עריכת הדף "
אדמת קדש/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ז: ימא דאפמיא== ז). '''ימא דאפמיא.''' כפי הגרסא אשר בירושלמי כלאים {{ממ|[[ירושלמי/כלאים/ט/?|פ"ט]]}}. טרם יודע לנו מקום הים הזה, נחקור איפה זאת העיר אפמיא של סוריא הנזכרת במשנה [[משנה/חלה/ד#יא|סוף מסכת חלה]]; וגם יוסיפוס בקדמוניות ספר ג' פ"ז כתב, כי טריפון הרשע ברח ממבצר דוּרא (טאנטוּרא) אל עיר אפמיא ושם המיתוהו. עוד כתב (קדמוניות ספר ד' פ"ג), כי פומפיוס בלכתו מצפון סוריא לדמשק הרס את מבצר אפמיא. גם יסֻפַּר (שם ספר ד' פי"ז) כּי על יד אפמיא היתה מלחמה ארוכה בין באסוּס צאֶציליוּס ובין אוהבי סיקסטוס; אך יוסיפוס לא ציין את מקום העיר הזאת, ובזמננו בכל ארץ סוריא לא נראתה ולא נמצאה עיר בשם אפמיא <sup>{{שוליים|(ג)סב|137}}</sup>. בשנים האחרונות התרים מחכמי איירופא הסכימו להחליט כי המבצר החרב הנקרא היום קַלְעַתּ אֶל מוּדִיק Kalaat el Mudik (שמקומו צפונה לחמָת מהלך שמונה שעות) עם מסלת העמודים הסמוכה לו ועם החורבות שאצלו, שזאת עיר אפמיא Apamea בסוריא. ואחרי אשר מחכמי התלמוד קבלנו סימן מובהק להכיר מקום עיר אפמיא (שבסוריא) המצוינת בציון טבעי בים רחב ידים הנמנה בין השבעה ימים המשתרעים על גבול או קרוב לגבול א"י, בצדק נוכל לומר כי החלטת התרים החדשים אינה אלא השערה דמיונית, אחרי שאין ים בקרבת קלעת אל מוּדִיק, מלבד זה, להשם מוּדִיק אין שום השתוות עם אפמיא. ע"פ הסימן שקבלנו מחכמי התלמוד נוכל לדעת כי עיר אפמיא שבסוריא הנזכרת במשנה ובספרי יוסיפוס זאת העיר אשר היום נקראת יאממוּנֶי Jammune שמקומה צפונית מערבית לעיר בּעל-בּיק ⅔21 קילומיטר, והיא יושבת במסלה ההולכת מן בַּעַל־בֶּיק לעיר אַעוּרַא Akura. את מצב הגיאוֹגראפי של עיר יאממוּנֶי נוכל להגביל גם ממקומות אחרים לאמר, כי מקום עיר יאממוּנֶי צפונה לעיר צובה בירת הדרעזר (אשר כעת תקרא דזשֶיבּא Dscheba) במרחק 15 קילומיטר. וצפונית מערבית לעיר בטה של הדרעזר (אשר כעת נקראת Buda) במרחק 10 קילומיטר <sup>{{שוליים|(א)124|138}}</sup>. העיר יאממונֶי היא אפמיא Apamea שבסוריא <sup>{{שוליים|(ב)124|139}}</sup> שנבנתה ע"י סילייקוס, ואנטיוכוס קיציקוס בנה מבצרה החזק הנהרס על ידי פומפיוס, והעיר נהרסה במלחמת כוזרו השני מלך פרס בשנת ד"א שע"ג היא 613 למספרם ונחרבה פעם שנית ברעש שהיה בשנת ד"א תתקי"ב הוא שנת 1152 למספרם, וכעת היא עיר קטנה. בפאת נגב של עיר יאממונֶי—אפמיא משתרע ים יפה ורחב ידים הנקרא כעת ים של יאממוּנֶי Bachar Jammune. אורך הים הזה מצפון לדרום ⅕2 קילומיטר ורחבו באמצע ⅖1 קילומטר, וזה הוא ימא דאפמיא. ----- {{מרכז|הערות אדמת קדש}} ----- <small> '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (א)78|1}}</sup>''' מסדרי התלמוד הירושלמי בכלאים {{ממ|[[ירושלמי/כלאים/ט/ה|פ"ט ה"ה]]}} ובכתובות {{ממ|[[ירושלמי/כתובות/יב/ג|פי"ב ה"ג]]}} סדרו אותם כך: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דסמכו, ימא דמלחא, ימא דחילתא, ימא דשליית, ימא דאפמיא. ובבבלי {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/עד/ב|ב"ב ע"ד ע"ב]]}} מסודרים באופן אחר. '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (ב)78|2}}</sup>''' רק עוזיהו וחזקיהו מלכי יהודה כבשו רובה של ארץ פלשתים בירושה וישיבה. בעוזיהו כתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/כו#|דבה"י ב' כ"ו]]}} ויצא וילחם בפלשתים וכו' ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים. ובחזקיה כתיב {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/יח#|מלכים ב' י"ח]]}} הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ולהלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה ידובר אודות כיבוש ארץ פלשתים. '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (ג)78|3}}</sup>''' ולהלן בענין כיבוש עולי מצרים יבואר כי עזה מעולם לא נכבשה בכיבוש גמור, וכל המקומות מא"י שלא נכבשו בכבוש גמור מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל דינם כסוריא. '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (ד)78|4}}</sup>''' כי בדרום א"י החזיקו עולי בבל מה שהחזיקו עולי מצרים כדאיתא בתוספתא שביעית {{ממ|[[תוספתא/שביעית/ד#ד|פ"ד מ"ד]]}} סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות הן או נאכל ונעבד או לא נאכל ולא נעבד. ותמהני על אחדים מגאוני ישראל אריותא דאורייתא שאמרו כי עזה מכיבוש עולי מצרים ולא מכיבוש עולי בבל איך יפרשו דברי התוספתא. ומבלעדי התוספתא הזאת אי אפשר להבין דברי חז"ל בירושלמי שביעית {{ממ|פ"ו ה"?]]}} בחשבם תחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל, ובבואם למסקנא כי אשקלון עצמה כלחוץ, אמרו ר' אבהו ור' סימון הוון יתיבון אמרי הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה - ליתי עזה, את אשקלון ואת גבולה - ליתי אשקלון וכו'. ולכאורה הקושיא של ר' סימון ור' אבהו בלתי מובנת כלל, כי מאי פריך הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון. הלא גם תינוק של בית רבו יודע כי האי קרא משתעי בכיבוש עולי מצרים, ותנא דידן קאי בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל, א"כ נוכל לומר כי עולי מצרים כבשו את אשקלון ועולי בבל לא כבשו אותה, בשביל זה אשקלון כלחוץ. אולם ר' סימון ור' אבהו ידעו מן התוספתא אשר בדרום ארץ ישראל עולי בבל החזיקו בכל מה שכבשו עולי מצרים ולא הניחו מאומה, א"כ שפיר הקשו הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה את אשקלון ואת גבולה ובודאי החזיקו בהן גם עולי בבל, ואיך אמרת אשקלון עצמה כלחוץ. וכונת תירוצם ליתי עזה ליתי אשקלון יבואר להלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה אחר עלותם מבבל. '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (א)מ|5}}</sup>''' ודינה כמו בית שאן, קיסרין, בית גוברין וסיסית שהן לענין תרומות ומעשרות ושביעית כמו הארץ אשר מכזיב ולהלן, כמו שיבואר במקומן. '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (ב)מ|6}}</sup>''' וגרסת הגר"א בתוספתא {{ממ|[[תוספתא/אהלות/יח|אהלות פי"ח]]}} עד גוב ועד יגור ועד תרעין היא גרסא אמתית. '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (ג)מ|7}}</sup>''' וזה הנזכר בתוספתא אהלות פי"ח בראשונה היו אומרים מקבר גדול ועד גוב ועד יגור ועד תרעין וכו'. '''<sup>{{שוליים למטה|הערה (א)80|8}}</sup>''' בכולא תלמודא בשם עסיא או אסיא תכונה ארץ אַנַאטוֹלִיָא המשתרעת מיַם של איזמיר וקוֹנסטַאנטִינוֹפּוֹל למזרח עד מדינת אַרְמֶיניעֶן וקורדיסטאן, ומים השחור אשר מצפון לה עד ים התיכון הוא ים הגדול המגביל אותה לארכה מצד דרום; וקבלה היתה בידם של חז"ל כי בני אשכנז בן גֹמֶר בן יפת ראשונה התישבו בארץ הזאת, לכן את השמות אשכנז וריפת ותוגרמה פירשו אסייא והדייף וגרמניא או גירמניקייא {{ממ|[[בראשית רבה/לז/?|ב"ר פל"ז]]}}. מדברי יוסיפוס {{ממ|קדמוניות ספר ד' פ"י}} אנו יודעים אשר בימי מלכי החשמונאים כבר בארץ ההיא ישבו יהודים רבים והיונים שביניהם הציקו להם עבור חזקתם במעוז תורתם. ומדברי חז"ל נראה אשר בימי רבן גמליאל דיבנה היהודים בני עסיא שקדו על דלתות התורה ובאניות דרך רוחב ים הגדול היו עולים ליבנה לשאול הלכות. ושלשה רגלים עלו בני עסיא לשאול הדין אם התליעה הכבד שלה. ועוד עלו על דבר שאיבת המים בשביל מי חטאת. (הליכה מחו"ל לארץ ישראל ובפרט דרך הים תקרא עליה). כמעט בטבור ארץ עסיא ההיא אצל אמצע הדרך ההולכת מן Konia אל Kaisarie היינו 24 קילומיטר למערבית צפונית מעיר אַקּסֶירַאיי יש יאור של מים מלוחים ובצדו המערבי משתרעת בצה מלחית. היאור ההוא יקרא אצל הטורקים טוז-טשילי Tuz Tschölü ושטחו גדול משטח של ים המלח, בו רוחצים משום רפואה וגם להתקרר. היאור המלחי הזה נקרא בדחז"ל {{ממ|[[בבלי/שבת/קט/א|שבת ק"ט ע"א]]}} בשם מי עסיא שמותר לרחוץ בהם בשבת. להִסָתר בתוך עדת ישראל שבעסיא ערק ר"י ב"ר חלפתא {{ממ|כנזכר בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/פד/א|דף פ"ד ע"א]]}}. בימי השמד הלך ר' מאיר לעבר שנה בעסיא. כמאה וארבעים שנה אחרי כן (מפני עקת המלכות הרשעה) הלכו ר' חייא ב"ר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק לעבר שנה בעסיא. ור' מאיר אידמיך בעסיא, ולפני מותו צוה אשר עד שיבואו בני א"י לשאת אותו לא"י יתנו את מטתו על חוף ים הגדול; ונראה לי כי המקום הזה במחוז קיליקיה Cilicie על שפת ים הגדול נכַח ראש-קאַפ קוֹרמַאחִיטִי C. Kormachiti (אשר באי קפריסין). והעיר שאצל מקום קבורתו הראשונה, עד היום נקראת מַאמורִיָא על שמו. ואצל עיר מאמוריא יש ראש של הר הנכנס לים ונקרא קאפ אַנַאמִיר Cap Anamir ג"כ על שם אדוננו מאיר אשר זמן פטירתו היה בימי הקיסר אנטונינוס החסיד אוהבו של רבי ובשביל זה נתן הרשיון לקרוא את חוף הים במקום ההוא על שם ר' מאיר. </small> {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף