אור זרוע/בכורות/תפ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הלוקח עובר חמורו של עכו"ם והמוכר לו ואע"פ שאינו רשאי והמשתתף לו. שנותנין מעות בין שניהם וקונין בהמה. והמקבל ממנו. שהחמור' של עכו"ם וישראל מקבלה שיהיו חולקין בולדות. אבל גוף החמורה של עכו"ם. והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה. אם אותו עובר שקנה מן העכו"ם או שמכר בכור הוא אינו קדוש הואיל ויש לעכו"ם חלק בו או באמו שנאמ' הקדשתי לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים דהיינו עכו"ם. סתם לן תנא שותפות עכו"ם פטורה מן הבכורה. ור' יהודה סבר בגמרא שותפות עכו"ם חייב בבכורה. וקיי"ל כמתני' כדאמר בגמרא כמה תהא שותפות לעכו"ם ותהא פטורה מן הבכורה. אמר רב הונא אפי' אזנו. מתקיף לה רב נחמן [ולימא ליה] שקיל אזנך וזיל. אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותה נבילה ורבה אמר דבר שעושה אותה טריפה וקיי"ל כרב הונא כדאמרי' ר' אלעזר לא על לבי מדרשא אשכחי' לר' אסי א"ל מאי אמור בי מדרשא א"ל הכי א"ר יוחנן אפי' מום קל. כלומ' אפי' אין לעכו"ם שותפו' בבהמה אלא אזנו. שאם הי' נוטל לא נבילה ולא טריפה אלא מום קל בעלמא. פטורה מן הבכורה. ואמרי' דקמ"ל כרב הונא ולאפוקי מדרב חסדא ורבה. ואמ' ההיא גיורתא דהוה מסרין לה אחא חיותא לפטומא ועכו"ם הוו אתאי לקמי' דרבא. למבעיא אי מחייבין בבכורה. א"ל לית דחש לה להא דר' יהודה דאמר שותפות עכו"ם חייבת בבכורה. רב מרי בר רחל הויא לי' ההיא חיותא הוה מקנו להו לאודנייהו לעכו"ם. לאפקועינהו מבכורה. ואסר להו בגיזה ועבודה בבכורות גמורים וכלו חיותא דרב מרי בר רחל. מתו. וכי מאחר דאסר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו לכהנים אמאי מקני להו לאודנייהו דילמא אתי בהו לידי תקלה. שלא יגזוז ויעבו' בהן. א"ה. כיון דלטובה מתכוין. מ"ט כלו חיות' משום דקא מפקא להו מקדושתייהו. והא אמר רב יהודה אמר רב מות' אדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם. התם מקדושת מזבח מפקע להו מקדושת בהן לא קא מפקע להו הכא מקדושת כהן נמי קא מפקע להו. ואיבע"א רב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור פי' רבינו שלמה ליטול מעות מן העכו"ם דעכו"ם לא קני אלא בכסף. וכ"ע לא ידעי וחזי לי' אחרינא ואזיל ועבד וסבר רב מרי בר רחל מלתא הוא דעבד. בדבורא. ואינו נוטל דמים ואתי בה לידי תקלה. ומכח הלכה זו דכלו חיותא דרב מרי פסק מרנא ורבנא משה ריש מתיבתא דמתא ברי' דמרנא ורבנא יעקב דאסיר לי' לישראל לשתופי לעכו"ם בבהמתו כרי לפטור וולדות מבכורה ואפי' שותפי' בעובר נמי. אבל היכא דאקרי ואשתתף פטור מן הבכורה אבל לכתחלה אסור. מיהו במקומות שלנו נהגו להקנות לעכו"ם ולפטור מן הבכורה. ופי' ר"ת זצ"ל שאנו מקנים לעכו"ם מגוף אמו של עובר ורחוק מן הבכור ולא מחזי כמפקיע הבכור עצמו. אבל רב מרי הוה מקני לעכו"ם אוזן של עובד עצמו והוי הפקעת גוף הבכור ולהכי נקט אודנייהו לשון זכר דלא קאי אאמהות אלא אעוברים. ומדקדק ר"ת מדא' ואסרינהו בגיזה ועבודה דהיינו אעוברים קאי אאותו דאיירי בהו לעיל דהוי מקני לאזנייהו לעכו"ם משמע דתרווייהו בעובר גופא קאי. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל [כתב] דדוקא קאסר תלמודא לעשות כרב דימי משום דאפשר להפקיעו מקדושת מזבח כדרב יהודה ולינצל ע"י כך מתקלה זו. הלכך [אנו] שאין אנו בקיאין בחכמה זו להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם יכולים אנו להפקיעו ע"י הקנאה לעכו"ם וכסברא זו מוכח בפרק בתרא. הלכך על דברי ר"ת ודברי רבינו יצחק ב"ר שמואל אנו סומכין שאנו מפקיעין מן הבכורה ע"י הקנאה לעכו"ם. אלא שר"ת זצ"ל אינו מתיר אלא ע"י הקנאה מגוף האם ולא ע"י הקנאה מגוף העובר עצמו כמו שהיה עושה רב מרי. אבל רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל מתיר להקנות אפי' מגוף העובד עצמו. ונראין דבריו דהא הכא משמע דכל ענין אסרי' הקנאה לעכו"ם בין בו בין באמו הואיל ולא משכח תקנתא אלא כדרב יהודה. הלכך לרב מרי דידע לעשות כרב יהודה אסור להקנות לעכו"ם בין בו בין באמו. לדידן דלא ידעינן לעשות כרב יהודה שרי לן להקנות לעכו"ם בין באמו בין בו. מיהו צריך אתה לדעת האיך יקנה לעכו"ם רבינו שלמה פי' רב מרי ידע לאקנויי קנין גמור שידע ליטול מעות מן העכו"ם דעכו"ם לא קני אלא בכסף כדאמ' לקמן פ"ב. דסברי אינשי מלתא הוא דעבד דיבור בעלמא ואינו נוטל דמים. ולפי פירושו ולפי פי' רבינו יצחק מי שרוצה להקנות לעכו"ם יקנה לו אוזן של העובד ויקבל דמי האוזן מן העכו"ם ודיו. מיהו מצוה מן המובחר שיקנה לו דבר שעושה אותה נבילה ובאם אבל אם הוא רוצה שלא לחוש למצוה מן המובחר. שיקנה לו אוזן העובד ומקבל דמי האוזן ודיו כך הדין לדברי רבינו שלמה זצ"ל. מיהו לדברי ר"ת דפסיק כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קינות ולעמיתך בכסף ולעכו"ם במשיכה בעכו"ם לא קני אלא במשיכה. אם הקנה (האבר) [העובר] לעכו"ם וקבל דמיו לא קנה העכו"ם ולא פקעה קדושת בכור אלא צריך להקנו' גוף האם עצמה לעכו"ם ובמשיכ' שימשוך העכו"ם את האם. וכך מפרש ר"ת דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור שאוזן גוף העובד הי' מקנה לעכו"ם ובמשיכת האמהות. ובענין זה יכול להועיל קנין אפי' הקנה לו קודם שהיתר מעוברת דא"ל פרה לעוברה אני מוכר לך דהוי כמו דקל לפירותיו דחל הקנין לכ"ע וכ"ע לא ידעו לאקנויי קנין גמור אלא יאמרו אזני עוברי אני מוכר לך ויהיו סבורים שחל הקנין אפי' הקנה לו קודם העיבור כמו קניינו של רב מרי. ואותו קנין הוא כמו פירות דקל דהוה דבר שלא בא לעולם. ובין דקל לפירותיו ובין פירות דקל טעו אינשי וסברי מלתא הוא דעביד להפקיע מן הבכורה ואין לחוש באיזה לשון יאמר ואתי לידי תקלה. ודוקא בהקנאת גוף העובר יש לחוש לתקלה זו אבל בהקנאת גוף הבהמה עצמה שהיא בעין אין לחוש על שום טעות דמידע ידעו עלמא דמשיכת עכו"ם קונה לר' יוחנן או כסף לרשב"ל. הלכך שפיר עבדינן השתא בהקנאת גוף הבהמה. הלכך לדברי ר"ת אין מקנין לעכו"ם גוף העובר כלל אלא גוף הבהמה והעכו"ם יקנה במשיכה. מיהו לענין הלכה למעשה נראה בעיני אני יצחק ב"ר משה נב"ה המחבר. שמקנה אוזן העובר לעכו"ם ומקבל דמי האוזן מן העכו"ם כדברי רבינו יצחק זצ"ל שפי' דשרי לן להקנות לעכו"ם בין בו בין באמו. ואפי' לדברי ר"ת דפסק דעכו"ם במשיכה הוא דקני ולא בכסף מיהו היכא דלית לי' מה למשוך קני בכסף לר' יוחנן שהרי משיכה לעכו"ם לר' יוחנן כמו בישראל לרשב"ל. ואמ' פרק הזהב קרא ומתניתא מסייע לרשב"ל. מתני' דתניא נתנה לפרוטה של הקדש בשוגג לבלן בשכר שירחצנו בבית המרחץ מעל ואע"פ שעדיין לא רחץ. ואמר רב דוקא בלן קתני דמעל הנותן משום דשכירות גמורה היא נתינת פרוטה ואינו יכול לחזור. דלא מחסרא משיכה שאין כאן מה למשוך אבל נתנה על דבר שיש לו מה למשוך לא מעל עד דמשיך. והא דמתני' דנקט בלן ולא נקט מידי דאית ביה משיכה. מסייע לי' לרשב" דאמר משיכה מפורשת מן התורה. היכא דליכא מה למשוך מעות קונות ופרכי' והא תניא נתנה לספר מעל. וספר הא בעי לממשך תספורת. פי' רבינו שלמה הא בעי לימשך האי שוכר תספורת דכל מידי דאית לי' מה למשוך לא קני עד דמשיך. הב"ע בספר עכו"ם דלאו בר משיכה הוא. הא למדת דאפי' לרשב"ל דאמר משיכה מפורשת בישראל מן התורה היכא דאין לו מה למשוך מעות קונות. ה"נ כשמקנה לו העובר הואיל ועובר לאו בר משיכה הוא ואין לו מה למשוך מעות קונות. ואע"ג דאפשר לקנותו בחליפין דמטלטלי מקנו בחליפין שכירות מרחץ נמי נקני' בחליפין ואעפ"כ מעות קונות. הלכך אתבריר לן היכא דהוכר העיבור מקני אוזן העובר לעכו"ם אפי' לר"ת זצ"ל ודיו מיהו מצוה מן המובחר להקנות מגוף האם דבר שעושה אותה נבילה והעכו"ם יקנה במשיכה ואחריו מצוה מן המובחר להקנות מגוף העובר כדברי רבינו יצחק זצ"ל ודבר שעושה אותו נבילה. ואחריו מותר להקנות לעכו"ם אוזן הבכור של העובר ומקבל דמי האוזן מן העכו"ם ודיו ואפי' לפי מאי דפסק רבינו תם זצ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |