אורים/חושן משפט/פו

אורים ‏ חושן משפט פו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) מוציאין מלוי ונותנים לראובן. ולא יכול לוי לומר לאו בע"ד דידי את דילפינן מקרא ונתן לאשר אשם לו ואפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מ"מ גוף הלוה השני משועבד למלוה ראשון כמו למלוה שלו ועיין רשב"א סוף מס' קדושין:

(ב) ל"ש נתחייב לו אחר כך. ועיין מש"ל בתומים כי דין זה בצ"ע כי במחלוקת שנויה וע"ש באריכות ס"ק י' וכתבתי אם נתחייב לוי לשמעון אחר שלוה שמעון מראובן ומחל שמעון ללוי י"ל קים ליה דמהני מחילה והוא דלא כתב שמעון לראובן דאקני ע"ש:

(ג) בכל ענין שיתחייב וכו'. ועיין תומים אם אינו חייב רק בתורת מתנה דצ"ע אי חל דר"נ ע"ש:

(ד) שיתחייב וכו'. ואם מוציאין מלוה שחייב למסור ויתן לנמסר דעת מהרש"ל דתלי' אי דינא דגרמי דינא או קנסא. דלמ"ד קנסא הוא דרבנן לא אמרינן ביה מדר"נ והש"ך חולק דאף בדרבנן אמרינן דר"נ ועיין מה שכתבתי בתומים:

(ה) שכירות. אבל מה שנתנו לו בדרך חנינה וצדקה אין מוציאין מדר"נ ומשמע אפילו הגיע כבר ליד הלוה אין למלוה זכות בו ועיין תומים סק"ג דנראה דפירש דאין המעות משועבד ואין יורדים לנכסיו אבל מ"מ אקרקפתא דגברי מוטל חיוב הפרעון אם יש ביכולתו יותר מכדי סידור ב"ח דעכ"פ חיוב מצות פרעון עליו:

(ו) ורבית שעלה עליו. ודעת הש"ך דאם הלוהו לשנה בכך רבית והתנה עם הגוי שאם ירצה לפדותו תוך שנה שינכה רבית ועכשיו בא ישראל לפדותו צריך ליתן לישראל הראשון כל הרבית מכל השנה ואני כתבתי בתומים דלא נראה כן רק נותן כפי הזמן אם לא שאין רשות ביד גוי לפדותו אזי צריך ליתן רבית מכל השנה אף דמסלקו באמצע השנה:

(ז) וגובה חובו מהמותר. משום דמשכון משועבד לשמעון מדר"נ ודווקא שלא יש לחוש שיגיע עי"כ אחריות והיזק לראובן סמ"ע:

(ח) בד"א וכו'. דעת הש"ך דוקא שיש פסידא ללוה השני אבל אם אין פסידא לו או שרוצה לוה השני לשלם אף דיש לו נכסי נשתעבד. ועיין תומים דמסתימת הפוסקים משמע אפילו יש רק למלוה השני פסידא אף על פי שאין ללוה פסידא מ"מ לא משתעבד ואין ב"ד נזקקים ע"ש:

(ט) שסידרו לו כו'. ודעת מהרש"ל ה"ה שאין כאן המלוה השני להיות נפרע מנכסים ב"ח נפרעים מלוה השני דהוא כאן והש"ך השיג דגם בזה אין נפרעים עד שיודיעהו למלוה השני כדלקמן סימן קכ"ט ס"י ונכון הוא:

(י) אין ב"ד נזקקין. ואם הגיע זמן פרעון ואין המלוה מרחיב הזמן ללוה אזי דעת הב"י דנזקקין אף דיש נכסים ללוה הראשון אבל אם מרחיב הזמן אין ב"ד נזקקין אבל באין לו נכסים לא משגיחין בהרחבת הזמן ממלוה ונזקקין כן דעת הב"י וכפי מ"ש הש"ך ורבים חולקים ועיין תומים מש"כ שצ"ע לדעת הב"י וכפי מ"ש בתומים סעיף קטן ט' נראה דלא קאי לדינא ולעולם אין גובים ביש ב"ח ולכך לא הביאו הב"י ורמ"א בש"ע:

(יא) שאין מוטל עליו. עיין תומים טעמא דמילתא כי הש"ך פקפק על זה ואין לנו אלא דברי המחבר וכ' הסמ"ע אם כ' בשט"ח שמחויב לטפל למוכרו ולהשתדל בתשלומין חייב לטפל:

(יב) מעות בפקדון וכו'. ואפילו קבלו על זמן מ"מ אין תורת משעבדי עליו סמ"ע ולפי מה שכתבתי בתומים דאף במעות מותרים דקיי"ל ישתמש בהן מ"מ כ"ז שלא השתמש ברשות מפקיד קאי ומוציאין אפילו ביש נכסים אחרים בזו ברור דיש לחלק דבקבלו לזמן א"כ ה"ל כהלואה לזמן ואין מוציאין במעות מותרים:

(יג) יכולים ב"ד כו'. ואם יש לו כלי שאול ביד חבירו לזמן אם לא כתב בשט"ח של המלוה שלו מא"ק אפילו לית ליה נכסים אין גובה מכלי כל זמן שאילתו דה"ל כמכר ואם יש בשטרו מא"ק ולית ליה נכסים גובה תיכף (וצ"ע לתקנת הרא"ש משום תקנת השוק אי מוציאין) אבל ביש לו נכסים א"י לגבות ת"ז שאלה אבל אחר כך מוציאין כ"כ הש"ך ועיין תומים דכתבתי בשאלה סתם דמשתמש בו כל זמן שאין המשאיל תובע נר' דאם אין המשאיל תובע לא מגבינן מיניה לב"ח כי אם בלית ליה נכסים ע"ש דכתבתי דנר' שהוא דעת רמ"א בא"ע סימן ע' סעיף ז' ע"ש:

(יד) למחול וכו'. משום דבמכר השטר המכירה דרבנן ודר"נ דאורייתא ואפי' למ"ד דהמכירה דאורייתא אין יכיל לשעבד הגוף ללוקח כיון דהוא עצמו לא נשתעבד ללוקח אבל בלוה מחבירו כיון דמשעבד עצמו לחבירו אף שעבודא של לוה בשעבוד הגוף נשתעבד לראשון ולכך א"י למחול. ועיין תומים שכתבתי אשה שיש לה כתובה אפילו באלף והיא חייבת לאחרים כל זמן שיושבת תחת בעלה מצי' מחיל ולא חל דר"ן אבל לאחר מיתת בעלה או גירושין תו לא מצי' מחיל ואם יש לה נדוניא כתבתי דנר' דעת הרא"ש אפילו בתחת בעלה לא מצי' מחיל עוד כתבתי שם בתומים דהא דא"י למחול היינו ביש ללוה אחרין קרקע אבל אם אין לו רק מטלטלין ומחל יכול הלוה האחרון לומר קים לי וכן אם המלוה ראשון מלוה ע"פ ע"ש שהארכתי בזה בבירור. ואם כ' לוה השני בשט"ח למלוה שלו תנאי שלא יחול בו שעבוד לב"ח תנאי שבממון הוא ולא משתעבד מדר"ן:

(טו) ולא להרוויח לו זמן. דמ"ש מחילה או הרחבה היינו מחילה וכמו שא"י למחול כך א"י להרחיב הזמן אבל להלות לכתחילה על זמן ארוך רשאי ואין ביד המלוה הראשון לעכב דלו יהיה כנתן מתנה א"י לעכב במטלטלין כ"כ הרא"ש ואע"ג דיש למלוה ראשון שעבוד מא"ק הא עכשיו יש תקנות השוק כנ"ל סי' ס' ואם הרוויח זמן או מחל ולא נודע שחייב לראובן ואח"כ נתוודע שהיה אז חייב בטל מחילתו וכן מה שהרחיב הזמן ש"ך ופשוט. ועיין תומים שכתבתי דהמקבל על עצמו לזון חבירו משך איזה שנים והוא לא זן ולוה מחבירו המלוה מוציאו מהמקבל מדר"נ ואינו יכול למחול והנ"מ כשמחל כשעבר שני מזונות אבל במחל טרם שעברו א"כ אין חיוב על המקבל וא"כ יכול למחול ע"ש:

(טז) שטר אמנה. דוקא שיש נאמנות בשטר אבל בלי נאמנות הא לא מצי גבה רק בשבועה והוא א"י לישבע ועיין מ"ש לעיל סימן מ"ז באריכות:

(יז) או פרוע כו'. פי' קודם שנודע שחייב לו מדר"נ דאי לאח"כ מה אינו נאמן אפילו האמת כדבריו מ"מ חייב לשלם פעם שנית ועיין מש"ל בסי' נ"ד וסי' ס"ה למה לא יהיה נאמן במגו דכ' שובר בלי זמן וע"ש:

(יח) אינו נאמן. ואם אמר פרעתי קודם שידעתי שחייב לך והוא אמר לאחר כך אם טוען ברי יוכל להשביע ואם טוען שמא אין לו עליו אלא ק"ח ש"ך ואיירי במלוה על פה או בשטר שאין בו נאמנות אבל בשטר שיש בו נאמנות אפילו שניהם המלוה והלוה אומרי' פרוע אינם נאמנים ופשוט:

(יט) ואם אחר שנתחייב וכו'. העלה הש"ך דלאו דוקא שנתחייב רק כל שהתרה בו אל תפרעהו לפלוני כי חייב לי והוא ידע שחייב לו ומ"מ פרעו חייב לשלם שנית ע"ש בתומים ואף על פי שגבי מוכר שט"ח לחבירו ובא הלוה ופרעו למוכר סבירא להו לכמה רבוותא לעיל בסימן ס"ו דא"צ לפרוע שנית התם מצי למחול ומ"ש פרע ומ"ש מחל משא"כ כאן דא"י למחול ולכן לפי מה שהעליתי לעיל באין ללוה אחרון רק מטלטלין דיכול למחול אף אם פרע פטור אם לא שב"ד צוו שלא לפרוע ועבר ע"פ ב"ד ועיין תומים:

(כ) חייב לפרוע. אחר שישבע ראובן ששטרו נכון ואפילו יש בשטרו נאמנות ושמעון מודה מ"מ כיון שיש פסידא ללוי הוי ליה מנכסים משועבדים וצריך שבועה ואין מועיל נאמנות:

(כא) לא מקרי מוחזק וכו'. פי' במלוה ע"פ שיהיה נקרא מוחזק וישתבע ויטול כי מה בכך שעיקל המעות בשביל זה אין לו ליטול רק הנתבע נשבע ונפטר:

(כב) וטוען לוי פרוע וכו'. פי' ואישתבעי לי דאם לא תבע שבועה אין משביעים אותם ש"ך ופשוט:

(כג) אם יש להם נכסים. פי' שרשו מאביהם דעל נכסי יורשים אינו יכול לחזור דמה להם בחוב של אביהם ואי קשה אם כן דיש נכסים אחרים הא בלא"ה לא חל שעבוד דר"נ י"ל דנכסים אחרים במד"ה וכדומה והש"ך דעתו דאפילו על נכסי יורשים חוזר וכבר בררתי לעיל סימן ס"ו כסמ"ע ע"ש וגם מ"ש הש"ך דאין נ"מ בשבועת יורשים עיין לעיל סימן מ"ז:

(כד) שאין בידם. אף דלא הוי טענת ברי מכל מקום רגלים לדבר יש כיון שהשטר בידם וגם הוי בכלל שבועת אין לי:

(כה) ואינו נאמן כו'. דקנוניא עושה ובאמת אע"פ פרוע דמה נ"מ להם סוף סוף בעי לשלומי ולכך עיין בתומים אם יש להם נ"מ ופסידא במאי שצריכים לפרוע לראובן יכולים לטעון אינם מאמינם שחייב לראובן ושמעון קנוניא עושה ועיין שם בשם הגהת הרא"ש:

(כו) אם אין תנאי וכו'. דמתחילת הלוואה יכול לעשות בו כמה שירצה דהא אפילו במתנה יכול ליתנו אפי' בכתב ליה מא"ק לדידן דיש לנו תקנת השוק אבל אח"כ תו לא מהני ולא נאמן דהיה לו תנאי זה ואפילו אומד דעת ב"ד דלא היה נוגשו היותו אחיו מ"מ המלוה שלו אומר תתחסד בשלך ולא בשלי:

(כז) הדין עמו. וה"ה לעיל בריש סימן במשכון של גוי ביד ישראל ורמ"א כ' זה בפקדון וה"ה במשכון והכל לפי ראות עיני ב"ד ועיין תומים דהעליתי אם ראובן הלוה לשמעון ושמעון לגוי פשיטא דגוי נשתעבד לראובן מדר"נ ואם ראובן הלוה לגוי וגוי לשמעון בזו נראה אם הלוואת גוי לשמעון היה קודם להלואת ראובן לגוי לא שייך דר"ן אבל אם קדמה הלוואת ראובן לגוי מהלואת גוי לשמעון בזו יש לספק אבל אם הגוי שעבד לראובן מא"ק לכ"ע שמעון משתעבד ואם ביד שמעון מעות גזל מיד גוי וודאי משתעבד לראובן ואם גוי הלוה לראובן וראובן לשמעון וגוי תבעו לשמעון בדין ישראל בזו וודאי לא שייך דר"ן דלאשר אשם לו נאמר בישראל ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.