עריכת הדף "
אדמת קדש/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ד: ימא דמילחא== ד). '''ימא דמילחא.''' נקרא גם בשם ימה של סדום, הוא ים המלח הנזכר בתורה ובספר יהושע, ובנבואות זכריה נזכר בשם הים הקדמוני <sup>{{שוליים|(ג)נז|113}}</sup>, כמו כנרת וכמו הגלילה הקדמונה, כן ים המלח משתרע (בפאת נגב) על הגבול בין א"י המערבית ובין א"י המזרחית. לדַבֵּר אודות המקומות המצוינים אשר על שפת הים הזה מסביב, נתחיל משפתו המזרחי מהמעינות הרותחים אשר בתוך נחל השחר ולמזרחו של ים המלח 5 קילומיטר. המעינות האלה משונים זה מזה במעלת חום מימיהם, והגדול בחומו מחזיק קרוב אל 63° <small>c</small>. למעינות הרותחים האלה הערביים קורין חאמאם (מרחץ) זֶירְעַא Chamam Zerka בשביל שמקומם בתוך הנחל הנקרא אצלם וַאדִי זֶירְעַא Wadi Zerka, אולם בזמן כיבוש משה רבינו להנחל הזה קראו נחל השחר, כמו שיבואר להלן במקום שידֻבר אודות הנהרות והנחלים שבא"י. יוסיפוס (במלחמות ספר א' פל"ג) כתב כי שבועות אחדות לפני מות הורדוס כאשר תקפה עליו מחלתו עבר את הירדן לרחוץ את בשרו במעין קאללירואי החם אשר מימיו יזלו אל ים המלח. ובעל תבה"א ברצונו למצוא מקום לָשַע אשר בזמן חכמי המשנה נקרא בשם קלרה <sup>{{שוליים|(א)114|114}}</sup> שגה להחליט כי המעינות הרותח־ם חאמאם זֶירְעַא שבארץ מואב הם לָשע—קלרה, ושָם בתוך ארץ מואב אשר למזרחו של ים המלח הגיע (לפי דעתו) גבול הכנעני, כי שווּי צלצול השמות קלרה שבספרי וקאללירואי <sup>{{שוליים|(ב)114|115}}</sup> הנזכר אצל יוסיפוס הביא את בעל תבה"א לטעות גסה מאד, ובטעותו משך אחריו את כל חוקרי הארץ שבדור הזה. ובסמוך בענין זה יבואר ויֵרָאֶה מקום לשע — קלרה האמתי. נלכה נא הנגבה בדרך ההולכת לאורך מדרון ההרים היורדים לצד ים המלח. וכל שטח המדרון הזה עד מי ים המלח עם המישור הנמוך אשר אצל ים המלח בחופו המזרחי הי' נקרא בשם עָר <sup>{{שוליים|(ג)114|116}}</sup>. בלכתנו ממעינות הרותחים 5 קילומיטר הנגבה נגיע לעיר מהיר <sup>{{שוליים|(ד)114|117}}</sup> הנקראת מועאור Mukaur, והיונים והרומים קראו לה מַחֶירוּס ונשמע במבטא כמו מַהֶירוּס וכבר בארנוה לעיל פ"ג. המרחק מן מהיר עד ים המלח, בעקלקלות המסלה 11 קילומיטר. נגבה למהיר (מַחירוס) 54 קילומיטר יושבת העיר קֶירַאק היא קיר מואב העתיקה שמקומה על הר גבוה 1026 מיטר, וגם היום היא עיר גדולה ובה ישיבת שר המחוז. המרחק מן קיר מואב עד ים המלח בעקלקלות הרבות של המסלה, 17 קילומיטר. נגבה לקיר מואב 6 קילומיטר יש המקום אשר לפנים היה נקרא די־זהב וכעת הוא כפר קטן הנקרא בשם דזשוּהבּא Djuba וממנו למערב עד מי ים המלח 11 קילומיטר. ומן קיר מואב למערבית צפונית (9 קילומיטר) בערבות מואב, היא עָר של מואב, יש עיר שהערביים קורין לה תַּלְחַא, וכפי הנראה לחָיַיתּ הי' שמה לראשונה ע"ש הערבה שנקראה לחיית בלשון ארמי, ולא כל חלקי הערבה בכל מקום שהם היו נקראים בשם זה, רק עָר מואב, היינו דוקא חלק של הערבה הנכנס לארץ מואב נקרא לחיית בלשון ארמי <sup>{{שוליים|(א)נח|118}}</sup>. השם תַּלְחַא שוה להשם לחָיַיתּ. המרחק מעיר תַּלחַא ימה עד ים המלח 7 קילומיטר. למערבה של לחיית (Talcha){{כ}} 9 קילומיטר, על שפת ים המלח יש מקום חרב הנקרא רוּדזשוּם מוּאַדזשֶיהאט וזה שארית השם של העיר אַדְמָה העתיקה שהיתה במקום החורבה הזאת או קרובה לה תחת מי ים המלח. נגבה לאַדְמָה (מוּאַדזשֶיהאט) 11 קילומיטר יש מבצר חרב הנקרא מבצר נומיירא Burdsch Numeira. במקום הזה, או סמוך לו תחת מי הים היתה עיר עמורה <sup>{{שוליים|(ב)נח|119}}</sup> הידועה בקורותיה האחוזים וסבוכים בקורות העתים של סדום שכנתה. סדום על שפת ים המלח (עמק השִדים) אצל שפתו המערבי <sup>{{שוליים|(א)116|120}}</sup> ועמורה נכחה אצל שפתו המזרחי. ואחר שבארנו המקומות של הערים סדום עמורה ואדמה ראוי לדבר גם אודות עיר צבֹיים (כפי הכתיב), שהוא המקום אשר היום יקרא סַפִיֶיא. ושמו, יחד עם המצב הגיאוגראפי שלו מוכשרים להעיד כי שם היתה עיר צביים שמקומה בערבה אשר מנגב לים המלח. ½7 קילומיטר נגבה לעמורה ופחות משלשה קילומיטר מנגב למקצוע מזרחית דרומית של ים המלח בקצה נחל זרד במקום שהנחל הזה יפרד והיה לשני נחלים וצביים־סַפִייא בתָּוֶךְ. בעיר צביים ובסביבותיה בין שני הנחלים הנפרדים, בשטח הנקרא כעת עָר סַפִיֶיא שמדתו בערך 8 קילומיטר מרֻבָּעים. שָם יצמח ויגדל מין אילן הנקרא גפן סדום וענביו ענבי רוֹש ולאילן זה הערביים קורין אוֹרְש, הוא השם רוֹש מהופך. העיר צביים-סַפִיֶיא אף כי מי ים המלח לא כִסו אותה, כֻּלָה נהפכה ביום זעם, גפרית ומלח שרפה כל ארצה; כעת צביים-ספייא מקום לערביים יושבי אהלים ומקנה. שנים עשר קילומיטר מזרחית דרומית לעמורה ותשעה קילומיטר דרומית מערבית לדִי זהב אצל הדרך העוברת נהל זרד והולכת הנגבה לעיר תפל יש עיר חצֵרות הנזכרת בפ' דברים יחד עם המקום דִי זהב. העיר חצֵרות נקראת היום אֶל כַנזִירֶי (בכף רפויה). בשם זה קראו לה הערביים מעת ששפכו ממשלתם על ארץ מואב <sup>{{שוליים|(ב)116|121}}</sup> ואפשר גם לפנים בהיותם שכנים למואב היו קוראין לה כך. חכמי ישראל תלמידי ר' יוחנן קראוה ג"כ בשם הערבי, רק הם בחרו בלישנא קלילא ויקיאו לה כַן. גם ההר הגבוה 1037 מיטר אשר בצד העיר הזאת ממערבה נקרא בשם זה ראס אל כַנזירי Ras el Chansire וחכמי התלמוד היו קוראין לו כַן כמו שיבואר בסמוך בענין לשע-קלרה. המרחק מן חצרות-כַן הנגבה דרך מעבר נחל זרד <sup>{{שוליים|(ג)116|122}}</sup> עד תפל ½16 קילומיטר. חמשה קילומיטר מהר חצרות—כַן ימה (ומעט נגבה). וארבעה קילומיטר מנגב לקרן מזרחית צפונית של ים המלח, ושלשה קילומיטר למזרחה של הבצה הגדולה המכוסה במלח סדומית <sup>{{שוליים|(א)נט|123}}</sup>, על שפת נחל זרד יש עיר חרבה אשר היום תקרא חורבת לַבּרוּש Labrusch, והשטח ההררי אשר למזרחה ולמזרחית דרומית ממנה נקרא ג"כ דזשֶיבֶּל לַבְּרוּש ומגיע עד הדרך ההולכת מן תפל (צפונה) אל חצרות ודי זהב. העיר וההר לברוש מראים לנו את המקום לבן הנזכר בפרשה אלה הדברים, אצל תפל וחצרות ודי זהב <sup>{{שוליים|(ב)נט|124}}</sup>. בעמדנו בתחום ים המלח במקצוע דרומית מזרחית שלו, ראוי לשום לב על הר חצרות (כַנזירי-כַן) שגבהו 1037 מיטר. העולה על ראש ההר הזה וצופה ומביט הנגבה יראה כל הר שעיר (טורא דגבלא), וביותר יראה את הֹר הָהָר שגבהו אלף ושלשים מיטר, ועליו מת אהרן הכהן, והוא במרחק שמונים ושמונה קילומיטר מנגב להר חצרות—כַן. ולצד צפון משתרע לפניו בהוד שממותו הים המלח בכל ארכו ורחבו. וצפונה ממנו ערבות הירדן עד צרתן ועד בית ברה. לא תשבע עין לראות יקר תפארת הטבע גם מהר כַן ימה. שם במרחק עשרה קילומיטר מראש ההר, עמוק עמוק משתרעת הבצה הגדולה המכוסה במלח סדומית ושטחה יכיל בערך 54 קילומיטר מרֻבָּעים, והיא נמוכה מהר כַן 1430 מיטר. הערביים היושבים במחוז הזה מזמן נבוכדנצר קוראין להבצה הזאת בשם עֶל־עָר el Ror וחכמי המשנה והתלמוד רק מעט שנו השם הערבי, ולהבצה הזאת קראו קֶל־רָה במבטא אות ק', שהיא כמו אות ע' במבטא אנשי מזרח <sup>{{שוליים|(א)118|125}}</sup>. אולם בתורה שבכתב נקראה בשם לָשַע הוא שמה העתיק, וזה שאמרו (בספרי ריש דברים ובירושלמי מגילה פ"א) לשע זו קֶל־רָה. וכשם שהר כַן (כַנְזִירֶי) מתנשא מקדם ללשע—קלרה כך ההר טור־רגום (או תרגום) זה ההר שהערביים קורין לו דזשֶיבֶּיל רדזשוּם Dschebel Rdschum מגביל את הבצה לשע-קלרה ממערבה, לכן אחר שאמר ר' לעזר לשע זו קלרה <sup>{{שוליים|(ב)118|126}}</sup> עדיין לא הי' לנו סימן מובהק להכּיר מקום לשע, יען כי בשם קל־רה el Ror הערביים קורין לכל שפת ים המלח מכל עבריו וגם לשני עברי הירדן מים המלח עד ים כנרת, ובא ר' יודן בר יודן בר שלום ואמר מיכַן לתרגום, כלומר לשע זו קל־רה זאת המשתרעת מן הר כן אל הר־רגום Rdschum (לתרגום), ומדבריו אנו למדים כי זאת הבצה המלחית שהערביים קוראין לה עֶל־עָר el Ror. <sup>{{שוליים|(ג)118|127}}</sup> בהפנותנו ללכת מן לשע-קלרה צפונה לאורך החוף המערבי של ים המלח נפגוש בראשונה בהר הנקרא אצל הערביים בשם הר סדום דזשֶיבּיל אוּסרוּם. ההר הזה נצב בדד בערבות יהודה ואינו מחובר עם הרי מדבר יהודה אשר למערבו. אורך ההר הזה בערך 8 קילומיטר, וירום מעל פני ים המלח 180 מיטר. ראוי לשים לב על הר סדום הנפלא בתבניתו ובתכונתו: מרגליו ועד קומת ארבעים מיטר כֻּלו אבן מלחי ומראהו כעין התכלת (ואצלו הרבה עמודי מלח בודדים), ומגובה ארבעים מיטר ולמעלה שיד—גיפסיס ואבני גיר יכסנו; דמותו ותכונתו מזכירים כי ביום מהפכה הוּלַד ההר הזה. השם הר סדום נאה להר זה, כי אחר שר' חנינא אמר שהוא ראה המרחק מסדום לצוער והויא חמשה מילין {{ממ|[[בבלי/פסחים/צג/ב|פסחים צ"ג ע"ב]]}} שהם ½7 קילומיטר, והעיר צוער ידועה היום, היא הנקראת חורבת צואֵיאַרֵא Zuwera בערבות ים המלח במרחק 2 קילומיטר משפת הים, נוכל לתאר מקום עיר סדום: שהיתה אצל הר סדום על שפת ים המלח, שני קילומיטר צפונה מקצוע מערבית־דרומית של הים הזה. והמלאך שאמר ללוט ההרה המלט (בה"א הידיעה) הראה לו על ההר הארוך אשר בנגב יהודה והנשקף על פני עמק השדים, זה הר תרגום (דזשֶיבֶּיל רְדזשוּם) אשר מדרונו המזרחי צופה פני סדום. צפונה לצוער ½17 קילומיטר יש חורבת סֶיבְּבֶּי, זה מקום מבצר מסדה שבנה יונתן החשמונאי על הר גבוה מעל מי ים המלח 519 מיטר, והוא משפת ים המלח למערב ¾2 קילומיטר. תכונת ההר הזה עם מצודת סלעים שעליו ועם העמקים מסביב כפי שתאר יוסיפוס <sup>{{שוליים|(א)ס|128}}</sup> נשארה עד היום הזה. שטח העיר אשר על ראש ההר ארכו 700 מיטר ורחבו בקצהו הצפוני 120 מיטר. ובקצהו הדרומי 230 מיטר. ובאמצע—200. להשטח אשר על ראש ההר הערביים קוראין קַצַר סֶיבְּבֶּי <sup>{{שוליים|(ב)ס|129}}</sup>. גם השטח אשר למטה מהעיר במערבה הוא השטח שהיה נקרא הסלע הלבן ואשר עליו בנה סילפהא שר צבא רומא את הסוללה לכבוש את העיר, כן הוא במציאות גם היום. צפונה למבצר מסדה 17 קילומיטר, על שפת ים המלח על גבעה גבוהה יותר ממאה מיטר מעל מי הים יושבת העיר עֵין גֶדִי אשר היום הערביים קורין לה עֵין דְשֶידְדִי ובימי אברהם אבינו היתה נקראת חצצון תּמר; היא העיר המהוללה ביופי טבעה ובנועם אוירה ופירותיה, וכרמי עין גדי שהיו נטועים במדרגות במורד ההר, ההולך הלוך ושפל עד ים המלח, היו לשיחה ולמשל שירי בעם ישראל, אדמתה ואוירה הצמיחו את האפרסמון המהולל שגדל אצל ים המלח מעין גדי עד רמתה היא בית הרם. אצל עין גדי הי' יער עצי תמרים. המעין הנקרא עין גדי נובע מים חמים—פושרין (27° <small>c</small>) ומתוקים. למזרחה של העיר משתרע ים המלח בהודו והדרו, ולמערבה הרים סלעי מגור עם מערות נוראות, הוא מדבר עין גדי אשר שם הסתתר דוד בברחו מפני שאול. ושם במדבר עין גדי נמצאים כל המקומות הנזכרים במלחמת אדום עמון ומואב עם יהושפט מלך יהודה {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/כ#|דבה"י ב' כ']]}}, ושמות המקומות האלה נשארו עד היום הזה: אצל עין גדי מצפון יתרומם, 767 מיטר מעל מי ים המלח, הר מעלה הציץ, ונחל הציץ Wadi Hasas בצד השני של ההר: עיר עין גדי למזרחית דרומית ונחל הציץ W. Hasas בצפון וההר מעלה הציץ ביניהם. הדרך מעין גדי לתקוע עוברת בהר מעלה הציץ, ומי שעולה בדרך הזאת ויהי' בצפונית מערבית לעין גדי במרחק 16 קילומיטר, אז יהי' בסוף נחל הציץ <sup>{{שוליים|(א)120|130}}</sup> ואז יהי' גם פני מדבר ירואל. צריך להעיר כי מהשם העברי מדבר ירואל עשו הערביים שני שמות <sup>{{שוליים|(ב)120|131}}</sup>, לחלק המערבי של המדבר הזה קראו בִּיר אֶל אוּאַר Bir el Uar. ולחלקו המזרחי קראו בִּיר אַללַא. המרחק מן ביר אל אוּאַר עד ביר אללא ½2 קילומיטר, והם והשטח שביניהם יֵרָאוּ אצל המסלה העולה מעין גדי אל תקוע, השמות ביר אל אוּאַר וביר אללא במקום הסמוך למדבר תקוע, מראים לנו ברור שהוא המקום מדבר ירואל <sup>{{שוליים|(ג)120|132}}</sup>. המקום אשר שם היתה מהומה גדולה באויבים וישראל נושע בה', המקום הזה מתראה לפנינו בעצם תֻּמו: מחנה האויבים היתה גדולה מאד, ובעת אשר החלוץ של האויבים הגיע פני מדבר ירואל, אז המאסף שלהם היה עוד בנחל הנקרא היום ואדי כבירא שהוא מנגב לעין גדי. וכאשר החלה המהומה ולחמו איש ברעהו גדוד בגדוד, התפשטה ההריגה בכל המחנה ממדבר ירואל עד נחל ואדי כַבָּירַא במקום שהנחל יורד ומתקרב לעמק (הערבה) של ים המלח. שלשה ימים בזזו אנשי יהודה את שלל אויביהם שהָשכבו חללים ממדבר ירואל הנגבה, וביום הרביעי כאשר כלו לפשט את החללים אצל ואדי כַבָּירַא נקהלו לעמק (הערבה) קרוב למקום שהנחל ואדי כַבָּירַא יורד לים המלח, שָם הודו לאל מושיעם, ולנחל ולמישור שאצלו קראו עמק ברכה <sup>{{שוליים|(א)סא|133}}</sup> כי שָם בֵּרְכוּ את ה'. ושפת ים המלח אשר מעין גדי וממעלה הציץ צפונה, שם ברגלי ההרים אשר בימי קדם היו מלקטים אפרסמון עם כל ראשי בשמים, עתה שורֵר שם דומית שממון והולכי ארחות חדלו. {{מרכז|{{גופן|5||'''תכונת ים המלח.'''}}}} במאה האחרונה, ע"פ המדידה שעשו חכמי בריטניא ואמיריקא נודע, כי פני ים המלח נמוכים 393 מיטר מפני המים שבים הגדול, ואורך הים מקצהו הצפוני (היינו מן המקום שהירדן נופל לתוכו) עד הבצה המלחית לשע—קלרה אישר בדרומו 77 קילומיטר; רחבו היותר גדול (מקרבת עין גדי ולמזרח) ½15 קילומיטר. והמקום היותר צר (שהוא מול הלשון el Lisan מארץ מואב הנכנס לים), 4 קילומיטר. ובחפצנו להגביל את המקום היותר עָמוּק שבים הזה רואים אנחנו כאלו חוט מתוח ממקום שפך נחל השחר (זֶירְקא) <sup>{{שוליים|(ב)סא|134}}</sup> ברוחב הים לעומת עיר תקוע. על הקו הזה באמצע רוחב הים, שָם עומקו 400 מיטר. והעומק המצער שבו, הוא בחלק הדרומי של הים הזה מן הלשון el Lisan עד הבצה המלחית לשע—קלרה, שם יש מקומות בלב ים שעומקם רק 7 מיטר. גם נודע לנו על אודות מזג המים שבים הזה, כי אף שהירדן ופלגיו ונחל ארנון ועוד נחלים תמיד בלי חָשָך שופכים לתוכו מים מתוקים בשפע רב (½6 מילליון טון ביום) בכל זאת החלק הרביעי (25%) מימי הים בליל מלח הוא ממינים שונים, והמלח הנאכל Chlornatrium יש בתוך מי הים 7%. המלח בכמותו הגדולה יתן להמים כבדות והתדבקות רבה, ובשביל זה מעולם לא טבע גברא בימא דסדום. {{מרכז|---}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף