אור זרוע/בכורות/תצה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים דברי ר' יהודה א"ר יוסי לא בזה התיר עקביא אלא שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ מת בזה עקביא בן מהללאל מתיר. וחכמים אוסרים ופרכי' השתא במת דאותו הצמר המחובר בו טעון קבורה שרי עקביא לאותו שמונח בחלון. שחטו דאותו המחובר בו שרי מבעיא דמונח בחלון נמי שרי אליבי' דעקביא אלא הכי קאמר לא בזה התיר עקביא וחכמים אוסרים ומשום חכמים נקיט לה שחטו דברי הכל שרי דמיגו דמהניא שחיטה לצמד המחובר בו מהניא נמי לתלוש ומונח בחלון כי פליגי במת. ולר' יהודה בשחטו פליגי ובמת ד"ה אסור. ארשב"ל מחלוקת דעקביא וחכמים כשהתירו מומחה לבכור קודם נשירת הצמר דרבנן סברי גזרי' אי שרית לצמר בהנאה אתי לשהויי כדי שתהא צמר נושר ממנו בין כך ובין כך אתי לידי גיזה [ועבודה] הלכך אע"ג דהתירו מומחה אסור ועקביא לא גזר אבל לא התירו מומחה ד"ה אסור מיתיבי התולש צמד מבכור תם אע"ג שנולד בו מום ושחטו אסור. טעמא דתם הוא הא בעל מום שרי ואע"ג דלא התירו מומחה. תנא כל היכא דלא התירו מומחה תם קרי לי' ומאי אע"פ שנולד בו מום אע"פ שנראה אח"כ לחכם ואמר מום קבוע הוא. לימא בתנאי התולש צמר מבכור תם אע"ג שנולד בו מום ושחטו ה"ז יקבר בכור בעל מום שתלש ממנו ואח"כ מת עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים [אר"י לא בזה התיר עקביא בן מהללאל אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו בזה עקביא בן מהללאל מתיר וחבמים אוסרים] א"ר יוסי מודה אבא חלפתא שהוא מן החכמים החולקי' על עקביא בזה שהוא מותר. אבל ביחוד אמרו יניחנו בחלון לשער בכור בע"מ שנשר שמא יש תקוה שיהי' מותר להנות שאם שחטו יהא מותר לדברי הכל. אבל פי' באמת ביחוד בבירור כמו ידעו ביחוד ששם הארון נגנז. על מה נחלקו על שתלש ממנו ומת עקביא ב"מ מתיר וחכמים אוסרים. ר' יוסי היינו ת"ק אלא לאו התירו מומחה א"כ דת"ק סבר אי התירו מומחה אין אי לא לא. והכי משמע מלתי' התולש צמר מבכור תם דהיינו בעל מום שלא התירו מומחה אסור לד"ה. בכור בע"מ דהיינו התירו מומחה ותלש ממנו ואח"כ מת עקביא בן מהללאל מתיר וכו' ור' יוסי סובר אע"ג דלא התירו מומחה שרי. אמר רבא לא דכ"ע אי התירו מומחה אין אי לא לא. ת"ק סבר פליגי רבנן ועקבי' במת וה"ה לשחטו מדלא אשכחן במלתי' דת"ק דלימא לשחטו ד"ה מותר והאי דקא מפלגו במת להודיעך כחו דעקביא. ור' יהודה סבר במת ד"ה אסור כי פליגי בשחטו ואתי ר' יוסי למימר בשחטו ד"ה מותר כי פליגי במת. אמר רב נחמן הלכה כר' יהודה הואיל דתנן בבחירתא כוותי' דתנן עקביא בן מהללאל הוא הי' מתיר שער בכור בע"מ שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו וחכמים אוסרים ומדלא קתני ואח"כ שחטו או מת ש"מ דבמת לדברי הכל אסור. הלכך בכור בע"מ שהתירו מומחה ותלש ממנו ואח"כ מת. לד"ה אותו שער אסור ויקבר. התירו מומחה ותלש ממנו ושחטו עקביא ב"מ מתיר וחכמי' אוסרים אע"פ שהתירו מומחה. והלכה כחכמים דיחיד ורבים הלכ' כרבים הלכך שער בכור בע"מ (או) שתלש ממנו בין שהתירו מומחה קודם לכן. בין שלא התירו בין מת בין שחטו אסור וטעון קבורה. ואצ"ל שער בכור תם גמור שתלשו או שנשר מעצמו דאסיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |