אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/סג

יום שני ח אייר תשפ"ב - מסכת יבמות דף סג

למדו לשונם דבר שקר

מעשה מובא בגמרא במסכת יבמות (סג.) באשתו של רב שהיתה מצערתו וכשהיה אומר לה לעשות לו תבשיל של עדשים היתה מכינה לו תבשיל של חימצי שהוא מין קטנית, וכן להיפך, כשהיתה אומר לה להכין לו תבשיל של חימצי היתה מכינה לו תבשיל של עדשים. וכשגדל חייא בנו היה הופך את בקשתו והיה מבקש מאמו בשם אביו הפך בקשת אביו, כשביקש רב עדשים היה מבקש עבורו חימצי ולהיפך, וכך היתה מכינה אשתו של רב לרב תבשיל כרצונו.

וכשסיפר על כך לאביו, אמר לו: היינו דקא אמרי אינשי, דנפיק מינך טעמא מלפך [- היוצא ממך דעת מלמדך], את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיה ט ד) "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו". ופירש רש"י: פעמים שהבן מחכים את אביו. אני היה לי לעשות כן, אבל אתה דבר שקר הוא, וכתיב למדו לשונם דבר שקר.

ולכאורה יש להבין אם אכן יש בכך משום דבר שקר מדוע אמר רב שהוא עצמו רשאי היה לשנות בדבריו.

ובגמרא בגיטין (סז:) מובא מעשה ברב עמרם חסידא שהיו מצערים לו אנשי בית ריש גלותא, וכששאלו איזה בשר נח לו שיביאו לפניו, אמר לעצמו שבודאי כל מה שיאמר להם יעשו להיפך, ולכן אמר להם שיביאו לו בשר כחוש על גחלים וחיין מזוג במים הרבה, ואכן הם פעלו כמצופה והביאו לו היפך דבריו, בשר שמן על גחלים ויין חי. הרי מבואר שם שמותר לשנות דבריו כדי שיהפכו ויעשו כרצונו האמיתי. ואמנם אין כאן קושיה כלל, שהרי גם רב אמר לבנו שהוא עצמו מותר לו לשנות דבריו,

והנה בכמה מקומות בש"ס מצאנו שהיפכו חכמים דבריהם כששנו לתלמידים, וכגון מה שמבואר בגמרא בפסחים (כז.) ששמואל שנה 'תנור שהסיקו בקליפי ערלה, חדש - יותץ, ישן - יוצן. אפה בו את הפת - רבי אומר הפת מותרת, וחכמים אומרים הפת אסורה. ומקשה הגמרא: והתניא איפכא. ומיישבת: שמואל איפכא תני. ואיבעית אימא, קסבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובהא אפילו מחביריו, וסבר אתנייה איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא, ע"כ. הרי שהפך ושנה הברייתא כאילו חכמים הם האומרים 'הפת אסורה', כדי שיפסקו הלכה כדעת רבי אף נגד רבים.

ואמנם בספר קלורין כתב עפ"ז לבאר מה שאמרו חז"ל (ב"מ כג:) שתלמיד חכם מותר לשנות דבריו בג' דברים, במסכתא, בפוריא ובאושפיזא. וביאר מהר"ש אלגאזי ש'מסכתא' היינו כדרך שעשה שמואל שהיפך שמות התנאים כדי שתקבע הלכה כדעת רבי. אמנם החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סימן סג) תמה על דבריו שהרי ההיתר לשנות בג' דברים הוא לכל תלמיד חכם, ופשוט שמעשה כעין שעשה שמואל אינו מותר אלא לגדולי הדור. [ולכאורה יש לומר בדעת מהרש"א, שכלפי איסור שקר אכן מותר לשנות לצורך זה, אלא שמכל מקום רק גדולי הדור רשאים לשנות כן כדי לקבוע ההלכה מצד קביעת ההלכה שאינה נחלת כל תלמיד חכם באשר הוא].

ועוד מבואר בגמרא ביבמות (סה:): אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון, מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר, אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' [- ובאמת לא ציוום, רק שינו מפני השלום]. רבי נתן אומר, מצוה [- לשנות מפני השלום], שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' [- ותשובת השם אליו היתה 'עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי']. דבי רבי ישמעאל תנא, גדול השלום, שאף הקב"ה שינה בו, דמעיקרא כתיב 'ואדוני זקן', ולבסוף כתיב 'ואני זקנתי' [- שכשגילה הקב"ה לאברהם שינה דברי שרה כאילו אמר 'אני זקנתי' ולא 'אדוני זקן' מפני השלום].

על פי זה תמה המאירי (סג.) מדוע אמר רב לבנו חייא שיש לו להימנע מלהפך דבריו, והלא מותר לשנות מפני השלום. ויישב, שאין אומרים כן אלא בדבר שאם אינו משנה יוצא ממנו חורבא אבל זו שאני יודע לעבור על פשעה ואיני מקפיד, מוטב שתעמוד היא במרדה משתרגיל אתה עצמך לדבר שקרים. דהיינו שכיון שהיה רב מעביר על מידותיו ולא הקפיד על אשתו בכך, אם כן לא היה כאן היתר של 'מפני השלום'. [ובדברי שאול הביא שכן הקשה המהרש"א, ובאמת המהרש"א הקשה כעין זה שלכבוד אביו ראוי לשנות, ויישב המהרש"א שאעפ"כ אין ראוי להרגיל עצמו בדבר זה, וכאן שהיה זה הרגל דבר יום ביומו לכן אמר רב לבנו שימנע מלשנות].

ובשו"ת לב חיים (סימן ה) כתב ליישב שכיון שגילה לאביו שהוא זה שהופך בדברים, נמצא שמעתה אינו מועיל במעשהו להרבות שלום בין איש לאשתו כיון שיודע רב שהיא במרדה עומדת. ונראה שלזה התכוון גם המאירי, כי באמת ההיתר של 'מפני השלום' שייך בשני אופנים: א' כשעל ידי שמשנה הדיבור גורם להרבות אחוה ושלום ורעות ביניהם, כמו שהיה אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום על ידי שהיה משנה דברי בעלי הריב זה לזה. ב' גם באופן שאינו מתקן שורש הריב, סוף סוף אם משנה הדבר בכל מקרה ומקרה לגופו, ובזה גורם שלא יקצפו האחד על רעהו בדבר זה כשלעצמו, גם כן מותר לשנות מפני השלום. וזאת אמר רב לבנו, כיון שבלאו הכי היא עומדת במרדה ואין כאן 'מפני השלום' באופן הראשון, ומאידך אני איני מקפיד על מעשיה, כך שאין כאן גם 'מפני השלום' השני - ממילא לך אסור לשנות בדברים.

ובגמרא במועד קטן (כ.) מובא המעשה כשעלה רב לארץ ישראל ופגש את רבי חייא דודו, ושאלו לשלום אביו ואמו, והשיב לו רב ברמז שנפטרו. ומבואר בגמרא שכששאלו על אביו השיב על אמו וכששאלו על אמו השיב על אביו. וברש"י הביא שני מהלכים האם כששאלו על אביו השיב שאכן אמו חיה, או שהשיב בלשון שאלה כאומר 'עד שאתה שואלני על אבי שאלני על אמי'. ורש"י תמה על הפירוש שכששאלו על אביו השיב שאמו חיה, וכששאלו על אמו השיב שאביו חי: וקשה בעיני לומר שרב יוציא דבר שקר מפיו.

ובמקום אחר הבאנו הערת האדר"ת בספרו זהב שבא, מדוע מוסיף רש"י תיבת 'רב' שקשה בעיניו שרב יוציא דבר שקר מפיו, ומה לי רב מה לי רב אחר. והבאנו בזה ביאור נפלא מספר אמרי סופר המבאר שרב אזיל בזה לשיטתו בסוגייתנו.