אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
פנינים מגדולי הדורות ביום השנה להסתלקותם
באוצר הספרים היהודי השיתופי
· מעבר לתחילת הדף
דבריהם הם זכרונם
באוצר הספרים היהודי השיתופי
אלול תשפ"א
יום ראשון כא אלול - רבי יהונתן אייבשיץ:
- ביאור במו"מ בין כנסת ישראל לקב"ה 'ויבא כגשם לנו' ו'אהיה כטל לישראל' בגמרא תענית (ד.). (יערות דבש ח"א דרוש א).
כסלו תשפ"ב
פרשת ויצא
יום שלישי ה' כסלו תשפ"ב - המהרש"א:
- "אך עצמי ובשרי אתה" (בראשית כט יד).
- במסכת נדה (לא.) אמרו חכמינו: תנו רבנן, שלשה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור פה והילוך רגליים ובינה והשכל. וכיון שהגיע זמנו להיפטר מן העולם, הקב"ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם.
- על פי מאמר חז"ל זה, כתב המהרש"א לבאר את האמור בפסוק דידן. כך טען לבן ליעקב - "אך עצמי ובשרי אתה", דהיינו שאתה קרובי הן מצד אביך יצחק - שממנו 'עצם', והן מצד אמך רבקה - שממנה 'בשר'.
יום רביעי ו' כסלו תשפ"ב - רבי חנוך זונדל בן יוסף, בעל ה"עץ יוסף" :
- המדרש (ב"ר סח ד) מביא שאלה ששאלה מטרונה אחת את רבי יוסי בן חלפתא: מה עושה הקב"ה משעה שתמה בריאת העולם ועד עכשיו. אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני. אמרה לו אותה המטרונה: וכי זו אמנותו, הלא אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים ושפחות יש לי, ולשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה: אם קלה היא בעינייך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
- מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלוני ישא את פלונית ופלונית תינשא לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר באו לפניה, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה, וזה רגלו שבורה. מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו "אין אלוקים כאלוקיכם, אמת היא שתורתכם נאה ומשובחת".
- אמר רבי ברכיה, כלשון הזה השיבה רבי יוסי בן חלפתה: הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, מוריד לזה ומעלה לזה. כמו שנאמר (תהילים עה ח): אלוקים שופט, זה ישפיל וזה ירים. יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו. יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה" וגו'. יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר (שם כח י) "ויצא יעקב מבאר שבע".
- מפרש ה"עץ יוסף": רצונו לומר, אותם המתעקשים מלהזדווג אל אשר נגזר להם קודם היצירה. שמגאון לבבם אינם יכולים להשוות רצונם אל רצון הבורא יתברך. מה הקב"ה עושה? משפיל לזה הגאון ומרים לזה השני. ומוריד לזה הגאון, ומעשיר לזה השני - עד שזה שהיה מתגאה תחילה, מצפה ומשתוקק למתי יבוא המתרומם להזדווג לו, ויקחנו באהבה רבה.
יום חמישי ז' כסלו תשפ"ב - רבי דוד זינצהיים, בעל ה'יד דוד':
- בפרשת השבוע נאמר (בראשית כט כה-כו): "ויהי בבוקר והנה היא לאה. ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי, הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני. ויאמר לבן, לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
- ומקשים המפרשים, מה השיב לבן על טענתו של יעקב 'הלא ברחל עבדתי עמך'. ובפרט שיעקב דיבר עמו ברורות, ואמר לו (שם פסוק יח): "אעבדך שבע שנים, ברחל בתך הקטנה". וכמו שפירש רש"י: כל הסימנים הללו למה, לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי וכו'.
- אפשר לומר, אומר רבי דוד זינצהיים - בעל ה'יד דוד' - בספרו 'שלל דוד', על פי מה שכתב רש"י על הפסוק "ועיני לאה רכות" (שם פסוק יז), שארע כן מחמת שהיו אומרים, שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן - הגדולה לגדול והקטנה לקטן. והנה יעקב הלא קנה מעשו את הבכורה, אבל עתה לא רצה בכך לענין זה, ולכן אמר לו אל תחשוב שאני הבכור, לא כן, כי אם ברחל בתך הקטנה אני רוצה, שהיא ראויה לי כקטנה לקטן.
- ועתה, אחר שהחליף לבן את לאה ברחל, טען לו יעקב שתי טענות, א' הלא ברחל עבדתי עמך והתנתי איתך בפירוש, ב' למה רימיתני, הרי רחל ראויה לי כי הקטנה ראויה לקטן. על כך השיבו לבן "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבחירה", ובכך התכוון להשיבו על שתי הטענות, שהרי כל טענת יעקב היתה שאתה קטן והקטנה ראויה לך, אבל האמת שאתה הוא הבכור כי קנית את הבכורה מעשו, ולאה היא הראויה לך, ולכן לא יכול הייתי לתת לך את הקטנה קודם הגדולה.
יום שישי ח' כסלו תשפ"ב - רבי אברהם הכהן יצחק, בעל "משמרות כהונה,:
- "ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (בראשית כט יח)
- דבר מבהיל, פותח רבי אברהם הכהן יצחקי בעל 'משמרות כהונה' בספרו כף הכהן ותמה, כיצד יתכן לומר שיעקב אבינו עליו השלום בחיר האבות אהב את רחל משום שהיא יפת תואר, שכן משמע פשט הכתוב.
- אלא יש לומר על פי מה שאמרו חז"ל (ב"ב קכג.) שעיני לאה היו רכות מרוב בכייה, שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו, שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן.
- מעתה אפשר לומר, שיעקב אבינו התחכם על זה שהיה יודע שעשו הרשע הוך אחר עיניו ולא ירצה לישא את לאה, ואילו יעקב אבינו רצה לקחת גם את לאה וגם את רחל לנשים לפי שהיו צדקניות. ולכן בחר לישא ראשונה את רחל שהיתה יפת תואר ויפת מראה, כדי להצילה מיד עשו, וממילא ישא גם את לאה שהיו עיניה רכות ולא יחפוץ בה עשו הרשע.
שבת קודש פרשת ויצא ט' כסלו תשפ"ב - רבי דב בער, האדמו"ר האמצעי מחב"ד:
- כתיב (בראשית כח יא) "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא... וישכם אברהם בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה... וידר יעקב נדר לאמר, אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך... והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים".
- האבנים הם כינוי לאותיות, משני טעמים: א' כשבונים בנין מאבנים, תחילה האבנים מפוזרות או מכונסות בגל אחד, וכשמביאים אותם לבנין הבית - מסדרים אותם בסדר נכון זו אצל זו באופן הנצרך לציור החדרים. כך גם באותיות הדיבור, צריכים להיות צירופי האותיות בסדר נכון ועל ידי זה נבנה איתם בנין שלם.
- ב' האבן הוא בחינת דומם, שחיותו מצומצם ומועט יותר מבחינת הצומח. וכך גם האותיות אף שעמם נבראו שמים וארץ, אבל לגבי בחינת אור האצילות עצמו אינם אלא בחינת דומם. כי העולמות שנמשכו מאין ליש הן בבחינת גבול ומידה ואין להם ערך כלל לגבי עצמות אור אין סוף.
- דבר זה נרמז בלקיחת 'אבני המקום' על ידי יעקב אבינו והפיכתם ל'אבן אחת' - כי באמת כל האותיות שנקראו אבני המקום כולם נכללים באור החכמה שהיא רק אות אחת - יו"ד - שכוללתם יחד. כי האות יו"ד אף היא אות, אך היא מובדלת משאר האותיות, שאין בה אורך ורוחב כלל אלא היא נקודה אחת בלבד, שזה מורה על בחינת הביטול. ועל ידי שעשה מכל האבנים אבן אחת, היינו שכל האותיות התבטלו לגבי האות יו"ד, ונעשו כולם בחינת הביטול, בזה שם את האבן "מראשותיו" - רוממה להיות בה גילוי עצמות אור אין סוף. ואת האבן הזאת עשה מצבה, הזקופה מלמעלה למטה, להורות על המשכת וירידת אור החכמה מלמעלה למטה, כמו האות וי"ו שהיא עשויה כקו הנמשך מהאות יו"ד מלמעלה ללמטה.
טבת תשפ"ב
פרשת ויגש
יום ראשון א' טבת תשפ"ב - רבי יאיר חיים בכרך, בעל 'חות יאיר':
- בהגהות מרדכי (פסחים תתקיט) כתב שסעודות שעושים בחנוכה הרי הם סעודות מצוה, כיון שנוהגים לומר בהם שירות ותשבחות. ועוד, שהרי אסור להתענות בימי החנוכה.
- בשו"ת חות יאיר לרבי יאיר חיים בכרך (סימן ע), כתב על טעם זה שהוא טעם קלוש, והביא מקור אחר לכך שיש שם 'סעודת מצוה' על סעודות חנוכה. שכן בגמרא בראש השנה (יח: בהו"א) מבואר שאף אחר חורבן הבית ימי חנוכה אסורים בהספד ותענית כיון שיש בהם מצוה, ומקשה על כך הגמרא שיתבטלו הם ותתבטל מצוותם. וכיון שבודאי אין הכוונה שתתבטל מצוות הדלקת נר חנוכה, על כרחך שכוונת הגמרא למצות הסעודה, שעליה מקשה הגמרא שאם תתבטל שמחת חנוכה לענין הספד ותענית ה"ה שתתבטל מצות הסעודה.
- מעניין לציין לסמך נוסף לסעודת חנוכה, אותו מביא השלטי גבורים (הגהות מרדכי פ"ב אות ג) מפרשת השבוע. בפסוק העוסק בסעודה שעשה יוסף לאחיו, נאמר: "וטבוח טבח והכן כי איתי יאכלו האנשים בצהריים" (בראשית מג טז). האות חי"ת החותמת את תיבת 'טבח' ותיבת 'והכן - אותיות חנוכ"ה. גם התיבות 'וטבוח טבח' עולות למנין מ"ד - מנין נרות חנוכה. מכאן שעושים סעודה בימי החנוכה.
יום שני ב' טבת תשפ"ב - דון יצחק אברבנאל :
יום שלישי ג' טבת תשפ"ב - רבי חיים שמואלביץ:
יום רביעי ד' טבת תשפ"ב - רבי משה זאב מרגליות, בעל 'אגודת אזוב':
- - הועבר לדף אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ד#יום רביעי ד' טבת תשפ"ב - רבי משה זאב מרגליות, בעל 'אגודת אזוב':
יום חמישי ה' טבת תשפ"ב - רבי אברהם יעקב פרידמן, ה'אביר יעקב' מסדיגורה:
יום שישי ו' טבת תשפ"ב - רבי מתתיהו שטראשון, בעל 'מתת יה' :
- - הועבר לדף אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ו#יום שישי ו' טבת תשפ"ב - רבי מתתיהו שטראשון, בעל 'מתת יה' :
שבת קודש פרשת ויגש ז' טבת תשפ"ב - רבי משה דוד וואלי, בעל 'אור עולם':
- - הועבר לדף אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ז#שבת קודש פרשת ויגש ז' טבת תשפ"ב - רבי משה דוד וואלי, בעל 'אור עולם':
פרשת ויחי
יום ראשון ח' טבת תשפ"ב - רבי בנימין אריה וייס מצ'רנוביץ, בעל ה'אבן יקרה':
יום שני ט' טבת תשפ"ב - רבי אברהם חיים שור, בעל 'תורת חיים':
- - הועבר לדף אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ט#יום שני ט' טבת תשפ"ב - רבי אברהם חיים שור, בעל 'תורת חיים':
יום שלישי י' טבת תשפ"ב - רבי יהודה ליב איילינבורג, בעל 'מנחת יהודה':
- - הועבר לדף אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/י#יום שלישי י' טבת תשפ"ב - רבי יהודה ליב איילינבורג, בעל 'מנחת יהודה':
יום רביעי י"א טבת תשפ"ב - רבי יהושע הורוביץ מדז'יקוב, בעל ה'עטרת ישועה':
יום חמישי י"ב טבת תשפ"ב - רבי מרדכי הופמן, בעל 'אמרי מרדכי':
- - הועבר לדף אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/יב#יום חמישי י"ב טבת תשפ"ב - רבי מרדכי הופמן, בעל 'אמרי מרדכי':
יום שישי י"ג טבת תשפ"ב - רבי שלמה סובל, בעל 'שלמה חדשה':
- - הועבר לדף אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/יג#יום שישי י"ג טבת תשפ"ב - רבי שלמה סובל, בעל 'שלמה חדשה':