אהל יהושע/ב

		דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
			דף שיחה

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

דרוש ב

(פרשת חקת) וידבר ה' אל משה וגו' קח את המטה וגו' וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים וגו'.

והנה כפי המושקף מפרשה זו שינה משה רבינו ע"ה דבר ה' שציהו לדבר אל הסלע והוא הכהו פעמים. ורחוק מלהבין את זאת, משה רבינו ע"ה שהעיד עליו נותן התורה בכל ביתי נאמן הוא ימיר דברו?. ועיין ראב"ע הביא כעשר פירושים בזה. והרמב"ן כתב וטענות רבות למפרשים בזה ועל כולם הרבה להשיב עיי"ש. ואענה חלקי בעז"ה לבארה על פי עומק פשוטה ואביא עד נאמן מהתנאים הראשונים. ובטרם ננש אל הביאור נשאול עוד איזה שאלות:

א

והם:

א) אם ה' לא צוהו רק לדבר אל הסלע ככתוב. למה אמר לו לקחת אתו את המטה ונתן בזה מכשול לפני עבדו נאמן ביתו היפך ממה שכתוב רגלי חסידיו ישמור.

ב) אם משה חטא אהרן קדושו מה חטא שנענש.

ג) כפילות הדבר במלות שונות ודברתם אל הסלע ונתן מימיו וחזר ואמר והוצאת להס מים מן הסלע. הוא אך למותר.

ד) ולא עוד אלא ששינה מרבים ליחיד, ודברתם הוא לשון רבים, והוצאת הוא לשון יחיד.

ה) שאלת המן הסלע הזה נוציא לכם מים, יש לתמוה על תמיהתו. וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם. הלא ראו גדולות ונפלאות מזה.

ו) מאמר לא האמנתם בי, הוא משולל הבנה. שינוי אנו רואין כאן. אבל לא חסרון אמונה.

אלה הן הספיקות אשר ראינו לעורר בפרשה זו. ונבאר איזה הקדמות קצרות. אשר על ידן יבנה ויתכונן הביאור בעז"ה:

ב

הקדמה א)

הראשונים ז"ל חלקו השגחתו ית"ש על עם קרובו לשתי מחלוקות: א) השגחה ניגלית. ב) השגחה נסתרת. ונבארם, הראשונה, היא הנהגה הנסיית והוא השנות מנהגו של עולם שהטביע יוצר כל בחותמו מראשית היצירה כאשר הראנו לדעת כל הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו מעת צור חוצבנו עד אילת השחר כימי אסתר וכמשז"ל. ועכ"ז אף אחר זה שררה ביחידים. ורבי חנינא בן דוסא אמר מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק. ואייתי עיזי דובי בקרנייהו. ונהר גינאי נחלקו מימיו לרבי פנחס בן יאיר ורבות כאלה יאריך זכרם. וכבר זכה משה רבינו ע"ה וזיכה לדורות וכרת חלקנו צורינו עמו ברית והבטיחו להתנהג עמנו בהנהגה הלזו הנסיית. באמרו הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים:

והנהגה הלזו תלויה בכשרון האומה בעבודתה את ה' בשמרה פקודיו. וכמשז"ל לא עביד קוב"ה ניסא לשיקרא. ואמרו שאני ר"ח דנפיש זכותיה. ואמרו מן בזכות משה כו' ורבות כאלה. וביותר, כי היא נערכת בשיעור מוגבל ומתיחסת בצמצום נפלא אל ערכי כשרונות של העבודה. בעלייתה תעלה גם היא במופתים העצומים, וברדתה תרד ותשפיל שבת. הכל בדקדוק וחקר בין רב למעט:

הקדמה ב)

הסכימו הראשונים ז"ל שאף שידיעתו יתברך העתיד אינו מכריח הבחירה של זכות וחוב. עכ"ז דבורו אשר יגיד לעתים יבואו מכריח הפעולה. אשר על כן אמדו ז"ל (נדה לא.) צדיק ורשע לא קאמר. שאילו אמר היה מסלק הבחירה. ולכן נסתם כל חזון מלהגיד הגאולה העתידה. יען היא תלויה בזכו ולא זכו, זכו אחישנה לא זכו בעתה. ועל כן אמז"ל (סנהדרין צט.) ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי לאברי לא גליתי. ובמדרש, לפומי לא גליתי.

הקדמה ג)

התשובה מעון או עלות מדרגות העבודה לרגעים תבחננו כי יתכן לעובדה ברגע אחד. וכמשאז"ל המקדש האשה על מנת שאני צדיק כו' שמא הרהר תשובה בלבו. ובזוה"ק פרשת חיי (דף קנ"ט ע"א) זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא כשעתא חדא ברגע חדא קריבין לגבי קוב"ה ע"כ. וכן אמרו (ב"ר) ועתה פן ישלח ידו, מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך. יען שהתשובה מכוונת כמלת ועתה, שבכל עת ורגע שנותן אל לבו לשוב הנה כבר שב:

הקדמה ד)

כשגובין צדקה משני אנשים האחד נדיב והשני כילי. הנה הנדיב נותן מיד. והכילי מסרב ויפצירו בו ואחר נותן. ויש חילוק בלשון הסיפור. על הנדיב יגידו שנתן צדקה ועל הכילי שהוציאו ממנו צדקה. שהרי הוציאו ממנו שלא ברצונו .

הקדמה ה)

הנהו תרי אחי צדיקי משה ואהרן אין ענין הנהגתם עם העם שוות זה לזה. לפי דברי חז"ל (סנהדרין פ"א) שמשה היה אוהב משפט ואמר יקוב הדין את ההר, ואהרן היה אוהב שלום וביצוע במענה רך.

הקדמה ו)

ידוע כי טעמי המצות לא נתגלו וכמשז"ל (שם פ"ב) מפני מה לא נתגלו טעמי תורה כו'. ואף משה רבינו ע"ה אמרו עליו (נדרים לח.) ותחסרהו מעט מאלקים, שחסר ממנו ידיעת שער החמישים. ומי יבא אחר נותן התורה ית"ש להתחקות על שרשי טעמי מצותיו. ומכל שכן שאין לשנות אף פרט מהמצוה מפני הטעם שידמה כי הוא זה. ועיין כוזרי:

ד

אחרי דרך מביא אלו ההקדמות. אספרה נא כמו דרך הגדה וסיפור ענין מי מריבה שכשהיה מהצורך להוציא נוזלים מסלע היו אז לפניו יתברך שני דרכים. האחד לדבר אל הסלע. והשני להכותו במטה. ולפי האמור בהקדמה א'. הדבר תלוי בכשרון העבודה של האומה. אם הם עושי דברו יתברך ברצון וחפץ בלתי כפיה רק אמר ונעשה רצונו. אז גם הסלע יתן מימיו על ידי דבור בלבד. אולם אם אין ישראל עושין רצונו של מקום כי אם על ידי כפיה והכרח, וכמו שאמר ליהושע טול מקל והך על קדקדם, אז כשנצרך להוציא מים מן הסלע לא זכו שיתן מימיו בדבור לבד וצריך להכותו במטה.

ויען כי בכל עת ובכל רגע הרשות בידם לעלות מעלה ולרדת מטה במדרגות העבודה כמבואר בהקדמה ג'. לכן היה צריך למסור הדבר להאחים השלוחים על תנאי. אם בעת נזילת המים יהיו העם עומדים במדרגה גבוה לשמוע ולקיים דבר ד' ברצון. אז ידברו אל הסלע. ואם הבנים קשי עורף ומסרבים אז יכהו במטה. ואף שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות אז, עכ"ז לא יתכן לבחור דרך הידוע לו יתברך. כי אז תאבד הבחירה . וצדיק ורשע לא קאמר כמבואר בהקדמה ב'. ולזאת נצטוה משה לקחה המטה בידו להיותו מוכן לו לעת מצוא. ולשני צדדי האפשר האלה בחר ה' יתברך בשני האחים. אם עבודת העם רצונית יצטרף גם אהרן איש החסד והשלום לדבר אל הסלע . ואם היא הכרחיית אז ביד משה האוהב משפט ונוהג נשיאותו ברמה המטה מוכן להכות בצור ותאחז במשפט ידו. זהו תוכן הסיפור בכלל.

וכי תשאלני מי הגיד לך כאלה ומי השמיעך כזאת, אין אלו אלא דברי נביאות. אף אתה עשה אזנך כאפרכסת ושמע דברי התנא יונתן בן עוזיאל בתרגומו. וז"ל ומליל ד' עם משה ועם אהרן כו' את ואהרן אחוך. ותימון תרוויכון ית כיפא כד הינון חמיין ויתן מוהי. ואין מסרב לאפוקי מחי אנת לחודך ביה בחוטרא דבידך ותהנפק להון מיא מן כיפא, עכ"ל. הנה הגיד לנו מפורש יוצא שהיה הדבר על תנאי ושניתן רשות להכות בו אם יסרב. ואנחנו בדרכו הלכנו והסברנו הענין על מה ולמה ובכלל דבריו דברינו:

ה

שיים עין בלשון הכתובים. נראה שיונתן ב"ע הסתכל בתורה והשכיל הסיפור הלזה. ראה והתבונן שהכתוב כפל אמריו. ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והוצאת להם מיס מן הסלע ושינה בלשונו אמר ודברתם בלשון רבים והוצאת בלשון יחיד. ונתן שפירושו ברוח נדיבה ורצון. והוצאת משמע בכפיה והכרח. כמבואר למעלה בשאלת ג' ד' . לכן ביאר יב"ע שהי' על תנאי. אס ירצה או יסרב . והי' הסדר מאתו ית'. שבתחלה יבחנו משה ואהרן לדבר אל הסלע אולי יועיל . וזהו אמרו ודברתם שניכם אל הסלע. וגחן מימיו ברצון . וחזר ואמר והוצאת בלשון יחיד לנוכח למרע"ה. ובלשון הוצאה שהיא ע"י כפיה ע"י ההכאה במטה ולזה נבחר משה לבדו וכמו שהתבאר הרי שהכתוב דקדק ללמדינו זה ובא התנא יב"ע וביארו וכמובא למעלה , ומה שלא החליט הקב"ה לבחור לו אחד משני הדרכים האלה. לדבר אל הסלע או להכותו. הוא מן הטעם שהקדמנו שלהגיד מרחש אי אפשר בדבר שתלוי בבחירה . לכן רמז לו שני הצדדים בכפל הלשון והשינוי . והנה מרע"ה אוהב לקדש שמו ית' ואוהב עדתו צאן מרעיתו ידע היטב מצב עדתו כי ברע הוא. ויאמר בלט ידעתי את עמי כי בית מרי המה. ובדברים לא יוסר הסלע וכאשר אדבר ולא יועיל יהי' חלול ש"ש בדבר. ולמה לי לנסות חנם ולתת מכשול לפניהם לרפות האמונה בלבם וע"כ אין טוב לפני כ"א להכות בסלע ולהוציא מים . אחר אשר הורשתי גם על זה. ואם שאשנה הסדר הלא אנכי ידעתי את ערפם הקשה. וזה אומרו להם שמעו נא המורים. כלומר הלא ממרים אתם ואינכם כדאים שהסלע יתן מימיו ע"י דיבור בעלמא . רק המן הסלע הזה נוציא בהכרח וכפי' ע"י הכאה לכם מים (וה"א התמיה היא חמיה קיימת וכמ"ש הראב"ע) וכאומר ראו מה שנרמתם בקושי לבבכם עד שנצטרך להוציא בע"כ לכס מיס וכמו שביאר יב"ע על והוצאת ותמחי ית כיפא . והנה מרע"ה הגדיל לעשות בזה מאד. שאף שידע שבזה ישנה מעט את דבר ה' שצווה לדבר בתחילה. עכ"ז אמר לנפשו מוטב יבא החץ של רוגז השי"ת בי על דבר השינוי . ואל יכנס בבניו לחלוק לבם ולהחלים אמונתם כאשר אנסה לדבר אל הסלע ולא יתן מימיו. וכדרכו הטובה שנתן ־נפשו על ישראל ואמר אס תשא חטאתם ואם אין מחגי נא [ועי' (ברטת ד') ששינה ג"כ מן בחצות לכחצות שמא יאמרו אצטגניני פרעה] וזהו שהוכיחם מרמ"ה ויתעבר ה' בי למענכם. גם בי התאנף ה' בגללכם. והוא מבואר. ואמנם דבר אחד דק מאד שהוא חטא רק למעלתו לא חשש לו מרע"ה. מה שהתחקה על שורש טעם פקודתו ית' שהוא משוס שני צדדי האפשר. ופילס ארח חיים להתוות לו לפיהו דרך אחרת . ואילו הלך בתומו ,צדיק לאמר לנפשו מאי דמיפקדת עביד. ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. אז לא הי' משגה הסדר כלל. והי' הוא וכסאו נקי. וחסר לו באותו מעשה בשגיונו . מפני אהבת ה' לבלי לגרום חלול ש"ש. ואהבת עמו לבל יכשלו. משקל התמימות והאמונה בלי לחקור בטעם המצוה . וזהו שאמר ה' למשה ולאהרן יען לא האמנתם ני ושניהם חטאו בזה כי גם אהרן נצטוה לדבר אל הסלע . ולפי המבואר שלשתם הקב"ה ומשה ואהרן צדקו יחדיו ונתישבו כל הספיקות: