עריכת הדף "
אבן האזל/תמידין ומוספין/ו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יא == '''בשבת מקטירין את שני בזיכי לבונה עם המוספין קודם ניסוך היין של מוספין, וכסדר שעושין בכל יום בבקר כך עושין בין הערבים חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון וסדור המערכות והפייסות שאין עושין דברים אלו אלא בכל יום בשחר בלבד כמו שבארנו.''' ''' קודם ''' ניסוך היין של מוספים הכ"מ כתב ומ"מ צריך למוד מנין לו שהיו קודם לניסוך היין, וכתב הלח"מ ואפשר ליתן טעם דכיון דאיכא פלוגתא אי מוספים קודמים או לא לא מפשינן במחלוקת ומסתייה דמאחרים לבזיכים אחר מוספים גופייהו, אבל קודם ניסוך דידהו יש לנו להקדימם עכ"ד, וכתב ע"ז המל"מ ואין דבריו נראים דמדברי רבינו נראה דבזיכים אינם קודמים כי אם לניסוך היין, אבל לא למנחת הסולת ולפי דברי הרב גם למנחת הסולת היה להם לקדם, ועיין בירושלמי פ"ב דיומא סוף הל' ג' ועיי"ש היטב עכ"ד, והנה שם איתא חביתין קודמים ליין שזה לאשים ולא לספלים בזיכים ויין מי קודם, ולא מתניתא היא לבונה ליין כאן לקרבן יחיד כאן לקרבן גבור, ומפרש הק"ע דמה דפריך ולא מתניתא היא היינו מתני' דתנן בשבת בי"א, שנים בידם שני בזיכי לבונה וקא חשיב ליין בסוף כולם, ומשני כאן לקרבן יחיד כאן לקרבן צבור היינו דהאבעיא היא על יחיד שמביא לבונה לנדבה ויין לנסכים איזה מהם קודם ומתני' דתני בזיכים קודם ליין היינו בקרבן צבור. ''' והנה ''' פירושו תמוה דמה שכתב דלאו מתניתא היא היינו מתני' דתנן בשבת בי"א וכתב וקא חשיב ליין בסוף והוא תימה דהא יין חשיב בתחלה כדתנן בעצמו בט' ובכלל זה סולת ויין, וגם מה שמפרש דמה דאמר כאן לקרבן יחיד היינו דהאבעיא היא על יחיד שמביא לבונה לנדבה, היכי אשכחן שיחיד שמביא לבונה לנדבה שמניחים הלבונה בהבזיכים הא בהבזיכים מונחים תמיד הלבונה של לחם הפנים לכן מוכרח פירושו של הפ"מ שפירש דלאו מתניתא היא זהו ברייתא דלבונה קודם ליין, ומשני דהברייתא היא בקרבן יחיד דתרווייהו לא הוי תדיר והבעיא היא בקרבן צבור דהיין תדיר והבזיכים מקודש, ולפי פירושו סליק בבעיא מי קודם ותליא בבעיא דתדיר ומקודש, וא"כ יקשה לן פסקו של הרמב"ם דבזיכים קודם ליין של מוספים דהא בתדיר ומקודש פסק בפ"ט הל' ב' דיקדים איזה שירצה. ''' והנה ''' בגליון הש"ס שם כתב דבעיית הירוש' הוא ביין של תמיד והוא כמתני' שם דבזיכים קודמים למוספים, ועיי' בתו"י ביומא דף כ"ו ע"ב במתני' שם ולכן היין תדיר בכל יום והבזיכים רק בשבת והוי תדיר ומקודש, אבל הרמב"ם דפסק דמוספים קודמים לבזיכים ואיירי ביין של מוספים ובזה לא הוי היין תדיר כיון שגם היין של מוסף הוא רק בשבת כמו הבזיכים, והנה הפ"מ מפרש דהבעיא בירושל' היא ג"כ להלכה דמוספים קודמים לבזיכים והבעיא הוא ביין של מוספים ומ"מ סובר דיין הוי תדיר והיינו כיון דעיקר דין יין לקרבן צבור הוא תדיר אין נ"מ בין תמידים למוספים כיון שעכ"פ נסוך היין על קרבן הוא בכל יום ולפי סברתו יקשה לן שיטת הרמב"ם דפסק דבזיכים קודמים ליין. ''' ונראה ''' ע"פ מה דאיתא במנחות מ"ד ע"ב דפליגי רבי ורבנן אם מנחה ואח"כ נסכים או נסכים קודמים, ומסיק דבבאים עם הזבח לכו"ע מנחה ואח"כ נסכים ולכן בפני עצמם נמי מנחה ואח"כ נסכים, ורבי התם הוא דאיידי דאתחיל באכילה גמר לה לכולה מילתא דאכילה, אבל בפני עצמם נסכים עדיפי הואיל דמתאמרי שירה עלייהו וברמב"ם אינו מפורש הך דינא, ובעין משפט אות ה' ציין לפ"ו מהל' תמידים הל' ח' וכתב וע"ש מוכח דהלכה כחכמים, וכונתו משמע דשם פסק דנסכים הבאים בפ"ע אין אומרים עליהם שירה, ולפלא שכבר הקשו זה בתוס' שם וכתבו כיון שהיו ראויים לשירה ואולי רוצה ליישב בזה ההשמטה וסובר דהרמב"ם לא יסבור כתוס' עכ"פ פשוט הוא דהלכה כחכמים דמקודם מנחה ואח"כ נסכים, ומ"מ יש ללמוד מהא דאמר בגמ' אליבא דרבי דמש"ה בבאים עם הזבח מנחה ואח"כ נסכים דאיידי דאתחיל באכילה גמר לה לכולה מילתא דאכילה וא"כ ה"נ כיון דעומד בקרבן מוסף שהוא אכילת מזבח צריך לגמור החביתין שהוא ג"כ אכילת מזבח ואח"כ הנסכים, ואף דיש לחלק דשם מיירי במנחה שאחר הזבח דהמנחה ונסכים שייכים לזבח אבל הכא הבזיכים אינם שייכים להקרבן מוסף, מ"מ יש לומר כן כיון דעכ"פ עכשיו בא אחר הקרבן מוסף להקריב הבזיכים ולנסך היין אמרינן נמי כיון דאתחיל באכילה שהוא אחר קרבן של אכילת מזבח מקריב גם הבזיכים ולא יפסיק בניסוך היין. ''' עוד ''' יש להוסיף דבזבחים דף צ"ב אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האשים ופריך מדתניא יין לספלים או אינו אלא לאשים אמרת לא יכבה, ומשני הא ר' יהודה הא ר"ש והיינו אם דבר שאינו מתכוין אסור או מותר, וא"כ לשמואל כדמשני דהברייתא בקרבן יחיד הוא דלא כשמואל דכיון דסבר דמזלפו ע"ג האשים, א"כ אין חילוק בין יין לבזיכים דשניהם לאשים וע"כ דלשמואל הוא בקרבן צבור שמנסכו לשיתין, ואף דגם לשמואל יש לומר דברייתא כר' יהודה וכדמוקי הברייתא בזבחים מ"מ לא דמי דשם קתני בהדיא לא יכבה ומוכח דאתיא כר' יהודה דדשא"מ אסור, אבל הכא דקתני סתמא לבונה קודם ליין הו"ל לברייתא לפרש ביין של נדבת יחיד ושגם הוא מתנסך ולכן לשמואל ניחא יותר לומר דגם הברייתא בקרבן צבור לשיטתו, ומוכח לדידיה דגם בקרבן צבור בזיכים קודמים ליין המוספים ואף שהרמב"ם בפט"ז מהל' מעה"ק הל' י"ד פסק דלא כשמואל אף דפסק כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר, ועיין מה שכתבתי בזה בפ"ב ממעה"ק הל' א' מ"מ כיון דלשמואל שפיר טפי לאוקמי הברייתא דלבונה ליין בקרבן צבור ומוכח לדידיה דגם בקרבן צבור קודמים ליין, לכן פסק כן גם לדידן דאפשר לאוקמי הברייתא בקרבן יחיד ובטעמא נאמר כמש"כ מהגמ' דמנחות כיון דאתחיל באכילה. ''' עוד ''' יש לומר דמה דסבר הירושל' לחלק בין קרבן יחיד לקרבן צבור דצריך באור בטעמא דמילתא, ויש לומר בשני אופנים או דנימא כיון דנסכים שיייכי לקרבן מוסף שהקריבו אין סברא להפסיק בהקרבת הבזיכים, ועוד טעם יש לומר דנסכים דצבור חשיבי הואיל ואומרים עליהם שירה כדאמר במנחות דף מ"ד שהבאנו למעלה, ומטעם א' יש לומר דתליא בפלוגתא דר"מ וחכמים בזבחים דף מ"ד דר"מ סבר דנסכים חייבים עליהם משום פיגול בבאים עם הזבח וחכמים אומרים כיון דאדם מביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד עשרה ימים אין הזבח מפגלו, וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' מעה"ק הל' י"ב דמביא אדם זבחו היום ונסכיו אחר עשרה ימים אחד יחיד ואחד צבור, וא"כ אין טעם שלא יפסיקו בהקרבת הבזיכים בין קרבן מוסף ובין הנסכים, ובטעם ב' זה תליא בפלוגתא דרבי ורבנן במנחות דף מ"ד הנ"ל, ואפשר דהירושל' אינו מפרש פלוגתא דרבי ורבנן כמו דמפרש הבבלי אלא בעיקר דינא דמנחה ונסכים אבל להבבלי דאמר הך טעמא לרבי ורבנן פליגי עליה א"כ לא חשיבי נסכים לאקדומי משום דמתאמרי שירה עלייהו. ''' איברא ''' דשם בפלוגתא דרבי ורבנן הא מוקי הגמ' באין באים עם הזבח, וכבר הקשו שם התוס' דאיך אמר הואיל ומתאמרי שירה עלייהו וכתבו משום שהיו ראויים לומר שירה, א"כ אין ראיה דפליגי רבנן על רבי היכי שיאמרו באמת שירה על הנסכים, ומ"מ כיון דבבבלי לא מצינו דרבנן נמי מודו דהא דמתאמרי שירה עלייהו הוי מעלה לאקדומי, משמע דלא ס"ל כלל כן דאי הוי מודו הוי להגמ' לאסוקי טעמא לרבנן משום דבפועל לא יאמרו שירה על נסכים אלו ומוכח דרבנן לא סברי דהוי בזה טעמא להקדימם. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף