עריכת הדף "
אבן האזל/שבת/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''המחמם את הברזל כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר וחייב. המכבה כל שהוא חייב אחד המכבה את הנר ואחד המכבה את הגחלת של עץ אבל המכבה גחלת של מתכת פטור, ואם נתכוין לצרף חייב, שכן לוטשי הברזל עושים מחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבין אותו במים כדי לחסמו, וזהו לצרף שהעושה אותו חייב והוא תולדת מכבה, ומותר לכבות גחלת של מתכת ברשות הרבים כדי שלא יזוקו בה רבים.''' ''' השגת ''' הראב"ד המחמם וכו' כתב הראב"ד למה לא משום מבשל כמו סיכתא לאתינא דמירפא רפי והדר קמיט, עכ"ל, א"א והמחמם את הברזל והמצרפו במים אינו מכבה אבל הוא מכה בפטיש שגומר את חסומו מ"מ חיוב אין בו דצירוף דרבנן הוא עכ"ל. ''' אחד ''' המכבה וכו' כתב הראב"ד ואם הוא מכבה למה אינו חייב אע"פ שאינו מתכוין ופסיק רישיה ולא ימות הוא ואפילו לא יהא צריך לצרופו והא איהו כר"י ס"ל, ועוד מה בין גחלת של מתכת לגחלת של עץ והלא בשתיהם לדבריו יש בהן משום מבעיר ומשום מכבה ובפרק מילה אמרינן ממתקין החרדל בגחלת של מתכת ביו"ט אבל לא בגחלת של עץ ועוד דבמסכת יומא אמרינן צירוף דרבנן הוא וחיובא ליכא וביו"כ שרי ליה בטבילת כ"ג משום מצוה ואפילו לר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור עכ"ל. ''' ביומא ''' דף ל"ד ע"ב אר"י עששיות של ברזל היו מחמין מערב יה"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן ופריך והלא מצרף ומשני רב ביבי שלא הגיע לצירוף אביי אמר אפי' תימא משהגיע לצירוף דבר שאין מתכוין מותר ומי אמר אביי הכי והתניא בשר ערלתו אפי' במקום שיש שם בהרת יקוץ והוינן בה קרא ל"ל ואמר אביי לר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור, ומסיק בגמ' הני מילי בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן כ"ה גירסת רש"י, ופירש דר' יהודה אוסר דוקא באיסורי דאורייתא אבל לא באיסורי דרבנן וצירוף דרבנן, ובתוס' הק' ע"ז מגמ' דשבת מ"א ע"ב דאמר אביי גופיה דמיחם שפינה ממנו מים לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שמצרף ור' יהודה היא דאמר דבר שאינו מתכוין אסור, וכתבו בתוס' דמצי לשנויי דצירוף עששיות דוקא דרבנן אבל צירוף מיחם הוי דאורייתא, והק' עוד בתוס' לפירש"י וגרסי בגמ' ה"מ בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן ואין שבות למקדש ופירושו דכי אוסר ר"י דבר שאינו מתכוין מדאורייתא דוקא בשאר איסורין כבמילה בצרעת אבל באיסורי שבת אסור לר"י רק מדרבנן משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וזהו דאמר אבל הכא צירוף דרבנן היינו דבלא מתכוין הוי צירוף דרבנן ואף דמדרבנן עכ"פ אסור וכדאמרי' בכירה לכן אמר דאין שבות במקדש. ''' ובדעת ''' הרמב"ם דסובר דצירוף דאורייתא לכאורה יש ליישב בין לפירש"י ובין לפי' התוס', דיש לומר דהרמב"ם מחלק בין צירוף עששיות דצירופן אינו אלא מדרבנן ובין צירוף גחלת דצירופן הוי דאורייתא וכמש"כ התוס' לפירש"י, איברא דברי התוס' אינם עולין אלא לדעת רש"י דס"ל דחיוב הצירוף הוא משום מלאכת מכה בפטיש דע"ז שפיר חילקו בין צירוף כלים דיש בזה משום גמר מלאכה לצירוף עששיות אבל לדעת הרמב"ם דסובר דבחמם את הברזל ובמצרפו במים איכא משום מבעיר ומכבה לכאורה לא שייך לחלק בזה, אבל המ"מ הביא מד' הרמב"ן שכתב לחלק שאין בעששיות צירוף כמו בגחלת לפי שהן חמות הרבה ומפשירות המים ואין מצטרפות לגמרי אלא במים צוננין, ולפי"ז אתי שפיר סוגית הגמ' לד' הרמב"ם, ויש לומר עוד דהרמב"ם גורס כהתוס' ובאמת צירוף הוי דאורייתא והכא משום דלא מתכוין הוא הוי דרבנן ומותר משום דאין שבות במקדש. ''' ומדברי ''' הרמב"ם בהל' עבודת יוה"כ מבואר דגורס בגמ' ואין שבות למקדש דכתב מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותן במים כדי להפיג צינתן שאין שבות במקדש, ודבריו צ"ע דאם נימא דמפרש כד' התוס' וניחא שפיר סוגית הגמ' דאזיל אליבא דר"י דסובר דדשא"מ אסור מדרבנן וצריך לומר דמותר משום דאין שבות במקדש אבל הרמב"ם הא פסק בפ"א דשבת כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר וא"כ למה כתב טעמא משום דאין שבות במקדש, ואם נימא דהוי פסיק רישיה א"כ הוי איסור דאורייתא, וזה הקשה הלח"מ שם, והביא ד' הרמב"ם שכתב כאן דהמכבה את הגחלת פטור ואם נתכוין לצרף חייב ומבואר דאינו חייב אלא בכונה אף דהוי פס"ר וכ' ע"ז המ"מ וז"ל ומדברי רבינו שכתב שהכל תלוי בכונתו נראה שכל שאינו מתכוין אינו ראוי לומר בו פס"ר וליחייב, מפני שכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי, דומה לקטימת קיסם שזכרנו בפי"א שכל שאינו קוטמו לחצוץ בו שיניו אע"פ שראוי לכך בקטימתו פטור, שכל שהוא מפני תיקון כלי מי שאינו מתקנו פטור ואפי' לר' יהודה המחייב בדשא"מ וקרובים לזה ד' הרמב"ן והדבר מוכרח לומר כן לפי שיטת רבינו עכ"ד, ולפי"ז יפרש הרמב"ם הסוגיא ביומא דאיירי בפסיק רישיה וצירוף הוי דרבנן גם בפס"ר כיון דאינו מתכוין לצירוף, וכתב עוד הלח"מ אבל מד' המ"מ שם נראה דאית ליה לרבינו מהך לישנא דהכא דבצירוף דעששיות אפי' במתכוין הוי דרבנן, וקשה א"כ לפי"ז למה תלה אביי באינו מתכוין ואמר דשא"מ מותר אפי' מתכוין ליכא אלא איסורא דרבנן ואין שבות במקדש וצ"ע עכ"ל. ''' והנה ''' מה שהקשה הלח"מ על דברי המ"מ אין על המ"מ תמיהתו כי המ"מ הביא כן בשם הרמב"ן וכנ"ל וא"כ מה שקשה על המ"מ קשה על הרמב"ן, ואין לומר דהרמב"ן אינו גורס בגמ' ואין שבות במקדש כמו דרש"י אינו גורס, דהמ"מ הביא שם ד' הגמ' עם הך גירסא וע"ז הביא ד' הרמב"ן, אלא דעיקר קושייתו כבר יישב הריטב"א ביומא בהך סוגיא שכתב דאף דצירוף דרבנן לא התירו במקדש אלא שבות קל, אבל שבות חמור שדומה למלאכה נוהג אף במקדש כדמוכח בפ' בתרא דעירובין וכדכתיבנא התם וצירוף במתכוין לא שרינן במקדש, אבל כשהוא שלא במתכוין דאיכא תרתי למעליותא שרינן ליה עכ"ל. ''' אכן ''' בדברי המ"מ לכאורה הוא חזרה מדבריו הקודמים דבהל' א' הביא מדברי הרמב"ן דבעששיות לא הוי צירוף מה"ת וע"ז כתב ולזה יראה לי דעת רבינו נוטה ממש"כ בפ"ב מהל' יוה"כ, ובהל' ב' כשכתב הרמב"ם דחיוב צירוף הוא כשמתכוין לצרף כתב שמדבריו נראה שהכל תלוי בכונתו ודליכא פס"ר גבי צירוף, ולפי"ז הא אין שום הוכחה מדבריו בהל' יוה"כ דמלבנין עששיות דבעששיות אפילו אם מכוין ליכא איסור מה"ת דכיון דליכא פס"ר הא שפיר לא הוי אלא שבות, ובאינו מתכוין הא שפיר יש לומר דאין שבות במקדש, דדוקא במתכוין לצרף וצירוף הוא דרבנן כתב הריטב"א דבמלאכה גמורה דרבנן לא שרינן שבות, אלא דבסוף דברי הריטב"א כתב אבל כשהוא שלא במתכוין דאיכא תרתי למעליותא שרינן ליה, ומשמע דבאינו מתכוין לחוד דאיכא איסורא דרבנן לא שרינן, ובזה מבואר מש"כ המ"מ ע"ז שכתב דבצירוף ליכא איסור פס"ר, וקרובים לזה ד' הרמב"ן משמע דכונתו במה שתירץ הרמב"ן הא דעששיות משום דליכא בזה צירוף מן התורה, ולפי ד' הריטב"א דמ"מ בזה לחוד לא היינו אומרים אין שבות במקדש, וזהו שכתב דצ"ל גם לד' הרמב"ן דליכא בצירוף דין פס"ר, וממילא איכא בזה תרתי למעליתא איסור צירוף דרבנן ואינו מתכוין. ''' אלא ''' דמ"מ אף דצריכין אנו ליישב כן דברי המ"מ אבל נראה דאין מן הצורך להכניס כונה זו בדעת הרמב"ם, וכיון שכתב הרמב"ם דאיסור צירוף מה"ת הוא דוקא כשמתכוין לצרף וכמו שהסביר המ"מ לכן אין צריך לומר עוד בדעתו דסובר דבעששיות ליכא איסור צירוף מה"ת אפילו כשמתכוין לצרף, ושפיר יש לומר דבזה אמרינן אין שבות במקדש, ואף דהריטב"א מוכיח מסוף עירובין דבמלאכה גמורה דרבנן לא אמרי' אין שבות במקדש, מ"מ באינו מתכוין כיון דאין בו איסור מלאכה התירו, ומש"כ מדברי הריטב"א כיון דאיכא תרתי למעליותא אין מזה הוכחה כלל דהריטב"א הא אזיל שם לפרש ד' הגמ' דמתרץ אביי אליבא דר' יהודה דסובר דבר שאין מתכוין אסור, והביא ד' רש"י דאינו גורס ואין שבות במקדש, וכתב דסובר רש"י דאף דר' יהודה סבר דשא"מ אסור ה"מ באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן מותר גם לר"י, והביא מה שחלקו עליו התוס' בזה, ובזה כתב הריטב"א ליישב הגירסא דאין שבות במקדש והיינו דבצירוף דרבנן וגם הוי אינו מתכוין בזה אמרינן אין שבות במקדש, א"כ לר' יהודה אינו מתכוין לחוד לא מהני כלל אלא דבאיסור דרבנן כשנצטרף לזה אינו מתכוין אמרינן בזה אין שבות במקדש, עכ"פ הריטב"א כתב כן אליבא דר"י דסובר דשא"מ אסור, אבל להלכה דדשא"מ מותר ורק היכי דאיכא פס"ר אסור וכיון דבצירוף ליכא איסור פס"ר בזה שפיר אמרינן אין שבות במקדש, ולא צריך לטעמא דבעששיות ליכא איסור תורה אפי' במתכוין. ''' ומבואר ''' דלפי"ז אין אנו צריכין לומר בדעת הרמב"ן דסובר כדעת הרמב"ם דבצירוף ליכא איסור פס"ר כיון שסובר דבעששיות ליכא איסור צירוף מן התורה, וכבר סגי זה דהוה אינו מתכוין לומר בזה אין שבות במקדש, וכמו דסגי לר' יהודה דסובר אינו מתכוין אסור מן התורה ומ"מ מהני זה דהוי אינו מתכוין לומר אין שבות במקדש, ולהרמב"ם אף דלהלכה מבואר לשיטתו דסובר דבאיסור צירוף ליכא פס"ר לכן אף דעכ"פ איסור דרבנן איכא מ"מ אמרינן בזה אין שבות במקדש, אלא שאנו צריכין לפרש לשיטת הרמב"ם ד' הגמ' דאמר אבל הכא צירוף דרבנן והגמ' הא קאי אליבא דר' יהודה דסובר דדבר שא"מ אסור מה"ת, אבל באמת המ"מ בעצמו כשהביא הגמ' דיומא להקשות על ד' הרמב"ם דסובר דצירוף דאורייתא כתב ויש לדחותה ולומר שהוא לדעת אביי בלבד ואין הלכה כמותו אלא כרב ביבי דאמר דוקא בשלא הגיע לצירוף ואח"כ כתב אבל הרמב"ן ז"ל וכו' כמו שהבאנו, ולפי"ז שפיר יש לומר בדעת הרמב"ם כתירוצו של המ"מ וא"צ לחדש דעששיות שאני, ומה שכתב המ"מ אח"כ דמד' הרמב"ם בהל' יוה"כ משמע כד' הרמב"ן, היינו שלא כתב בשלא תגיע לצירוף, אבל זה מיושב כמש"כ הרמב"ם דבצירוף ליכא פס"ר, ולהלכה דשא"מ מותר, אף דבזה איכא איסור דרבנן, אבל אמרינן בזה אין שבות במקדש.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף