עריכת הדף "
אדמת קדש/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ב: ימא דטבריא== ב). '''ימא דטבריא.''' בספר יהושע נקרא ים כנרת, ע"ש עיר כנרת אשר בהר מצפון לטבריא מהלך שעה אחת כמו שיבואר בסמוך. אורך הים הזה מצפון לדרום 21 קילומיטר, ורחבו היותר גדול (היינו ממקום שנופל בו נחל ואדי סאמאק במזרחו עד שפת כפר מגדלא במערבו) ½11 קילומיטר. מקומו על הגבול בין א"י המערבית שנתחייבו ישראל לכבוש ובין א"י המזרחית. לתאר את המקומות שאצל ים כנרת מסביב נתחיל מקצה הנגב שלו ממקום שהירדן יוצא ממנו ומגמת פנינו צפונה לאורך החוף המערבי. שם בקצה הנגב של הים הזה גם היום נמצאות (בחורבנן) שתי אבטוניות בית ירח וצינבריס שהן מגדלות כנרים <sup>{{שוליים|(ב)94|53}}</sup>. לצינבריס בא אספסינוס עם חילו בלכתו מבית שאן להחריב את טבריא ושם בצינבריס נתפייס ע"י אגריפוס <sup>{{שוליים|(ג)94|54}}</sup> השם צינבריס נשאר עד היום, אולם השם בית ירח נשתנה, והיום נקראת חורבת אֶל קֶיראק. לצפון מן צינבריס עד טבריא והלאה עד מגדלא את ים כנרת ממערבו מגביל הר ארוך גבוה ותלול ומדרונו יורד ויגיע בשפת הים. על ראש ההר הזה מול ים כנרת וצפוגה לצינבריס ½4 קילומיטר יש חורבת קדשין <sup>{{שוליים|(א)מח|55}}</sup> הנקראת היום חורבת קדיש וזה כשתים עשרה שנה אשר קדשין העתיקה עם שדותיה מסביב קמה ליהודים למקנה מאת הערביים הנקראים עַרַבּ דַאלֶייקֶי <sup>{{שוליים|(ב)מח|56}}</sup>. צפונה לקדשין Kdisch, {{כ}}¼2 קילומיטר, על ראש ההר בתחילת שפועו המזרחי נשארה שארית עיר מנרי הנזכרת במשנה ובגמרא <sup>{{שוליים|(ג)מח|57}}</sup>, והיום נקראת חורבת מְנַרֶי. צפונית מזרחית לחורבת מְנַרֶי במרחק שני קילומיטר נשארו המעיינות הרותחין של עיר חמת הנזכרת ביהושע יחד עם עיר רקת (זו טבריא). ובגמרא ירושלמי נזכרת כמה פעמים בשם חמתה דטיבריא, ואמרו כי היא סמוכה לכרך (לטבריא) ונראית עמו (עם הכרך), וכן היום מכל גנות הבתים ומכל המקומות שאצל חוף הים בטבריא רואים היטב את בית המדרש שנבנה לפני ארבעים שנה <sup>{{שוליים|(ד)מח|58}}</sup> אצל המקום שאומרים כי שם קבורת התנא הקדוש ר' מאיר, וגם רואים היטב ובנין של המרחץ אשר אצל המעינות החמים, ומכל החוף המזרחי, הדרומי והצפוני של ים כנרת, מכל המקומות אשר משם רואים את טבריא תֵרָאֶה גם חמת (חמתה דטבריא). ובימי יהושע בן נון גם היא היתה מוקפת חומה כטבריא היינו רק משלש רוחותיה, ומצד מזרח-הים חומתה. כאלף ושמונה מאות מיטר צפונה לחמת על שפת ים כנרת יושבת עיר רקת העתיקה אשר בזמן קיסר טיביראוס הוסב שמה ותקרא בשם טבריא <sup>{{שוליים|(א)96|59}}</sup> וכאשר ידו פרש צר להציק להישיבות שביהודה והתורה יצאה הגלילה, החלה טבריא (הקרובה לאושא ולצפורי) להפיץ תורה בישראל. ובין חכמיה התנוססו ר' שמעון בן עזאי ור' מאיר ור' חייה רובה ובניו. ואחריהם הגדיל ר' יוחנן להאדיר תורה בטבריא ולהפיצה בישראל. ותלמידיו הגדולים ידועים לכל לומדי הגמרא: וגם ר' יהושע בן לוי לעת זקנתו עזב את לוד ובא לטבריא לדור במקום תורה <sup>{{שוליים|(ב)96|60}}</sup> ואח"כ בזמן הגאונים ישבו בה אדירי התורה וחכמי המסורה <sup>{{שוליים|(ג)96|61}}</sup>. למערבה של טבריא וסמוך לה המקום איצטדין <sup>{{שוליים|(ד)96|62}}</sup> והיום הוא כפר קטן שהערביים קוראין לו נַאסַארדִין. ומן איצטדין לצד צפונית מערבית וקרוב לו המקום הנקרא לפנים הקצרין <sup>{{שוליים|(ה)96|63}}</sup> וכעת נקרא אָם האַרוּן, וסמוך לו העיר החרבה אשר לפנים נקראה בית מעון <sup>{{שוליים|(א)מט|64}}</sup> וכעת יקרא תל מעון. והמקום נפשא דסריקין היינו קבר של ערבים (וכעת מקום הקבר נקרא חאזשאר נאסארא) היה סמוך לה מאד <sup>{{שוליים|(ב)מט|65}}</sup>. המקומות האלה: איצטדין, הקצרין, בית מעון ונפשא דסריקין, ארבעתם נמצאים על קו ישר המתוח (מאיצטדין לנפשא דסריקין) למערבית צפונית 63 מעלות (Nw :63°). היינו הקצרין ואיצטדין מצד מזרחית דרומית לבית מעון ונפשא דסריקי בצד מערבית צפונית לבית מעון. צפונה לטבריא מדת תחום שבת אחד ( 1520 מיטר) על שפת הים אצל הנחל ואדי אבּוּ־אֶל־אַמִיס ואצל עין מים פושרין שהיהודים יושבי טבריא קורין לו עין חמתן <sup>{{שוליים|(ג)מט|66}}</sup>, שם היתה עיר קטנה שנקראה חמתן (ובתלמוד ירושלמי חמתה) על שם המעין החם. מדברי התלמוד {{ממ|ירושלמי עירובין פ"ד}} נראה כי חמתן היתה בין מגדלא ובין טבריא, במדה כזאת, אשר מן מגדלא עד נגב חמתן היה מרחק אלפים אמה חסר שתים, ומנגב חמתן עד טבריא ג"כ אלפים אמה חסר שתים. לפי שאמרו בתוספתא ובירושלמי עירובין [[תוספתא/עירובין/ה|פ"ה]], בראשונה היו בני טיבריא מהלכין את כל חמתה ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה וכו'. והתיר רבי (ע"פ עדותו של רועה אחד זקן) שיהיו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל המתה ומגיעין לחצר החיצונה עד הגשר. ועוד התיר רבי שיהיו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר ובני חמתה אינן עולין לגדר. סיפא דמתניתא הובאה גם בבבלי מסכתא עירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/סא/א|ס"א ע"א]]}}. אף מי שלא ראה מימיו את ים כנרת וגדותיו יכול ללמוד מדברי חז"ל כי עיר חמתן מקומה על שפת ים כנרת המערבי באמצע המרחק שבין טבריא ובין מגדלא מיל מטבריא ומיל ממגדלא. וגם בלי עיון רב יכול להבין כי עיר גדר שהיא למעלה מחמתן ובמרחק מיל אחד ממנה לא יכולה להיות לדרומה של חמתן רק על הגבעה, ויותר נכון לומר, על המדרון ההולך ומתרומם למערבית צפונית של חמתן. ובתחילת חקירותי במקום ההוא ראיתי כי דברי חז"ל בכל פרטיהם מסכימים עם המציאות: העיר חמתן (שהיתה באמצע המרחק שבין טבריא ובין מגדלא) כעת חרבה לגמרי. ובהיותה לפנים עיר קטנה ודלה גם יסודות מבנינים לא השאירה לנו וישאר אך המעין של מים חמין - פושרין הנקרא חמתן עד היום. אולם בספרי התלמוד תֵרָאֶה עיר חמתן כמו שהיתה בשלותה היא וגם גדר העיר הגדולה הסמוכה לה שהיתה על ההר ועל מדרונו, במערבית צפונית של חמתן במרחק מיל אחד. גם העיר גדר חרבה היום והערביים קורין לה חורבת ג׳די דזשידי Dschede בחסרון אות '''ר'''. וכן מצינו במשנה תקרא ג"כ בשם גדי בחסרון אות '''ר''' {{ממ|[[תוספתא/טהרות/ז|תוספתא טהרות סוף פ"ז]]}} כגון חצר בית גדי וחמתה <sup>{{שוליים|(א)98|67}}</sup>. עוד נודע לנו מדבריהם כי הגשר הנזכר שם (בתוספתא ובירושלמי פ"ד) היה סמוך להקצה הצפוני מעיר חמתן, בשביל זה ממגדלא להגשר היה המרחק יותר מאשר לכל הבתים שבחמתן. וכל מי שיבוא ויביט על מקום המתן יבין מדעתו כי הגשר הי' בנוי על נחל ואדי אַבּוּ אֶל אַמִיס לעבור בו את הנחל בעת אשר מטר וגשם רב יורד על הארץ וע"י שטף המים הבאים ממדרון של גדר הנחל הזה יהיה לנהר שוטף מבלי לעברו. ומשגה גדולה כתב הרב בעל כפתור ופרח ז"ל שהחליט כי הערים גדר וחמתן הנזכרות בתוספתא ובגמרא עירובין, מקומן בעבר הירדן המזרחי <sup>{{שוליים|(ב)98|68}}</sup>. ותחילת טעותו היתה באמרו כי המעינות הרותחים שהערביים קורין להם אל חימי שזאת חמתן הנזכרת בתוספתא ובגמרא. וכאשר בסביבות אל חמי לא ראה ולא שמע שתהיה עיר בשם גדר, סמך על השערתו ואמר שהחורבה אימחייז הנפלאה הרחוקה מן אל חימי שני מילין <sup>{{שוליים|(ג)98|69}}</sup> כי היא גדר. ונעלם ממנו ומכל חוקרי הארץ שבאו אחריו כי החורבה אשר בימיו ובימינו נקראת אימחייז, בזמן חכמי המשנה נקראה המחוז ושם ישב ר' שמעון המחוזי. והערבה הרחבה המשתרעת מן המחוז עד ים כנרת ועד הירדן, במשנתנו <sup>{{שוליים|(א)נ|70}}</sup> נקראת חולת המחוז. צפונה לחמתן מיל אחד על שפת ים כנרת יושבת העיר מגדלא הנזכרת בהרבה מקומות בתלמוד. ואחר שידענו כי גם בימי חכמי המשנה והתלמוד היתה רחוקה מטבריא שני מילין לכן לא נטעה לומר שהיא מגדל נוניא הנזכרת במסכת פסחים [[בבלי/פסחים/מו/א|מ"ו]] אשר בפירוש אמרו שם הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא, ואת המקום מגדל נוניא מצאתי שהוא צפונית מערבית לטבריא וכעת הוא חרב ושמם, והערביים קורין לו קַלעאַתּ־אִבְּן־מַאַן. <sup>{{שוליים|(ב)נ|71}}</sup> גם לא נטעה לומר <sup>{{שוליים|(ג)נ|72}}</sup> שזאת העיר מגדלא דצבעיא שהיתה עיר גדולה עם חנויות רבות וגם היתה מצוינת בעצי שטים עתיקים כי מגדלא-דצבעיא ההיא מקומה ביהודה וסמוכה להמושבה פתח תקוה <sup>{{שוליים|(ד)נ|73}}</sup>, ברם זאת מגדלא הטיבריאנית והיא נזכרת בירושלמי מעשרות {{ממ|[[ירושלמי/מעשרות/ג/?|פ"ג]]}} היו לו ב' חצרות אחת במגדלא ואחת בטבריא וכו'. במגדלא זאת קרה המעשה בספרא חד שנענש ע"י רשב"י. ובגמרא יש אומרים כי לעיר זאת ברח רשב"ל מחמת הנשיא שפגע בכבודו <sup>{{שוליים|(א)100|74}}</sup>. העיר הזאת יושבת אצל ים כנרת על שפתו המערבי בקצה הדרומי של בקעת גינוסר. ובשביל שהיא סמוכה לגדר (של חמתן) לכן היא נקראת גם בשם מגדל גדר. והתנא רשב"א למד שם בבית רבו ובלכתו לאורך שפת ים כנרת ולאורך הירדן ממגדל גדר עד עירו בית שאן קרה לו הענין הידוע עם האיש שגופו היה מכוער <sup>{{שוליים|(ב)100|75}}</sup>. ההר שבין חמתן ובין מגדלא בזמן חכמי התלמוד היה נקרא הר גדר ע"ש העיר גדר שהיתה בנויה עליו. מצפון ומים ומדרום ההר הזה מוקף מנחלים (נחל אבו אל אמיס ונחל חאמאס) ולפאת קדמה מזרחה ים כנרת גבולו. צדו המזרחי הנשקף על פני הים יורד במדרון חד כמעט זקוף ככותל המגיע בתחתיתו למי הים. המדרון הזקוף הזה נקרא אצל חכמי התלמוד בשם מחתנא דגדר <sup>{{שוליים|(ג)100|76}}</sup>. למערבה של מגדלא וסמוכה לה וצפונה לגדר וסמוכה לה, בראש הר גדר בקצהו הצפוני הנשקף על בקעת גינוסר נשארה שארית עיר כנרת העתיקה אשר מזמן בית שני היהודים היו קורין לה גינוסר <sup>{{שוליים|(א)נא|77}}</sup> וכעת היא חרבה והערבים קורין לה חורבת גאסאר. ואולם כנרת שם העיר לראשונה. והיא העיר האחרונה (החמישית) מערי מבצר של נפתלי היושבות בשורה אחת (על חוף הירדן וים כנרת) מדרום לצפון: הצידים (כפר חיטיאה), צר, חמת, רקת וכנרת <sup>{{שוליים|(ב)נא|78}}</sup>. צפונה למגדלא ולעיר כנרת, כר נרחב משתרעת בקעת גינוסר המהוללה, כמו שאמרו {{ממ|בב"ר פרשה צ"ח}} ולמה הוא קורא אותה גנוסר רבנן אמרי גני שרים. ובלא גוזמא אמר יוסיפוס שהבקעה המבורכה הזאת מגדלת פירות של כל האקלימים: חטים, אורז, תמרים וירקות ממינים שונים, כי אוירה חם (206 מיטר למטה מפני מי הים הגדול) ואדמתה פוריה, ושלשה מעינות נחלי מים היוצאים מההרים שבמערבה משקים אותה, והגדול שבהם הוא הנחל או הנהר הנקרא ואדי אֶל רַאבַּאדִיֶא היוצא מכפר נחום <sup>{{שוליים|(ג)נא|79}}</sup>. בקרן מזרחית צפונית של בקעת גנוסר על שפת ים כנרת במקצוע צפונית מערבית של הים הזה ומזרחית צפונית למגדלא במרחק ½5 קילומיטר היתה העיר טאריכיא הנזכרת אצל יוסיפוס, והידועה בחורבנה ובהרג הרב שנעשה באנשיה ע"י אספאסיאנוס. והערביים קורין לה טַאבִּיכַא שהוא השם טַארִיכֶיַא בשנוי מעט <sup>{{שוליים|(א)102|80}}</sup>. מדברי יוסיפוס ע"ד מלחמת טאריכיא נוכל להכיר אשר לפני חורבנה היתה עיר גדולה אף כי השטח הגבוה שאנו רואים היום למערבה של טאריכיא—טאבּיכא היה חוץ לעיר <sup>{{שוליים|(ב)102|81}}</sup>. ובזמן הזה העיר טאריכיא-טאבּיכַא הקטנה עם שדותיה היתה לאחוזה לנצרים קטולים גרמנים. מעינות גדולים יש שם במזרח העיר ובשביל שמימיהם מלוחים אינם מסוגלים להשקות שדות וגנות רק משתמשים בהם להניע את הרחים, אולם מעין אחד יש שם אצל שפת הים שמימיו מתוקים וטובים לשתיה. להמעין הזה הערביים קורין בּיר אַיוּבּ וזה באר אחאב הנזכר במשנה [[משנה/פרה/ח|פרה פ"ח]]: באר אחאב ומערת פמייס כשרים לפרה שהן מים חיים <sup>{{שוליים|(ג)102|82}}</sup>. ובקצה הדרומי של טאריכיא על שפת הים בזמן חבור המשנה היתה עיר בשם עין תאנה הנזכרת במדרש קהלת רבה {{ממ|[[קהלת רבה/ג|פ"ג]]}}, ובה ישב רבי שמעון בן חלפתא <sup>{{שוליים|(ד)102|83}}</sup>; ובירושלמי תענית {{ממ|[[ירושלמי/תענית/ד/ב|פ"ד ה"ב]]}} קראו לה עין תִּינה <sup>{{שוליים|(ה)102|84}}</sup>. ובשם עין תינה נקרא גם היום המעין שעל שפת ים כנרת בצד דרום של עיר טאריכיא־טאביכא, אצל הגבעה אשר עליה בלי ספק היה מבצר טאריכיא בזמן מלחמת אספאסיאנוס. גם הבנין החרב (אצל עין תינה) הנקרא היום חאן־מיניא נקרא כן בשביל שהוא בנוי במקום שהיתה שם עיר עין תינה. את העיר עין תינה (בקצה עיר ירח—טאריכיא) שמקומה במרכז הישוב התלמוד לא ראינוה בנביאים ולא שמענוה במשנה קודם זמנו של ר"ש בן חלפתא. את חות דעתי אני אומר אשר ברוב או במעט שנים אחר חורבן טאריכיא בעת שהחלה להתנער מעפרה אז נפרד החלק הדרומי מהחלק הצפוני של העיר, ורֶוַח הושם ביניהם, העיר הצפונית נקראה טאריכיא כבראשונה ולהעיר הדרומית קראו עין תינה כשם המעין שלה. מזרחית צפונית לטאריכיא וסמוך לה בצדו הצפוני של ים כנרת על שפתו היה כפר תנחום (שהי' נקרא ג"כ כפר תחומין) והערביים קורין לו תל־חוּם. ורבות מאות שנים היה הכפר הזה חרב ושומם. וזה כחמש עשרה שנה שקנו אותו נצרים איטאליאנים ובָנוּ חצר ובתים ונטעו שם גנות ופרדסים ובָנו גם בית מקלט לנשים—נזירות שלהם, וכל זה בשביל שהם טועים וחושבים כי תּל־חוּם הוא כפר נחום המקודש אצלם. בחפרם שמה במעבה האדמה מצאו בנין עתיק הנִכּר שהי' בהכ"נ של יהודים. למזרחית צפונית ½3 קילומיטר מכפר תנחום, אצל הירדן על שפתו המערבי במקום שהוא נופל לים כנרת יש עיר חרבה אשר הערביים קורין לה חורבת אבּוּ־צֶינַא ולפני אַלפַיִם שנה אצל ההמון היתה נקראת בית-ציידא, ובתלמוד נקראת ציידן והיתה מצוינת בציד דגים ממינים רבים, וגם כעת עיקר ציד דגים בימא דטבריא הוא בצדו הצפוני במקום שהירדן נכנס לתוכו. מן ציידן שהיא בקצה הצפון של ים כנרת אם נרצה לסובב את הים הזה לשוב לקצהו הדרומי דרך שפתו המזרחי אז בעברנו את הירדן (במקום שהוא נכנס לים) כף רגלנו תדרוך בבקעת אנטיוכס הנזכרת בספרי יוסיפוס <sup>{{שוליים|(א)נב|85}}</sup> והערביים קורין לה בְּעֶעְתְּ־טֶיכַא, ולפאת קדם של הבקעה הזאת מתנשא ההר של העיר גמלא החרבה. הר של גמלא כמעט מכל עבריו מוקף בעמקים עמוקים. מערבה שופע ויורד לים כנרת הנמוך ממנו בערך 550 מיטר; הנגבה, ההר יורד במדרון־זקוף לגַי הנקרא ואדי סאמאק. וצדו הצפוני של ההר הזה יורד זקוף ככותל לגַי הנקרא ואדי שְגֵייף Wadi Schgeif. ובפאת קדים של ההר, ראשי הגאיות האלה מתקרבים חד אל חד ורק מרחק קטן (בערך 100 מיטר) ביניהם. ראש ההר גבוה מבקעת אנטיוכוס ומשני הנחלים (המקיפין אותו) בערך חמש מאות מיטר. בשביל זה העיר גמלא שישבה בראש ההר ההוא על הרצועה הצרה שבין שני הגאיות היתה בצורה מהטבע ורק למזרחה של העיר במרחק קטן שבין ראשי הגאיות היה צריך להגן עליה, ושם חפרו חפירה עמוקה <sup>{{שוליים|(א)104|86}}</sup>. ההר אשר עיר גמלא היתה בנויה עליו נקל להכיר ע"י הסימנים שמסר לנו יוסיפוס באמרו <sup>{{שוליים|(ב)104|87}}</sup> כי גמלא נבנתה מול טאריכיא מעבר לים כנרת. ובמקום אחד תאר את מקומה עוד יותר בהיר באמרו: כשם שעיר גמלא מַקְבֶּלֶת אל טאריכיא. כן עיר היפפוֹ (סוסיתא) מַקְבֶּלֶת אל טבריא. עוד כתב יוסיפוס <sup>{{שוליים|(ג)104|88}}</sup> כי גמלא בנויה על ראש הר גבוה ועל ההר בַתָוֶך יתנשא גבנון רם אשר צלָעוֹתיו זקופות מלפניו ומאחריו עד כי נדמה ההר ההוא לתבנית גמל עם דבשתו ועל כן נקראת בשם גמלא וכו'. מי שירצה להתבונן על ההר ההוא מפאת בקעת בֶּעעתּ טיכא Betecha וגם משני עבריו היינו מהגַי הנקרא ואדי סאמאק אשר בדרומו, ומהנחל ואדי שגייף אשר בצפונו אז יִרְאֶה כי תמונת ההר בכל פרטיה מתאמת עם דברי יוסיפוס, ותֵרָאֶה בשלמות אם נשקיף על ההר ממרחק, היינו בלכתנו מעין תינה (שבנגב טאריכיא) הנגבה לאורך שפת הים עד מגדלא, ומחוף המערבי של ים כנרת נשקיף קדמה מזרחה על ההר ההוא, אז ידמה בעינינו כגמל ענק רובץ. וממגדלא הנגבה, ובטבריא יחדל החזיון. גם המעין של גמלא אשר על אודותיו כתב יוסיפוס: בתוך חומת העיר יוצא מעין מים חיים אשר ממנו יישתו כל יושבי העיר עכ"ד. גם המעין הזה נשאר שמה, ועליו נשאר השם גמלא העתיק כי הערביים קורין לו עֵין אֶל גְחַאזַאל הוא עין גַמַלא העתיק. ואחרי אשר המצב הגיאוגראפי של המקום הזה ותבניתו נתגלו לנו בכל פרטיהם, מעתה השנוי שבין השם גַמַלַא ובין השם גְחַאזַאל לא יגזול ממנו הזכות על המקום החביב הזה שגלינו, ובפרט אחרי אשר יוסיפוס מספר לנו כי היהודים יושבי גמלא לא ימללו ברור את השם גַמַלַא, לכן קרוב הדבר, כי גם היהודים שישבו בגמלא ובסביבותיה קראו לה גְחַאזַאלַא, והערביים שכניהם קבלו מהם <sup>{{שוליים|(ד)104|89}}</sup>. מערבית דרומית לחורבת גמלא 5 קילומיטר, על שפת ים כנרת בחופו המזרחי אצל שפך מי נחל ואדי סאמאק הימה (מנגב להנחל) על תל לא גבוה נשאר המקום כורסי <sup>{{שוליים|(א)נג|90}}</sup> הנזכר בגמרא {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/יא/ב|מסכת ע"ז י"א ע"ב]]}} ושם היה קבוע בית עכו"ם בשם בית נבו <sup>{{שוליים|(ב)נג|91}}</sup>. נגבה לכורסי 5 קילומיטר, על שפת ים כנרת המזרחי מול טבריא יושבת העיר רגב הצפונית <sup>{{שוליים|(ג)נג|92}}</sup> הנזכרת בתוספתא שביעית [[תוספתא/שביעית/ד|פ"ד]] ובירושלמי דמאי [[ירושלמי/דמאי/ב/?|פ"ב]] <sup>{{שוליים|(ד)נג|93}}</sup>. ברבות הימים שְמָהּ נשתנה מעט, וכעת קורין לה עֵין־גֶיבּ <sup>{{שוליים|(ה)נג|94}}</sup>. אולם הקריאה העתיקה רגב נשארה בשם היחס של הערביים השוכנים כעת במקום הזה הנקראים עַרַבּ רֶגֶבַּתּ. אצל רגב זאת נופל לים כנרת הנחל הנקרא ואדי עֵין־גֶיבּ. הנחל הזה מוצאו מעיר פיק אשר בימי הרומים נקראה היפפוֹ-סוסיתא. ובצאתו מעיר פיק הנחל הזה יורד מערבה ועובר בצד צפון של החלק התיכון של העיר היפפוֹ הוא החלק הנקרא היום חורבת סוסִיָא <sup>{{שוליים|(א)106|95}}</sup>, ועובר בצד צפון של הגבעה קַלַעאַתּ אֶל חוֹסֶין ונופל לים כנרת בעיר רגב אשר כעת תקרא עֵין־גֶיבּ. בעמדנו אצל סוסיתא ראוי להעיר כי השטח של המחוז הנקרא תחום סוסיתא נמשך לצד צפון עד חורבת גמלא שהיא צפונה לסוסיתא במרחק ½6 קילומיטר, ולצד מזרח מן סוסיתא נמשך מרחק 6 קילומיטר עד נהר יַעַרוּט אשר כעת יקרא נהר רוּעַט, והנגבה משתרע עד חמי גרר שהערביים קורין להם אֶל חֶמֶי, וממערבו ים כנרת גבולו. בתוך השטח הזה נמצאות תשע העיירות החייבות במעשרות הנזכרות בתוספתא שביעית [[תוספתא/שביעית/ד|פ"ד]] ובירושלמי דמאי [[ירושלמי/דמאי/ב/?|פ"ב]]. ולפני עשרים שנה נוסדה אגודת יהודים ילידי צפת ליַסֵד מושבה בתחום סוסיתא, וקנו מהערביים יושבי בּיר שגום את חצי אדמתם ערך 200 הֶיקטאר (שהם אלפַיִם דולאם) ויישבו שם ויקראו להמקום ההוא בני יהודה כשם אגודתם <sup>{{שוליים|(ב)106|96}}</sup>. נגבה לרגב ½3 קילומיטר על שפת ים כנרת במזרחו נשארה העיר החרבה נמורי הנזכרת בתלמוד {{ממ|[[בבלי/בכורות/נה/א|בכורות נ"ה ע"א]] לענין מעשר בהמה]]}} <sup>{{שוליים|(א)נד|97}}</sup>. והערוך גורס פטורי אשר במבטא של הערביים יִשָמַע בַּדוּרֶי Badure. והיא העיר החרבה דוּאֶירְבַּאן הקרובה לרגב. נגבה לנמורי 3 קילומיטר על שפת ים כנרת במזרחו יושבת העיר השולמי או שולמי הנזכרת בתוספתא בכורות [[תוספתא/בכורות/ז|פ"ז]]: היה לו בעבר הירדן מכאן ומכאן כגון השולמי מנרי וכו'. העיר שולמי כעת אצל הערביים נקראת סַמְרא בהביאם אות '''ר''' תמורת אות '''ל''' <sup>{{שוליים|(א)108|98}}</sup> ומקום '''ר''' נתנו אחר אות '''מ'''. ואצל כפר סמרא יש תל ארוך (2 קילומיטר ארכו) הנקרא תל סַלִיבּ. השם של התל הזה מוכיח כי בימי קדם היה נקרא תל שולמי על שם עיר שולמי (כעת—סמרא) שאצלו. ועל דבר עיר מנרי מבואר לעיל בפרק זה שהיא על ראש ההר הנמשך לאורך החוף המערבי של ים כנרת ויושבת בצד מערבית דרומית של חמי טבריא ולמעלה מהם 500 מיטר והיום נקראת חורבת מְנַרֶי. אם נראה כאילו חוט מתוח מן שולמי עד מנרי el Menare, אזי מגמת החוט יהיה למערבית צפונית, ואורך החוט ההוא (העובר ברוחב הים) הוא המרחק היותר קצר שבין שולמי ומנרי, ארכו ⅓8 קילומיטר. העומד בעיר שולמי יכול לראות עיר מנרי וחלק משדותיה <sup>{{שוליים|(ב)108|99}}</sup>. דרומית מערבית לשולמי (4 קילומיטר) על שפת ים כנרת בקצהו הדרומי יש כפר צמח הנזכר במשנה {{ממ|[[תוספתא/שביעית/ד|תוספתא שביעית פ"ד]]}} ושמו לא נשתנה. לא נוכל לדעת כמה שנים לפני ר' יהודה הנשיא היו נוהגין בו לענין תו"מ ושביעית לאסור כמו יֶתֶר העיירות האסורות שבתחום סוסיתא. אולם ידענו כי רבי התיר כפר צמח, מובן הדבר מפני שנודע לו כי עולי בבל לא החזיקו בו. לפני ארבעים שנה התנער כפר צמח מעפר הריסותיו והוא ושדותיו הם אחוזת בית מלכנו הסולטאן יר"ה ותנשא מלכותו. ובשנת התרס"ה החלה לעבור בו מסלת הברזל ההולכת מחיפה לאדרעי ולדמשק. ובכפר צמח נבנה בנין יפה בית תחנות של מסלת הברזל, ומעת ההיא הי' הכפר הזה מרכז הנסיעה ליושבי טבריא וסביבותיה. טרם נתרחק מחוף המזרחי של ים כנרת וטרם נפרד מהמקומות אשר בסביבות סוסיתא. ראוי להעיר כי להפיק אור בהיר על תשע העיירות שבתחום סוסיתא קבענו מקום בענין היותר מוכשר לזה, להלן בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל בעבר הירדן המזרחי. ים כנרת משתרע בעמק נמוך ופני המים של הים הזה נמוכים 208 מיטר מפני המים שביַם הגדול. המקום היותר עמוק שבים הזה מגיע לשמונה וארבעים מיטר וזה סמוך לשפתו המזרחי אשר אצל חורבת גמלא; שני לו — באמצע הים בין כורסי ובין מגדלא, שָם עומקו 42 מיטר. חוף הים אשר אצל חמת (חמי טבריא) יותר עמוק מאשר אצל טבריא; ועומקו המצער - בקצהו הדרומי, בין שולמי (סמרא) ובין קדשין (קדיש) 18 מיטר. בכלל, החוף המזרחי יותר נמוך מהמערבי, והמים אשר בשפתו המזרחי עמוקים ממי שפתו המערבי. בכל שטחו של ים כנרת צדים דגים רבים אבל ביותר יגדל הציד במקום אשר לפנים הי' נקרא ציידן <sup>{{שוליים|(א)נה|100}}</sup>, הוא במקום שהירדן נכנס לים כנרת. ולעיל בפרק זה מבואר כי לציידן לפנים יקרא היום חורבת אַבּוּ צֶיגֶי. {{מרכז|---}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף