אוצר:מיזמים/עלון שבועי/תשפ"א/משפטים

האוצר

• מה קרה השבוע באוצר? מושך בשבט, אא"כ נחזור לישיבה.
• מדריך על הוספת הערות שוליים מושך בשבט

פרשת שבוע

• נושא בפרשה - עורך תורני.

דף היומי

• הערות על סדר הדף - ש"ס יידן.
• נושא בדף - תורה לשמה.

אוצר הספרים

• דבר העורך - עורך תורני.
• אודות - העתקה מדף אוצר:אודות.

העלון

נושא בפרשה

עורך: עורך תורני

שם המדור: אוצר הפרשה

יציאת שש במכרוהו בית דין ובמוכר עצמו

בפסוק (שמות כא ב):
"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם".

ובמשנה בקידושין (יד:):
"עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף".

ופירש רש"י:
"בשנים, לסוף שש שנים יוצא חפשי".

קנין לזמן או יציאה

חקרו האחרונים בגדרה של יציאת שש בעבד העברי האם הגדרת קניינו מתחילה לא היתה אלא קנין לזמן. כלומר, עבד עברי בעצם מהותו אינו שייך להקנות אלא לשש שנים. או שאכן קניינו מצד עצמו היה קנין עולם, אלא שתקנה התורה יציאה ושמה שנים, שאחר שש שנים פוקעת עבדותו והוא יוצא לחפשי.

ויש שדקדקו את לשון המשנה עבד עברי נקנה כו' וקונה עצמו בשנים, משמע שהוא קנין מחודש המתנגד לעבדותו. דהיינו, עבדותו היא עבדות עולם אלא שהוא קונה את עצמו מעבדות זו בשנים. כי אם מתחילה לא נמכר אלא לשש שנים אין זה קרוי שקונה עצמו בשנים אלא שעבדותו הסתיימה.

ובפרט שהרי במשנה לא נשנית יציאה נוספת והיא יציאה בהפקר אם הפקירו בעליו, ופירש המהרש"א (קידושין טז.) שהטעם לכך הוא כיון שהפקר אינו קניה ולא שייך לשנות עליו הלשון וקונה עצמו. הרי שכל היציאות המפורשות כן במשנה עניינים קנין שקונה העבד את עצמו ומפקיע עצמו מהעבדות. הרי מפורש שיציאת שש שנים הינה יציאה ולא הגבלת שנות העבדות מתחילתם.

ראיית הגר"ח ממצוות הענקה

הגר"ח מבריסק הוכיח צד זה מסוגיא נוספת. בפרשת ראה (דברים טו יג-יד) מצווה התורה את האדון במצוות הענקה, וכך נאמר:
וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו:

הגמרא בקידושין (טז:) מגבילה את חיוב מצות הענקה למקרים בהם מתקיים חלקו הראשון של הפסוק "וכי תשלחנו חפשי מעמך". בשל כך עבד היוצא בגרעון כסף (כשמחזיר את דמי התשלום ששילם עליו האדון לפי חשבון השנים שנותרו לעבדותו) אינו מקבל הענקה לפי שאין "שילוחו מעמך".

למרות זאת, לגבי יציאת שש, מבואר בגמרא שהאדון מחוייב בהענקה כיון שיציאה זו נחשבת "שילוחו מעמך". מהוראה מפורשת זו למד הגר"ח שיציאת שש ע"כ יציאה היא ולא קנין לזמן, שהרי אם הסתיימו להם שנות עבדותו ואינו "יוצא" מהאדון, מדוע נחשב הדבר ל"שילוחו מעמך" ומדוע יתחייב האדון במצוות ההענקה.

דין מוכר עצמו

והנה כידוע בתורה ישנם שני סוגים של עבדים עבריים, האחד הוא הנמכר בגנבתו, המכונה גם "מכרוהו בית דין". אדם זה גנב ואין בידו לשלם ובשל כך נמכר הוא בציווי התורה לעבד, כשבתשלום דמיו ישולם לנגנב על גניבתו.

העבד האחר הוא עבד הבוחר מחמת דחקו למכור עצמו לעבד, ובלשון חז"ל "מוכר עצמו".

הגמרא במסכת קידושין (יד:) מונה חמשה דברים בהם נחלקו חכמים ורבי אליעזר האם דין מוכר עצמו ומכרוהו בית דין שווים בהם או חלוקים:

• האם נמכר לשש שנים או ליותר מכך.
• האם נרצע
• האם מעניקים לו
• האם רבו מוסר לו שפחה כנענית

דעת רבי אליעזר שדין מוכר עצמו ומכרוהו בית דין שווה, ואילו דעת חכמים שמכרוהו בית דין אינו נמכר אלא לשש שנים ואילו מוכר עצמו נמכר אף ליתר מכן. מכרוהו בית דין נרצע ומוכר עצמו - לא. מכרוהו בי"ד מעניקים לו, ומוכר עצמו לא. מכרוהו בית דין רבו מוסר לו שפחה כנענית ומוכר עצמו – לא.

אנו נתמקד במסגרת מאמר זה בדין בו עסקנו בתחילה, דין מכירה לשש שנים.

כפי שהתבאר דעת חכמים שעל אף שיציאת שש נתפרשה בכתוב (דברים טו יב): "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים, ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך", לא נאמר דין זה אלא באופן של "כי ימכר לך" דהיינו במכירת עבד הנעשית באמצעות בית דין כשאינו מוכר עצמו. אך אדם המוכר עצמו לעבד נמכר לשש ויתר על שש.

רש"י מוסיף שלמרות שיציאת שש מוזכרת בפסוק נוסף, הלא הוא הפסוק שבפרשתנו: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם", מכל מקום גם פסוק זה עוסק, על כרחנו, בקנית עבד עברי באמצעות בית הדין, שהרי לשון "כי תקנה" משמע מיד אחרים ולא מיד העבד עצמו.

הגבלת זמן העבדות ע"י מוכר עצמו

למדנו אם כן שמוכר עצמו אינו יוצא ביציאת שש, אלא שעתה מוטלת עלינו החובה לברר מהו כן זמן יציאתו של המוכר עצמו האם יש הגבלה לזמן עבדותו, האם ישאר עבד עד היובל או שביכולתו להגביל את עבדותו לזמן אחר.

רש"י בקידושין (שם ד"ה ויתר) מבאר את דברי הגמרא המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש וז"ל: ויתר על שש, אם התנה לימכר לעשר שנים.

משמעות דברי רש"י מורה על כך שהגמרא התייחסה בדבריה לשני מקרים, האחד מכירת עבד עברי בסתמא ומכירתו עם התנאה מפורשת על זמן המכירה. ביאור הגמרא אם כך הוא: המוכר עצמו נמכר לשש - אם לא פירשו בעת המכירה דבר, ויתר על שש - אם התנו להאריך את זמן העבדות מעבר לשש שנים.

נמצא שלשיטתו של רש"י החילוק בין מוכר עצמו למכרוהו בית דין מוגבל לאפשרות להוסיף שנים על משך העבדות ה"קלאסי" שהוא בן שש שנים. כך גם מורה פשטות לשון הגמרא "המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, מכרוהו בית דין אינו נמכר אלא לשש" כלומר המכירה לשש זהה בשני סוגי העבדים כשלמוכר עצמו נוספת האפשרות להימכר יתר על שש, כיצד? בהתנאה מפורשת להארכת זמן העבדות.

דעת הריטב"א

וכך גם למד הריטב"א בדעת רש"י, אך הוא עצמו חלק בזה על רש"י ופירש את דברי הגמרא באופן אחר.

לשיטתו כוונת הגמרא לומר שכל דין שש שנים לא נאמר אלא בנוגע למכרוהו בית דין, בעוד המוכר עצמו אינו נמכר אף לא בסתמא לשש שנים, אלא הכל לפי תנאו. וכך פירוש דברי הגמרא לשיטת הריטב"א: המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, פירוש בין לשש בין ליותר על שש כפי מה שיתנו ביניהם. כלומר, גם המכירה לשש המוזכרת בנוגע למוכר עצמו פירושה במידה ויסכמו על כך מראש שתהיה מכירתו לשש.

הריטב"א לא מלמדו מה דינו של המוכר עצמו אם יסתמו ולא יפרשו בשעת מכירתו לכמה שנים נמכר, ואולי אכן יקנה במקרה כזה עד היובל (כך נקט משנה למלך, עבדים פ"ב ה"ג, אך עיין מנחת חינוך מצוה מב).

על שיטת רש"י תמה הריטב"א מנין נלמד שמכירת מוכר עצמו בסתם תהיה לשש שנים הלא בפסוק לא נאמרה יציאת שש אלא לגבי מכרוהו בית דין, ואם אין מקור ליציאה זו מנין לנו להגביל את העבדות לשש שנים גם במקרה בו לא פירשו המוכר והקונה את סך שנות העבדות.

תליית החקירה במחלוקת רש"י והריטב"א

נשוב עתה לחקירה אותה הצבנו בראש הדברים, האם יציאת שש שנים הינה "יציאה" מחודשת הסותרת לעבדותו של העבד ומשחררת אותו מכבלי אדונו או שאינה אלא הגבלת זמן העבדות מתחילתה.

ניתן בהחלט לתלות חקירה זו במחלוקת רש"י והריטב"א הנזכרת. הרי לשיטתו של רש"י גם מוכר עצמו אם נמכר בסתמא חלה מכירתו לשש שנים בלבד ואחריהם הוא חוזר לביתו, זאת למרות שבפסוק לא נזכר כלל יציאת שש לגביו, על כרחך שיציאת שש הינה הגבלה בעצם העבדות והרי היא גילוי מילתא שסתם עבדות בעבד עברי אינה אלא לשש שנים. אמת שאם יתנו במפורש להאריך את שנות עבדותו הרי יחול הדבר ויהיה עבד אף לעשר שנים אך כל שעה שלא עשו זאת, סתם עבד עברי הינו לשש שנים. משא"כ לדעת הריטב"א, הטוען כי אין מקור ליציאת שש במוכר עצמו אלא במכרוהו בית דין. לדידו יש לנו לומר שיציאת מכרוהו בית דין בשש שנים אינה הגבלה בעבדות ואינה קנין לזמן אלא יציאה והפקעה ושבירת כבלי האדון, לכן דווקא מכרוהו בית דין שלגביו גילתה לנו התורה יציאה זו, דווקא הוא יצא בה ולא מוכר עצמו אף כשלא פירשו לכמה שנים נמכר.

מכירה לפחות משש שנים

והנה הריטב"א הסובר שמוכר עצמו נמכר אך ורק לפי התנאי שהתנו ביניהם המוכר והוקנה, מוסיף שכשם שיכול להימכר ליותר משש כן יכול להימכר אף לפחות משש הכל כפי שיתנו ביניהם.

ובחידושי מהרי"ט הקשה וז"ל:
"ותימא הוא בעיני, אי פחות משש - שכיר ממש מקרי, כדכתיב בישעיה בעוד שלש שנים כשני שכיר כו'. ואם רצה לחזור בו חוזר כדאמרינן פועל חוזר בו אפילו בחצי היום ואמאי קריה ליה עבד כו'". כלומר, המהרי"ט תמה על דברי הריטב"א לפיהם יתכן שאדם ימכור את עצמו לעבד לפחות משש שנים, והרי פחות משש שנים אין זה עבד אלא שכיר ודין שכיר שונה מדין עבד שאף יכול לחזור בו באמצע עבודתו ואינו משועבד לרבו. ומכח זה מסיק המהרי"ט: "אלא משמע דבציר משש לא מקרי עבדות אלא דין שכירות יש לו".

המשנה למלך (הלכות עבדים פ"ב ה"ג) מביא את דברי הריטב"א ואת קושיית המהרי"ט על דבריו, והוא תמה על תמיהת המהרי"ט:
"ותמהני איך תלה עבדותו של זה מפני שהוא לשש שנים, דאטו מי שנשכר לשש שנים יהיה לו דין עבד שאינו חוזר בחצי זמנו, ויהיה מוזכר להשוותו עמו במאכל ובמשתה ויהיה עובר זה השכיר באיסור דלי בני ישראל עבדים וכו' ומי שגנב שנה אחת קודם היובל לא יהא נמכר משום ד"ונמכר" אמר קרא ולא נשכר (ואם ימכר שנה קודם היובל הרי יצא כעבור שנה, ועבד לשנה אינו עבד אלא שכיר), אלא ודאי שאף שהוא לשנה אחת "ונמכר" קרינן ביה".

בדעת המהרי"ט צ"ל שבודאי אין כוונתו ששכיר שישכיר עצמו ליותר משש שנים יהיה עבד, אך דעתו שעבדות היא בהכרח שיעבוד ממושך, כשמשך העבדות אינו פחות משש שנים. גם באופן שימכר שנה קודם ליובל, העבדות מצד עצמה הינה עבדות לשש שנים אלא שבא היובל ו"מוציא" את העבד לחירות קודם זמנו, אך השיעבוד מצד עצם העבדות הינו לשש שנים ולכך יש לו שם "עבד". מוכר עצמו אם מתנה בשעת מכירתו שהוא מגביל את שיעבודו לפחות משש שנים, אינו חשוב עבד כי אם שכיר, ולכן סובר המהרי"ט כדעתו של רש"י שאף מוכר עצמו שלא נאמרה בו דין יציאת שש מכל מקום אינו יכול להימכר כעבד לפחות משש שנים.

מה קרה השבוע

• הועלה פירוש רש"י על בראשית רבה ופירוש ידי משה על מדרש רבה.
• הועלה פירוש רע"ב עמ"ס ברכות. כמו כן עלה פירוש הרש"ש עמ"ס ברכות עם קישורים פנימיים לספרים הרבים שמזכיר הרש"ש.
• הועלה תוספות רבי עקיבא איגר על המשניות
• החלה העלאת מראי מקומות לפי סדר השו"ע מספר אור חדש.
• החלה ההדרה ראשונית של תוספות רי"ד על מסכת קידושין עם הגהות זר זהב.
• הועלה ספר בחינת עולם. כמו כן החלה העלאת ביאור הענין מתוך ספר העוין של ר"מ קוניץ.
• הושלמה העלאת הערות ספר הארות חיים על חומש במדבר.
• נוצרה תבנית אוצר התורה - המאפשרת קישורים מהירים לפירוש ושננתם על המשניות.
• משתמשים חדשים:

פשוט, יי, המעיין, רוצה בחיים, אור חדש, כמעין המתגבר

• עד כה בוצעו 292,644 עריכות באוצר הספרים היהודי השיתופי.
• עד כה נוצרו 120,567 דפי תוכן באוצר הספרים היהודי השיתופי.