עריכת הדף "
אבן האזל/תמידין ומוספין/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יח == '''איל של מוסף היום ושני אלים הבאין בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה. שבעה כבשים של מוסף היום ושבעה כבשים הבאין בגלל הלחם אין מעכבין זה את זה, ואם נשחטו כולן מעכבין זה את זה.''' ''' השגת ''' הראב"ד איל כו' ואם נשחטו כו', א"א לא ידעתי שחיטה זו בכאן מה היא והיה לו לומר אבל הם עצמם דתורת כהנים מעכבים זה את זה מ"ט הויה כתיב בהו. ''' הכ"מ ''' כתב דמקור ד' הרמב"ם במה שכתב דאם נשחטו כולם מעכבים זא"ז הוא מהא דאמר ר' יוחנן הכל מודים שאם הוזקקו זל"ז שמעכבים זא"ז ואיזו זיקה שלהם היא שחיטה ודבריו תמוהים, וכבר תמה בזה הבה"ז דהא ר' יוחנן קאי אפלוגתא דר"ע ובן ננס על שתי הלחם וב' כבשים, וכתב זה הרמב"ם בהל' ט"ו אלא שפסק דגם תנופה הוי זיקה ומעכבי, אבל מה זה שייך לז' כבשים דתו"כ הבאים בגלל הלחם, וז' כבשים של מוסף דפ' פנחס, וכתב הבה"ז עפ"מ דאיתא בדף מ"ה ע"א דמביא קרא דיחזקאל דדריש מיניה על ז' כבשים דר"ח שאם לא מצאו אלא אחד מקריבים אחד ומנין שמעכבים זא"ז ת"ל יהיו, ופירש"י אם יש להם וכן פירשו בתוס', וכתב הבה"ז דהרמב"ם מפרש הא דקאמר מנין שמעכבים הז' כבשים דר"ח וה"ה דעצרת שבחומש הפקודים זא"ז היינו כשנשחטו יחד, ובזה יתיישב השגת הראב"ד שהבין שהרמב"ם כתב כן אז' כבשים דתו"כ והשיגו דהא בלא"ה מעכבים זא"ז דהויה כתיב בהו ולפימ"ש א"ש עכ"ל. ''' והנה ''' אם אמנם המל"מ ציין לעיין בדבריו אבל לדעתי אינם מיושבים, חדא דהרמב"ם כתב ז' כבשים של מוסף היום וז' כבשים הבאים בגלל הלחם אינם מעכבים זא"ז וכונתו פשוטה דהז' כבשים אין מעכבים להז' כבשים, וע"ז כתב ואם נשחטו כולם מעכבים זא"ז היינו הז' כבשים להז' כבשים, והבה"ז בא לפרש דכונתו רק להז' כבשים של מוסף זהו חדא, ועוד דמה שכתב לפרש דמה שאמר בגמ', ומנין שמעכבים זא"ז שהוא על קרא דיחזקאל דקאי על מוסף ר"ח, וכתב הבה"ז וה"ה דעצרת שבחומש הפקודים מנלן דה"ה דעצרת ואם בא ללמוד כיון דכולהו כתיב בפ' פנחס כל קרבנות המוספים, א"כ למה קבע הרמב"ם דין זה בז' כבשים של מוסף עצרת, ועוד יותר תימה דדוקא בז' כבשים של מוסף של ר"ח לא כתב זה וכתב דין מוסף של ר"ח בתוך שאר המוספים של המועדות, וכתב התמידים אין מעכבים וכו' ולא המוספים מעכבים זא"ז ולא מנין העולות כולם מעכב, כיצד הרי שלא מצאו וכו' אפי' לא מצאו אלא אחד מקריבים אותו בין בראשי חדשים בין בימי המועדות והשבתות וכו' ולפי פירושו של הבה"ז היה להרמב"ם לכתוב כאן דין זה שאם נשחטו כולם מעכבים זא"ז ולמה כתב זה דוקא בדין ז' כבשים דעצרת. ''' ונראה ''' דבהא דא"ל אביי לרבא מ"ש ב' כבשים דמקדשי לחם וכו' ומ"ש ז' כבשים וכו' ואמר מעיקרא הואיל והוזקקו זל"ז בתנופה, ופריך והרי תודה דלא הוזקקו זל"ז בתנופה ומקדשא ומעכבא אלא כתודה מה תודה שלמים אף ה"נ שלמים ופירש"י אבל ז' כבשים ופרים ואילים עולה נינהו, וחזינן דמה דמקדשי ומעכבי לד"ה הואיל והוזקקו זל"ז בשחיטה, זהו משום שהם שוים בקדושתם ששניהם שלמים, וכיון דחזינן דהיכי דהם שוים פועלת זיקת השחיטה שיעכבו בקרבן שניהם אף דבלא שחיטה אין מעכבים זא"ז א"כ ה"נ בז' כבשים של מוסף וז' כבשים הבאים בגלל הלחם כיון דכולם עולות אם נשחטו כולם מעכבים זא"ז ואף דמהא דמהני שחיטת ב' הכבשים שיעכבו את הלחם אין ראיה לז' כבשים וז' כבשים דב' הכבשים הא מתירים את הלחם בשחיטתם, אבל מזה דמהני שחיטת הכבשים שהלחם יעכבו הכבשים שפיר הוי ראיה דהא אין הלחם מתיר הכבשים, וע"כ דזהו דין מיוחד דכיון דשניהם שלמים נזקקים זל"ז בשחיטת הכבשים וה"נ היכא דכולם עולות. ''' אמנם ''' דגם לפי"ז בכל קרבנות של מוספים שכולם עולות אם נשחטו כולם מעכבים זא"ז ויהיה גם לפי"ז קשה למה כתב זה הרמב"ם בז' כבשים וז' כבשים דעצרת, ויש לומר דודאי אה"נ, ומה שהקשיתי על תי' הבה"ז זהו בשביל שכתב מקור לד' הרמב"ם מהא דאמר הגמ' בז' כבשים דר"ח, אבל לפי דברינו כיון דעיקר, ד' הרמב"ם הוא מהא דאמר ר' יוחנן גבי ב' כבשים ולחם דעצרת ומזה כתב דה"נ בז' כבשים וז' כבשים כיון דנשחטו מעכבים זא"ז ובהל' כ' כתב רק דלא מצאו אין מעכבים, אבל בזה סמך על מה שכתב מקודם דאם נשחטו מעכבים ובהל' כ' כתב רק החדוש דאפי' בז' כבשים עצמם אם לא מצאו אין מעכבים. ''' אכן ''' עלינו ליישב עוד מה שהקשה הראב"ד שהיה לו לומר דהם עצמם דתו"כ מעכבים זא"ז מ"ט הויה כתיב בהו, והכ"מ רוצה ליישב בזה דאינו גורס גבי האיל ושני האילים אין מעכבים זא"ז אלא אין מעכבים, ואינו מיושב דמה פי' אין מעכבים דלאיזה דבר אין מעכבים ואם שאין מעכבים את הלחם כבר כתב זה הרמב"ם בהל' ט"ז, וע"כ דצ"ל זא"ז או דהפי' כן, ובאמת ממה שכתב זא"ז אין הוכחה כלל שכונתו על הם עצמם דכל ההלכות שכתב כאן הוא כן, דמה שכותב בתחלה ומה שכותב אחר כן אין מעכבים זא"ז אלא דאכתי קשה למה לא כתב הרמב"ם דשני האילים וכן ז' כבשים שבתו"כ מעכבים הם עצמם זא"ז. ''' ונראה ''' דהרמב"ם סובר דלהלכה לא קיי"ל כהך סוגיא דהנה זה ע"כ צריך לומר דלא כל הויה הוי עיכובא דהא בפ' פנחס כתיב במוספי פסח ועצרת ויוהכ"פ וא' דסוכות יהיו, ותנן דהמוספים אין מעכבים זא"ז וכבר כתבו כן התוס' בדף מ"ד ע"ב בד"ה אלא וצ"ע מה שעמדו בזה רק על פירש"י ובקרבן מוסף דפסח וצ"ל דסוברים דבמתני' יש לפרש דהמוספים אין מעכבים זא"ז אין הפי' על הכבשים עצמם, אלא דהכבשים אין מעכבים הפר והאילים וכן להיפוך, אבל עכ"פ הא כתבו בתירוצם דלא כל יהיו הוא לעיכובא, והרמב"ם בהל' כ' הא כתב להדיא דבכל המוספים אין מעכבים הכבשים זא"ז, אלא דבאמת קשה על הסוגיא דהא תנן בדף כ"ז שני כבשי עצרת מעכבים זא"ז ומפרש בגמ' דכתיב הויה, וקשה דלמה דוקא השני כבשים ולא הז' כבשים דכתיב נמי יהיו ומוכח להדיא דדוקא השני כבשים ודוקא קרא דכתיב קודש יהיו לד' לכהן דרשינן מיהיו לעכב ולא מקרא דז' כבשים דכתיב יהיו עולה, ואולי דדוקא היכי דיהיו מיותר קצת ולא אתא לפשטיה דקרא אבל יהיו עולה הוא לפשטיה שיהיו עולה ולא שלמים. ''' ואף ''' דשם בדף כ"ז תנן נמי ד' שבמצורע ומפרש בגמ' דכתיב זאת תהיה תורת המצורע ומפרש רש"י הויה עיכובא, וכן הוא בדף ה' דאמר ר"פ שאני הלכות מצורע דכתיב בהו הויה וצ"ל דשם מסיק תהיה בהוייתה תהא דרק תהיה דרשינן בהוייתה תהא, וא"כ קשה מה דאמר כאן בסוגיא על אילים דעצרת דתו"כ הויה כתיב בהו וזהו בהך קרא דז' כבשים דכתיב יהיו עולה לד'. ''' ולכן ''' צריך לומר דהך סוגיא קאי אליבא דבן ננס, ויש לומר יותר משום דהוזכר במתני' ר"ש דסבר כבן ננס דסבר דכבשים מעכבים את הלחם, ואמר הגמ' דטעמא משום דמפרש קרא דכתיב קודש יהיו לד' לכהן דיהיו קאי אכבשים משום דיליף יהיו יהיו מקרא דיהיו עולה לד' מה להלן כבשים אף כאן כבשים וכיון דיליף גז"ש יהיו יהיו מקרא דז' כבשים אמרינן אין גז"ש למחצה וכי היכי דהך יהיו דקודש יהיו לד' הוא לעכב, ה"נ הך יהיו דב' האילים וז' כבשים נמי לעכב, ואף דהז' כבשים אין מעכבים את הלחם, כבר אמר רבא בדף מ"ו בטעמא משום דלחם שלמים והז' כבשים עולות, אבל האילים והז' כבשים עצמם מעכבים דכתיב יהיו, אבל מתני' דדף כ"ז הא אתי כר"ע דתנן שתי חלות מעכבים, ואמר הגמ' דכתיב הויה וזהו לר"ע דקודש יהיו קאי אחלות, לכן סבר מתני' דמקרא דיהיו עולה לד' לא ילפינן הויה לעיכובא כמו דלא ילפינן הויה לעיכובא מקראי דמוספים דפ' פנחס דכתיב בהו נמי הויה, ולכן סובר הרמב"ם דלהלכה שני האילים והז' כבשים אין מעכבים אפי' הם עצמם זא"ז.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף