אגרת מוסר/האגרת

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אגרת מוסר האגרת

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

אגרת מוסר עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך:

דע את אלהי אביך ועבדהו. ביצוריך אשר יצר לכבודו דרשהו. אל נא תחטיאם למרוד בחילהו. כל פעל ד' למענהו. עיניך לנכח יביטו אל פעולות ד' ואל מעשי ידיו בשמים ובארץ כי הוא צוה ונבראו. לראות במעשיו אשר נוראו כדכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'. ואומר הלא אלוה גובה שמים וגו' ואומר התבוננת עד רחבי ארץ. ואומר בהפכם כי לא יבינו אל פעולות ד' ואל מעשי ידיו יהרסם ולא יבנם. עצום עיניך מראות ברע ובכל דבר מעיר ומבעיר יצרך להחטיאך אל קונך. תזכה לחזות בנועם ד' לשום במרום קנך. פקח עיניך על העני עמך וראה בצערו ומחסורו. ואל תעלים עין ממאסר חליו ומזורו. כי האלהים יביא במשפט על כל נעלם. גלגל הוא שחוזר בעולם. אל תבכה יותר מדאי בכי תמרורים. ואל תבכה לפני השמחים. ואל תצהל לפני הבוכים והנאנקים. אל תפנה אל דבר מגונה ומכוער כי יוליד גנאי בנפשך הטהורה*). כמו שאמרה תורה. אמונת עתך. ושבת וכסית את צאתך. אל תאהב שינה כי איש מחסור אוהב תנומה. עצלה תפיל תרדמה. היה שח עינים בשבתך ובלכתך בקרב אנשים ובדברך עמהם. ואל תישן ואל תרדם לפניהם. בקרב מושבותיהם. כי תפיל בעיני נבוניהם. אל תלך ברום עינים. כי הוא ניר רשעים התרים אחרי עיניהם. גם אל תשא פניך אל בני בליעל להביט בפניהם. החכם עיניו בראשו. ועיני כסיל בקצה ארץ להכשילו ולהבאישו. אל תשפיל נפשך להביט אל בעלי חיים בהתחברם כי חרפה היא לך. כי יתלבש דמיונך בהרהור המפעל המכוער ההוא אשר יאפיל מאור שכלך. הזהר לברך על כל דבר מברכות הראיה דבר בעתו כאשר הורו חכמי התושיה והמשנה. בשבתך ועמדך להתפלל אל תפן אנה ואנה. והיו עיניך רואות את מוריך ואזניך תשמענה דבר מאחריך:

אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין:

הט אזנך ושמע דברי חכמים לדעת חכמה ומוסר מפי החכמים והנבונים והזקנים. התיעץ בתורה ובאנשי הנסיונות טרם כל פעולותיך. שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתיך. הזהר משמע שוא ומלקבל לשון הרע אבל תחוש לקול הדברים הרעים. להציל נפשך מסוד מרעים. אטום אוזן משמוע דברי נבלה. ולעג והתול ודברי שיחה בטלה. כי שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה ר"ל לגלות מומי החברים וזה ראשית המדנים. הזהר משמע שירים החשק ונגינות התאוה הבהמות המעירות ומביאות לידי זימה. אשר היא חרפה וכלימה. וגם מבוסה ומהומה. כי תשמע דבר תפל שקר על אחד השלמים. החזק עליו אימים. כי ידבר אליך אדם הקשיבה אל כל דבריו ואל תקפוץ לאמר כך וכך אמריך. למה תדבר עוד דבריך. אל תאטם אזניך מזעקת דל משמוע ואין עונה. אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. הוי נזהר בברכות השמועה בין לטובה בין לרעה. הט אוזן למוכיחך בכל שעה הקשיבה זעקת הדלים והעשוקים והאומללים. להוציא משפטם לאור ויוציא לאור צדקך אלהי השמים. וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים. פי שנים תשמע במענך. ויתד תהיה לך על אזנך:

פי צדיק ינוב חכמה ולשונו תדבר משפט:

פתח דברך יאיר ללמוד התורה וללמדה לבניך. קנה חכמה קנה בינה בכל קניניך. ואל תמכור מחמד עיניך כי היא חייך ואורך ימיך. לעמוד על משמרתך. יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. פרי צדיק עץ חיים לוקח נפשות בחכמתו. המוציא יקר מזולל לעד תעמוד צדקתו. ודברת בה ושגה באהבתה. ואל תשגה בעת מעתות הפנאי בזולתה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. כי מחקרה גדול והיום קצר מהשיגנו. ולמה תאבד עת ממנו. אבל להרויח הנפש מטורח העיון ועמלו טוב הדבר כי תקחנו אל גבולו. הזהר מאד בעתות התפלה מדבר דבר זולתה כי תהרהר בדבר ההוא בעת התפלה ותאבד כונתך לא כבני דורנו העורכים בעת התפלה שיחותם. מן המשכילים יכשלו להביא אז אל בית תפלתם ספרי תכונתם. להתכבד נגד זקני עמם בקרב עדתם. וסדר תחנונותיך בשובה ונחת. ובאר היטב דברי תחנתך. ואף כי בנשאך שם ד’ על שפתיך. דע לפני מי אתה עומד ואל תיזרוק הברכה מפי אמרתך. ראה כאלו אתה עומד לפני מושל בשר ודם כמותך. ואם חננך בוראך קול ערב בתהלותיו תשמיענו. ואם באמת תקראנו ישמע אל ויענך. ככד את ד' מהונך. למד לשונך להודות לאל ההודאות ולהצדיק על כל הבא משפטו ותגמולו. כי צדיק הוא ד' וזך וישר פעלו. כסף נבחר לשון צדיק להזריח שמשו. פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ועולה. מרכילות ומלשינות ומלעג ומשחוק ולצנות. ודבר נבלה. ואל תזכיר שם שמים לבטלה. כי היא חטאה גדולה ואם בעיני העם היא נקלה. וגם דבה אל תביא ואל תבשר לרעה אל בני אדם כי לא טובה השמועה. אל תגדל פיך בשחוק לגלות שיניך כי תגלה את קלונך. הזהר מנגינות שותי שכר ומשיר כסילים. המפסיקים באמצע הברכות בשירי עגבים במחשך החשק כלולים. שקולים במשקל החולים. בני כותים וישמעאלים. למצוא חן בעיני האנשים. חלושי דעת הנאנשים. אשר הם נמשלים לנשים. ובעיני הנערים והתעלולים. והנם כעובדי אלילים. הזהר מדברי הנשים ושיחתם. פן תלכד במצודתם. השמר מן החנף והצבוע הטומן פחים בחובו. בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו. הרף מלחם הפנים והזהר משפת חלקות וממדת החנופה. כי היא מאוסה וגדופה. לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם לחרפה. כי תראה חמור אחיך תועה מדרך השכל לעומתך. הוכח תוכיח את עמיתך. חדל לך מנשוא פנים בתורה. כי יהיה לך לזרא. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ואל תגלה סוד דבריך. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. כי רבו מארבה הנכשלים בפיהם. ואשמם בראשיהם. השתדל בכוחך לפאר ולשבח האמת והצדק ורודפיו ומחזיקיו. ולגנות השקר והרשע ועוזריו ומעניקיו. גער חית קנה הדוברים סרה על אנשי הצדק והאמונה. מלשני בסתר רעהו אותו תצמית ממעונך. החזק במדת האמת בכל עניניך. והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך. מהשלים את אשר נדרת לא תוכל להתעלם. טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. מוצא שפתיך תשמור לכל אדם. וכי תמכור ותקנה אל תונה. לא תחלל דבריך ומוציא שפתיך לא תשנה. והמקל בתרמות העכומ"ז שקר עונה. ובכלל כי תועבת ד' כל עושה עול ימנה. כי טבע האמת לעמוד ולהעמיד*) כאשר טבע השקר להשמד ולהשמיד. וד' אלהים אמת אוהב את אוהביו. וזעם את אויביו. הזהר מדבר גדולות ואל תתפאר בדבר מקניני העולם והותו. זר מעשהו נכריה עבודתו. אל תתפאר בחכמה כי חכמת אדם אין נגד ד' משיב חכמים אחור בחכמתו. ולא בגבורה. כי כחה עובש. בבוקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש. ולא בעושר. כי עשה יעשה לו כנפים. ואולי שהוא לרעתו. לאבדן גופו ונשמתו. ולא ביחס. כי הוא מחסה כזב לחוסה בצל קורתו. כי יתפאר בשוכני קבר בסכלותו. ויתרשל משלמותו. בחכמה. זכור אחיתופל ובלעם נבערה עצתם. והיא היתה סבת תבוסתם. בגבורה. זכור גבורת גלית אשר היתה סבת מפלתו. בעושר ובגדולה. זכור עושר המן וגדולתו. אשר היתה סבת תליתו. וגם עושר קרח וגאותו. היו סבת שקיעתו. בדמיון היחס זכור מה אנוש כי יזכה. וכי יצדק יליד אשה בכל מעלתו. גם אל תתפאר ביושר ובצדק מעשיך. כי לא תשיג לאחד מני אלף אשר קדמך עושך. כי תראה איש דברים מתהלל במעלליו. חשבהו למהולל במליו. קנה רצוץ הוא אל תשען עליו. למד לשונך לדבר בנחת. ואל תשמיע בחוץ קולך כבהמה. דברי חכמים בנחת נשמעים והמה. מענה רך ישיב חימה. ולא באפים ולא במלחמה. וגם אמנה אל תתראה להרחיב חברותיך. כי תחשב לגאה ולסכל בטענותיך. היה משער דבריך בטרם תוציאם. כי לא תוכל עוד להביאם. הוכח בדבר לא יסכון ומעוות לא יוכל לתקון. הזהר למאוד מאוד בהם כי האדם נבחן בקול מלולו. מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. המעיט דבריך ויגדל הדרך. ואל תשנה ואל תכפול ספוריך. וכאשר תספר מעשה ואיזה ספור קצר בהצעת מליצתו. לבוא עד תכונתו ותכליתו. וקח לך את חליצתו. ואל תרחיב בדברי התלונות והמריבות. כי תעורר מדנים ואיבות. כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת לשלום אליה. להציל נפשך ולהצילהו. בקש שלום ורדפהו. ואף במלחמת התורה בחר לך דרך קצרה. כי היא דרך ישרה. ואם פתי ועקש אל תתעקש פן תשוה לו גם אתה בדבר ריבך. ואון ועמל רהביך. ותחת שלום ואהבה יצמח מדון ואיבה. ואף אם בעל הריב חכם בעיניו. כי מצע שכלו קצר. ואון ותרפים הפצר. הוקר נפשך מהפיק אליו אמרים שחת דבריך הנעימים. ברוב דברים לא יחדל פשע. וחושך שפתיו משכיל יראה בישע. קבל את כל האדם בסבר פנים בשמחה. הקדם שלום לכל אדם ותמצא חן והנחה. אל תהי בז לכל אדם ואם מך הוא מערכך כרדתו. כי לא ידע האדם את עתו. שמור פיך ממותר המאכל ומשתה היין ואכלת כנפשך שבעך. ואל תתגלע ועל תתגנה על בלעך. אל תשתה בפעם אחד כוסך*) כשתפהק תן ידך על פתחך. ואל תרוק לפני רעיך. אם בעל נפש אתה ושמת סכין בלועך. ואל תאכל ואל תשתה אצל הנבלים. הסובאים והזוללים. המתהללים באכילה ושתיה. והיתה תאניה ואניה. תעו מן השכר פקי פליליה. בלום פיך מריב כי תקנה כבוד בשבתו. אל תען כסיל באולתו. תן לכל דבר חקו ומשפטו. שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו. היה נזהר לברך על כל דבר אשר תהנה מריח ומאכל ומשתה אל אל על. ואל תהנה מאשר ברא הבורא בלתי ברכה כי תמעול מעל. העזר בד' על כל דבר אשר תנזור אומר לעשותו. וחפץ ד' בידך יצלח בעזרתו. כי הוא יצפין לישרים תושיה. מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה. ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומץ. שלח ידך בזריזות ועצמה. לעשות מצות בוראך ביד רמה. ושמרת מעשות רע בחלדך. אל תרים יד על רעך. ואל תשלח במה שאינו שלך ידך. עשה הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ויאהבוך. מעשך ירחקוך. ומעשיך יקרבוך. הצל לקוחים למות ומטים להרג מבלי פשע. פתח תפתח את ידך לענייך ולאביונך בצנעה. להשביע נפש נענה. ויהיה משאך ומתנך באמונה. כי אין חפץ לד' בנדבת העושק והגזלה. כי הוא אוהב משפט שונא גזל בעולה. אל תקפוץ את ידך מאחיך האביון בשאלו. מלוה ד' חונן דל וגמולו ישלם לו. אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. כי הרש ועושר ד' עושה גם שניהם לבעבור נסות*). קרב את קרוביך ואם מטה ידם החזק בהם ולעניים אל תרחק מהם. כי תאדיב את נפשותיהם אבל אל תשא ואל תתן את בני (הרעים) ממשפחתך. כי סרבים וסלונים הם אותך הזהר בתשורתך ומנתך כי המנחה והמנה. על שבח שולחה או גנותו עדות נאמנה. בכל עת תהי נקי כפים. כי עת תצטרך לקרוא את אלהיך טהור עינים. ואף כי בעת התפלה וקריאת התורה קדומת יומים. ובעמדך להתפלל אל תביאם בבתי סתריך ואל תניעם ואל תנידם. על לבך ענדם. כי תדבר דבר בשפתותיך אל תורה באצבעותיך. ואל תניע ראשך וגאותיך. ואל תתמוך בין אנשים זקנך בכפך. כי תחשב לנמהר בטענותיך. הזהר בכתיבתך. וסדור ספריך. כי כתיבת האדם וטוב טעמו. יובילו למרחקים ריח שכלו ושמו. כאשר יודיע וישמיע תעתועים סכל מומו. כי תשב ללחום בשולחנך בין תבין אשר לפניך. אל תשלח יד טרם חברך לאכול מסעודתך. ובמשוך אחיך ידו משוך ידך. וקח מאשר אצלך ואל תהי אץ באכילתך. ואל יראו טפות המרק על מדך ועל פתך. למוד מלאכה להתפרנס מעמלך. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואל תשאל משואל אכלך. השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך. כי כבוד בני אדם גם בני איש להתפרנס מיגיעם ועמלם. לא כאשר חשבו הגאים בשכלם. ישיב בראשם עמלם. טוב ארוחת ירק משור אבוס בשלחו בלעדיך. רב עתה הרף ידך:

פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו:

שים לדרך המצות פעמיך. ורוץ לקנות חיי עולם ברצונך להרויח חיי יומך. אחריה תלך לגור במקום תורה והשכם לתורתך ותפלתך. והרחק ממשכנות עול כתיבתך. לך אל חכמים והתחבר עמהם. והתרפס בעפר רגליהם. הלוה אל אנשי המוסר ובמורא שומרי המצות ועושיהם. אבל התרחק לך משחיתותיהם. העושים התורה והמצות עטרה להתגדל בהם. שוב לך מאחריהם. ואף כי מימיניהם החכמים בעיניהם. ונבונים נגד פניהם המשכילים הנכשלים. המקילים בדברי תורה. ובדברי חכמים מזלזלים. החטאים האלה בנפשותם רעים וגרועים. מכל נכלי בני האדם המורדים והפושעים. כי חוטאים ומחטיאים בפחזותם. בני אל תלך בדרך אתם. מנע רגלך מנתיבתם. אל תתחבר לרשעים ואפילו לדבר מצוה כי יגנוב טבעך ולא תרגיש מטבע מדותם*). ומתוך שבחם תבוא לידי גנותם. אל תתחבר אל הנשים פן תכשל במצודתם. וגם אל הנערים פן תאלף אורחותם. הכבד ושב בביתך ואל תצא לריב מהר תנצל מקרץ. צדק צדק תרדוף וירשת את הארץ. הזהר במשרתיך ובן משק ביתך להיות נאמן רוח לתת את שאלתך. וגולה סוד והולך רכיל ורודף להריק כיסך למלאות את כיסו אל יבא בצל קורתך. הזהר בשליחותך ושלוחיך כי ציר נאמן לשולחיו נפש אדוניו ישיב להצליחו. והפכו יוצא רוחו ויהיה לו כציר נאמן ושלחו. וגם העצל עיני מצפהו מכלה וידיו מרפה. מלאך רשע יפול ברעה וציר אמונים מרפא. פלס מעגל רגליך בערבי שבתות וימים טונים להכנס בכי טוב לעיר ולא יבא עוד שמשך. ונחך ד' תמיד והשביע בצחצחות נפשך. כי תבא אל בית התפלה או אל מושב אנשים אל תבחר מקום לשבתך. ושב באשר יזדמן ואם הוא בשפל המקומות כי היא תפארתך. אל תעמוד בין היושבים ואל תשב בין העומדים ואל תרכיב רגל על רגל כי יורה על גסות דעתך. כאשר תעלה לקרות בתורה עלה בכלל העולים ואל תפנה אל האלילים. להיות מתחיל או משלים. כאשך תסך רגליך או לא תהיה טהור מקרה לילה רחץ מצאתך. והכון לקראת אלהיך. ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ואל תקל בטהרת גוויתך. כי היא תעזור על טהרת נשמתך*). היה צנוע בשבתך חוץ להוציא פסולת מותריך. והתרחק והסתתר מרואיך. בקר החולים והאסורים ואם דלים הם. כאשר תבקר עשיריהם ואציליהם. ועיקר הביקור לראות בעניים ולחמול עליהם. לוה המת אל בית עולמו בשובו. ולך אל בית אבל וראה במכאובו. באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. בקום עליך עכומ"ז להדיחך מאחרי ד' לגרשך מהסתפח בנחלתו. לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר תמצא לשמור את דתו {{ממ|יכ"ש שאין לנסוע לארצות שונות שאינם מתנהגים בדת יהודית כפי התורה עבור פרנסתו). הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי לברוח מארץ גזרתו. ועינך אל תחוס על כליך וחמדת קניניך. כי כלם אין נגד אלהותו. [כתב הרמב"ס פרק ששי מהלכות דעות וז"ל דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו'. וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמיעתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו. או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג כמנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני מלון אורחים עכ"ל]. המלך בקונך וצא לדרך ואל תשוב ריקם מבקשתך. ככל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. השם אורחותיו יראה בישע אלהים את תמימיו. צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו:

ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם:

כי תקח לך אשה או לבנך אל תפן אל העושר כי מקורו אכזב. וגם לא אל היחס כי הוא מחסה כזב. הוא יחס נאות הסכלות. המעותד אל שבר וזלות. אל תשת לב אל חן השקר והבל היופי. כי יצא שכרו בהפסד הדופי. בחר לך אשה משורש ירא ד' ההולך בדרכיו אשה משכלת יראת ד' היא תתהלל. חלה את פני ד' להפיל בנעימים חבלך. כי היא חלקך בחיים לעמוד לגורלך. שתה מים מבורך. ואץ לזרים אתך שתוף בבארך. יהיה מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. בה לבדה תדבק באהבה. ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה. הרגל אשתך במדות המוסר והצנועות להיות עליה אימתך. והוכיחנה במישור ולא בחמתך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. כי תראה באשתך ערות דבר כלה גרש תגרש אותה ברגע בביתך אל תניחנה. מהר המלט ממנה צרעת ממארת היא באש תשרפנה. הולך בדרך תמים בן תורה וענוה צדק תקח אל ביתיך. אל תתחתן אל נבל לעושרו כי לסוף תראה בחרפתך. יסר בנך לקחת מוסר השכל מנעוריו כי תאהבנו. גם כי יזקין לא יסור ממנו. וכי תכנו בשבט להוכיחהו. לזעוק ולהתרפס אל תניחהו. וחזקהו ואמצהו. לתורה ולתעודה תחנכהו. ותגדלנו לא לפנקו ולהלבישו ולהאכילו ולברית התורה הכניסהו. בין ברכי החכמים היראים את ד' תושיבהו. למסחר ולמלאכה בקטנותו אל תוציאהו. גם מדעות העכומ"ז ודבריהם הרחיקהו. לחם כזבים אל תטעימהו. כי ברכה בו אל תשחיתהו. כי יהיו לו לצנינים וסרבים. אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים. השיא בניך ובנותיך סמוך לפירקן לדעתם ולחשקם. תשמרם מחטוא כי תשלים חוקם. שים עיניך על בנותיך בקטנותן להרגילם במוסר וצנועות ואומנות להנצל מתזנותן. הרחק נדוד מערוה ואל תקרב אל כל שארך. והיה שדי בצריך. בבת אל נכר אל תחלל בריתך. היה גבור כארי למשול בתאותך. תהיה צדיק מושל ביראת אלהים להטיבך באחריתך. השמר ממר ממות ופרוש מן הזמה. טמאת השם רבת המהומה. וזכור דבר זמרי ורעתו וחרפת שבטו ברדוף נשיאים תאותו. הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ונחלקה מלכותו. וזכור צדקת יוסף אשר גבר ביצרו ולא נתן מאויי גבורתו. ותשב באיתן קשתו עם גודל יופיו ועדונו והא בבחרותו. והיה זה סבה לשום במרום מדרגתו. וכל בית אביו חיו בזכותו. ונתנה לו הבכורה ונדחה ראובן בחללו יצועי אביו מבכורתו. כי לא יאות הכבוד לנקשר בזמה בכחשו. נואף אשה חסר לב משחית נפשו. אל תקרב אל אשה כי אם אל אשתך ויהיה דעתיך להשאר זרעך אחריך. לעבודת יוצרך. לא למלאות תאותך כאחר מחמוריך. תשמר מכל דבר מעורר תאות יצרך. היה צנוע בחבורך. וקדש עצמך למותר אליך. תגדור עצמך מן האסור עליך. הרגל עצמך להתבודד מבת זוגך במטתך. כי זה גדר גדול יתר מאוד לקדושתך. כי יהיה לבך פניו מן הרהור לזכור את בוראך על יצועך באשמורותיך. וגם אחרי חבורך אל חברתך. רחץ מן המתנים ולמטה לשמור משמרת טהרה תפלתך. ושמר ד' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך:

· מעבר לתחילת הדף