת על כרחו למה ירא. ועוד אם הבעל יכול לעכב היכי אמר פ' ב"ש דלא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידי' משום דאיירי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו אזיל ומשבש לה מאי איכפת לי' לבעל שני במאי דמשבש לה בעלה הראשון אם אינה יכולה להיות מותרת לשוק במיאונה אם לא מרצונו. ופישון הגמל דאמר פ' ב"ש דלב"ש תרי קטרי עבדו בה דשמיט ואכיל להו לנכסי מלוג שלה ומדדו לה במדה כפושה בשני דברים שהכשירו מיאון אשתו נשואה ושלא בפניו אע"ג דאין ממאנין אלא ארוסה לב"ש ואין ממאנין שלא בפניו מה הועילו בתרי קטרי שעשו נשואה כארוסה ושלא בפניו כבפניו כיון שהי' יכול לעכבה מלינשא לשוק הא לא סגי להו בהני. ולב"ה נמי משמע שמיאנה על כרחו דבהא לא פליגי אם מיאנה על כרחו אם לאו. ועוד הא דאמרי' פ' המפקיד ופ' האשה שנפלו המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה במוציא הוצאות על נכסי אחר דמי דעבוד רבנן תקנתא כי היכי דלא נפסידינהו בעבור שמתירא שמא תמאן. ואם יכול לעכבה ממה יש לו לירא עכ"ל. ואני המחבר נ"ל שכל אלו אינם ראיות להתירה בלא גט מיאון שאני יכול לומר שממאנת בעל כרחו כמו שהוכחתי. מיהו צריכה גט מיאון. ונ"מ דהיכי שמיאנה דכפינן לי' לכתוב לה גט מיאון ולהתירה מיהו כ"ז שלא כתב לה גט מיאון אע"פ שמיאנה לא משתריא לשוק. אלא נראה בעיני עיקר הראי' מההיא דפ' ב"ש דאבעיא להו נתקדשה מהו. ת"ש קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו קידושיה הן הן מיאוניה ואי לא משתריא לשוק בלא גט מיאון האיך תפסי בה קידושין ותו דאמר רב יהודה וא"ל במתניתא תנא בראשונה היו כותבין גט לא צבינא בי' ולא רעינא ולית אנא בעי' (לי') לאתנסבא לי' כיון דהזו דנפיש דבורא אמרו אתי לאחלופי כגיטא תקינו הכי ביום פלוני מיאנה פלונית לפב"פ באנפנא. ופרש"י דאתי לאחלופי בגיטא שיכתבנו סופר בור בגט גירושין לגרש בו אשה. הא למדת דגט מיאון אינו בא לגרש אלא לראיה ועדות שמיאנה. וכן אתה למד מגט מיאון גופי' שכתוב בו ביום פלוני מיאנה פלונית דהיינו לשון עדות שמיאנה ואלו בשם הבעל אינו כתוב כלל ולא הוזכר הבעל בגט. ואי לא משתריא אלא בגט מיאון א"כ ה"ל כשאר גיטין והי' צריך לכתוב בשם הבעל שהוא מתירה. ותנן נמי פ' ב"ש הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה. נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה. ואי ממאנת בעי' גט הוי' לה גרושה. ועוד תנן נתן לה גט והחזירה ומיאנה ונשאת לאחר מן הגירושין ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו אע"ג דאם לא החזירה ונשאת לאחר מן הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפ"ה כי חזרה ומיאנה בו אתי מיאון וגלי עליה דקטנה היא. ובטלה (אפי') לגיטא ולא הוי בחזרה השני' מחזיר גרושתו שנשאת לאחר. אלמא ממאנת א"צ גט להתירה שאם צריכה היכי אתי גט אחד ומבטל גט אחר. והא דתנן פ' אלמנה ניזונית הממאנת והשני' והאיילונית אין להם לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואיכא למידק כתובה היא דלא בעיא הא גיטא בעיא כדדייקינן פ' המדיר כדתנן כנסה סתם ונמצאו עלי' נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא. שא"ה דה"ל למיתני אינה צריכה גט וממילא הייתי יודע שאין לה כתובה אבל הכא אפי' אם הוה תני אינם צריכות גט אכתי לא הוה ידענא דאין להם לא פירות ולא מזונות ולא בלאות הלכך אגב דתני הני תנא כתובה. ואמר בגמ' פ' אלמנה ניזונית רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכ"ש ממאנת שמואל תנא ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ואין לפרש תרי גוני קטנה וממאנת דקתני היינו קטנה שיש לה דעת דצרור ואגוז שצריכה גט מיאון כדפי' רב שרירא כדפי' לעיל. דהא מסיק התם מאי קמ"ל תנינא הממאנת באיש [הוא] מותר בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונ' נתן לה גט הוא אסור בקרובותי' כו' מדקתני נתן לה משמע דהכל בקטנה אחת איירי ולא בתרי גווני קטנה. וההיא דפ' התקבל דמסיק וכנגדה בקטנה מתקדשת למיאון. התם הכי פי' אם קדשה אמה או אחיה בזה הפרק צריכה מיאון אבל בפחות מזה אפי' מיאון אינה צריכה וכן פי' ר"ח התם. ועוד דקדק רבינו יצחק זצ"ל דתנן פ"ק דב"מ מצא שטרי חליצה ומיאונין וכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר דליכא למיחש לכתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן לפי שאפי' לא ניתנו האשה מותרת ע"י חליצה ומיאון. וכיון שנכתבו ונחתמו שטרי חליצה ומיאון בפני דחתומין בשטר מותרת האשה כבר. ואינה צריכה עוד לשטר אלא לראי'. ולכך יתנו לה המוצא היכא דליכא למיחש לשני יוסף בן שמעון. כי אפי' אם החתומים או היבם מוחים ואינם חפצים שתהא מותרת ע"י השטר אין בדבריה' כלום כי כיון שהשטר אמת כבר הותרה טרם יעשה דשטר דהא אין זה כי אם שטר וראי' ועדות ואי אין אשה ממאנת מותרת אלא ע"י גט מיאון ה"ל נמי למתני גט מיאון אצל גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברין דהרי זה לא יחזיר אלא ש"מ דא"צ גט מיאון להתירה וההיא דפ"ב דיבמות מיאנה בפניו או שחלצה בפניו ישאנה אפי' למ"ד מיאון בשנים משום דעדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא עשו חכמים לדבר זה. פירש רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דמיירי אפי' לא עשו שטרי חליצה ומיאונין שאפי' לא עשו שטר יכולין להתיר בעדותן בין במיאון בין בחליצה והאי דמדמה לה לשנים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה. ואמ' עלה פ' התקבל מעשה לא עבדי דבורא עבדי ומשמע מינה דבמיאנה לפניו נמי איכא מעשה של חתימה. לא היא אלא עדות שמעידין להתיר האשה קרוי מעשה כיון שבעדותן מותר' לאלתר. אבל ההיא דפ' התקבל דחיישי' שמא תשכור עדים לאמר לשנים מן השוק בשם הבעל לכתוב גט וליתן לאשתו לא חשיב מעשה אלא דיבור לפי שאפי' אחד שאמר לשנים מן השוק מה שצותה להם האשה לא בא לה עדיין שום היתר ע"י עדות שקר שלהם עד שיכתוב לה גט ויתן לה. ואפי' אם היינו מפרשים מיאנה או שחלצה בפניו שהוא חתום בשטר דמיאון או חליצה ולכך לא נחשדו שעשו מעשה של חתימה אבל בעדות ע"פ שלא עשו מעשה לא ישאנה אפ"ה לא היה קשה על מה שפי' שבלא שטר מותרת לינשא דנהי דלעדים לא תינשא לאחרים תינשא. מיהו אין דפי' כך אלא כדפי'. תדע דהכי הוא דליכ' למימר במיאנה לפניו שחשוב עדותו מעשה משום שחתום בשטר וחתימה היא מעשה דהא לא משמע לישנא מיאנה או שחלצה בפניו שהוא ידוע לנו שהוא חתום בשטר מיאון וחליצה אלא שמעיד לפנינו בע"פ. וא"כ עדות בע"פ חשוב מעשה. ועוד בחלצה בפניו יודו כל העולם שמותרת בחליצה בלא שטר והואיל וכן חלצה בפניו לא משמע כלל שיהא שטר ומיאנה בפניו דומי' דחליצה בע"פ ולא שטר. הלכך אתבריר לן הלכה למעשה דממאנת אינה צריכה גט מיאון להתירה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |